סדרה של צרות
הנה נעימה מקסימה בה נזכרתי אתמול, כשראיתי ש"סדרה של צרות" המוצלח מוקרן בבכורה ביס. המלחין הוא תומס ניומן, שאולי קצת ממחזר את עצמו ואת התזמורים מרובי ההקשה שלו, אבל עדיין מנפיק באופן סדרתי פסקולים קסומים ואפלוליים.
lemony_snicket1.mp3ולצליליה, כמה עניינים:
1. תודה לכולם על הברכות.
2. אני יאיר רוה ואני מכור ל"האנטומיה של גריי".
3. מזכר ליפעת מנדהרט: לשחקן שמגלם את סופרמן/קלרק קנט ב"סופרמן חוזר" קוראים ברנדון ראות' (מתחרז עם South או Mouth). לא רות'. מגיהים, אנא צרפו את שמו לקבצי האיות וההגייה שלכם. בכל זאת, הוא סופרמן.
4. הנה מדור טרי, אחרי מדור הפילר של גיליון החג הקודם. נותרו עוד שני מדורים עד שנצא מתקופת החגים (כולל יום העצמאות) בה המדורים נכתבים שבועות לפני פרסומם.
5. כן, הכתיבה בתקופות החגים מתישה, חפוזה ולא פעם נראית מגובבת. הכל ידוע, וגם אני חוטא בזה. ובכל זאת: מישהו יכול להסביר לי מה רצה אורי קליין להגיד בכתבה שלו ב"גלריה" אתמול? שריס וויתרספון מייצגת דור של שחקניות הוליוודיות המגלמות דמויות נשיות חלשות ומפונקות? הוא בוודאי צוחק, ואני מקווה שהוא לא מפלה את וויתרספון על בלונדיניותה. שריס וויתרספון, פריס הילטון וג'סיקה סימפסון משדרות אותו דבר? או.קיי, הבנתי, הוא לא מחבב את וויתרספון מביוחד, אבל זו כמעט דיבה, לא? שריס וויתרספון היא "ילדה טובה" כי אין לה תפקיד ברזומה כמו זה של ג'ודי פוסטר ב"נהג מונית"? טענה מגוחכת בפני עצמה, אך גם לא מדויקת. האם קליין ראה את שניים מהתפקידים הראשונים והמאוד מרשימים של וויתרספון, ומאוד מסוכנים (מבחינת המיניות המסוכנת והבורדרליין פדופילית שהיא מציגה) בסרטים של רוברט מליגן, מיקאל סלומון ורוברט בנטון? קליין, פרשננו לענייני "גבריות" ו"נשיות", ממחזר את התזה המוצלחת שלו, על אינפנטיליותו של הגיבור ההוליוודי העכשווי (אפרופו "בתול בן ארבעים" ו"לדפוק חתונה"), אבל איך הוא מצליח לקשר בין זה לבין וויתרספון, שלא הופיעה באף סרט כזה? (ואם כבר, זה היה אמור להוכיח את ההפך: רייצ'ל מקאדאמס וקתרין קינר, ששיחקו בסרטים האלה, הן שתיים מהשחקניות המגוונות והמרשימות שמופיעות כעת בסרטים האמריקאים). ואיך הוא מגיע מוויתרספון לשרון סטון, זו כבר תעלומה של ממש. קראתי פעמיים, ולא הבנתי מילה.
6. ברשימת הסרטים מקאן שפרסמתי לפני יומיים, הופיעה שמה של אנדריאה ארנולד. השם נשמע לי מוכר, אבל לא הצלחתי להיזכר מאיפה. עד שקראתי את הקטע הבא באתר של ג'פרי וולס, בו הוא מספר על שיחה שלו עם גיירמו אריאגה, התסריטאי של "אהבה נושכת", "21 גרם", "שלוש הלוויות של מלכיאדב אסטרדה" ו"בבל", שיוקרן בקאן:
Guillermo (Arriaga) is telling me to take a close look at Andrea Arnold's Red Road, a U.K.-Denmark production that has also just been accepted as a Cannes competition film. "She was at a Sundance workshop when I was an advisor and I can tell you that her screenplay [of Red Road] was great and that it will be a hard competitor in Cannes. She is a major talent." Last year Arnold won the Oscar for Best Live-Action Short for Wasp.
נחמד להגיע לתחרות בפסטיבל קאן עם סרט בכורה כשאת כבר זוכת אוסקר. אם כן, אני מעדכן את הרשימה המקורית: עכשיו הסרטים של נורי בילג' סיילאן ושל אנדריאה ארנולד הם מבחינתי המובילים לזכייה. ואגב, את "צרעה", סרטה הקצר וזוכה האוסקר של ארנולד, תוכלו לראות כאן. הוא נמשך 24 דקות ובהחלט שווה צפייה. המעניין הוא שלמרות שמדובר בסוג הסרטים שאני לרוב ממש לא מחבב, אהבתי אותו.
7. כנראה שתפילותיו של עידן ו' עומדות להתגשם. בישראל מאיימים המפיצים על המבקרים שהם יפסיקו את ההקרנות המוקדמות, ובארצות הברית ויתרו האולפנים הגדולים על הקרנות מוקדמות לכ-12 סרטים שונים בשנה האחרונה (כולל "סיילנט היל" שיצא השבוע. כריסטוף גאנס הוא אחד הבמאים החביבים עליי כרגע בעולם האימה/אקשן, כך שצר לי לשמוע שהאולפן נבוך להציג את סרטו לתקשורת). בכל מקרה, ביטולן של הקרנות מוקדמות כנראה לא יזיז לסוג מסוים של סרטים אבל מאוד ייפגע בלא מעט סרטים אחרים שלא יוכלו לשרוד בשוק כה תחרותי בו עולים כחמישה סרטים חדשים בשבוע ("משימה בלתי אפשרית III", כך נראה כרגע, ייצא בארץ ללא ביקורות דפוס בשבוע היציאה כי הקרנת העיתונאים שלו תיערך רק יומיים לפני עלייתו המסחרית, אחרי שמוספי ומגזיני סוף השבוע כבר נסגרו. איזה מזל שיש אינטרנט).
ומה דעתכם? האם אתם מצפים לראות ביקורות על סרטים חדשים בשבוע היציאה, או שאתם מעדיפים שהביקורות יתפרסמו אחרי בכורת הסרט? האם ביקורות עוזרות לכם להחליט לאיזה סרט ללכת, או שיש לכם פרמטרים אחרים לבחירת הסרטים שאתם רואים? לפי מה אתם מחליטים ללכת לסרט? לפי הביקורות שפורסמו עליו? הפרסים בהם זכה? הכוכבים? הז'אנר? הקולנוע בו הוא מוצג? המלצות של חברים? אני סקרן לדעת. ומה היה הסרט האחרון שהחלטתם לראות או לא לראות על סמך דבריו של מבקר קולנוע?
אני לא רואה את הבעיה. המפיצים פוחדים מביקורות שליליות לסרטים. אבל הדגש אמור להיות שהבעיה שלהם היא לא עם כל הסרטים. רק סרטים הוליוודיים גדולים, עם הרבה תקציב ומעט תסריט. קומדיות, סרטי אקשן, סרטי ילדים. הם לא ימנעו מהמבקרים לראות בזמן דרמה אינדונזית קורעת לב. וכל אותם הקומדיות וסרטי האקשן הם ממילא critic-proof, סרטים שבהם הקהל באופן שיטתי מתעלם מדעת המבקרים, בעיקר בגלל שאלה ז'אנרים שרוב המבקרים לא "אמורים" לאהוב. אז בין אם ביקורות לסרטים האלה יתפרסמו בזמן או באיחור של שבוע, זה לא אמור להשפיע לא על הקהל ולא על הבוקס אופיס.
חברך ג'ים אמרסון כתב דברים דומים ממש לא מזמן.
אני מוכרח להגיד שאני מאותם אנשים שכאשר הם קוראים
ביקורת עניינית ומשכנעת הם פועלים על פיה ללא עוררין. אבל, במידה והביקורת קוטלת סרט שאני מאוד מעריך את הבמאי , התסריטאי או השחקנים שלו אז במקרה כזה היא לא מכתיבה אם כן או לא אלך לראות את הסרט.
לדוגמא: "החוף" של דני בויל, "טראנס אמריקה"( שהרבה קטלו ודרך אגב לא ראיתי את הביקורת שלך, יאיר, לגביו) ה"קשת" של קים קי דוק שניכר זלזול רב ברוב הביקורות שקראתי( איך אפשר להגיד על כזה סרט שהוא לא טוב?!?!? ולתת לו את אותה כמות כוכבים שנתנו ל"לדפוק חתונה"). לסיכום, אע"פ שביקורת יכולה להיות
טובה ומעניינת, לפעמים צריך לקחת אותה בערבון מוגבל.
ושכחתי…. רוצו לראות את "מועדון בית הקברות"!!!
גם הביקורות אהבו וגם אני אהבתי!!!
1. אני רמי וגם אני מכור לאנטומיה של גריי, במיוחד לאיזי.
2. אני מאוד מעריך את אורי קליין, אבל גם אני לא מבין מה הוא רוצה מריס ווית'רספון.
