משאל הסרטים הטובים בכל הזמנים: הבחירות הישראליות
"שמונה וחצי" של פליני, אלוף ישראל בקולנוע
לפני כשבועיים התפרסמו תוצאות המשאל שעורך המגזין הלונדוני "סייט אנד סאונד" מדי עשור בין מבקרי קולנוע ואנשי פסטיבל ואקדמיה לבחירת הסרט הטוב בכל הזמנים. במשאל השנה הדיח "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק מ-1958 את "האזרח קיין" של אורסון וולס מ-1941 מהמקום הראשון. עכשיו התפרסמה הרשימה המלאה של כל טפסי הבחירה ששלחו 846 אנשי הקולנוע שהשתתפו במשאל מ-73 מדינות בעולם וציינו 2,045 סרטים שונים.
ואתם בוודאי רוצים לדעת מה הצביעו הבוחרים הישראליים, ואילו סרטים ישראליים נמצאים ברשימה. לשם כך אנו פה.
הרשימה כוללת גם שבעה מצביעים מישראל: אלון גרבוז, אבינעם חרפק, דן ועדנה פיינרו, אריאל שוויצר, נחמן אינגבר ואורי קליין. משקלול טפסי הבחירה שלהם אני רואה ש"שמונה וחצי" ו"סיפור טוקיו" הם הסרטים האהובים עליהם. הנה טפסי הבחירה של כל אחד ואחד מהם (גרבוז סידר את סרטיו לפי סדר היררכי, כל השאר סידרו לפי סדר הא'-ב' באנגלית):
אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב
1. "שמונה וחצי", פדריקו פליני
2. "2001, אודיסיאה בחלל", סטנלי קובריק
3. "אוניית הקרב פוטיימקין", סרגיי אייזנשטיין
4. "האזרח קיין", אורסון וולס
5. "צא וראה", אלם קלימוב
6. "בעלים", ג'ון קסאווטס
7. "ז'יל וג'ים", פרנסואה טריפו
8. "זמנים מודרנים", צ'רלי צ'פלין
9. "אורדט", קרל תיאודור דרייר
10. "סיפור טוקיו", יסוג'ירו אוזו
אריאל שוויצר, מבקר קולנוע ב"מחברות הקולנוע"
"2001, אודיסיאה בחלל", סטנלי קובריק
"קלוז אפ", עבאס קיארוסטמי
"הקונפורמיסט", ברנרדו ברטולוצ'י
"Daisies", ורה חטילובה
"גרמניה שנת אפס", רוברטו רוסליני
"בצע", אריך פון שטרוהיים
"מראה", אנדריי טרקובסקי
"ליל הצייד", צ'רלס לוהטון
"חוקי המשחק", ז'אן רנואר
"שואה", קלוד לנצמן
אבינעם חרפק, מנהל התוכניה בסינמטק ירושלים
"שמונה וחצי", פדריקו פליני
"דקלוג", קז'ישטוף קישלובסקי
"הסנדק 2", פרנסיס פורד קופולה
"זמנים מודרניים", צ'רלי צ'פלין
"אורדט", קרל תיאודור דרייר
"שבעת הסמוראים", אקירה קורוסאווה
"זריחה", פ.וו מורנאו
"שדרות סאנסט", בילי ווילדר
"סיפור טוקיו", יוסג'ירו אוזו
"הרמוניות ורקמייסטר", בלה טאר
דן פיינרו, מבקר קולנוע ב"סקרין דיילי"
"שמונה וחצי", פדריקו פליני
"אוניית הקרב פוטיימקין", סרגיי אייזנשטיין
"ז' זה זיוף", אורסון וולס
"פאני ואלכסנדר", אינגמר ברגמן
"מיסייה ורדו", צ'רלי צ'פלין
"היו זמנים באנטוליה", נורי בילגה ג'יילון
"חלון אחורי", אלפרד היצ'קוק
"חוקי המשחק", ז'אן רנואר
