פסטיבל סרטי הסטודנטים ייפתח הערב. דיווחים מטקס הפתיחה יתקבלו ברכה (אני אהיה באיאן בראון). ואל תשכחו שלקוראי "סינמסקופ" יש אפשרות לקבל כרטיס חינם על כל כרטיס שאתם קונים בקופה (פשוט הדפיסו את הקופון שכאן).

הייתי היום בסינמטק ירושלים וגיליתי שלושה דברים: א. בשעה טובה יש שם סוף סוף אינטרנט אלחוטי. ב. השירות והאוכל ב"לבן", המסעדה שבסינמטק, נהדרים כשאין פסטיבל. ג. אני לא רואה סיכוי שהאגף החדש של הסינמטק יהיה גמור עד פתיחת הפסטיבל בעוד 40 יום. אם אנשי הסינמטק, או קבלן הבנייה, יודעים משהו אחר על לו"ז הבנייה, אשמח לעידכון.

אבל עד פסטיבל ירושלים יש לנו שבעה פסטיבלים לצלוח בחודש הקרוב. הנה, מתוך גיליון "פנאי פלוס" האחרון, ריכוז של כולם. שכחתי משהו?

מתוך "פנאי פלוס", 28.5.2008

כל כך הרבה פסטיבלי קולנוע במדינה כל כך קטנה? איפה יש מקום לכולם? אז זהו שאין ממש, והאחד נוגס בשני: בתכנים, בתקציב, במיקום הגיאוגרפי ואפילו בתאריכים. הייתם מצפים שעם 52 שבועות בשנה ימצא שבוע בלעדי לכל פסטיבל. אלא שבמהלך חודש יוני – חודש מסכן אחד – יתקיימו ארבעה פסטיבלים או אירועי קולנוע בינלאומיים, רובם בתל אביב, חלקם עולים זה על זה (שלא לדבר על זה שהם מתקיימים במקביל לשלל פסטיבלים אחרים). יכול להיות שזה בגלל שנת ה-60 למדינה, או סתם אנרגיות גבוהות מצד מארגני כל האירועים, אבל כל האירועים בחודש הקרוב מתגאים בתוכניות מרשימות ומפוארות ולצידם אורחים מפתיעים ומרגשים. אם עד כה הייתי ביקורתי מאוד כלפי צונאמי פסטיבלי הקולנוע הבלתי נסבל שמציף את מסכי ישראל ומכנה כל גיבוב רנדומלי של סרטים "פסטיבל בינלאומי" (ע"ע פסטיבל אילת, פסטיבל אשדוד, פסטיבל עין יהודית באשקלון, פסטיבל אקולנוע) בחודש הקרוב יהיה מה לראות, ויש סיכוי שאם תשוטטו בברים התל אביבים תמצאו במאי אמריקאי יושב לצד שחקנית צרפתיה, שכל אחד מהם הגיע בכלל לאירוע אחר. הנה המקומות בהם כדאי לכם לבקר בארבעת השבועות הקרובים.

פסטיבל סרטי סטודנטים (סינמטק תל אביב)
(31.5 עד 7.6)

"אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל". או יה?! מה דעתכם על גם סקנדל, גם פסטיבל וגם עוד פסטיבל בדיוק באותו זמן. פלוס עוד סקנדל. ארור הוא השפע. וכך ערב הפתיחה של פסטיבל סרטי הסטודנטים – אירוע נהדר המתקיים רק פעם בשנתיים – מתקיים השנה בדיוק בערב בו מגיע איאן בראון (מהזמרים האהובים עליי) להופיע בישראל.
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים הוא למעשה האירוע הקולנועי השלישי בחשיבותו בארץ, אחרי הפסטיבלים בירושלים ובחיפה (ובעיני הוא בכיר יותר מפסטיבל דוקאביב). אלא שבגלל שהוא מתקיים רק פעם בשנתיים ורובו מציג סרטים סטודנטים של יוצרים לא מוכרים הוא זוכה לתשומת לב ציבורית פחותה מאשר הפסטיבלים הלכאורה נוצצים יותר (אם כי לא מעט יוצרים מוכרים התחילו את דרכם עם פרס בפסטיבל הזה). מה שכן, הפסטיבל הזה רווי אהבת קולנוע. הוא מופק על ידי תלמידי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שמקפידים על הפקה חצופה וממזרית, והוא פסטיבל שעבורו אנשים כמו ג'ון סיילס וז'אן לוק גודאר הם כוכבי ענק. כמו שצריך. ואכן, אורחי הפסטיבל הם שמות שיגרמו לסינפיל המצוי להתעלף מהתרגשות (אני מעולף מהתרגשות) אבל לצופה הממוצע הם לא יגידו הרבה. ג'ון סיילס, מהבמאים העצמאיים העקביים והנהדרים ביותר, ואולי היוצר העצמאי הפוליטי המחויב ביותר למעמד הפועלים שנותר לאמריקאים אחרי מותו של רוברט אלטמן, יגיע וינחה סדנת אמן. אם יש מישהו שראוי ללמוד ממנו קולנוע הוא האיש. הוא מפיק, כותב, מביים ועורך בעצמו את סרטיו, ולמרות שסרטיו תמיד מגויסים לקידום מלחמה בעיוות דין מוסרי או חברתי, הם תמיד (טוב, כמעט תמיד) מבריקים מבחינה קולנועית ותסריטאית ושומרים על מורכבות תימאטית. אורח נוסף יהיה ז'אן-לוק גודאר, אולי הבמאי החשוב והמשםיע ביותר בתולדות הקולנוע, לפחות מבין אלה שעדיין חיים. לביקורו של גודאר בארץ יש משמעות עצומה. גם קולנועית וגם פוליטית: גודאר הוא מהיוצרים שתמיד התבטאו בגלוי, בתקשורת ובסרטים עצמם, נגד הכיבוש הישראלי. הגעתו לישראל היא אירוע עצום מידות עבור כל חובב קולנוע. האורח השלישי הוא חוליו מדם, במאי בסקי נהדר שסרטיו "הנאהבים מחוג הקוטב הצפוני" ו"סקס ולוסיה" הוקרנו בארץ. שלושת היוצרים האלה – כמו גם אטום אגויאן שביקר בחוג לקולנוע בשבוע שעבר – מייצגים קולנוע דומה, העוסק בתשוקה עזה אך גם במחויבות פוליטית, הבאה לידי ביטוי בין השאר בחיפוש תמידי אחר סגנונות ויזואליים ונראטיביים חלופיים כדי לבטא מציאות שברירית.
ובנוסף לכל אלה, יש את תחרות סרטי הסטודנטים. יש לזכור: הפסטיבל התל אביבי נחשב לפסטיבל סרטי הסטודנטים השני בחשיבותו בעולם (הבכיר בעולם הוא הפסטיבל השנתי המתקיים במינכן). איילת מנחמי, דובר קוסאשווילי, ניר ברגמן, אנט ק' אולסן, אסיף קפדיה ותומס וינטרברג (“החגיגה") היו בין זוכי הפסטיבלים הקודמים.
(שלל גילויים נאותים: מאז ומתמיד חיבבתי את פסטיבל סרטי הסטודנטים, אלא שאני מחויב להזכיר שלמדתי פעם, מזמן, בחוג לקולנוע, אני מלמד שם כעת ואנחה – בהתנדבות – את המפגש עם סיילס שיתקיים אחרי הקרנת הבכורה של סרטו החדש, “האני דריפר", ביום שני, 2.6. כך שאם כל הנתונים האלה הופכים אותי בעיניכם לעד לא אמין לגבי איכות הפסטיבל אתם מוזמנים להתעלם מכל ההמלצה הנ"ל).

