01 יוני 2008 | 11:16 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

חמש הערות פסטיבליות (והצעות בלעדיות)

1.
מחר ב-20:00 יוקרן בסינמטק תל אביב סרטו החדש של ג’ון סיילס, “האנידריפר”. ג’ון סיילס, אורח פסטיבל הסטודנטים, יהיה נוכח בהקרנה. אחרי הסרט (שאורכו 123 דקות) אנחה סשן שאלות/תשובות איתו. ולקוראי “סינמסקופ” יש פרוטקציה: אם יש לכם שאלות מוצלחות לשאול את סיילס ולא תצליחו להגיע, או שאתם מתכננים להגיע אבל אתם לא רוצים להדחף בתור בין אלה שירצו לשאול לפניכם (ואז אולי לא תספיקו לשאוך) אתם מוזמנים לכתוב כאן בתגובות את השאלות שלכם ואת הטובות שבהן אשאל אותו מהבמה, תוך מתן קרדיט לשואל/ת (אם תשאירו שם).

2.
זוכרים? 1+1 לקוראי “סינמסקופ”.

special offer to Cinemascope readers: buy 1 ticket get 1 free at the tel aviv international student film fest 2008

3.
פסטיבל סרטי הסטודנטים נוסד ב-1984 ומתקיים כל שנתיים. השנה זו המהדורה ה-12. לפני ארבע שנים, לרגל הפסטיבל העשירי (ויום הולדת 20) הופק סרטון קצר ומשעשע מאוד בן עשר דקות המתאר את תלאות הייזום וההפקה של הפסטיבל הראשון. צפו בו כאן. (ונסו לראות כמה מהסטודנטים לשעבר ממחזור 1984 אתם מכירים היום כאנשי תעשייה).

4.
אהרון קשלס מנפק המלצות לסרטי התחרויות בפסטיבל. התחרות הישראלית. והתחרות הבינלאומית.
עוד לא גמרתי לצפות בסרטי התחרות הישראלית, אבל מבין מה שראיתי אני מסכים לגמרי עם קשלס ש”המנון” ו”מותה של שולה” הם שניים מהסרטים הכי טובים שהופקו בשנים האחרונות בארץ.

5.
מה שמבאס במיוחד בביטול הגעתו של גודאר הוא שבאקט הזה, אם אכן קרה בעקבות מכתב מחאה פלשתינאי, הפך גודאר מ”משפיע” ל”מושפע”. ואני חשבתי שהוא לא דופק חשבון למה שאחרים חושבים עליו.
(אגב, לפני כמה ימים, לרגל בואו-שבינתיים-בוטל של גודאר העליתי באתר את הסרט המתעד את פגישתו עם וודי אלן. מתחיל להסתמן שמה שהיה אז משאלת לב עשוי להתגשם בקרוב מאוד. פרטים, אני מקווה, עוד היום).

13 תגובות ל - “חמש הערות פסטיבליות (והצעות בלעדיות)”

  1. Cinephile 1 יוני 2008 ב - 10:40 קישור ישיר

    גודאר ביקש שביקורו יהיה ביקור פרטי.
    ברגע שזה עלה לכותרות הוא חזר בו. זה מובן על רקע מכתב
    ”החייל הקטן” הפלסטיני.
    אבל בל נהפוך את זה לקרנבל כמה שאנחנו, ישראל, מופלה לרעה…
    גודאר ידוע בהפכפכותו,בקריזותיו וחוסר טוקטיביותו.
    הוא הרבה יותר ביטל הופעות פומביות מאשר הופיע בציבור.
    אני מניח שכיום הוא פחות מיליטנטי מאשר בתקופת דזיגה ורטוב,
    אבל הוא, מן הסתם, לא ציוני.
    מסתבר שעדיין ”הילד הרע” של הקולנוע דופק חשבון
    למושג מאד לא טרנדי בימינו- המצפון.

  2. איתן 1 יוני 2008 ב - 11:02 קישור ישיר

    אני לא מבין. אם הוא הסכים להעביר סדנאות אמן, ולהופיע בפני סטודנטים לקולנוע, איך הדבר מוגדר כ”ביקור פרטי” ?