3. לרוב אני מחליט אם ללכת לסרט ע"פ המידע שצברתי לגביו לפני שהגיע לקולנוע- במאי, כוכבים, פרסים. אבל אם סרט כזה יקבל ביקורות גרועות אני יכול לוותר (למשל דומינו, שעדיין יש לי רצון קל לראותו. אבל לא תמיד, גם אם southland tales יקבל ציון 0 מכל המבקרים, אני עדיין ילך לראותו), ולחלופין סרט שלא שמעתי עליו אבל מקבל ביקורות טובות, הן בהחלט יעוררו רצון לראותו. סבתא שלי למשל מחליטה מה לראות לפי הקולנוע בו הוא מוצג (בגלל שאין אוטובוסים מבבלי לכל מקום בעיר) ומה שאני ממליץ לה.
בכל אופן, ברור שעל הביקורות להתפרסם במקביל ליציאת סרט למסכים.
שמע, אין ספק שיש לך ביצים – לפתוח חזית מול קליין (גם מול קליין). אני מניחה שהקרנות המבקרים הן אירוע בודד במיוחד בעבורך, רק אתה ואיזו אמת מעורפלת.
מאוד יפה בעיניי.
שלום יאיר,
התשובה לשאלתך היא מאוד מורכבת ולא חד משמעית. קודם כל, צודקים רוב האנשים פה: לגבי הבלוקבסטרים האמריקאים, כל הביקורות שבעולם לא ישנו לי. את רובם גם ככה אני לא הולך לראות. אותי מעניין קולנוע בעיקר קולנוע אמריקאי עצמאי, וכל מה שהוא לא אמריקאי. זה בגדול. אבל אם נפרוט את זה לפרוטות, אני יוצא מתוך הנחת יסוד שסרט קולנוע הוא קודם כל מדיום של במאי. לכל במאי מסוים יש סגנון מסוים, וניתן לראות את זה גם בסרטים פחות טובים שלו ("תאוריית האוטר"). לכולנו יש בימאים מועדפים. אף ביקורת רעה לא תימנע ממני לראות את החדש של אלמודובר, או את פון טרייר, למשל. זאת גם אחת הסיבות שאני משתדל להימנע מסרטי אולפנים: ברגע שהם מחזיקים בזכות הפיינל קאט- הם מעקרים את הערך האומנותי של הסרט. אבל גם כאן יש הפתעות לטובה, והנה דוגמא מהשנה שעברה: בפסטיבל קאן בשנה שעברה הציג דיוויד קרוננברג את "הסטוריה של אלימות". כששמעתי שזהו סרט אולפנים שבעצם שכר את קרוננברג כבמאי, ולא יוזמה של הבמאי עצמו (כמו ברוב סרטיו) , החלטתי להימנע מלראות את הסרט, אבל כשהסרט הגיע לארץ וקיבל תשבוחות עצומות כל כך, השתכנעתי וראיתי אותו (ולא התאכזבתי). חוץ מזה, יש בהוליווד מעט מאוד במאים שעובדים בתוך האולפנים, אבל כמעט לא מפספסים (קלינט איסטווד, למשל).
אבל מה יהיה גורלם של כל שאר הסרטים? הנה, ממש לפני כמה דקות חזרתי מהקרנה של סרט אוסטרלי שעלה בסוף השבוע הזה ("דג קטן"). הדבר היחיד שקראתי עליו לפני שראיתי אותו היה שורה אחת באתר של דבורית שרגל (היא קראה לו "אופרת סבון אוסטרלית". בעיני היא קצת הגזימה, אבל בגדול היא צדקה- זה סרט לא רע, אבל יש עכשיו סרטים הרבה יותר טובים לראות- "מחבואים" או "ללא גורל", למשל). למה הלכתי לראות? קייט בלאנשט (המצוינת כתמיד) מופיעה בפוסטר.
עכשיו בוא ניקח מקרה מבחן נוסף. יש במאי שקוראים לו רוברטו בניני. האיש בעיני גאון, אבל רמת סרטיו אינה אחידה. לאחר "החיים יפים" הרגשתי חובה לראות את "פינוקיו", למרות שנקטל ע"י כולם (וזה אכן סרט לא טוב). לאיש יש סרט חדש בימים אלו. אם הסרט יופץ בארץ (וזה "אם" גדול מאוד), אני מרגיש שאני אהיה חייב לשמוע את דבר הביקורת לפני שאחליט אם לראות.
רוה לאיתן: ראיתי את החדש של בניני בברלין. סרט איום ונורא.
חייתי שלוש שנים בארה"ב ושם התרגלתי לנוחיות שבקריאת כל הביקורות ביום היציאה של הסרט.
באופן אישי אני מושפע בעיקר מהיחס בין המבקרים:
אם x אהב ו-y שנא – לראות
אם x שנא ו-y אהב – להתרחק
אם x,y אהבו – אפשר לראות
אם x,y שנאו – לראות רק אם אין משהו יותר טוב
באגף ה-x: יאיר רווה, אורי קליין, מאיר שניצר, נחמן אינגבר
באגף ה-y: יהודה סתיו, גידי אורשר, נסים דיין
רוה לערן: אני שמח לראות שאני באגף האיקסים. אבל שאלה לי: איפה אתה עדיין קורא את נחמן אינגבר?
7. ביקורות טלוויזיה יומיות תמיד מתפרסמות אחרי שידור התוכנית, למרות שדיסקים נשלחים למערכת הרבה לפני, ויש כאלה ש-אל תגלו- מורידים תוכנית או סרט ולא מחכים ליחצ"ן. אך המלצות על סרטים ותכוניות בטלוויזיה מתפרסמות בלוח השידורים לפני כן.
בקולנוע – יש מדריך סרטים בעיתון או באתרי הסרטים שמפרסמים את הקומוניקט הערוך על הסרט, והיה לטעמי נחמד אם גם הייתה ביקורת. כנראה שאינ אבחר אם לראות את הסרט או לא בלי קשר לביקורת, אבל זה בהחלט יכול להוות פרמטר.
היחצנים, מצידם, בוודאי שמחים לשים את "7 פלוס בסולם אורשר", ומעדיפים אותו על סיסקל ואיברט.
בכל מקרה, הפרמטר העיקרי בעיני הוא הטריילר. צריך לשקלל כמה נתונים – כמה הקריין עישן וכמה הוא צרוד, האם בטריילר יש: מוזיקה קצבית עצבנית, מוזיקת פסנתר שקה וקפשנים של מילה-שתיים בין הקטעים, ניתוק של טלפון, חתול צורח, מישהי עושה ג'וגינג, וויל סמית' צועק על מישהו, פיצוץ, צילום רחף של הר, המילים "In a world", הקפשן "This April" כשברור שלארץ הסרט יגיע ביוני, ועוד. מתחילים עם 100 אחוז שהולכים לראות את הסרט, ואז כל אחד מהדברים הללו מוריד אחוז מסויים מהסיכוי, כש "In a world" מוריד בערך 50. ההחלטה נעשית קלה יותר.
מה שמענין בסוגית המפיצים-מבקרים הוא לא נושא מועד פרסום הביקורות. זה שטויות. השאלה היא "למה הם בכלל התחילו לצעוק?" ואם נדייק "למה עכשיו?". הרי עד עתה זה לא הזיז למפיצים, והנוהג הזה קיים כבר כמה שנים. התשובה היא שככל הנראה הם מרגישים באופן דרמטי את השפעת ה'הום סינמה'. הם לא יכולים להלחם בניופאן ובסקאל ובאי-מיול וכו', למרות שזו המלחמה האמיתית שלהם. אז הם נלחמים בשוליים, על עוד עשרים-מאתיים כרטיסים של מי שקורא ביקורת ואומר לעצמו "שיט, הסרט החדש של רובין וויליאמס מסריח, ודווקא נורא רציתי לראות רובין וויליאמס". מה שהמאבק הנוכחי מסמן הוא בעיקר עד כמה המצב של המפיצים נואש, עד כמה הם לא יודעים איך לעצור את הסחף, והוא יכול לתת איתות מסוים (מדאיג?) על עתידו של ענף הקולנוע, שיצטרך, איך שלא יהפכו את זה, להמציא את עצמו מחדש (טכנולוגית/עסקית) כדי להמשיך ולקיים את בתי הקולנוע. אחרי הכל, בית קולנוע זה נכס די בזבזני – גם תופס המון מטראז', כולל לגובה, גם לא עובד חצי מהזמן, וגם יושב על קרקע יקרה.
רוה לזפת: זה לא נכון שזה לא הזיז למפיצים. זה מאוד הזיז להם. אבל עד עכשיו הם ניסו לפעול ברמת יחצ"נים-מבקרים. עכשיו הם התאגדו ופועלים ברמת מנכ"לים. המבקרים בכלל לא בעניין, מבחינתם, אלא העורכים והמו"לים. אני מקווה לכתוב על זה בהרחבה בהמשך השבוע (מצד שני הבטחתי כבר כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם שלא שצריך להוסיף כאן "בלי נדר").
א) אני דייויד ואני מכור לסקראבס. באחד הפרקים האחרונים בעונה שמשודרת בימים אלה בארה"ב הם משתעשעים על חשבון האנטומיה של גרי ומדברים על כמה הם אוהבים את הסידרה ואיך זה נראה כאילו מישהו רואה את החיים שלהם ועושה מזה סדרה.
אני עוד לא צפיתי בסידרה כך שדעה מלומדת יותר אין לי.
ב) מצד אחד אין כמו לקרוא על סרט ביום שהוא יוצא ואני רץ לעיתונים ולאינטרנט לחפש אותם. מצד שני אני קורא אותם בקריאה זהירה שכוללת קפיצות כל פעם שהעלילה מוזכרת כדי לדעת כמה שפחות- כן אני יודע שזה קצת מפגר- ואז אם קורה שאני מגלה משהו חשוב בטעות אני מתבאס נורא. אז מה עדיף?
