מאבק היוצרים: השביתה נדחתה בחודש
בכינוס של חברי איגוד הבמאים והתסריטאים שננעל לפני זמן קצר ב"צוותא" התקבלה ברוב קטן ההחלטה להעניק לתעשייה חודש נוסף של חסד, לדחות את השביתה עד אז, וזאת בתקווה שבזמן הזה יימצא פתרון כתוב וחתום בין הוט ובין האיגודים על גובה התמלוגים שיקבלו הבמאים והתסריטאים על כל שימוש חוזר ביצירתם.
ביום ראשון (מחרתיים) היתה אמורה להתחיל שביתה גורפת של כל הבמאים והתסריטאים בארץ, מול כל גורמי השידור וההפקה. השביתה הוכרזה במחאה על כך שהוט מסרבת לשלם תמלוגים ליוצרים על השידורים החוזרים של יצירתם, בין בערוצי הוט, בערוצי ה-VOD ובכל שימוש אחר. גם רשת וקשת, שהתחילו משא ומתן לגבי גובה התמלוגים, עוד לא חתמו על הסכם.
המאבק של הבמאים והתסריטאים (תזכורת: אני חבר איגוד התסריטאים, וממילא לא הייתי צד אובייקטיבי במאבק גם אם לא הייתי עוסק מעת לעת בכתיבה לטלוויזיה) מתקיים מול הוט והזכיינים, שבכלל מעזים לערער על הלגיטימיות של תשלום התמלוגים, בשעה שאקו"ם הצליחה לחתום השבוע על הסכם תקדימי ומוצדק שיחייב בעלי אולמי שמחות ותקליטנים לשלם תמלוגים על השירים המנוגנים בזמן אירועים. כזכור, עד לפני כמה שנים גם נושא השמעת שירים בבתי קפה ומסעדות נעשה באופן פרוץ, עד שאקו"ם הצליחה להבהיר שהסדר רשיון להשמעת מוזיקה הוא חלק מהתנאים לפתיחת כל עסק המשרה אווירה באמצעות מוזיקה. מה שהפך ברבות השנים לברור מאליו בעניין שירים – מלחינים ותמלילנים וגם מבצעים מקבלים תשלום בכל פעם ששירם מושמע ברדיו או בכל מערכת השמעה פומבית – עדיין לא ברור מאליו כשזה מגיע לעבודת הבמאים והתסריטאים בסדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע ותעודה. באופן פרדוקסלי, בכל פעם שמשודרת בהוט "שבתות וחגים" בשידור חוזר מקבל ברי סחרוף תמלוגים על שיר הפתיחה שלו, אבל תסריטאיי ובמאיי הסדרה לא מקבלים אגורה. בינתיים.
ההחלטה לדחות את השביתה התקבלה בעקבות העובדה שרם בלינקוב, מנכ"ל הוט, הודיע השבוע על התפטרותו, ובעקבות איתותים בעל פה מטעם חברי דירקטוריון שיש נכונות לפתוח במשא ומתן. האם האיתותים האלה אמינים? האם לכתו של בלינקוב יסיר את המכשול שניצב בין הוט ובין היוצרים? האם באמת שילה דה-בר, נציג נוני מוזס בדירקטוריון הוט, יהיה האיש שיצליח להוציא את התעשייה מהפלונטר? עדכונים, כרגיל, כשיגיעו.
ובינתיים, ביום ראשון – כרגיל – ישיבת תסריט.
שמתם לב, אגב, שבhot VOD, בקטן, למטה, מופיעה שורה המודיעה על הסרת הסידרה "שבתות וחגים" מהשירות בקרוב. מקרה?
בלי להוריד מהלגיטימיות של דרישות היוצרים, לא הייתי ממהר לקחת דוגמה מאקו"ם, ארגון מושחת ודורסני שהרבה פעמים יוצא נגד האינטרסים של האמנים כשהוא מסרבל את אמצעי ההשמעה שיביאו להם חשיפה גם אם לא תמלוגים.
על איזה רקע בלינקוב התפטר?