  3. גל-Z 1 יוני 2008 ב - 11:09 קישור ישיר

    מה הקשר למצפון?
    אם נביטול היה פוליטי, הוא ידע גם לפני שהוא אמר כן את דעותיו בנושא. והיה לו מספיק זמן כדי להתחרט. יש סיבה שזה היה ביום שלפני הטיסה שלו ולא לפני. כדי שזה יעשה כמה שיותר רעש. הזעם שלי הוא לא בגלל דעותיו הפוליטיות אלא בגלל הדרך בה הוא דפק את הסטיודנטים ומארגני הפסטיבל. ממש “סטודנט נצחי”.

  4. Cinephile 1 יוני 2008 ב - 11:41 קישור ישיר

    הוא רצה ביקור בפרופיל נמוך,
    וזה לא סותר את זה שיתן סדנאות והופעות.
    תראה שבאתר פסטיבל הסטודנטים אין שום איזכור לגודאר.
    זאת הפוליטיקה של הקולנוע והחיים.

  5. ניר4819 1 יוני 2008 ב - 12:29 קישור ישיר

    אפרופו גודאר והחלטתו שלא לבקר בישראל בשל ביקורתו כלפיה (כנראה)…

    זה לא קשור לסרטים, אבל כן לנושא של יוצרים ואמנים ביקורתיים מאד כלפי ישראל:
    לפני כמה שבועות יצא לאור בעברית ספרו של ג’ונתן ליטל, “נוטות החסד”. למי שלא יודע, מדובר בספר פרובוקטיבי ושנוי במחלוקת ביותר, שמספר על השואה מנקודת מבטו של איש ס”ס (יותר נכון ס”ד, אבל זה לא העניין כרגע). הספר הזה זכה להמון מעריצים ותומכים ואוהדים, וגם זכה בפרסים יוקרתיים. יש לו גם המון מבקרים ששונאים אותו, בגלל נקודת המבט הבעייתית מעט שבה הוא נוקט (אני עדין מאד כשאני אומר “בעייתית מעט”, כן?)

    בראיון שהתפרסם איתו בהארץ בסופ”ש האחרון הוא עושה את הצעד הנוסף, ומשווה את ישראל לגרמניה הנאצית ואת מדיניות צה”ל בשטחים למדיניות הס”ס. אז מה עושים עכשיו עם הספר שלו? כמי שכבר התחיל לקרוא אותו, זה ספר נהדר. חכם, מעורר מחשבה, מטלטל, קשה ותובעני ביותר. אני איכשהו רואה, בעוד כמה שנים, סרט שייעשה לפיו. אז מה עושים?

    אותה השאלה נכונה לגבי גודאר, שראיתי רק סרט אחד שלו – “עד כלות הנשימה”, מן הסתם – אבל הוא אחד מהסרטים האהובים עלי ביותר אי פעם. איך אפשר לראות בלב שלם ושקט סרט של במאי שאתה יודע שמבקר את המדינה שבה אתה חי ואת הצבא שלה? אני אשמח מאד לתשובות.

    והנה הלינק לראיון עם ליטל בהארץ:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/987969.html

  6. מישהו 1 יוני 2008 ב - 14:21 קישור ישיר

    ל-ניר 4819. סליחה על הבוטות אבל התגובה שלך מעידה על חשיבה צרה. מה הבעיתיות במתיחת ביקורת על המדינה והצבא שלך? אתה נשמע כמו צו מתקופת הפאשיזם באיטליה. להיפך, בעייתי, אם יש לך קושי ביחס להתנהלות הצבא והמדיה שלך לשתוק ולא למתוח ביקורת. ולעניין הקולנועי, אני לא מבין איך אתה רואה ואוהב קולנוע, בהנחה שזה המצב, ולא מבין מתיחת ביקורת כלפי המדינה והצבא. מה זה לדעתך שבילי התהילה ומטאל ג’אקט של קובריק? או אפוקליפסה עכשיו? או החייל הקטן של גודאר, שאני מבין שלא ראית. ואפילו בופור- כל הסרטים האלה הם לדעתך מודעות תמיכה בצבא ובמדינה?