כרגע, כאבא טרי, הדבר הכי קרוב לסרט שראיתי בחודשים האחרונים היה היה על אריזות המתנות הרבות שקיבלנו כך שביקורות הן מה שיש לי בינתיים.
ולסיום סיפור קטן. אי שם בעבר יצא סרט שקראו לו "קונטקט". צפיתי בו ביום שיצא עם חברים והייתי היחיד שאהב אותו. מה זה אהב, חשבתי שזה אחד הסרטים הכי מדהימים שראיתי. כל שאר חבריי שנאו עד נשארו אדישים לגמרי. בימים ההם, שלפני האינטרנט, לחזור הביתה ולגלות באותו יום ביקורת של מבקר שאהב את הסרט כמוני והיה שותף לדעתי וכך לחלוק עם מישהו(גם אם באופן חד צדדי) את ההתרגשות מהסרט היה ארוע מרגש וחשוב בעבורי. אז כן, פרסומה של הביקורת באותו סוף השבוע היתה חשובה מאוד.
למבקר, אגב, קראו יאיר רווה. (זכרוני מטעני, או שהביקורת כללה השוואה ל"אזרח קיין"? האם גם היום אתה חושב שהסרט טוב כל כך?)
אם הבתי קולנוע רוצים עוד צופים שיורידו את מהחירים!
וישפרו את איכות ההקרנה
יציאה זוגית יוצאת מעל 100 שח(כולל פופקורן+ ושתייה)
אנשים לא באים בגלל הביקורות
אלא בהגלל המחיר ואיכות הסרטים(והידע על כך לא נובע מהמבקרים)
"סדרה של צרות", מלבד היותו סרט נפלא בעיני, הוא אחד הפספוסים הגדולים של המפיצים בארץ. הסיבות לכך שהגיע בישראל ישר ל-DVD נסתרות מבינתי.
דרך אגב, הבכורה המקומית של הסרט לא הייתה ב-YES, אלא באנטי מחי.קון של עין הדג. נדהמתי לגלות כמה מהסרט זכרתי מאז הצפיה הראשונה ב-DVD. 🙂
2. אני אביעד ואני מכור לבנות גילמור.
5. למרות שאני מסכים בגדול אם מה שיש לאורי קליין לומר בכתבה, גם לי אין מושג איך ניתן בכלל להשוות בין שחקניות רציניות כמו ריס ווית'רספון וקירסטן דאנסט, לבין תופעות פופ חולפות (או שמא?) כמו פריס הילטון וג'סיקה סימפסון. בכלל, קליין מתייחס לתופעה של הערצת כוכבות ללא קשר לכשרון המשחק שלהן, כאילו מדובר בדבר חדש (השם "מרילין מונרו" עולה בראש). גם כוכבות עבר כמו קתרין הפבורן וסופיה לורן טיפסו לראש עולם הזוהר בזכות סרטים קלילים ומה שמסביב, לא בזכות כשרון המשחק הענק שלהן (בלי ציניות). נראה כאילו אורי קליין התחיל בכלל בכתיבת ביקורת על אינסטינקט בסיסי 2, אבל מצא עצמו נסחף לנושא נרחב בהרבה שתפס לבסוף את רוב המקום.
7. מאחר ואני הולך לקולנוע מקסימום 7-8 פעמים בשנה, אני משתדל שכל הליכה תהיה חוויה אמיתית. אז אני שונא ללכת לבד לסרטים (בבית, דווקא יותר כיף לראות לבד) ותמיד גורר את מי שאיתי לארוחת ערב לפני/אחרי הסרט. אני מכוון בעיקר לסרטים רוויי אפקטים וצילומים מרהיבים שמצדיקים את הבהיה במסך ענק ואת המחיר ה"חבל שלא פחות". עדיין, יוצא לי גם ללכת לסרטים יותר שקטים שיכולתי לראות בבית כעבור כמה חודשים, אבל חבל לא לנצל את ההזדמנות לצאת.
מאוד חשוב לי לקרוא ביקורות על סרטים לפני הצפיה, כדי שאם כבר יוצאים סוף סוף מהקופסה, עדיף להקטין את הסיכון. טים ברטון הוא הבמאי היחיד שגורם לי להגיע לקולנוע גם בלי לקרוא ביקורות לפני כן (אבל אני קורא בכל זאת, ליתר בטחון) ואני מניח שגם דיוויד פינצ'ר היה עושה זאת לו הייתה לי הזדמנות לראות סרט שלו בקולנוע. אני באמת לא חייב שהביקורת תתפרסם באותו יום בו הסרט עולה לאקרנים, אבל בטח לא אסמוך על מפיץ שמנע בכוונה הקרנה למבקרים. יש בזה משהו חשוד ולא ארוץ בשמחה לעבר סרט שמסתירים את "דעת המומחים" עליו. חוץ מזה, הרבה אנשים הולכים לבכורות וחבל שלא תהיה להם האפשרות לדעת מראש מה חשבו על הסרט. ממילא הסרטים שנקטלים מושכים קהל אדוק משלהם, אני לא רואה שום סיבה למנוע מהשאר לקבל עזרה בהחלטה.
נ.ב
את הסרטים שמקבלים ציונים גבוהים במיוחד בדרוג המבקרים, אני מגדיר כ"קבוצת סיכון גבוהה". בכל זמן נתון, אני אמצא ארבעה מתוך החמישה בראש הטבלה, בלתי נסבלים לצפיה. כנ"ל לגבי הסרטים שבתחתית, ארבעה מתוך חמשת האחרונים יהיו איומים, אבל תמיד יכולה להסתתר איזו פנינה. לגבי כל השאר, צריך לבדוק ולראות לבד כי לך תסמוך על מבקרים. 😉
מי שבאמת רוצה לקרוא ביקורות על סרט שעולה בארץ, ויודע לקרוא אנגלית, לא צריך את הביקורות בעיתונות העברית. שפע של מידע נמצא בלחיצת כפתור. גם אלה שלא קוראים אנגלית יכולים פשוט להיכנס לימד"ב ולראות את הציון בכוכבים שהסרט קיבל מהגולשים. זה לא מדד מדויק אבל זה נותן מושג מסוים (בדרך כלל) לגבי איכות של סרט. כך שכשסרט עולה ואין עליו ביקורות, מי שבאמת רוצה לקבל מושג לגבי טיבו יכול להשיג את האינפורמציה. אנחנו כבר שנים לא מעטות בעידן אוטוסטרדת המידע והמפיצים תקועים איפשהו בשנות השמונים עם הסנקציות המטופשות האלה שלהם.
בארה"ב זה לאו דווקא כך, כי שם אין בהכרח פער כזה בין יציאתו של סרט לאקרנים ובין מידע שמתפרסם עליו. אם סרט עולה בארה"ב והוא לא הוקרן למבקרים, ואתה רוצה לראות אותו בסופ"ש הראשון, תקווה שיש כמה בני מזל שראו אוות באיזה הקרנה מיוחדת באיזה פסטיבל או משהו, כי זאת הדרך היחידה שתוכל לקבל מידע.
אבל כשחושבים על זה, אם כל כך חשוב לך לראות סרט מסוים איך שהוא עולה לאקרנים, סימן שאתה ממש מחכה לו, ואם כך, ביקורות לא ממש יעניינו אותך.
אגב יאיר,
הרעיון של להציע מוזיקה לצליליה נקרא את הטקסטים שלך הוא רעיון מבורך. עם חידון סביב זה, בלי חידון, המשחק המקדים הוא מעניין אבל המוזיקה עצמה היא הדבר. אתה מוזמן להמשיך כך.
1. אני דורון ואני לא מצליח להתמכר לאף תוכנית טלוויזיה – ניסיתי weeds, ניסיתי עקרות בית, ואפילו סקראבס (הבאמת מצחיקה) – לא מצליח…
2. הקטע של קליין באמת לא קשור לכלום – אני לא מהמעריצים של וויתרספון אבל היא באמת לא מייצגת שום מגמה והיא בטח שלא באותה רמה של מלכות הטראש או של שרון סטון. אני לא יודע אם אוסקר ו-29 מיליון דולר הולמים את מידותיה האמיתיות אבל שתהיה בריאה.
3. הדיון על הביקורות מזכיר לי דיון שנערך עם יאיר בקמרה אובסקורה לפני כמה שבועות. מה שנאמר שם הוא פחות או ותר מה שנאמר כאן – ביקורות משפיעות על סוג מסוים של קהל בקשר לסוג מסוים של סרטים. באופן אישי, אם יש סרט שנראה לי מסקרן – אני אסתכל על השורה התחתונה, ולאחר הצפיה (אם וכאשר) אחזור לביקורת כדי להשוות ולהשלים פערים.
איתן כתב דברים שנכונים גם לגביי – בנושא הבלוקבאסטרים ו-'כל השאר', ובנושא במאים (בעיקר) שאראה סרטים חדשים שלהם ולא משנה כמה שמות תואר שליליים הביקורות הדביקו להם, אפילו אם אחרי הצפייה סביר שאסכים עם אותן ביקורות…
עם זאת, כל הדיון היה אולי יותר רלוונטי אם הייתי הולכת הרבה לקולנוע. כי אני לא. רוב הסרטים שמעניינים אותי מגיעים לסינמטק (כן, עדיין יש לי מנוי, מה לעשות 🙂 ), ואלה שלא…
סרטים אחרים אני רואה ב-DVD ממקור כזה או אחר, או בטלוויזיה. אני רואה הרבה יותר סרטים לא-חדשים מסרטים חדשים, וככה טוב לי. לא בוער לי לראות כמעט שום דבר, אפילו אם זה סרט של במאי מהאהובים עליי. מבחינתי, עוד כמה חודשים לא ישנו כלום.