ליאיר רווה שלום הייתי מעוניין לדעת האם גם התסריטאים והבימאים בהוליווד מקבלים תמלוגים על כל סרטים שהם בימו או כתבו? האם על כל עותק D.V.D שמופץ בעולם הבימאים והתסריטאים רואים ממנו כסף?
זה כ"כ לא מעניין!
תגובה לתגובות:
1. נראה לי לא מקרי. יוצרי "שבתות וחגים" נמצאים בהליך משפטי נגד הוט.
2. אין לי מושג מה קורה באקו"ם, אבל כל המשבר הזה נוצר, בין השאר, מתוך ניסיון לשבור את המונופל של אקו"ם כחברה היחידה שגובה תמלוגים ומפיצה אותם ליוצרים. אקו"ם מייצגת בעיקר מלחינים ותמלילנים. הראשונים שהתרעמו נגדה היו המבצעים. אלה שמוכרים כזמרים, אבל הם לא כותבים את החומרים של עצמם. כך הוקמה חברת אשכולות, בניהולו של אילי גורליצקי. היא אחראית לייצג את הפרפורמרים, בין אם במוזיקה או בכל מדיום אחר. ושוב, זהו אינו איגוד מקצועי, רק אגודה שאחראית על שמירת זכויותיהם של המבצעים בהשמעות החוזרות של היצירות שהם היו שותפים להם.
לפני 3-4 שנים בערך החליטו הבמאים והתסריטאים להתנתק מאקו"ם, אחרי שהבינו שהחברה אינה מייצגת היטב את האינטרסים שלהם. וכך הוקמה תל"י, בראשות אבי שמש. וכאן נולד הסכסוך שלשיאו אנחנו מגיעים כאן. בכל אופן, אחד ההישגים הגדולים של אקו"ם, ודבר שקרה בסך הכל בעשר השנים האחרונות, הוא העובדה שכיום רוב הציבור מודע לכך ששירים אינם נמצאים ברשות הכלל, ושאי אפשר לעשות רווח על חשבון עבודתו של מישהו אחר. וכך, אם באים אליך למסעדה כי האווירה אצלך נהדרת, בין השאר בזכות המוזיקה המשובחת שאתה משמיע, אתה צריך לשלם תמלוגים עבור השמעת המוזיקה. כעת מצטרפים לזה אולמי השמחות. הפעולה ההסברתית הגדולה שתל"י צריכה לעשות כעת היא מול הציבור הרחב שכלל לא מבין מה זה תמלוגים. לא מדובר בשותפות ברווחים, אלא הכנסה קבועה (ומאוד סמלית, אגב), בכל פעם שמשהו שאתם הייתם קשורים ביצירתו זוכה להשמעה או שידור חוזר.
3. הוא מיצה את התפקיד. קרא כאן.
4. התשובה היא כן. בכל שידור חוזר בטלוויזיה (בכל מקום בעולם), בכל פעם שזכויות הסרט נמכרות מחדש, בכל הוצאה מחודשת. סכום קבוע, הנקבע על פי גודל תחנת השידור וכמות ההקהל שלה, מופרש לטובת תמלוגים. התמלוגים האלה מתחלקים (לא באופן שווה) בין הבמאי, התסריטאי, המלחין, השחקנים, וכל מי שיש לו שיר בפסקול. זוכר את הפרק ב"סיינפלד" בו הוא קיבל כל פעם צ'ק של 30 אגורות על כל שידור של פרסומות שהוא צילם לשוק היפני? בזה מדובר. ואכן, מדובר לרוב בסכומים קטנים למדי, אבל אלה סכומים שאמורים להצטבר היטב אם אתה יוצר משהו שחי לנצח.