"סיפור טוקיו", יסוג'ירו אוזו
"מסע השחקנים", תיאו אנגלופולוס
עדנה פיינרו, מבקרת, עורכת, אוצרת סרטים
"האזרח קיין", אורסון וולס
"פאני ואלכסנדר", אינגמר ברגמן
"עננים שטים", מיקיו נרוזה
"מכתב מאשה אלמונית", מקס אופולס
"אחד ושתיים", אדוארד יאנג
"שיר אשיר בגשם", סטנלי דונן וג'ין קלי
"אומברטו דה", ויטוריו דה סיקה
"ורטיגו", אלפרד היצ'קוק
"וירידיניה", לואיס בונואל
נחמן אינגבר, מרצה לקולנוע
"שמונה וחצי", פדריקו פליני
"יצרים", מיכלאנג'לו אנטוניוני
"האזרח קיין", אורסון וולס
"הצחוק האחרון", פ.וו מורנאו
"נפוליאון", אבל גאנס
"ז'אן ד'ארק", קרל תיאודור דרייר
"פרסונה", אינגמר ברגמן
"שבעת הסמוראים", אקירה קורוסאווה
"ורטיגו", אלפרד היצ'קוק
"סרט לבן", מיכאל האנקה
אורי קליין, מבקר קולנוע ב"הארץ"
"ל'אוונטורה", מיכלאנג'לו אנטוניוני
"הציפורים", אלפרד היצקוק
"חיקוי לחיים", דגלאס סירק
"מזימות בינלאומיות", אלפרד היצ'קוק
"ריו בראבו", הווארד הוקס
"המחפשים", ג'ון פורד
"שואה", קלוד לנצמן
"שיר אשיר בגשם", סטנלי דונן וג'ין קלי
"סיפור טוקיו", יסוג'ירו אוזו
"ורטיגו", אלפרד היצ'קוק
אהבתי את הבחירה של חרפק ב"הרמוניות ורקמייסטר", את הבחירה של דן פיינרו ב"פאני ואלכסנדר", את הבחירה של שווייצר ב"מראה", ואת העובדה שלאורי קליין יש את הרשימה הכי עשירה בסרטים אמריקאים, ועם לא פחות משלושה היצ'קוקים (ולנחמן אינגבר יש הכי הרבה סרטים אילמים). אבל אני די בשוק שאף אחד מהם לא הזכיר את "עד כלות הנשימה", או בכלל אף סרט של גודאר. "עד כלות הנשימה" נמצא במקום הראשון מבין הסרטים שבוימו על ידי במאים שעדיין בחיים.
ומי הסרטים הישראלים שנמצאים ברשימה? מתברר שהסרט הבערך-ישראלי שנמצא במקום הכי גבוה הוא "כרוניקה של היעלמות", סרט ישראלי-פלסטיני (מעולה) של אליה סלימאן, שאוזכר על ידי שלושה מבקרים ונמצא במקום ה-447. הסרטים "אסתר" של עמוס גיתאי, "גן עדן עכשיו" של האני אבו אסד, "צא" של רועי רוזן וסרט שמעולם לא שמעתי עליו בשם "Deadlock", סרט גרמני מ-1970 שצולם בנגב (אני לא יודע אם הוא נחשב ישראלי מבחינה טכנית). עכשיו אחפש אותו.
הרשימה של כל הסרטים וכל הבוחרים נמצאת כאן, לעלעולכם.
=============
במקביל למשאל של מבקרי הקולנוע שזוכה למירב הכותרות מתקיים משאל נוסף בין במאי קולנוע. 358 במאים השתתפו במשאל הזה, ביניהם וודי אלן, נורי בילגה ג'יילון, קוונטין טרנטינו והאחים דארדן. במשאל הזה הגיע "סיפור טוקיו" למקום הראשון. טפסי הבחירה האינדיבידואלים של הבמאים יתפרסמו באתר רק ב-22.8, אבל בינתיים אפשר כבר לספר שבמשאל הזה השתתפו שני נציגים ישראלים: עמוס גיתאי ונדב לפיד ("השוטר").
