האם וודי אלן בדרכו לפסטיבל ירושלים?
אוקיי, "קונג פו פנדה" בחוץ, "ויקי כריסטינה ברצלונה" (כנראה) בפנים.
על פי השמועות האחרונות הסרט החדש של וודי אלן (עם סקרלט ג'והנסון, פנלופה קרוז וחאווייר בארדם), שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן, יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים ב-10 ביולי.
האם זה אומר שרק הסרט יוצג או שוודי אלן עצמו יגיע לטקס הפתיחה ויחגוג, בביקורו הראשון בארץ, יום הולדת 60 לישראל? אני עדיין מנסה לברר.
עדכון: לשאלות האם סרטו של וודי אלן יפתח את הפסטיבל והאם וודי יבוא אילן דה פריס, מנהל הסינמטק, עונה "לא" ו"לא". אצטרך גם את השמועה הזאת לתייק כעת במגירת ה"חסרות שחר".
"קונג פו פנדה" בחוץ – טוב מאוד. הרעיון של סרטי אנימציה מיצה את עצמו, מה גם, שלפי מה שקראתי, הסרט החדש אולי לא רע, אבל רחוק מאוד מ"רטטוי" המופלא.
לגבי "ויקי כריסטינה ברצלונה" – לדעתי, ראוי לסרט פתיחה רק במקרה שוודי אלן יהיה נוכח. לפי מה שקראתי, הסרט שווה ברמתו, בערך, ל"חלומה של קסנדרה", כלומר, טוב, אבל לא מלהיב.
מה עם החדש של האחים כהן ? יש לו מקום בבריכת השולטן ?
"מלחמת לבנון הראשונה היתה המלחמה הראשונה שבה העם בישראל הרגיש ניתוק מההנהגה שלו, ולכן המחאה היתה כל כך גדולה. 25 שנה לאחר מכן, במלחמה השניה, כבר התרגלנו לניתוק הזה, ולכן לא היתה מחאה".
ארי פולמן, בראיון למגזין הקולנוע של אל-ג'זירה.
http://www.youtube.com/watch?v=2yMQw4YsPf8
מאחר והבכורה של חדש של האחים כהן מתוכננת בפתיחת פסטיבל ונציה, בסוף אוגוסט, אין סיכוי שהוא יוקרן לפני כן בפסטיבל הירושלמי.
לאיתן (ולא רק): קשה לי לראות השוואה בין סרטי אנימציה רק כיוון שמדובר באנימציה. נכון שסרטים בתלת מימד נוטים להיות דומים זה לזה, אבל הם עדיין ראויים להתייחסות כמו לז'אנר קולנועי: לפי היוצרים שלו (גם הבמאי וגם אולפן האנימציה) ולפי טיב ואיכות הסרט.
קונג פו פנדה "הסרט החדש" – הוא של דרימוורקס. רטטוי הוא של פיקסאר. הבמאי של רטטוי הוא בראד בירד האליל. הבמאים של הפנדה יחסית חדשים בתחום.
אני מתקצפת כנגד ההשוואות הבלתי הגיוניות שישנן בדרך כלל בנושא הזה, לא כנגד ההחלטה (הנכונה) להקרין את הפנדה כסרט הפתיחה של הפסטיבל.
ועדיין, אני מוכרחה לומר שהפנדה הוא אחד הסרטים שאני הכי מחכה לו. נראה לי שהולך להיות משעשע ומרענן.
לטל: הבמאי של "קונג פו פנדה" הוא מארק אוסבורן, שלו זה אומנם סרט ראשון, אבל הוא כבר הספיק לקבל את התואר *אליל* על בימוי סרט האנימציה הקצר "More".
אתה רואה את וודי שורד עשר שעות טיסה וחצי מנהטן-תל אביב?
והדרך חזרה עבורו היא עוד יותר ארוכה, 11 וחצי. כדאי שיספרו לו, נראה לי.
סורי שאני פסימית, אבל אני עם דבורית.
אין מצב שוודי בא. לא יודעת לנמק בדיוק למה, אבל זה נראה לי לחלוטין חזון אחרית הימים.
עופטופיק, לפינת החדשות המעפנות: לא רק שאליזבת ברקלי הצטרפה לסרט ההמשך ל"דוני דארקו" (אמנם אמרתי שאני לא אתייחס אליו, אבל זה באמת מוגזם), עכשיו חושבים ברצינות להוציא המשך ל"נערת בולין האחרת" (סרט גרוע שנכשל אצל המבקרים ונדמה לי שגם בקופות, שלא לדבר על העובדה שמדובר בסרט היסטורי – הולכים לעשות לנו "ילדותה של אליזבת"?).
לאינדי 4 כיפי וגו': קודם כל, על הפנדה חתומים שני במאים. למארק אוסבורן אכן יש יותר נסיון בבימוי, וכמו בירד מגיע מתוך התעשיה. הבמאי השני הוא ג'ון סטיבנסון שמגיע יותר מתחום העיצוב.
דבר שני, לא אמרתי שסרט ראשון זה רע. להיפך – אתה נחוש להוכיח את עצמך וגם לזה יש משקל. הסרט הראשון באורך מלא של בירד היה ענק הברזל, ואני בראש מעריציו בזכותו.
אבל יש הבדל גדול בין סרט קצר ובין פיצ'ר. חובת ההוכחה היא עליהם.
אני מוכרחה לומר שמהמעט שאני ראיתי, קונג פו פנדה הולך להיות סרט כיפי ומצחיק, שזה לא קל כלל לביצוע. צריך כשרון לקומדיה כדי לביים סצינות מצחיקות. כרגע התחושה שלי לגביו היא חיובית, ואני מצפה לו.
ובכל זאת מה שהתכוונתי לומר קודם לא היה בגנות הבמאים, אלא על הראייה הכוללת כאילו כל האנימציות מגיעות מאותו הבית ואפשר להשוות ביניהן.
אנימציה היא לא רק הבמאי אלא גם האולפן, ובתוכו עובדיו האנימטורים, הסטנדרטים והתקציב של האולפן (כמה שניות בשבוע לבצע זה חלק מזה).
סליחה אם אני מתרגזת על האנשים הלא נכונים (נדמה לי עכשיו שאולי גם לא הבנתי את הנוסח הראשון. ובכל זאת:)
התחושה שלי היא שעבור רוב הקהל, כמעט כל אנימציה היא "פיקסאר", ויש שאני שומעת אנשים מדברים על אנימציה "פחות טובה" כי "זה לא מבית פיקסאר". זה מרגיז ומקומם, כי לפעמים הם פשוט לא יודעים על מה הם מדברים.
יאיר – זוכר את סיפור ליה ון-ליר ? בסוף יצא מזה משהו. לכן, אני מציע לא להכניס את סיפור וודי אלן למגירת "חסרות השחר", אלא למגירת ה"זה יקרה, אבל לא השנה".
ואם לא די בזה, גם גודאר ביטל את הגעתו
רוה, תעדכן אותנו מה קורה עם הפסטיבל עוד שבוע, כן?