אז בנוגע לביקורות – אני לא עוקבת בקפדנות אחרי הביקורות בשל היותן ביקורות, אלא קוראת אותן כי מעניין אותי לקרוא כותבים מסוימים, ללמוד מהם על כתיבת ביקורות, על כתיבה על קולנוע, על כתיבה בכלל. מאחר שמבחינתי "זמן היציאה לקולנוע" הוא פרט שלרוב חשיבותו נמוכה, אני קוראת כשיוצא לי (ולרוב לא מדובר על שנה אחרי…). אני קוראת ביקורות כמו שאני קוראת מאמרים – בעיקר כדי להעשיר את ידיעותיי על הסרט – ועל כן, אני אוהבת לקרוא על סרט אחרי שראיתי אותו (ותודה לגוגל), בין אם הוא סרט חדש, בין אם ישן שראיתי לא-בקולנוע. כמו חובבי קולנוע רבים אחרים, יש לי טעם די מוגדר, רחב ככל שיהיה, ואני יודעת מראש מה יעניין אותי לראות ומה לא לפי מגוון גורמים: יוצרים/משתתפים שונים, ובעיקר "סוג" הסרט – כלומר, ז'אנר, מדינה ושנה. נכון, אפשר להתאכזב גם מסרט שחשבת שתאהב במידה כזו או אחרת, ואפשר גם לגלות פנינים בתוך קבוצת הסרטים שויתרת עליהם כלאחר יד.
לאושרי הרב, אני נמצאת בסביבה שעוסקת בקולנוע, מתעסקת בקולנוע, צופה ומדברת, ממליצה, מזהירה ומקשקשת על קולנוע כל הזמן, והרבה פעמים, על קולנוע שנוטה לא להגיע לקולנועים שלנו. קריאת ביקורות היא חלק מהעיסוק שלי בנושא החביב עליי, ולא קשורה במיוחד להחלטה לאיזה קולנוע ולאיזה סרט ללכת בערב כזה או אחר. אני מניחה שלרוב הציבור הביקורות משמשות בעיקר בתפקיד של עזרה בבחירה של "לאיזה סרט נלך הערב" או "האם הסרט הזה מתאים לי/לנו/למצברוח/לטעמנו". אצלי זה מקור נוסף לידע, והשאלות מהמשפט הקודם מקבלות תשובה, ברוב המקרים, מתוכי ולא בעקבות ביקורות כאלה או אחרות.
.
.
.
.
.
.
.
יום ראשון 23/4 בחמורוטק: לינק.
מה זה חמורוטק? (לוח ההקרנות לא מעודכן, אבל שאר הפרטים נכונים)
רוה לסטיבי: סליחה שהתגובה שלך התייבשה אצלי והתפרסמה מאוחר מדי. בפעם הבאה: לינק אחד בלבד, תודה.
אה כן, 4. יאיר, אתה כבר טיפה מגזים עם הבאנרים, אפילו אם זה לקאזה ואימיול ודברים כאלה… קצת מפריע.
פינגווין, כשאומרים "מוקרן בבכורה ביס" מתכוונים לבכורה הטלוויזיונית שלו.
די, באמת?
אני ניקי ואני מכורה לאנטומיה של גריי וגם לבנות גילמור וגם לאבודים וגם לוורוניקה מארס וגם לעוד סדרות אבל זה מתחיל להיות קצת מביך… בכל מקרה רציתי לומר שהמשפט הקצר הזה שלך העלה לי חיוך על הפנים ותחושת (בוא נקרא לזה) חדווה (בכל זאת לא צריך להגזים עם הסופרלטיבים) בלב. אני מעריכה אותך בכל מקרה, אבל הווידוי הקטן והמשובב לב הזה הוציא קצת את האוויר מנימת הפלצנות האוטומטית שמתלווה למקצוע המבקר (לא שאני מאשימה אותך חלילה בפלצנות)גם אני שמחתי לראות את סדרה של צרות ומה שעוד יותר אשמח לראות בבלוג זה הן המלצות לסרטים שישודרו בטלוויזיה ושווה לצפות בהם (ואם אתה נותן כאלה בפנאי פלוס אז סליחה, פשוט לא יוצא לי לקרוא פנאי פלוס). בענייני הרופאים מסיאטל, השבוע שמתי לב שבתרגום הפכו את ד"ר מק'דרימי לד"ר מק'מאמי וחלק מהקסם בהחלט הולך לאיבוד בתרגום. ונסיים בתיאוריית קונספירציה: האם הווידוי על מרדית' וחבריה נועד למשוך קוראות להגיב? כי אם כן, זה לחלוטין עובד
ועכשיו קראתי את הכתבה של אורי קליין בהארץ (לא דרך הלינק שלך שמשום מה לא הוביל אותי אליה) וקליין שכח לציין חלק מאוד מאוד חשוב מהפרסונה שהיא ריס ווית'רספון (ואם הוא לא ידע את זה או לא נתקל בזה בתחקיר לכתבה אז זה ממש עצוב). ריס ווית'רספון היא בערך ההכוכבת האמריקנית היחידה שהצהירה שהיא נגד תרבות ג'סיקה סימפסון-פריס הילטון-לינדזי לוהאן ויצאה נגד מה שהן מייצגות (נדמה לי שזה היה בראיון למגזין אמריקני כלשהו שאת שמו והפרטים אין לי כוח לחפש עכשיו אבל אני זוכרת בבירור את רוח הדברים) כולל ציון שמות מפורשים. העובדה שהוא מכליל אותה ביניהן היא פשוט עצובה
טוב, מסתבר שהיה לי כוח למצוא את המאמר במארי קלייר
והנה מה שריס ווית'רספון חושבת על ג'סיקה סימפסון ופריס הילטון
creating a cultural icon out of someone who goes, 'I'm stupid, isn't it cute?' makes me want to throw daggers at them! I want to say to them, 'My grandma did not fight for what she fought for, and my mother did not fight for what she fought for, so you can start telling women it's fun to be stupid.' Saying that to young women, little girls, my daughter? It's not okay."
נראה לי שזה היה ראוי לאזכור בכתבה של קליין. רק מה, זה לא ממש משתלב עם הכותרת שלו "ילדותיות מפונקות וטיפשות" ובחירה בווית'רספון כמקרה מייצג…
שמי תומר ואני לא מגדיר את עצמי מכור לאף סדרה, אלא צופה אדוק (לוסט, האוס, אנג'ל [ותודה לערוץ 3 ואקסטרה הוט שמשדרים אותן אחת אחרי השנייה]).
ריס ויתרספון מייצגת את ההפך מהילטון-סימפסון-לואן, אבל השמועות על סנוביותה ורשעותה (בעיקר מצד קווין סמית', שכרגע אני נוטה להאמין לו) הרסו את התדמית שלה בעיניי. לא שלפני כן הערצתי או הערכתי אותה יתר על המידה, אבל צפייה בה הייתה לפחות נסבלת.
לגבי ביקורות: אני קורא הרבה ביקורות (עיתונים כמעט ולא, מאז התחברתי לרשת) וכמעט ולא הולך לקולנוע. ביקורת טובה עשויה לגרום לי להתעניין בסרט, אך לפני מספר חודשים החלטתי להחרים את בתי הקולנוע ואני צופה בסרטים רק ב-DVD, לכן אחכה עד שסרט שמעניין אותי יצא בפורמט הזה. לקולנוע אלך רק במקרים מאוד נדירים שההמתנה לסרט עלולה להוות סכנה לחיי, וגם ביקורות רעות לא ישנו זאת. ביקורות (רעות) לא משפיעות על רצוני לצפות בסרט שאני מצפה לו, אבל הן משפיעות על חדוות הצפיה שלי. אם סרט לא יעניין אותי מבחינת היוצרים, השחקנים, העלילה ו/או הטריילר, רק אחוז מאוד גבוה של ביקורות טובות ישנו זאת. על סביבתי (חברים לעבודה, מכרים) אני לא סומך, מאחר וטעמם בסרטים לרוב גרוע ושונה מאוד משלי (גם במוזיקה ואמצעי בידור אחרים).
תתפלא יאיר. אני דווקא לא חושב שצריך לבטל את ההקרנות המוקדמות אבל הן לא צריכות להיות הקרנות חינם. אין שום סיבה שאני אשלם 35 ש"ח והמבקרים לא. אם תשלמו על הכרטיסים תראו את הסרט מצידי שנתיים לפני צאתו למסכים.
רוה לעידן: אתה מתחיל להיות צלול והגיוני יותר. ההצעה שלך נשמעת לי מצוינת. הדבר היחיד שאתה שוכח הוא שבלא מעט מקומות עבודה העובדים מקבלים החזר הוצאות עבור דברים שהם נדרשים להם לטובת ביצוע עבודתם. נסיעות, למשל. דלק. או שמספקים להם את זה ממקום העבודה: רכב, מדים, נשק. כך שבכל מקרה, כל עוד מבקר צופה בסרטים למען עבודתו הוא אמור לקבל החזר עבור ההוצאה הזאת. מה שכן, גם אתה וגם אני נשמח אם אנשים שאינם קשורים למקצוע יפסיקו להיות מוזמנים להקרנות. אבל זה גןם לא יקרה: הקרנות הענק (שהולכות ומתמעטות, אגב) הם לסרטי פעולה וקומדיות, ומטרת המפיץ הוא להציף את האולם בקהל "רגיל", כדי שהמבקרים ה"צנונים", ייסחפו בהתלהבותם וייראו כמה ה"קהל" צוחק ונהנה. זאת נקראית "הקרנה חמה". וזה סיוט.