הבחירה של עמוס גיתאי:
"הבוז", ז'אן-לוק גודאר
"ילד הפרא", פרנסואה טריפו
"יוצאי הדופן", ג'ון יוסטון
"מסדרון ההלם", סם פולר
"חדר המוזיקה", סאטיאז'יט ריי
"סאלו, או 120 הימים של סדום", פייר פאולו פזוליני
"גרמניה שנת אפס", רוברטו רוסליני
"האיש השקט", ג'ון פורד
"הכסף", רובר ברסון
"אחד מהלב", פרנסיס פורד קופולה
הבחירה של נדב לפיד:
"הבוז", ז'אן-לוק גודאר
"לה נוטה", מיכלאנג'לו אנטוניוני
"תיאורמה", פייר פאולו פזוליני
"זמנים מודרניים", צ'רלי צ'פלין
"עצי הזית", עבאס קיארוסטמי
"ורטיגו", אלפרד היצ'קוק
"אור חרישי", קרלוס רייגדאס
"אנדריי רובלייב", אנדריי טרקובסקי
"היו זמנים באנטוליה", נורי בילגה ג'יילון
"Au Hasard Balthazar", רובר ברסון
הבחירה של ערן קולירין:
"שמונה וחצי", פליני
"החבר האמריקאי", וים ונדרס
"המולה וזעם", ז'אן-קלוד בריסו
"ענני מאי", נורי בילגה ג'יילון
"זהב ארגמן", ג'פאר פנהי
"ליקוי חמה", מיכלאנג'לו אנטוניוני
"הטוב, הרע והמכוער", סרג'יו ליאונה
"זמנים מודרנים", צ'רלי צ'פלין
"מזימות בינלאומיות", אלפרד היצ'קוק
"פלייטיים", ז'אק טאטי
(אח, רק על "פלייטיים" של טאטי מגיעה לקולירין נשיקה במצח. בחירה גאונית ומוצדקת).
הבחירה של הגר בן-אשר:
"יפהפיית היום", לואיס בונואל
"חיקוי לחיים", דאגלס סירק
"Lazybones", פרנק בורזג'
"Life of Oharu", קנג'י מיזוגוצ'י
"מודרטו קנטיבלה", פיטר ברוק
"מושט", רובר ברסון
"ליל הצייד", צ'רלס לוהטון
"לה נוטה", מיכלאנג'לו אנטוניוני
"סיפור טוקיו", יסוג'ירו אוזו
"Wake in Fright", טד קוצ'ף
(פששש… סחטיין על בן-אשר. יש ברשימה שלה ארבעה סרטים שמעולם לא שמעתי עליהם. עכשיו אחפש אותם).
הבחירה של קרן ידעיה:
"מלאך אצל שולחני", ג'יין קמפיון
"חלומות על הינד וקמיליה", מוחמד קאן
"רוקמת התחרה", קלוד גורטה
"מותק של חיים", מייק לי
"הפנסים האדומים", ז'אנג יימו
"רוזטה", האחים דארדן
"העדר", ילמז גונאיי
"לחיות את חייה", ז'אן-לוק גודאר
"לב פראי", דיוויד לינץ'
הבחירות של רועי רוזן:
"יפהפיית היום", לואיס בונואל
"הפסקה", רנה קלייר
"איוון האיום", סרגיי אייזנשטיין
"מלך הקומדיה", מרטין סקורסזי
"אמא קוסטר עולה לגן עדן", ריינר ורנר פסבינדר
"La Ricotta", פייר פאולו פזוליני
"שרלוק ג'וניור", בסטר קיטון
"Stealing Beauty", גיא בן-נר
"וידיאודרום", דיוויד קרוננברג
"מיסתרי האורגניזם", דושן מקבייב
הכייס / ברסון
הוצאתי עליי חוזה / אקי קורסמקי
מלאכי הדרך / וים ונדרס
לחיות את חייה / גודאר
לילה אצל מוד / אריק רוהמר
סטנטנגו / בלה טאר
סתיו מאחור / אוזו
זרים / ג'רמוש
מספר שתיים / גודאר
אל טופו / חודורובסקי
מידידי היקר ק. בהקפאה
שני הסרטים הכי טובים של מאסטרו אינגמר ברגמן הם:
החותם השביעי הפילוסופי
תותי בר הפסיכולוגי
שניהם לא נמצאים כאן באף רשימה, ועבורי, כמו גם עבור וודי אלן, ברגמן הוא הוא הסיבה לקולנוע.