לגבי די.וי.די: זוכר את שביתת התסריטאים שהיתה מתוכננת לקיץ 2001? היא היתה בדיוק על זה. כשנחתמו חוזי התמלוגים האחרונים, בשנות השמונים, איש לא ציפה שיקום שוק די.וי.די כה מצליח. לפני חמש שנים ראו התסריטאים שהם לא מקבלים נתח מהעוגה הזאת. האולפנים והמפיקים סירבו לפתוח מחדש את המשא ומתן, התסריטאים איימו בשביתה (השחקנים הצטרפו לאיומים מטעמי סולידריות), ושבועות ספורים לפני פרוץ השביתה נחתם הסכם המבטיח לתסריטאים נתח גם משוק הדי.וי.די.
5. מי שזה לא מעניין אותו שיעבור לאייטם אחר.
לדן ברזל: עייפות החומר, מסתבר
למה זה משעמם את רוב הציבור? בצדק מסוים. משום שלמרות שמאבק היוצרים הזה נכון עקרונית – מגיעים להם תמלוגים על כל שידור ושימוש ביצירתם – מדובר לא במאבק על הזכות להתפרנס, אלא במאבק על הזכות להתעשר. היוצרים מתוגמלים היטב בסיבוב הראשון של מכירת יצירתם. פורסם לא מזמן שסיגל אבין, יוצרת טלנובלות לכבלים, עשתה משתי יצירותיה החשובות בתחום – פזרו מירכאות כפולות בכל מקום שנראה לכם במשפט האחרון ולא תטעו – קרוב למיליון שקל. שזה בהחלט יותר מכפי שרוב הסופרים, למשל, כולל כותבי רבי-המכר שבהם, עושים מיצירתם. מיליון שקל בתוך שנתיים הם בהחלט סכום יפה, אפילו יפהפה, ולמעשה אבין די התעשרה מיצירותיה. אני משוכנע שגם חלקו של חגי לוי לא קופח בעבור "בטיפול" ו"אהבה מעבר לפינה" – האיש, בעליל, מרוויח הרבה יותר מרוב השכירים בישראל. גם עוזי וייל בוודאי משתכר היטב תמורת "הרצועה", וכו' וכו'. זה לא אומר, כמובן, שלא מגיעים להם תמלוגים על כל שידור נוסף – אבל האנשים האלה, איך לומר בעדינות, לא סובלים ממצוקה כלכלית כלשהי כבר עכשיו. ולכן כל זעקות השבר שלהם – מוצדקות ככל שיהיו – מונחות מראש בסלסלת ה"קחו מספר, נגיע אליכם יום אחד". אז שייאבקו, אין בעיה, אבל שלא יצפו מהציבור הרחב ממש להתעניין בזה. זה מאבק מפונק של אנשים מפונקים.
לג'וסי טרטל
אויל מחריש חכם יחשב..
כמות הטימטום והבורות שהצלחת לדחוס לתוך הטקסט שלך, מדהימה יותר מאשר לכתוב נח בשבע שגיאות.
ג'וסי, אני מניח שלמרות ש"הציבור לא מתעניין" אתה כן, כי אתה נשמע בקיא. מה שהופך אותך, מן הסתם, לצד בעניין. ובמצב כזה, היה יכול להיות מקסים אם היית כותב את עמדתך הכנה תחת שמך. סתם, כדי שננהל ויכוח על בסיס שווה. וגם כדי לספק את סקרנותי.
לעניין. אכן, תסריטאים מקבלים שכר עבור עבודתם. ושכר נאה. וזה, אגב, גם לא דבר מובן מאליו. זוכר את מאבק היוצרים הקודם, מ-1999? הוא היה על זה, על הצירוף שנקרא "נאותות הפקה". זה מה שמבטיח כיום לתסריטאים ולבמאים לדרוש ולקבל מחיר עבור עבודתם שלא יהיה נמוך ממינימום מסוים. אתה אומר שזה לטובת חשבון הבנק של היוצרים המפונקים ואני אומר שההסכם הזה משרת את כלל הציבור, כי מינימום הפקתי מבטיח רף מסוים של איכות טלוויזיונית.