היחס שלי למבקרי קולנוע ישראלים ידוע ומוכר, כך שאינני מסתמך על דעתו של איש גם כאלו שבעבר החשבתי אותם כברי סמכא כמו אורי קליין, בוודאי שלא על דעתם של מבקרים נלעגים כמו אלברט גבאי וגם לא על דעתן של מבקרות.
אני בדרך כלל מסתמך בעיקר על התקצירים של הסרט, עם השנים פיתחתי חוש שמונע את רוב הנפילות, כולל תוכניות של פסטיבלים. מוי פור ואנדטה די נהניתי, למרות שהוא כמובן מוצר ממוסחר והוליוודי שמבוסס על אותה תמה שחוזרת על עצמה די הרבה לאחרונה, שהיא מין טייק אוף על 1984 (האם אין סיפורים חדשים לקולנוע המודרני?). מצד שני, הלכתי לצוצי עם ידידה שהיה משעמם וקברתי את עצמי בדלי הפופקורן עד סופו.
אהבתי את הפסקול שתומס ניומן כתב לפנומן עם ג'ון טרבולטה. אחד הדברים הבודדים בסרט שראוי לציון בכלל!
היום חוגגת שירלי טמפל יום הולדת 78. טמפל היתה ילדה מתוקה,כשרונית ומקסימה הרבה לפני שמוטציות כמו היילי ג'ואל אוסמנט ודקוטה פאנינג נחשבו לחמודים.
יאיר,אני מתקשה להבין את התפעלותך מריס וית'רספון. על יופיה החיצוני ניתן לחלוק,על בחירותיה גם ואם היא הכוכבת הגדולה בהוליווד,אז המצב בכי רע.
שמי סיגל ואני מכורה לER (במיוחד העונות הראשונות עם המעורבות היותר אקטיבית של ספילברג).
עכשיו, לגבי הקרנות העיתונאים- לדעתי לא צריך לבטל.
אבל אני לא מבינה למה באמת אי אפשר לפרסם את הביקורות, נניח שבוע אחרי יציאת הסרט, מה יש?
אלו שחייבים את הביקורות כדי להחליט אם ללכת או לא- יחכו שבוע. כל השאר- ילכו ויתרשמו באופן כללי מהתקצירים ששולחים מיחסי הציבור.
לגבי עצמי- אני לא קוראת ביקורות לפני שאני הולכת לסרט אלא רק אחרי כן. אני רוצה לקבוע בעצמי מה דעתי על סרט מסויים, ולא שמבקר מסויים יכתיב את הלך המחשבה שלי. לאחר הצפיה אני מחפשת את הביקורות של המבקרים שאני מעריכה, קוראת ומסכימה או שלא מסכימה ומתווכחת איתן. זהו זה.
נראה לי לא נכון לסמוך על מבקר X ולתת לו להחליט אם אלך לראות או לא. אולי הטעם שלו בז'אנר הספציפי שונה? אולי הוא מתעב את אחד השחקנים הראשיים (כמו שקרה בעבר עם מבקרת מתחילה אחת, שמתחילת ביקורתה הצהירה שהיא שונאת שחקן מסויים וצלבה אותו לכל אורך הטור. לטעמי טור שכזה אינו ביקורת).
בקיצור- הקרנות עיתונאים- כן, כדי שיוכלו לצפות ולהכין את הכתבה מבעוד מועד.
החלטה לגבי סרט- בשום פנים ואופן לא לפי הביקורת. ביקורת- מומלצת לקריאה לאחר הצפיה בסרט בלבד.
שימו לב לכתבה בעקבות פרק זהה ב"האנטומיה של גריי", אני תוהה: מי הושפע ממי?
עידן, מה יש לך נגד מבקרות ? אתה מתנגד לדבורית שרגל, יעל שוב ועוד באופן ספציפי או שאתה מתנגד למבקרות ממין נקבה בכלל ?
לרוב אני מעדיף לקרוא ביקורת על סרט רק אחרי שאני רואה אותו. גם בגלל ספוילרים אבל בעיקר כזה יותר מעניין.
אני משתדל לראות כמה שיותר סרטים בקולנוע (ב-DVD אני רואה סרטים שלא מגיעים לקולנוע)אז מתוקף ההחלטה הזאת אני פשוט רואה כמה שיותר (מ"בתול בן ארבעים" ועד "הצד הרחוק של הירח") .
דירוג הכוכבים כמעט ולא משכנע אותי
ולעידן,
למה שמבקר ישלם על הקרנות בכורה? זאת העבודה שלו, הוא אמור לקבל כסף ולא להוציא אותו. לי אין בעיה עם זה. שמבקרים יראו סרטים בחינם, יקבלו בוקסות מהודרות של DVD מתנה ומבחינתי שיקבלו פסקולי סרטים כל עוד הם מעלים אותם לבלוגים שלהם…
(ולא, אני לא מבקר)
עוף טופיק בתנור-
איפה נחמן אינגבר מפרסם את הביקורות שלו?
ולטופיק עצמו: אין ספק שהביקורות השונות שמתפרסמות משפיעות באיזשהו אופן על שיקול הדעת, באם לצפות בסרט הטרי או לא. זה עניין של הערכתי את המבקר אבל בעיקר הנימוקים ההגיוניים שלו לגבי דעתו הרווחת. יחד עם זאת, יש משהו שאני תמיד שואף לעשות וטרם הספיקותי (ולא ברור למה), והוא ללכת לסרט מסוים וליצור חוות דעת אישית עליו. מיד אח"כ לגשת לקרוא את דברי המבקרים העיקרים ולראות מי מהם הוא הקרוב ביותר לנקודת ראותי. המיכשול מתחיל כשהשאיפה היא לבצע את התהליך מול ז'אנרים שונים ובהתבסס על שני סרטים לפחות מול כל מבקר…
גיקר וכולם: את הביקורות של נחמן, בקיצור נמרץ (שורה – שתיים), אפשר לשמוע (אם לא מפספסים כמה שניות), בהרצאות שלו 🙂
חלק מהכיף הכי גדול שלי, זה לחזור ביום חמישי מיום עבודה לימודים, ולקרוא את ביקורות הקולנוע של הסרטים שיצאו באותו היום. גם אם עוד לר ראיתי את הסרט המוצג, יש משהו מרגש בלקרוא כמה ביקורות על סרט ספציפי- לראות מה יאיר, יעל שוב וישי קשלס שנאו, חיבבו, התעלפו , התרגשו, ועוד לפני שראיתי את הסרט בעצמי וגיבשתי עליו איזשהי דעה בעצמי. זה חלק מהעניין, לראות את הסרט, לחשוב מה נאמר עליו ואיך אני מרגישה ביחס לזה. לדחות את הביקורות בשבוע מוריד חלק מהקסם של הטריות הזו, של סרט חדש שיוצא דבילי או איכותי, יצירת מופת או קשקוש בלבוש.
ולגבי אורי קליין- הוא כנראה ממש לא מעודכן אם הוא מכניס את ריס וויתרספון, פריס הילטון וקירסטין דאנסט באותה כתבה. הן שייכות לאסכולות ולאיכויות מאוד שונות זו מזו… האם מנסה מר קליין לרמוז שיש לו משהו נגד בלונדיות? או שמא כבר נגמר לו על מה לכתוב על הולווד השמרנית?
"חיים בין השורות". כמעט כל המבקרים שפכו עליו מחמאות, ובצדק: זה סרט מדויק, מאוד רגיש ולגמרי נוגע. באולם היו שישה אנשים.
אני כן מקשיב לדעות של מבקרים, אך כל זה תלוי מאד בסרט. מה לעשות יש סרטים שכחובב קולנוע ( בתווה להיות קולנוען בעתיד) חייבים לראות. אני חושב שזה היה טוב מאד שהלכתי לראות את מינכן, למרות שסבלתי.
וחוץ מזה יש במאים אני אלך לסרטים שלהם לא משנה מה ( טרנטינו, ארנופסקי, קלי, סרטים של קאופמן, פון טריר,פול תומס אנדרסון, החאים כהן וכ"ו…)
אב ל עדיין דעת המבקרים חשובה לי, יש מבקרים שאיתם אני נוטה להסכים, ויש כאלה שאני ממש לא אוהב, אך הכל תלוי ( עוד פעם) בסרט עצמו. לדוגמא, את הביקוות של יאיר אני מאד מעריך ואני חושב שיש לך ראיית סרטים שדומה לשלי, אבל הנה אתהאהבת את מינכן ואני לא, אתה לא אהבת ת קיל יל ואני כן, אבל מה? בכל אחת מן הביקורות שלך נתת טיעוים משכנעים וברורים, אולי אני לא תמיד מסכים איתך, אך אתה ללא ספק משפיע על סרטים שאני אלך או לא אלך אליהם, הכל במדיה הגיונית.
אני דניאל ואני מכור ללוסט- מה שגורם לי התרגשות רבה לקראת יציאת MI3
אם הקרנת העיתונאים היא יומיים לפני יציאת הסרט- זה בשני למאי וזה יוצא יום הזיכרון.
