16 מאי 2008 | 18:41 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

פולמן מבהיר

“כולם שואלים אותי אם הסרט בכלל יוצג בישראל. אז אני רוצה לשלוח מסר מרגיע: יש חופש ביטוי בארץ”
(ארי פולמן, בראיון לטלוויזיה הצרפתית שישודר מחר ב-21:30 בערוץ יס 3, במסגרת הכיסוי היומי שם את פסטיבל קאן)

========

זה רעיון רע מאוד להגיד לשחקן שאתה מראיין שלא אהבת את סרטו האחרון, זה שאתה מראיין אותו עליו. סיימון הטנסטון נשלח לראיין את יואן מקג’רגור על “החלום של קסנדרה”, אבל הוא שנא את הסרט. אז הוא אמר את זה למקגרגור. לא נרשמה תגובה אלימה או קיצונית, זה סתם דפק את הראיון כולו.

========

הנה קליפ חדש לשלומי שבן, לשיר “הומור”. הבמאי הוא אסף אסולין, שהיה תלמיד שלי בסמסטר שעבר בסדנת וידיאו-קליפים בסם שפיגל, אבל על הקליפ – למיטב ידיעתי – הוא התחיל לעבוד קודם, כך שאני לא יכול לקחת עליו שום קרדיט.

=======

פתאום נזכרתי שאת הגרסה הקולנועית של פרננדו מיירלס ל”על העיוורון” הפיק ניב פיכמן, הישראלי-קנדי. פיכמן, כמו גם דון מק’קלר, תסריטאי הסרט, הם חברים טובים של פסטיבל ירושלים, כך שלא אתפלא למצוא את הסרט בבכורה בירושלים. סרט פתיחה? אחרי התגובות בקאן זה נשמע מופרך. אולי סרט נעילה.

נושאים: כללי

13 תגובות ל - “פולמן מבהיר”

  1. ליאור פ. 16 מאי 2008 ב - 19:45 קישור ישיר

    למי שמתעניין ולחסרי הסבלנות: ארי פולמן וצוות “ואלס עם באשיר” בראיון על השטיח האדום.

    חלקו השני של הקטע, כמה רגעים טובים אחרי הפמליה של מישל גונדרי:
    http://cannes2008.canalplus.fr/film-valse-avec-bashir-15-mai-2008.aspx

    בנוסף, ראיון עם פולמן וכמה קטעים מהסרט.

  2. דן 16 מאי 2008 ב - 22:09 קישור ישיר

    יופי של קליפ.
    חלומה של קסנדרה באמת סרט לא טוב בעיני, אני מאוד מבין את המצוקה של המראיין. מעניין מה ג’ודי סלומון היתה אומרת למקרגור במקרה דומה.

  3. עמיצי 17 מאי 2008 ב - 10:27 קישור ישיר

    אני דווקא אהבתי את חלומה של קסנדרה. האם אני היחיד? אגב מה התגובות בקאן ל”על העיוורון”?

  4. ניר 17 מאי 2008 ב - 12:54 קישור ישיר

    תגובות די גרועות.בIMDB הציון הוא 2.5 עם 93 הצבעות והביקורות קוטלות.

  5. החמורוטק 17 מאי 2008 ב - 13:57 קישור ישיר

    פרסום עצמי:
    החמורוטק חוזר לפעול השבוע, עם “paranoid park” של גאס ואן סאנט.
    כל הפרטים פה:
    http://hamorotek.blogli.co.il/archives/64

  6. okok4 17 מאי 2008 ב - 14:57 קישור ישיר

    קליפ לא טוב. לא הבנתי מדוע הבמאי נמנע משימוש בחצובה; הרעד הזה מזיק ולא מקצועי.

  7. יונה 17 מאי 2008 ב - 16:30 קישור ישיר

    בהארץ ישנה כתבה של מאיר שניצר על הסרט “לפני שהשטןידע” לצד הכתבה בטעות ישנה תמונה מהסרט “לסגור מעגל” – פאדיחה לשניצר ולעיתון הארץ.
    ובאשר לסרט עצמו: לא הבנתי למה שניצר יצא מגדרו. הסרט נחמד, נכון המשחק מעולה אבל העלילה מוכרת (שאריות מסרטים אחרים) וגם הבימוי יעיל אבל מיושן.

  8. יונה 17 מאי 2008 ב - 16:31 קישור ישיר

    תיקון- פאדיחה לעיתון מעריב.