והאמנם תמלוגים נועדו להעשיר את היוצרים? זו טענה פופוליסטית. אם אכן סיגל אבין הרוויחה מיליון שקל בשנתיים על עבודתה בטלנובלות (נטו או ברוטו, אגב?) זה לחלוטין מוכיח את טענתי. כדי להרוויח מיליון שקל בשנתיים אתה צריך לכתוב טלנובלות. אני לא יודע כמה היא קיבלה לפרק, אבל אני מעריך שכדי להגיע לסכום הזה היא היתה צריכה לכתוב בערך מאה פרקים בעצמה בשנתיים האלה. ועל זה הריב: אין בעיה לכתוב 50 פרקים בשנה, אבל אין סיכוי שבן אדם אחד יכתוב חמישים פרקי טלויזיה בשנה ושייצא מזה משהו איכותי. אפילו לארון סורקין, טום פונטנה ולדיוויד אי. קלי היו שותפים לכתיבה. אתה רוצה טלויזיה איכותית, מושקעת, כתובה היטב? תן לתסריטאי אפשרות לכתוב 3-4 פרקים בשנה, להשקיע בכל פרק, לקבל שכר נאה עבור השבועות שהוא עובד, אבל שהוא יוכל להתפרנס במקביל מהשידורים החוזרים של יצירתו, בשעה שהוא מתכנן את הפרויקט הבא שלו. וצריך לזכור: שוק הטלוויזיה בארץ קטן. התמלוגים כרגע לא יעשירו אף אחד. אבל זה יכול להעניק ליוצרים בטחון. וגם, וזה הכי משונה בכל הסיפור הזה, זה צריך להיות האינטרס של הגוף המשדר. הרי אם אתה רק חושב על ההווה (כמה שעות עבודה משתלם לי להשקיע בעבור הכסף שאני מקבל למשימה) אתה כותב מוצר מתכלה, עצלני, וחסר אישיות. אבל אם תשקיע מזמנך, מרצך וכשרונך, ותיצור משהו משמעותי, עמוק, מלוטש, ויוצא דופן, אולי תצליח להיכנס לפנתיאון. אולי ירצו לצפות בסדרה שלך גם בעוד חמישים שנה, אחרי שמעייני ההשראה התייבשו מזמן, או אחרי שנכנסו לתחום כוכבים צעירים ולוהטים ממך. אתה יודע שיש משהו שלך שעדיין מצליח לייצר הכנסה, גם אם סמלית. וזה בטחון שחשוב לתת לכל מי שעוסק בקריאטיביות, שהיא לצערנו משאב מתכלה. החלום הזה, שיכול להיות שלמוצר שלו יהיה ביקוש בעוד שנים, ושבכל פעם שהזכיין גורף עוד מאות אלפי שקלים בזמן פרסומות על זה, הוא יקבל כמה שקלים על כל שידור. אני לא יודע כמה חגי לוי קיבל מהעונה הראשונה של "בטיפול", אבל העובדה המצערת היא שהוא עדיין צריך לעבוד לפרנסתו בעבודה משרדית בקשת, במקום להתפנות לחלוטין כדי לדאוג שעונה 2 תגיע למסך עד הסתיו, ולא רק בעוד שנתיים שלוש. ועל זה בעצם הסכסוך הזה: על העובדה שהזכיינים גורמים לתסריטאים להרגיש כאילו זה ההובי שלהם, לא הפרנסה. ושיגידו תודה שרואים את שמם בטלוויזיה. צרות העין שלך בשכר הסופרים של סיגל אבין וחגי לוי קטנונית ומצערת. אנחנו צריכים להיות גאים אם נהפוך לחברה בה קולנוענים ויוצרי טלוויזיה חיים היטב, אפילו בעושר, מאמנותם. אני מעדיף שאמנים יהיו עשירים ולא כל הדוד אפלים וכרישי הנדל"ן. זה יבטיח שעוד ועוד אנשים מוכשרים לא יהססו להפוך לתסריטאים ובמאים, וגם יבטיח שייעשו כאן יותר ויותר סדרות דרמה טובות. ולא רק טלנובלות ותוכניות בידור.
יאיר, מילים כדורבנות. פשוט מילים כדורבנות.