אני משתדל לא לקרוא ביקורות לפני שרואה את הסרט- בעיקר מחשש לספויילרים אבל אחרי הסרט מחפש את הביקורת הרלוונטיות
האנטומיה של גריי? די חיקוי דהוי ל ER
יאיר- לדעתי אחד המאבקים שעליך להוביל הוא לפרסם בעיתונים או לפחות באינטרנט באילו אולמות בדיוק בקומפלקסים מוקרנים הסרטים- מאד מעצבן לקנות כרטים לבלוקבסטר אמריקאי עתיר אפקטים (אפילו מינכן) ולגלות שהוא באולם 6 הקטן בעזריאלי
אם לא יצא לך לראות סרט חדש בשבועיים הראשונים הם מעבירים אותו לאולם קטן ומעצבן ואז כבר עדיף אי מיול
הודעה דחופה! סיימתי צפיה מרתונית בעונה 6 של הסופרנוס( פרקים 1-4), וחברים, הם דפקו את זה לגמרי!
אל תאמינו להייפ!העונה הזאת הולכת לזבל. הם לקחו את הסיפור למקומות… אללה יסטור…למעריצי "האנטומיה של גרי" וכל החרא הזה של הבתי-חולים בלבד!
פוסי… אתה לא יודע על מה אתה מדבר… תראה עד הסוף ותשפוט, וד"א הפרקים האלה היו דווקא שיא בסדרה בגלל שאני לא רוצה לספלייר פה אני לא אפרט רק אגיד שבאמי הבא אידי פאלקו תזכה בפרס.
יאיר, האם טעמת מ- House MD? ישכיח ממך את האינסטנט טלוויזיה בדמות הדיסטופיה של גריי – מובטח.
יש לקוות שהסדרה החדשה שארון סורקין עובד עליה תחזיר לנו טלווזיה באמת איכותית כמו שהבית הלבן הייתה פעם.
במדינה שבה הכל מתפורר והשחיתות עוברת כל גבול, אני מתקשה להתרגש מהקרנות עיתונאים. כנראה שאתה צודק בדבר החשיבות, אבל האם זה באמת באמת חשוב?
מה לגבי עיתונות אמיתית? מה לגבי זה שכולם נשבעו לנו שליברמן לא יישב בממשלה טרם הבחירות, ולמחרת הסתבר שכולם שיקרו בלי אף טיפת בושה? האם לא יותר חשוב לצעוק על זה??
לפוסי
אחרי שתראה את פרקים 5 ו 6 תשנה את דעתך.
סופרנוס היתה ונשארה סדרה גאונית, שהלוואי והיו תסריטים כאלה היום בקולנוע
העונה ה-6 של הסופרנוס שברה חזק לכיוון אחר לגמרי, בלתי צפוי, ומרתק. אל תחמיצו. איזו סדרה מופלאה. אם העונה הזו חושפת משהו, היא חושפת שמה שתמיד היה חשוב בה הוא האנושיות, הפגמים האנושיים והלבטים האנושיים, ופחות היריות, החיסולים והבלגן. כל אלו היוו תמיד תפאורה ואף פעם לא העיקר.
והיי, נכון שזה פורום על קולנוע, אבל הסופרנוס היא סדרה קולנועית יותר מהרבה סרטים שאני מכיר.
p.h. אני חושב שמבקרים לא צריכים לראות את הסרטים בחינם כי אני מאמין שאם מישהו מקבל משהו בחינם הוא מאבד את האובייקטיביות שלו. חוץ מזה צריך לשלם למבקר על הכתיבה נטו ולא לתת לו צ'ופרים או פריבילגיות. אותו נוהל יש ליישם לדעתי גם לגבי מבקרי מוסיקה,מסעדות וכל תחום אחר. לדעתי זה יהיה הוגן גם כלפי הצופה הרגיל וגם יכשיר את הביקורת של המבקר.
רוה לעידן: רק לפני יומיים חשבתי שהתעשתת, והנה שוב שטויות. מקודם דיברת על שיוויוניות, עכשיו אתה בעניין של אובייקטיביות? שמע, אם למישהו אין אובייקטיביות בגלל שלא שילם 35 שקלים אין לו שמץ אובייקטיביות מלכתחילה. ומה זו האובייקטיביות הזו בכלל? רצון להתרפס בפני מפיצים כדי שימשיכו להזמין אותם להקרנות? חוץ מעיתונאית ירושלמית אחת אני לא מכיר עוד כאלה בארץ. אולי האובייקטיביות (שוב, מילה שאני שואל ממך, אני לא ממש מבין מה הקשר בין "ביקורת" ו"אובייקטיביות", אולי אתה מתכוון להיעדר משוא פנים) שלך נקנית בזול, אבל לרוב המבקרים שאני מכיר, בארץ ובעולם, יש אינטגריטי ויכולת מקצוענית והם כותבים אך ורק את דעתם הפרטית. מי שאינם כאלה ממילא ימשיכו להתרפס בפני השררה, וינסו לרצות אותה, גם אם יממנו בעצמם את כל כרטיסי הקולנוע שלהם. זה לא קשור לכרטיסי קולנוע, זה קשור לאופי.
עדן, אני לא נכנס למלכודת הזו. מי שיבין יבין.
יאיר,בכך שתקפת אותי אתה מחזק את טענותיי. הרי כשפורום פילם מנעו ממך הזמנות לא הפסקת להתלונן על כך.אם לא אכפת לך לשלם על הסרטים מדוע הפכת עולמות כדי לחזור ולקבל את ההטבה? אני שב וטוען שההקרנות אינן צריכות להיות הקרנות חינם. הרי המפיצים הבינו שאם לא תשחקו לפי הכללים שלהם, דהיינו תפרסמו ביקורות לפני צאת הסרט,יש להם נשק כנגדכם, הם לא יזמינו אתכם להקרנות חינם ונראה לי שרוב המבקרים יעשו הכל כדי חלילה לא לאבד את הפריוילגיה הזו.
חוץ מזה,יאיר, מה אכפת לך כ"כ מה אני חושב? הרי אתה תמשיך לראות את הסרטים בחינם מתוקף עבודתך ואני אמשיך לקטר על זה. הרי אין סיכוי שגם לי יציעו כזה תענוג, אז מה זה בעצם משנה לך?
טוב לגבי הטלוויזיה, אני לא ממש מכור אבל אני מת על סמולוויל (למרות שזה סופרמן והגיבור שלי הוא ספיידרמן) אבל מה לעשות, אחלה סדרה. אני גם אוהב את "פלישה" ו"על טבעי" וה- OC.
לגבי ההקרנות, אני מסכים עם יאיר שזה די סיוט, חבר שלי לקח אותי פעמיים להקרנות כאלה והיה שם כזה בלאגן ורעש (פאלפונים, ליכלוך, לחץ…אז מה אם ראיתי את דודו טופז זה לא עשה לי את זה בשיט) ואחר כך כשהוא הציע פשוט אמרתי לו שאני מעדיף לראות את הסרט בשקט בקולנוע בהצגת אחר הצהרים (כי בלילה זה הופך לסיוט).
אני לא יודע אם ה- 35 שקל זה מה שמשנה, הרי המבקרים אמורים לראות את כל הסרטים בעוד אנחנו יכולים לראות, וכמה סרטים כבר אנחנו רואים בשבוע, סרט, שניים במקרה המעולה (בכל זאת חברה, יש חיים חוץ מקולנוע).
אני לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי צריך לראות שמונה סרטים בשבוע, אני חושב שזה גם מוציא את ההנאה מהעניין.
לגבי ברנדון ראות' (ROUTH) 🙂 הוא נראה לי מה זה הומו, אני חושב שהם יפשלו לאללה עם הגרסה הזו, חוץ מזה שבריאן סינגר ממש לא בסדר שנטש ככה את האקס-מן.
אני לא אוהב לקרוא ביקורות לפני שאני רואה את הסרט כי:
1. תמיד המבקרים מכניסים ספויילרים שהורסים את העלילה (יאיר אולי תעשה משו בנידון)
2. אני לא רוצה לגבש דיעה על הסרט לפני שאני רואה אותו (זו גם הסיבה שאני מנסה לא לראות טריילרים) אלא ללכת על פי השחקנים, הבמאי או הנושא הכללי (אימה, קומדיה, דרמה).
גם היום יש באז אינטרנטי די קרוב למציאות לגבי איכותו של סרט ככה שדי קשה לברוח היום מביקורת.
אהההה ולי אין בעיה עם מבקרות קולנוע…אני מאוד אוהב לקרוא את דבורית שרגל ואת יעל שוב למרות שהטעם של יעל רחוק מהטעם שלי בערך כמו החבר שנסע לטיול באוסטרליה.
אני מושפע מעיצוב הכרזה/מודעה לסרט ופחות מביקורות. שם אני מזהה את יחסי הגומלין בין הדמויות, מסנן את הקלישאות על "מה" הסרט..ולפעמים יכול לשער את סופו של המפתיע…
לגבי מבקרים, אז יקיר אלקריב הכי קרוב אליי בטעמו.
בהרצאות של נחמן אפשר לשמוע את הדעות שלו על סרטים ישנים ואירועים פוליטיים. הוא לא מדבר על, ומן הסתם לא רואה, סרטים חדשים.
אההה, ושכחתי לגבי המבקרים שאני אוהב לקרוא, אז בדרך כלל אני ממש מסכים עם אהרון קשלס שכותב בווינט ואני מת על הבלוג שלו הוא קרוע אותי מצחוק עם האורי הזה (שאני ממש לא יודע עליו כלום). את שמוליק דובדבני (גם וויינט) אני אוהב לקרוא למרות שהוא ממש לא בטעם שלי, אבל כיף לי לקרוא איך הוא יורד על סרטים. חוץ מזה בעיתונים אני אוהב את יהודה סתיו וכמובן את המארח שלנו כאן בבלוג שאני די מכור לו ורק בגללו אני נאלץ לסבול את "פנאי פלוס" שהוא גרסה בוגרת יותר מעריב לנוער….