  9. סטיבי 17 מאי 2008 ב - 16:59 קישור ישיר

    זו הכתבה, למעוניינים – היא מכילה הרבה יותר מדי מעלילת הסרט:
    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/733/546.html
    בכלל, זה סרט שעדיף לא לקרוא עליו ביקורות חובבות תיאור עלילות. לא שעלילתו כה מפתיעה באופן כללי, אבל גם מהדברים הקטנים כיף להיות מופתעים. זה נכון במידה פחותה גם לביקורת של יעל שוב בטיים אאוט.

    ולגבי הסרט – אפשר לקרוא לזה סוג של ספוילר, ראו הוזהרתם –
    הוא דווקא טוב, טוב מאוד. כמובן המשחק, גם הבימוי בד”כ. הוא קצת עמוס מדי בגזרת עלילות המשנה לדעתי, מה שפוגע בקצב ובאיכות שלו. וטיפה לוקה בהיסטריה לעתים.
    מה שמעניין בו הוא שהרוע המוחלט (לא במובן של שחור-לבן מהאגדות, אלא במובן של היעדר גבולות) יוצא כשידו על העליונה. לכולם בסרט יש תוכניות לעצמם ולסובבים אותם והן כולן קורסות במעין דומינו. אבל כשמשליכים הצידה את המוסר, האכפתיות, הרגשות, ומאמצים את האגוצנטריות והחומרנות, פתאום הכל יוצא טוב, בין אם המעשים נעשו באקראי, ברגע האחרון או על פי תכנון מוקדם (ואופן “העשייה” בסרט מתקדם לפי סקאלה בסדר הזה, אם זכור לי נכון – ראיתי את הסרט לפני חודש וחצי).

  10. Cinephile 18 מאי 2008 ב - 0:57 קישור ישיר

    טיזר טריילר ואתר ביזאר של טוקיו!
    סרט האפיזודות של מישל גונדריי, לאו קראקס ובונג הו-ג’ו
    שהוצג אמש בקאן.
    ליאו קראקס הינו מהבמאים האהובים עלי,
    מישל גונדריי מהקונטמפרלים המעניינים בונג הו-ג’ו
    שאני לא מכיר.
    יש פסטיבל בארץ שירים את הכפפה ויביא את הסרט?
    http://tokyo-movie.jp/

  11. גל-Z 18 מאי 2008 ב - 11:12 קישור ישיר

    okok4:
    מצלמת כתף זה לא מקצועי?
    איפה אתה חי? בהוליווד של שנות החמישים?

    אולי זו מן קלישאה סטודנטיאלית או דרך להחליק משחק ממוצע מינוס אבל זה ממש לא “לא מקצועי”.

  12. אורון 18 מאי 2008 ב - 14:52 קישור ישיר

    סינפיל – בונג ג’ון-הו הוא הבמאי של “המארח” ו-“Memories of murder” המצויינים, וטיפוס שמאוד כדאי לערוך עימו היכרות. דווקא קראקס הוא השם האלמוני יחסית, מבחינתי, בפרוייקט “טוקיו!” שנשמע מסקרן בעיקר בזכות הבמאים ופחות בגלל הקונספט. אני מאמין שהטריפטיכון הזה יגיע לארץ, בצורה כזו או אחרת.

    ניק-לינק: ניסיתי, באמת, אבל התקשיתי לחבב את “הממלכה האסורה”.

    מחר בבוקר: אינדי 4!
    מחר אחר-הצהריים: דיווח לסימסקופ על אינדי 4 (אלא אם יאיר יעשה זאת קודם ואז פשוט אצטרף לפוסט קיים).

  13. Cinephile 18 מאי 2008 ב - 22:24 קישור ישיר

    אורון, קאראקס הוא אחד הבמאים המענינים ביותר
    הפועלים בעולם,
    למרות שאולי כמו רובר ברסון, אינו מרבה לעשות סרטים,
    יש לו סגנון ושפה קולנועית ייחודית חדשנית ונועזת.
    הוא מהדור של לוק בסון וזאן זאק ביינקס ואסכולת
    האימאג’ החדש בקולנוע הצרפתי בשנות ה-80
    בשטיח האדום בפסטיבל קאן הוא סרב לשתף פעולה ולהתראיין, אקט שאולי מסביר את העלמותו היחסית מזרקורי השואו-ביז.
    הוא עשה סרטים יוצאי דופן ורדיקלים מבחינה צורנית
    כמו ”בוי מיט גירל” ו”דם רע”.
    שווה ביותר להכיר את יצירתו.

    http://www.imdb.com/name/nm0136021/

    http://www.patoche.org/carax/


השאירו תגובה