כמו שאר בני האדם, גם טעמם של מבקרי קולנוע נתקע איפה שהוא.
בדרך כלל סביב התקופה שהיו צעירים, יפים וגילו את העולם, ואת הקולנוע במקרה הזה.
זה או זה או שלא נעשו סרטים טובים אחרי 1970.
"תור הזהב" של הקולנוע אכן החל לדעוך משנות ה-80
כנראה בגלל זה מופיעות בצד רשימות של "הסרטים הכי טובים שנעשו אחרי 1968" וסרטים של במאים שעדיין בחיים. לא שזה הכי פייר בעולם, אבל אני מניחה שזו רשימה שקצת יותר תואמת את הציפיות מרשימה כזו
תהייה. האם בכל מצעד הבחירות האלה מקבל הנשאל רשימה של סרטים לתזכורת שמביניהם הוא אמור לבחור את הטובים ביותר או שהשאלה נשאלת בעלמא והתשובות נשלפות מהזכרון? מכוון שנדמה לי שהתשובה ברורה אזלא מפתיע שהמשיבים במנטרות מקלושאות מבלי שהם בכלל טרחו לבדוק אם הסרט שבחרו לא נינג/ג'ס בשיני בזמן. יש כמה סרטים שאני מוכן להתערב שאם תחזרו אליהם ותבדקו תמצאו שהם כבר בלתי ראיים/ראויים בעליל. כך שעסקינן פשוט בשטויות.
8 וחצי
אנדרה רובלב
החותם ה-7
הסנדק
נהג מונית
פרובידאנס
הקונפורמיסט
איקירו
ז'יל וג'ים
ההסטוריה של הקולנוע
10 הבמאים שלי
גודאר
טארקובסקי
צ'פלין
אלן רנה
ברגמן
קופולה
פליני
פאזוליני
ויסקונטי
ניקולאס ריי
אפוקליפסה עכשיו
שודדי התיבה האבודה
מת לחיות
ספרות זולה
בחזרה לעתיד
הסנדק
היו זמנים במערב
אודיסאה בחלל
הנסיכה הקסומה
חמים וטעים
10 הסרטים שאני הכי אוהב (לא בסדר מחייב)
הדיקטטור הגדול / צ'רלי צ'פלין
הכל אודות אמא / פדרו אלמודובר
לב בחורף / קלוד סוטה
שושנת קהיר הסגולה / וודי אלן
רוקדת בחשכה / לארס פון טרייר
אורות הכרך / צ'רלי צ'פלין
חמים וטעים / בילי ווילדר
שמש נצחית בראש צלול / מישל גונדרי
חלומות של מלאכים / אריק זונקה
מטרופוליס / פריץ לאנג
עיניים עצומות לרווחה – קובריק
סטלקר – טרקובסקי
אלדין – ג'ון מסקר ורון קלמנטס
מציצים – אורי זוהר
הפיתוי האחרון של ישו – סקורסזה
1/2 8 – פליני
לבוש לרצח – דה פאלמה
ספרות זולה – טרנטינו
אפוקליפסה עכשיו – קופולה
אי סובלנות – גריפית'
עד כמה שידוע לי גם ארי פולמן והגר בן אשר השתתפו במשאל הזה
ושלך ?
המסקנה היחידה מהרשימות האלו היא כמה מבקרי קולנוע בעצם שונאים קולנוע. כאילו יש להם את החוק הזה שאם משהו אל בן שלושים שנה לפחות (ועדיף אירופאי) לא שווה להתייחס אליו.
בעצם הם לא מוכנים להודות שהקולנוע זו אומנות חדשה שמתפתחת כל הזמן – מסמנים כל מיני אבני דרך ונקודות מפנה בטוחות במקום את השיאים האמיתיים.
זו כמו להגיד שכל התיאטרון זה יוון העתיקה, ואז יבוא המבקר "המודרני" (בהקבלה לקולנוע – זה ששם את קופולה בראש) ויגיד ששיקספיר מוביל.