אולי תעביר את המדור שלך למקום רציני יותר יאיר (גם מעריב לנוער אני לא ממש קורא). למה לא מוציאים בארץ מגאזין רציני לקולנוע?
אז ככה: אני רואה "האנטומיה של גריי" גם באינטרנט…אפשר לומר שאני מכורה.
נראה לי שאני הבן אדם היחיד בארץ שהלך ל"אינסטינטקט בסיסי 2" בשביל לראות את שרלוט רמפלינג (דרך אגב, סרט נורא ואיום, למרות שרמפלינג מהממת כתמיד) – אבל זו דוגמה מייצגת של הרציונל שלי בבחירת סרטים. אם יש שחקן או שחקנית שאני אוהבת ומעריכה, אני אלך לראות את הסרטים שלהם, לא משנה כמה זבליים הם יהיו. לא משנה לי מה נכתב עליהם בביקורות – למרות שאני תמיד תמיד בודקת ב IMDB לראות מה נכתב עליהם אחרי שאני רואה, סוג של פרדוקס…
פעם הייתי מאוד מתעצבנת על דבורית שרגל שנהגה לספיילר סרטים כל הזמן ולכתוב ביקורות שנגדו את דעתי לחלוטין. היום פחות – או שהיא התרככה או שאני, לא יודעת.. 🙂 חוץ ממך,אני נהנית לקרוא את אהרון קשלס מאוד, ונוטה להקשיב לדעתו.
אפרופו השאלה של פיטר פארקר: לפני כמה זמן הכריזו ברעש וצלצולים על מגזין קולנוע חדש בשם "קאט". יצא גיליון אחד (שאותו קניתי. היה חביב) וזהו. לא ראיתי אותו יותר. אני מניח שהוצאת המגזין נפסקה. מישהו יודע על מה אני מדבר? או יודע מה קרה למגזין?
1. עידן, טענתך המבישה שאינך מסתמך על דעתן של "מבקרות", שמה בפרופורציות את טענותיך לגבי כל דבר אחר.
2. יאיר, אתה טורח להתווכח איתו לפרטי פרטים על נושא ההקרנות למבקרים, אך לא הגבת במילה אחת על העלבון למבקרות הקולנוע הישראליות. האם זה אומר שאתה בעצם מסכים איתו?
רוה לאבן חן: חס וחלילה. אני חייב להודות במבוכה שפשוט החמצתי את המשפט הזה עד שאחד המגיבים מעליך התייחס אליה. אבל את צודקת, זו מאותן אמירות מפלילות שמעידות על מיעוט שיקול הדעת מאחורי רוב התגובות של האיש. חבל.
סטיבי, דארלינג, כמו שהסיני המת מעליי אמר, וכמו שאני יודע כי אני מעריץ את האיש ועל כן מגיע לשיעוריו באוניברסיטה, נחמן אינגבר לא מעביר ביקורות על הסרטים שמוקרנים בבתי הקולנוע אלא על סרטים מן העבר ולא שוכח להוסיף קורטוב(!) של פוליטיקה שמאלנית…
ואם דיברנו על הסופרנוס
במסגרת פינתנו- "אקי אבני בתפקיד גופת מחבל"
בפרק 7 של הסופרנוס ששודר אמש מפציעה לשלוש שניות (עם שלוש מלים אפילו) מיטל דוהן
זה התפריט שמציע נחמן לתלמידיו:
קצת צעקות, קצת עלבונות מתנשאים, קצת תעמולה רדיקלית ונטולת אחיזה במציאות – שנכפית על התלמידים המסכנים, הנאלצים לשמוע שניסיון לגיטימי למנוע מטרוריסטים לרצוח תינוקות משול לנאציזם – מבחר משגים עובדתיים ותיאורטיים, והביתה לישון
וזה עוד טוב יחסית ליתר הדברים בחוג לקולנוע
מפתיע בעצם שאין מבקרת קולנוע ישראלית אחת בולטת כי הרי נשים הן מצויינות בלהעביר ביקורת על כל דבר. כנראה שנצטרך לחכות עוד שנים רבות עד שתהיה לנו פאולין קייל ישראלית. אבל בעצם לא היתה במאית קולנוע חשובה באמת בכל ההיסטוריה של הקולנוע אלא אם מחשיבים את לני ריפנשטאל. גם חלוצות כמו איידה לופינו או במאיות איכותיות כמו לינה ורטמולר לא נרשמו בדברי הימים כמשפיעות כמו עמיתיהם הגברים. כנראה שהסיבה היא שבימוי סרט מצריך יכולות טכניות מורכבות ואחריות כמו עמידה בלוחות זמנים או שמירה על מסגרת תקציב שרוב הנשים מה לעשות אינן מצטיינות בזה. אבל מי יודע ,העתיד עוד לפנינו, אולי יחול שינוי.
לעידן!
אתה נשמע כמו תינוק בכיין!
' אוי הוא רואה סרטים בחינם ואני לא '
יאיר כבר הסביר לך את "ההנאות המרובות "של הצפייה הזו וכל הדברים שכרוכים בזה ואתה בוכה כמו תינוק
כאילו גנבו לך את המוצץ מהפה.
יעלה תתרגל ככה זה החחיים
למה אתה לא מתלונן שהסלבס מקבלים בגדים חינם מרשתות הבגדים. או מקבלים תכשיטים חינם חנויות תכשיטים והלאה.
עדיף שתשקיע את עצמך אולי במאמץ להוריד את המחירים של בתי הקלנוע.
ותחשוב שזה הדדי בתי קולנוע גם מרויחים מביקורות ואתה יכול לרואת את זה בשלטי הפירסום שמצוטטים את הביקורות הטובות(את הרעות לא מראים
או מראים רק חלק ממנה)
אתה כזה קטן ראש עידן הגיע הזמן שתתבגר!
בוביץ,לפחות אני כותב יאללה ולא יעלה כמוך. מי שכותב בשגיאות כתיב כאלו אין לו זכות דיבור בכלל!
לפיטר פארקר – בקשר לברנדון ראות', ראתי איפשהו (אאל"ט אולי אפילו אצל יאיר רוה בפ"פ) שכביכול ראות' הוא אכן הומו והוא ייצא מהארון לפני יציאת הסרט כחלק מיחס"צ.
נשמע קצת מופרך, בדרך כלל יציאה מהארון יכולה להרוג קריירות ואין לי מושג איך זה יכול לעזור ליחס"צ של הסרט, אבל במידה (הקלושה) שזה יתברר כנכון, אני כמובן בעד 🙂
רוה לאסף: לא קראת אצלי וגם לא שמעתי על זה. אשמח להתעדכן. מה שכן, בריאן סינגר הוא הומו מחוץ לארון. וכך גם ג'ק לרסון, שגילם את ג'ימי אולסן בסדרת הטלוויזיה בשנות החמישים ומופיע בתפקיד-קמע ב"סופרמן חוזר" (הוא היה, כך קראתי ב"אדבוקט", בן זוגו של ג'יימס ברידג'ס, במאי "הסינדרום הסיני")
לעידן סורי על הדיסלקציה שלי
מה לעשות אני לא יכול לכתוב בלי שגיאת כתיב
ועידן אתה יודע שקנאות זה לא בריא לנשמה!
היי אסף. ראשית אחלה אתר יש לך 🙂 אני מבקר בו כל שבוע…
ועכשיו לעניננו…על בריאן סינגר אני יודע (ויש שמועות עיקשות מאד גם על קווין ספייסי). אני קראתי איזה כתבה, לא זוכר אפילו איפה, שסינגר לקח את ראות' לתפקיד רק בגלל שהוא שכב איתו ושהם בעצם זוג. באותה כתבה גם התראיין איזה מישהו שסינגר ליהק לתפקיד קטן לאקס-מן הראשון אחרי שהם שכבו ואז באקס-מן השני הוא ליהק לאותו תפקיד מישהו אחר.
לגבי ברנדון ראות', אתה מחדש לי לא ידעתי שהוא יצא ואני קורא בערך כל אתר שקשור בקומיקס וקולנוע. אני יודע שהיו כמה וכמה ידיעות שהתעסקו ב"חבילה" של ראות' שהיוותה בעיה למפיקים כי כנראה שהטבע בירך אותו והמפיקים ראו שפשוט כל אנשי הצוות מסתכלים לו על המפשעה כל הזמן כשהוא לובש את תלבושת הסופרמן ודאגו שזה מה שיקרה עם הקהל, אז הם דאגו להסתיר את זה (לא ממש ברור לי איך).
לא שמעניין אותי הרגלי המיטה של ראות' או של מישהו אחר, זה מעניין בדיוק ברמה הרכילותית וזהו, והכוונה הייתה שהוא לא ממש נראה לי סופר-מן. הוא גם דומה מידי לדעתי לכרסיטופר ריב, ובריב היה משהו שהוא גברי, אבל משדר עדינות ואמינות, אצלו העדינות היא כמעט נשית ויש הבדל גדול בין השניים.
אני מקווה שהדיונים הללו לא מורידים את רמת הבלוג, מה אתה אומר יאיר, לא נראה לי שחשבת שאנשים יתעסקו בשאלת הזהות המינית של זה או אחר כשפתחת אותו 🙂
ולגבי העיתון קולנוע, לא שמעתי על קאט אבל לפני כמה שנים היה עיתון שחילקו בבתי הקולנוע שאם אני לא טועה קראו לו "אקשן" או משהו כזה…דווקא היה בסדר, לא גדול, אבל לפחות היה.