חשוב לדעת כשמדברים על מאבק התמלוגים שלא מדובר רק באנשים כמו סיגל אבין וחגי לוי אלא בהמון תסריטאים פחות מוכרים והרבה יותר עניים שחייבים את הכסף הזה כדי להתפרנס. יש לי חבר תסריטאי שכתב פרקים לסדרה בערוץ לוגי שמשודרת בשידורים חוזרים בערך פעם ביום רק שהוא כמובן לא רואה מזה כלום. ובינתיים אין לו זמן לשבת לכתוב כי הוא חייב להתפרנס ממשהו אז הוא ממלצר. כן, יש גם דברים פחות נחמדים מעבודה משרדית בקשת. ולא מדובר רק על הכבלים, אני כתבתי לתוכנית שתשודר ב"רשת" והכריחו אותי לחתום שם על חוזה בו אני מוותר על זכותי לתמלוגים.
אם המאבק הזה ייכשל זה מה שיקרה בעתיד לכל הכותבים בכל הערוצים, גם לכאלו מפורסמים ומוכשרים ממני כמו סיגל אבין, חגי לוי ויאיר רווה. (טוב, לא יאיר רווה)
טוב, מצד אחד נסתתמו טענותיי. מצד שני, העובדה שכל הטיעונים היפים האלה שהבאת, יאיר, אינם מוכרים ולא נשמעים כמעט ציבורית סביב מאבק היוצרים יכולה להסביר את האדישות למאבק ואפילו האנטגוניזם הקל שהוא מעורר. מבחינה תדמיתית, מאבק היוצרים זה החבר'ה האלה שמפוצצים הקרנות ומשחיתים רכוש. ייתכן שמי שמובילים את מאבק היוצרים צריכים לעצור לרגע ולחשוב איך לקדם מודעות אמיתית בציבור למה שהמאבק הזה מייצג ועל מה הוא באמת – והוא על כל העניינים שהזכרת. כי בלי הסברה כזו, היוצרים נתפסים כמי שסתם רוצים יותר כסף. ואחרון חביב: אני עדיין טוען שהסכומים המשולמים ליוצרים ותסריטאים בתעשייה הם בהחלט יפים כיום. זה לא גורע מהשערוריה שבאי הכרה בזכויות יוצרים, אבל כפי שכבר אמרתי, כל מי שיצר משהו שנרכש לשידור – מרצועות זניחות לטף בניקולאודיון ועד תסריט לסידרת דרמה מקורית של 13 פרקים בערוץ 2 – עושה יותר מהמשכורת הממוצעת במשק. כך שאולי לא מוכרחים ללכת להשחית רכוש. אף אחד כאן לא רעב ללחם, אפילו לא ללחם ארז.
זכויות יוצרים..
את דעתי בויכוח על מאבק היוצרים כבר הבעתי כאן בעבר ואין טעם לחזור עליה שנית, אבל מי שכרגיל מספק לי דלק לתגובה הוא האדון רווה שכותב בתגובתו כך: "אני לא יודע כמה חגי לוי קיבל מהעונה הראשונה של “בטיפול”, אבל העובדה המצערת היא שהוא עדיין צריך לעבוד לפרנסתו בעבודה משרדית." – עבודות משרדיות לא פחות ולא יותר.
למי שלא ממש בקי במטריה או בנפשות הפועלות הרי שתרגום המשפט שלעיל לעברית יותר מובנת היה נשמע כך: אני לא יודע כמה דובי וייסגלס הרוויח בעבודתו כעו"ד, אבל העובדה המצערת היא שבשנים האחרונות הוא עדין צריך היה לעבוד לפרנסתו בעבודה משרדית….
כמה מילים ביחס לעובדות.
חגי לוי הוא לא סתם אחד הכותבים של "בטיפול" הוא (שימו לב) היוצר, המפיק, הבמאי ואחד מכותבי הסדרה – בערכים כספיים (להשכלה ולא לעניין הויכוח) פירוש הדבר שחגי לוי, לעת הנראה לעין, לא היה זקוק ל"צערו" לשום עבודה משרדית נוספת להשלמת הכנסה.