פסטיבל קולנוע דרום. סינמטק שדרות
(1.6 עד 5.6)

ובשעה שהסטודנטים באוניברסיטת תל אביב מארגנים את הפסטיבל שלהם, הסטודנטים ממכללת ספיר ליד שדרות נותנים להם פייט הגון על תשומת הלב שלנו. בפעם השביעית מתקיים שם השבוע פסטיבל קולנוע דרום שרק הולך ונהיה מרתק יותר ויותר משנה לשנה. השנה, למשל, הצליח הפסטיבל לארגן בכורות לשלושת הסרטים הישראליים הכי מסקרנים ומדוברים של העונה. “שבעה" של רונית ושלומי אלקבץ יהיה סרט הפתיחה. “איים אבודים" של רשף לוי יהיה סרט הנעילה. ובאמצע תתקיים הבכורה הישראלית ל"ואלס עם בשיר", עטור תהילת תשואות קאן. וראו מה זה: אם ביום רגיל אין אפילו אירוע קולנועי אחד מוצלח להתרגש ממנו, ביום שני, 2.6, הדילמה קורעת לב: האם לנדוד לשדרות ולראות את "ואלס עם בשיר" בשדרות (חינם! אם כי יש להזמין כרטיסים מראש) או לנדוד לתל אביב ולפגוש את ג'ון סיילס. החסרון של שדרות עשוי להיות גם היתרון שלה: אמנם תמיד יש חשש למטח קסאמים, מצד שני נפילת קסאמים באמצע סרט העוסק במלחמת לבנון וההפצצות על ביירות יעניק משמעות חדשה למושג "סאונד סראונד".
וחוץ מאלה, הפסטיבל יציג תוכנית מאוד מסקרנת של סרטים הודיים וסרטים ממזרח אסיה (שימו לב ל"מחלה טרופית" התאילנדי).

קופרו, אשכול פיס תל אביב
(עד 2.6)

אירוע פנים תעשייתי, המתקיים כבר 11 שנה – בו מגיעים ארצה לא מעט מפיקים ומנהלי ערוצים המתמחים בתחום הדוקומנטרי ומאזינים להצעות של יוצרים דוקומנטריים ישראליים ומחליטים במי להשקיע את כספם. זו גם הזדמנות להיחשף לפרויקטים התיעודיים שנמצאים כעת בשלבים שונים של עבודה, אבל זה גם מקום בו לא מעט מפיקים ובמאים ישראליים מגייסים לא מעט כסף כדי לעזור לסרטיהם להגיע לכדי השלמה או לזכות לשיווק בינלאומי נאות.

פסטיבל קולנוע צרפתי. דיזנגוף סנטר, תל אביב
(10-14.6)

האירוע השנתי החביב הזה, בו אפשר למצוא מדי שנה מקבץ מסקרן מאוד של התוצרת הצרפתית העדכני כפי שקובצה ונערכה על ידי מכון התרבות הצרפתי, עבר השנה מהסינמטק לבתי הקולנוע המסחריים לב ודיזנגוף. ניקולה סרקוזי, נשיא צרפת, אמור בדיוק להגיע לביקור בישראל לכבוד יום העצמאות הששים, ואיתו רעייתו, קרלה ברוני. ואיתה אחותה, השחקנית ולריה ברוני-טדסקי, שביימה כעת סרט חדש, “שחקניות" שיוצג בפסטיבל. על האטרקציות המרכזיות בפסטיבל תוכלו לקרוא כאן בשבוע הבא.