ליאיר – גיגלתי קצת ולא מצאתי משהו רשמי בעניין, אולי גיגול רציני יותר יניב את התוצאה המבוקשת. מה שכן מצאתי בינתיים זה בעיקר דיונים בפורומי קומיקס על כך שבריאן סינגר, במאי הומו מוצהר שליהק לתפקיד סופרמן שחקן שבמרבית תפקידיו גילם דמויות של הומואים וכנראה חיברו שם יותר מדי "אחד ועוד אחד".
נצטרך לחכות עוד איזה חודש-חודשיים כדי לראות אם השמועה הנ"ל תופרך או לא.
לפיטר –
תודה על המחמאה 🙂
וכן, על קווין ספייסי רצות שמועות כבר המווווון זמן.
אישית, אני חושב ששחקן במעמדו, שהוא לא "כוכב" אלא שחקן אופי עם שני פרסי אוסקר בארון (no pun intended), יכול לצאת מהארון בלא חשש מפגיעה משמעותית בקריירה שלו, אבל אולי אני תמים.
כוכבים בסדר גודל של וין דיזל וטום קרוז – קצת יותר בעייתי. אם כי במקרה של קרוז אנשים כבר יעדיפו לקבל אותו כהומו מאשר כסיינטולוג תמהוני שמעבּר כוכבות טלוויזיה קתוליות תמימות.
מסתבר שעידן נמצא אי שם באמצע המאה לא רק אידיאולוגית אלא גם כרונולוגית. פועלות עכשיו בעולם יותר נשים במאיות מאי פעם.
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_female_directors
סופיה קופולה, לין ראמזי וג'ולי טיימור הן כמה מהשמות המסקרנים ביותר של השנים האחרונות. הייתי מוסיף גם את מארי הארון, שיצא לה לאחרונה סרט חדש, אם לא הייתי שונא את שני סרטיה הראשונים.
ואפרופו סופרמן, טום ווילינג, מסמולוויל, חוגג היום יומולדת, הבחור בן 29!!!! קשה להאמין, הייתי בטוח שהוא הרבה יותר צעיר. אני חושב שהוא מתאים מאד לתפקיד ולא כל כך ברור לי למה לא לקחו אותו לסרט, אולי בגלל שככה הוא לא יכול היה לחזור לטלוויזיה….בכל אופן, אני בעד טום 🙂 מזל טוב.
בנוגע לספייסי – הגיוני ששחקן שרוצה להסתיר את היותו הומו יתרחק קצת מתפקידים שיש בהם מטען הומוסקסואלי שעשוי להחשיד אותו, לא?
כי "חצות בגן הטוב והרע" ואפילו "אמריקן ביוטי" לא ממש מסתדרים לי עם זה. שלא לדבר על "גיי-פקס" 🙂
פיטר, טום וולינג העדיף להשאר מזוהה עם קלארק קנט טרום-סופרמן כל עוד הסדרה עדיין רצה. (עכשיו יש איזשהו מאבק משפטי על זכויות עם אלמנתו ובתו של ג'ו שוסטר, אבל זה לא קשור)
לגבי השמועות על ברנדון ראות' ושחקנים ששכבו עם בריאן סינגר, זו פעם ראשונה שאני שומע על כך (ראות' באמת נראה נשי למדי…). למיטב ידיעתי (לא שאני יודע הרבה בנושא), לסינגר יש חבר לחיים כבר כמה שנים טובות. (לא שזה אמור למנוע ממנו לשכב עם אחרים)
ספייסי וסינגר חברים טובים. מאוד. מעניין למה…
ראשית כל,בוביץ, אני מתנצל. לא ידעתי שאתה דיסלקטי. דניאל פאיקוב,אף אחד לא טען שאין נשים במאיות ואפילו מצוינות. הטענה שלי היא שעד היום לא היתה במאית שמעמדה בעולם הקולנוע הוא כשל היצ'קוק,ספילברג או צ'פלין. איני טוען שנשים אינן יכולות לעסוק בשום תחום של עשייה קולנועית כולל ביקורת. לדעתי, לא היתה עד היום מבקרת שתתחרה באורי קליין או בנחמן אינגבר. זו כמובן דעתי האישית ואיני מכריח איש להסכים איתה, אני גם מאמין שיבוא יום ודעתי תשתנה. אני מצר אם מישהו הבין את דבריי שלא כהלכה ומצטער אם פגעתי ברגשותיהם של מישהו או מישהי מהקוראים.
ואפרופו בימאיות, לא הזכירו כאן את קת'רין ביגלו, כנראה האישה היחידה בשטח שמביימת סרטי פעולה. "נקודת פריצה" (Point Break) שלה הוא יצירה משובחת. חבל שהיא לא עושה יותר סרטים.
מימי לדר ביימה את דיפ אימפקט
עידן לא אמר שאין בימאיות, ויש אפילו במאיות שעושות דברים טובים, או לפחות מהנים כמו ביגלו (נקודת פריצה אכן כיף של סרט ליאור מסכים) מימי לדר, לדעתי עשתה עבודת בימוי טובה יותר בפרקים של אי.אר שביימה, למרות 'פגיעה קטלנית' (כן, כן ככה קראו לזה בעברית) היה בהחלט סרט כיף, אני חושב שאני אוהב אותו יותר מארגדון (טוב יש שם את אלייזה ווד המקסים מול בן אפלק שאני ממש לא סובל הוא מעלה לי את הסעיף בארמגדון).
יש גם את פני מרשל שעשתה את "ביג" ו"ליגה משלהן" שהיה מקסים לטעמי. אבל אני לא חושב שמישהו יזכור אותם כשיכתבו בעוד 200 שנה את תולדות הקולנוע. מה שכן, ג'ולי טיימור. אוחחח עידן עידן…..אם לא ראית "טיטוס" והשפכת מעונג אתה פספסת את אחד הסרטים הכי טובים שנעשו בכל הזמנים (ואם ראית ולא אהבת אז על אחת כמה וכמה פספסת את אחד הסרטים הטובים ביותר של כל הזמנים 🙂
כמובן לדעתי. "פרידה" היה קצת פחות אמיץ אבל עדין מהפנט.
לא ככה?
כבר מת לראות את הסרט השלישי שלה Across the Universe שהבנתי שהוא מעין מסע מוסיקלי הזוי עם שירי הביטלס…נו מה יכול להיות יותר טוב מזה.
חוץ מזה, "מלך האריות" שהיא ביימה על הבמה הוא פשוט מדהים, ראיתי אותו כבר ארבע פעמים ואני עוד אראה שוב (כל פעם שהורי הטובים עוזרים לי לממן טיול לניו יורק, זה פק"ל….חשוב יותר מהמלון 🙂
עידן, אתה מאלה שדוחפים את סבתא במדרגות, ואחרי זה שואלים "סבתא, לאן את רצה?"
הדיון על טום וולינג וסופרמן כל כך ביזארי שאני חייב להוסיף משהו…
בראיין סינגר אמנם לא איליה קזן, אבל גם הוא לא היה עובד עם טום וולינג, בעיקר מכיוון שיכולת המשחק שלו זהה לשל צנצנת. בניגוד לפרסומים של יחצנים אלו או אחרים, טום וולינג היה שמח מ-א-ד לככב בסרט קולנוע עם תקציב ופרופיל כמו "סופרמן חוזר".
זאת,אגב, בלי שום קשר לעובדה ש-WB קיבלו החלטה אסטרטגית להפריד בין סדרת הטלוויזיה ולסרט, ולהתייחס לשניהם כאל זכיונות נפרדים. (למישהו, אגב, יש תרגום מוצלח יותר ל-franchise בהקשר של תוכן?)
למה ביזארי למה?
אני מסכים עם ההנחה שלך על ההפרדה, למרות שאני עדיין מצטער ומכור לסדרה.
אני גם חושב שווילינג נראה הרבה יותר טוב מראות', אבל זה רק אני (כנראה).
נכון שיש לו כישרון של צנצנת (מישהו עוד ראה את "הערפל" הנוראי!!!?)
ואם אני לא טועה franchise זה פשוט "מותג" אותו יכולים למכור לסרטי המשך, חולצות וכו'.
איםה נעלם יאיר ביומיים האחרונים?
פיטר פארקר, ראיתי את טיטוס ועם כל הכבוד הוא לא שינה את חיי ולא גרם לי לתחושת עונג עילאית. אני חוזר ומבהיר שלמרות שהיו וישנן בימאיות מצוינות וחשובות אף אחת עדיין איננה מונומנטלית, מכל מיני סיבות שאחת מהן יכולה להיות העובדה שנשים שמביימות היא תופעה חדשה יחסית שלא התאפשרה בתקופות שוביניסטיות יותר בעבר. אני מציע שנרד מהנושא.
שרון אבן חן, את צודקת. זו היתה הערה שלא במקומה. אני קצת מנסה לעשות פרובוקציות כדי שמישהו ישים אלי לב בעולם הזה, אני מצטער אם נעלבת.
טיטוס היה יכול להיות באמת סרט מצוין, אילולא הייתה הורסת אותו הבחורה המודרנית המעבנת שנדחפה לכל סצינה שנייה.
יקירי, נדמה לי שהשם שלה הוא
לא
יפעת מנדהרט
אלא: יפעת מנהרדט
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1782068,00.html