יתר על כך. חגי לוי עשה ויעשה עוד (לא לדאוג זה מובטח לו) "בטיפול" בתוך כדי ובה בעת שהוא משמש גם (שימו לב) כמנהל התוכן הדראמטי בקשת !!
טרם היותו מנהל התוכן הדראמטי בקשת היה חגי לוי אחד המפיקים היותר עסוקים ומקושרים בארץ והוא לא הלך ל"עבודה משרדית" מתוך כורח כספי כלשהו.
הסיבה שחגי לוי "נאלץ", "לא עלינו" (כמובן שבמקרה הזה הלוואי עלינו) לעבוד ב"עבודה משרדית" היא בדיוק הסיבה שגורמת לשבי גבינזון או גרמה לאורי ברבש לעסוק בדיוק באותן "עבודות משרדיות". בעברית פשוטה קוראים לצורך הזה השאיפה לכוח.
אני לא חושב שאני אטעה בגדול אם אני אנחש שגם יאיר רווה רוצה לעסוק ב"עבודה המשרדית" הזו שבה עוסק חגי לוי ובסתר ליבו הוא אפילו מתפלל שההיסטוריה תחזור על עצמה והוא ימצא עצמו במקומו.
כל זה נאמר כדי לומר, למי שבא בטענות כל הזמן על חוסר מקצועיותם של כותבים אחרים, שלעת עתה זה המשפט הכי לא מקצועי שקראתי בבלוג הזה.
ולג'וסי טרטל הזה, שיאיר חושד בו שהוא איזה צד למאבק (אייך אפשר עד כדי כך לטעות בהבנת טקסט) ואני חושב שהוא סתם קורא של מדורי רכילות שאינו ראוי לתגובה, אז תרשום לפניך שהמאבק הוא לא על השקעת משאבי ציבור אלא מאבק כספי בין גורמים פרטיים וככזה הוא בכלל לא מעניינל וודאי לא מעניינו של הציבור ואין שום נפקא מיניי אם הציבור תומך או לא במאבק היוצרים. אם אתה רואה עצמך באיזה שהוא אופן שליח ציבור שרוצה להשפיע במאבק שאף אחד לא ביקש ממך להשפיע בו, לך לכותל ושים שם פתק במקום לבלבל את המוח במי מרוויח כמה ולמה.
אאוץ', הגלעד הזה ממש אלים! מסוג המשתתפים שהורסים כל חשק לדיון אינטליגנטי. תמשיכו את המהפכה בלעדיי, העיקר שתהיה עונה שניה של "בטיפול", הא?
היי ג'וסי, אחרי "נסתתמו טענותיי" אתה מוזמן לשוב לכאן כמה שאתה רוצה. אני כבר אטפל בגלעד, שבאמת יורק שטויות לכל כיוון. (אפרופו אנשים שקוראים רכילויות, גלעד: אתה שוכח שחגי לוי ואני עבדנו פעם זה לצד זה ב"העיר", אז יצא לי להתעדכן בפעילותיו. כך כשאתה כותב שטות כמו "טרם היותו מנהל התוכן הדראמטי בקשת היה חגי לוי אחד המפיקים היותר עסוקים ומקושרים בארץ והוא לא הלך לעבודה משרדית מתוך כורח כספי כלשהו" אתה חושף את עוצמת הבורות שלך).