סדנאות תל אביב – לוס אנג'לס, סינמטק תל אביב
(3-17.6)

האירוע השנתי הזה, שחוגג השנה יום הולדת עשירי, מיועד יותר לסטודנטים לקולנוע ולאנשים שרצים להשתלב בתעשיית הקולנוע. מבחר אנשי מקצוע אמריקאיים מגיעים וחושפים בפני מאזיניהם בסדנאות איך הדברים נעשים שם בחוץ בעולם הגדול. חוזים, פיתוח, ליהוק, משאים ומתנים. אחת האורחות שיגיעו לסדנאות האלה החודש היא נינה ג'ייקובסון, אשה שהייתי מקשיב למה שיש לה להגיד. היא היתה נשיאת אולפני דיסני, וככזאת היתה אחת הנשים החזקות בהוליווד (סיפור פיטוריה מדיסני לפני כשנתיים הוא מטאפורה מושלמת להגמוניה הגברית בסביבה התאגידית: ג'ייקובסון קיבלה טלפון שסמנכ"ל השיווק של החברה – ברנש בשם אורן אביב – ירש אותה כנשיא האולפנים בשעה שהיא היתה בחדר יולדות, לצד בת זוגה לחיים שהיתה בעיצומם של צירי לידה לילדם המשותף). כעת היא מפיקה בכירה בדרימוורקס. אם יש מישהי שיודעת איך עובדת מכונת הסרטים הבינלאומית – מהקולנוע הזר והעצמאי (דיסני היא בעלת הבית של חברת מיראמקס) ועד סרטי אנימצה ושוברי קופות – זו היא.

פסטיבל קולנוע אוסטרלי
(15.6 עד 6.7)

ובו יוצג, בין השאר הסרט התיעודי "שקרים אסורים".

פסטיבל קולנוע הומו-לסבי, סינמטק תל אביב
(24-29.6)

יאיר הוכנר, מבקר קולנוע ובמאי, הרים את הפסטיבל הזה כמעט במו ידיו לפני שלוש שנים והוא רק הולך וגדל. הפסטיבל יפתח בהקרנת הבכורה העולמית של סרט האנתולוגיה הישראלי "פאקינג אחרת" ויציג כמה בכורות מסקרנות. כמו זה לסרט "Freeheld” שזכה השנה באוסקר לסרט הציעודי הקצר, על מאבקה של שוטרת גוססת להעברת הפנסיה שלה לבת זוגה. או שני סרטים של היוצר הטייוואני זירו צ'ו: “ספיידר ליליס" ו"פרחים נסחפים". או הסרטים החדשים של היוצרים הקווירים הבוטים והשערורייתיים ברוס לה-ברוס וז'אק נולו. שלושה שבועות לפני פתיחת הפסטיבל יציג הוכנר בבכורה עולמית את סרטו השני כבמאי, “אנטארקטיקה" בפסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי של ניו יורק.

ואחרי שכל פסטיבלי יוני יגיעו לסיומם נהייה תשושים ועייפים בדיוק בזמן לפתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים, ב-10 ביולי.

נ.ב:

א.
וכאילו זה לא מספיק, אז יש באמצע גם את פסטיבל האוכל "טעם העיר”, את שבוע הספר (שחוזר – הידד! – לככר רבין), ואת פסטיבל ישראל, שפעם היה משקיע מקום לקולנוע (למשל סרטים אילמים בעותקים משופצים ובליווי תזמורת), אבל לא עוד. כל זה מבטיח שגם יהיה קשה לבחור לאן ללכת, וגם יהיו פקקים איומים בדרך.

ב.
וביום ראשון: בשידור חי מלוס אנג'לס – טקס פרסי הקולנוע של אם.טי.וי. מייק מאיירס מנחה. אל תתפלאו לראות את בן סטילר – שהנחה בעבר את הטקס – מגיע לקדם את סרטו החדש כשחקן/במאי. המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר הם "ג'ונו" (היחיד מהשישייה שהיתה לו גם נציגות באוסקר, וכנראה הפייבוריט לזכייה), “סופרבד" (הפייבוריט שלי), “רובוטריקים", “אני האגדה", “שודדי הקריביים: סוף העולם" ו"אוצר לאומי 2”.

ציוץ