רשימת 250 המובילים של ימדב מכילה הרבה יותר יצירות קולנוע מופתיות וחשובות ובטעם הרבה (הרבה הרבה) יותר מגוון.
איך דווקא מבקרים שאומרים להיות בעלי פלטת טעם רחבה אוהבים סוג כל-כך מצומצם של סרטים?
אפילו אם מרגישים צורך עז להתפלצן ולגוון – למה רק אירופה? לא היה "להרגיש בבית" או "החיים שאחרי" באסיה?
גם אם לא יכולים להכניס סרטים מודרנים ממש, שעוד לא השתשפשו, עיין יש כמה שנמצאים בשטח מספיק זמן בשביל להכיר בהם – "רעב", "מועדון קרב"… אפילו לא "הבלתי נסלח"?
כן, אודיסאה 2001 וחבריו היו מגניבים כשהם יצאו – אבל פאקינג שיט. הקולנוע התקדם שנות אור מאז. תתקדמו. רוב הקולנוע קרה אחרי הסרטים ברשימות האלו, לא לפני.
או בקצרה – מנותקים, נמאסתם.
מצויין אמרת, לייק משולש לתגובה הזו, אלון !
פידלר פה בתגובות, גם, אחלה בחירות של סרטים מהנים ועכשווים יותר.
לי קשה לעשות בחירות לפי "כל הזמנים" אלא אהיה יותר מדייק ואמיתי מתוך עשורים אותם ניסיתי ומכיר היטטבב, שנות ה 90, וה 2000.
ומלבד היצ'קוק, באמת גם לא ניסיתי אבל גם מהמעט שניסיתי לא כזה אהבתי סרטים ישנים יותר. פולנסקי, צ'אפלין וסקורסזה בולטים לטובה גם.
פה הבחירות, מתוך האתר שלי, המועדפים היותר, שיקבלו 5 כוכבים שלמים
http://rateyourmusic.com/film_collection/DavidIs/r5.0,ss.e
בעיניי אפשר להביא כדןגמאות- 4 סרטים, שגם שאני לא כזה אוהב דברים אחרים של אותם במאים, אלה סרטים שעשו לי\רבים משהו אישית,
וגם זכו בשבחי האקדמיה, פחות המבקרים, שבחו"ל עושים צחוק מהעבודה שלהם.
אמריקן ביוטי, הכי טוב שיש, ג'רי מגוויר, שליחות קטלנית 2.
ועוד סרטים, כמו לאון, ממנטו, וול אי ו"אפטר-שוק" הסיני..
המון המון דברים קצת מתפספסים בגלל שהטיימס, קאן וונציה, ואחרים "משפיעים" פשוט יומרניים ומעייפים ברמות על.
דווקא ר.סטונס שבמוזיקה מיושן, אהבתי המלצות אחרונות שלהם, כמו-
Pacific Rim, Fruitvale Station, Crystal Fairy, The Way Way Back, World War Z & Twenty Feet from Stardom
לכל מי שאומר קופולה
מה הוא עשה פרט לשיר הלל למאפיה?
הבחירות המצחיקות של בנדק פלגאוף: http://explore.bfi.org.uk/sightandsoundpolls/2012/voter/899
אגב, אם מביטים לעומק בבחירות המבקרים, גם אם ישנות, הבחירות של קליין
הם בלא מעט סרטי מתח (אפילו פעולה, כמו מזימות וריו בראבו) והבמאי הכי מהולל שלו, גם שלי למעשה, היצ'קוק, שלדעתי יותר נודע בהפקת סרטים סוחפים ומהנים מאשר חדשניים.
טייק קובריק אנד פזוליני אנד שאב ט'ם, יו נואו.
מסקנה- קליין מייצג את אחד הטעמים היותר אמיתיים וטובים בעיתונות הישראלית. חבל שאת לופר הוא רק חצי הילל, אף'חד לא מושלם, אבל מאמין, ונקווה, שגם הוא בצפייה שנייה היה מעניק לו 5 כוכבים שלמים.
עדיין מגניב לראות בפוסט פה בחירות שונות ומשונות, גם אם עתיקות ככותל המערבי, לפחות מקור שנותן לנו אולד סטאף לבדוק לעומק ולראות. וגיוון.