לגבי האנטגוניזם שמעורר מאבק היוצרים, אתה צודק לגמרי. לכן היה לי חשוב לכתוב לך את התגובה הזאת. למעשה, התכוננתי ללכת שלשום (שישי) לכנס חברי האיגוד, מתוך רצון להבהיר לנוכחים – אחרי קריאה בוואלה ובוויינט – שמאבק היוצרים צריך להתמקד כעת בצד ההסברתי שלו, לכיוון צרכני הטלוויזיה. שיהיה ברור שלא מדובר במאבק "מפונק" על הרצון "להתעשר", אלא במאבק שישפיע בין השאר על תכני הטלוויזיה שנעשים כאן, ועל איכותם. והעובדה שעוזי וייל מתוגמל היטב עבור "הרצועה" היא בדיוק הטרגדיה של המצב, מלכודת הדבש: כי (ואני רק מנחש כאן) אם וייל היה מקבל תמלוגים על כל מאות השידורים החוזרים של "החמישייה הקאמרית" הוא אולי לא היה צריך ללכת ל"הרצועה", שעם כל חיבתי לה עדיין קטנה עליו בכמה מידות, ויכול היה להרשות לעצמו לשבת בבית ולכתוב איזו יצירת מופת קטנה, בלי חרדות פרנסה.
אלא שאני זכרתי שהכנס ב-14:00, והוא למעשה היה ב-11:00. אז אני מנצל את האתר שלי, בתקווה שאצליח לשכנע 2000 איש ביום.
יאיר – מבין כל הדיונים, הראיונות והדיווחים שקראתי סביב הנושא הזה, אני חייב לציין שהדיווחים פה הם התמציתיים והקולעים ביותר. במקרה שלי זה קצת "לשכנע את המשוכנעים", כך שאולי דעתי לא ממש רלוונטית, אך אני חושב שהיכולת שלך להסביר בקצרה, לעניין ואף ברגישות את הנושא המורכב הזה גורמת לי לחשוב שאתה צריך לקחת חלק פעיל יותר במאבק, או לפחות בצד ההסברתי שלו.
ליאיר רווה ולשאר להקת המעודדים..
היות ומר רווה כבר הבטיח לי טיפול, אני חושב שאחסוך לו את המאמץ ואפרד מהבלוג הזה שמגלה, לצערי, תת רמה בדיונים מהותיים.
אבל לפני שאסתלק לי לדרכי, כמה מילים לטובת אלה שיש להם יכולת להבין ובהנחה שפה ושם מזדמנים לבלוג הזה גם כאלה.
לפני כחצי שנה (בערך) הודיע אקו"ם לגלי צה"ל (שהיא כידוע לא תחנה מסחרית) שאם הם לא מתחילים לשלם תמלוגים ליוצרים הם לא יוכלו לשדר שירים. נקודה.
אני לא זוכר שמקרב הציבור קם איזה סושי שאמר משהו בנוסח: אייך השלמה ארצי הזה או הצביקה פיק, שכבר יש להם מיליונים של שקלים בבנק, רוצים את אהדת הציבור במאבק שלהם לקבל תמלוגים? אני גם לא זוכר שאיזה רווה קם אז והסביר לאיזה שהוא ציבור שהתמלוגים נועדו לשפר את מצב היצירה המוסיקלית בארץ ואני גם לא זוכר שום ברזל שקם ואמר שהוא השתכנע מנימוקים שנאמרו מתוך הבנה ורגישות ובגלל זה הוא תומך בעמדת אקו"ם.
למעשה, אקו"ם, בלי שום ציבור מאחוריו ובלי שום התנצלות, בא לגלי צה"ל ואמר: הגיע הזמן שתשלמו. כאשר שאלו אותו למה, הוא ענה, פחות או יותר, כי ככה.
כאשר תיאטרון מעלה הצגה, מקבל המחזאי באופן אוטומטי עשרה אחוז מהכנסות הקופה ברוטו בלא כל קשר למידת חשיבותה של ההצגה וגם zv בלי להתנצל או להסביר לאף אחד.
גם כאן לא זכור לי שום סושים שבודקים כמה וילות כבר בנו המחזאים מהתמלוגים האלה ולא זכור לי שום רווים שמסבירים לציבור שזה בא לקדם את היצירה התיאטרונית בארץ וגם לא זכור לי ברזלים שממליצים למישהו לייצג את המחזאים.
אבל כשזה מגיע לקולנוע, פתאום יש כל מיני שוסים וכל מיני רוווים וברזלים שמרגישים צורך להתערב, להביע עמדה ולהסביר. ואללה יופי.
אז ככה.