  7. ניר4819 1 יוני 2008 ב - 14:44 קישור ישיר

    כל הסרטים שציינת אכן סרטים שאינם מעודדים צבאיות או תומכים במלחמה (אני מניח שגם זה של גודאר כזה, כי לא ראיתי אותו). מה שחורה לי הוא השלב הבא, שבו מתחילים לדבר על המדינה שלי כמדינה נאצית או פאשיסטית ועל צה”ל כס”ס. כאן נמצאת הבעיה, כאן מה שחורה לי. אין לי בעיה עם ביקורת על הצבא והמדינה (ואגב, שבילי תהילה הוא סרט האנטי-מלחמה האהוב עלי, ביחד עם פלאטון – שהוא סרט שמבקר את הצבא האמריקאי ואת המדיניות האמריקאית בויאטנם). יש לי בעיה כשמתחילים להכניס מילים כמו פאשיזם, נאציזם, ס”ס ורצח עם לדיון.

    ואגב, דווקא הדוגמא של בופור היא בעייתית, כי אני חושב שהוא בסופו של דבר כן מעריך את הצבא, והוא בטח לא מצייר אותו כגוף פשיסטי מרושע שעוסק ברציחות עם.ואם כבר יש מישהו רע בסרט הזה, זה החיזבאללה, שאפילו לא רואים אותו ומוצג כמין אויב שטני עלום שכזה, שאפילו לא ברור למה הוא מנסה ורוצה להרוג את החיילים.

    אז שוב – אין לי בעיה עם ביקורת על המדינה או על הצבא. יש לי בעיה, כשהביקורת הזו חוצה גבולות לגיטימיים – בעיני, ואני מניח שבעיני רבים אחרים – ומתחילה לדבר במונחים של פאשיזם ונאציזם ורצח עם.

  8. דרורית 1 יוני 2008 ב - 16:12 קישור ישיר

    הסרט על הפסטיבל הראשון מצויין ומזכיר נשכחות.
    (מתה על תומש).

  9. אבינתן 1 יוני 2008 ב - 17:16 קישור ישיר

    אפילו סוס קרבות ותיק, ציני ועצוב כמוני התרגש למראה הסרט על הפסטיבל הראשון.

    תודה על הלינק.

  10. דרורית 1 יוני 2008 ב - 17:41 קישור ישיר

    ובנתיים, בהוליווד, שריפה באולפני יוניברסל.

  11. asd 1 יוני 2008 ב - 20:41 קישור ישיר

    מישהו יודע מתי מוכרזות המועמדויות לאמי?

  12. רותם 2 יוני 2008 ב - 1:25 קישור ישיר

    לניר, יש הבדל בין יוצר שביצירותיו מביע דיעה ולבין חייו הפרטיים.
    הספר שאתה מדבר עליו, הוא בתוכנו בעייתי. אצל גודאר אלו הם דעותיו שלא מיוצגות באומנות. (יש מצב שסרטיו האחרונים הם נגדנו, אבל למי יש זין בשבילו? אני הפסקתי ב”הלל לאהבה”).
    וגל, הוא לא דפק אף אחד. רק את השם שלו. אנחנו ממשיכים כמו נינג’ות, היום הראשון היה גדוש ומלא, הן בתחרויות והן בהקרנה של הגברת פולי המקסימה.
    אז באמת עם כל הכבוד לסבא החביב, תקראו את גודאר על גודאר בזמנכם הפנוי, ובואו לראות אנשים שמעזים לעשות קולנוע מעניין עכשיו ולא לפני 40 שנה.

    ואני רוצה לסיים בהערת כוכבית: מאחר ודברי הם שמובאים בלינק אל הפיראנה, אני רוצה לציין שזוהי המלצה לסרטים שאני (מנהל התחרות הבינ”ל) הכי אהבתי, רובם מסיבות רגשיות ואישיות, ולא בהכרח טעם קולנועי. מהכרותי עם שופטים של פסטיבלים ועם הסרטים המשתתפים, אלו לא הסרטים שיגיעו לגמר. אבל אני לא כאן בשביל הפרסים, אלא בשביל הכיף והעניין, וזו מטרתן של ההמלצות.

  13. ארטיום 5 יוני 2008 ב - 1:45 קישור ישיר

    שלום יאיר,

    ראיתי בהמלצתך את “המנון” ואני חייב להגיד שחשבתי שזה סרט בינוני-מינוס הן ברמת העשייה והן ברמה התוכנית. מלבד מחוות ריקות לטאטי וגחמות חסרות פיי-אוף לא מצאתי בו כלום. אשמח אם תסביר מה אהבת בסרט.


השאירו תגובה