בכל הקרנה בטלוויזיה יש רווח כספי. כרגע הרווח הזה הולך כולו לכיסם של אנשים כמו: פישמן, מוזס, נמרודי וכאלה.
עכשיו באים היוצרים ואומרים לה"ה האלה כך: לא מתאים לנו שכל הכסף הזה, שאתם עושים על הגב שלנו, הולך רק לכיס שלכם, תזרקו כמה גרושים גם לכיוון שלנו.
זה כל העניין.
היוצרים לא מבטיחים וגם לא צריכים להבטיח לאף אחד, בתמורה לדרישתם, תוכן יותר ראוי או טלוויזיה יותר איכותית או שאר ירקות מהסוג הזה שרווה מציע. הם אומרים לפישמן ושות' כך: אנחנו אדון פישמן, כן רוצים שמנת וכן רוצים יותר מהמשכורת הממוצעת במשק וכן רוצים להתעשר ולא נראה לנו בסדר שרק אתה אדון פישמן תמשיך להתעשר. לא מתאים לך אדון פישמן? תיצור לבד ותרוויח לבד.
ואם הגורו של כאן, הרווה (שרצה "להבהיר" ליוצרים – להבהיר, לא פחות ולא יותר – הוא כבר המורה שלהם) חושב שתפקידו של איגוד מקצועי הוא להבטיח תוכן איכותי יותר, או שבכלל יש קשר ואפילו מקרי, בין תמלוגים לטיבו של התוכן, אזי אני מאחל לו שיהיה בריא ..
ובזה אני נפרד מהבלוג המשונה הזה..
יאללה ביי הלכתי למחוזות שאולי יהיו יותר מעניינים.
אני מתכבד להיות הראשון שיבכה את הליכתו בטרם עת של גלעד מהבלוג ואומר – ברוך שפטרנו… למרות שלפעמים הוא דווקא מעלה נקודות מעניינות, הסגנון שלו מצייר טרולי רשת אחרים כעיזים נחמדות ושתקניות.
ובכל מקרה, בקשר למאבק התסריטאים – אני חושב שזה כבר עלה כאן ובדיונים אחרים, אבל חשוב לציין שכל שאלה אם וכמה תסריטאי מרוויח מדברים אחרים היא לא רלוונטית, המאבק הוא על הזכות הבסיסית לקבל תגמול בכל פעם שנעשה שימוש ביצירה שאדם יצר. בדרך כלל לא מדובר כאן על סכומים שיכולים להעלות אדם לעשירון (או מאיון) גבוה יותר.
תקנו אותי אם אני טועה
בדיוק השבוע נתקלתי שוב בקטעים מתקופת המאבק של אקו"ם בגל"צ, מאבק ארוך וקשה, שנגמר בפשרה אחרי שעבר בדרך בבית המשפט העליון והגיע לכדי הפסקת כל שידורי המוזיקה שמוגנים בזכויות יוצרים בגל"צ ובגלגל"צ למשך כמה ימים.
תודה לך גלעד על עזיבת הבלוג, באמת נמאס מדיוני תת רמה.
אל תדאגו, דואל וברווז, אנשים כמו גלעד אף פעם לא הולכים, הם רק מאיימים בעזיבה מתוך תקווה שמישהו יקרא להם להישאר. גם עידן-הלוחם-בשחיתות הכריז שהוא עוזב את הפורום הנחות הזה, ממש לא מזמן (בגלל משהו בקשר למחתרת ההומואים, אם אני לא טועה), הכרזה שהחזיקה מעמד בערך 52 שניות. אנשים כאלה לא באמת עוזבים אם לא מעזיבים אותם.
רד פיש,בבקשה אל תשרבב אותי לטענות שלך נגד גלעד! אמנם אמרתי שאעזוב את הפורום אבל שיניתי את דעתי,מותר לי וגם הפנמתי שהסגנון שלי דורש התמתנות מסויימת. מודה ועוזב ירוחם.
לא באמת ציפיתי, אני פסימי למדי כשזה נוגע לטרולים.