09 ספטמבר 2012 | 14:40 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

גבר, אשה, מיטה

שלשום כתבתי על כך שיש דמיון כללי (מאוד מאוד כללי) בין שני הסרטים הישראליים שיצאו בסוף השבוע: “ניקה” ו”2 בלילה”. בשניהם גבר ואשה מעבירים מערכת יחסים קצרה וקומפקטית ולילית במקום סגור. זה כל הדמיון. אסוציאטיבי בלבד. אבל זה לא מספיק, יש עוד. כך נראות הכרזות של שניים מהסרטים שיצאו בסוף השבוע בארץ:

 

 

דומה, לא? (תודה לעמית על הטיפ).

ואם כבר הזכרנו את “המילים”, הנה הביקורת הקצרצרה שלי על הסרט הנשכח בקלות הזה:

פורסם ב”פנאי פלוס”, 5.9.2012

דניס קווייד מגלם סופר המגיע לאירוע לכבודו ומתחיל להקריא סיפור. ובסיפור הוא מספר על סופר שמגיע לאירוע לכבודו. ובאירוע אנו פוגשים איש שבהמשך יספר סיפור. “המילים” הוא סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. רעיון חביב ומודע לעצמו, שיש לו רק בעיה אחת: אף אחד מהסיפורים שהוא מספר לא מעניין. קווייד מקריא סיפור נדוש, על סופר שעובר חווייה נדושה (נדושה בתוך הלקסיקון של סרטים על סיפורים על סופרים), ומקבל השראה מאיש שמספר לו סיפור נדוש. אם תתבקשו לשבת עכשיו ולכתוב סיפור על סופר מתחיל התקוע בבלוק כתיבה ומתלבט האם לגנוב יצירה ספרותית של מישהו אחר מרוב ייאוש, רוב הסיכויים שכל הבחירות הכי בנאליות וברורות מאליהן שתבחרו, הן אלה שתמצאו בתסריט של “המילים”. אז מה כן יש בסרט? עבודה תסריטאית טכנית לא רעה בכלל, שבה המבנה של הסרט חופף באופן יפה למבנה הסיפור שדניס קווייד מספר בסיפור המסגרת. לסטודנטים לקולנוע שבינינו: כשדניס קווייד אומר “עד כאן חלק א’”, שם מסתיימת המערכה הראשונה. כשהוא אומר “עד כאן חלק ב’”, מסתיימת המערכה השנייה. נדיר למצוא סרט שמקריין את המבנה שלו באופן כה גלוי, ואכן הסרט עוסק באופן חשוף למדי בתהליכי כתיבה, אלא שמתחת למיומנות ולתשוקת הכתיבה שבו, הסרט עצמו מציג עולם חלול של סופרים לא מוכשרים ומילים ללא כיסוי.

נושאים: ביקורת, בשוטף

תגובה אחת ל - “גבר, אשה, מיטה”

  1. Spartak 9 ספטמבר 2012 ב - 22:35 קישור ישיר

    את האמת הם לא ממש דומים…פוסטר של ניקה,הרבה יותר אינטימי…יש הרבה פוסטירם של אישה וגבר במיטה (בקשר לזה אפשר להיזכר שלפני שנתיים “על אהבה וסמים אחרים” ו”כל הדברים הטובים” יצאו כמעט באותו הזמן בארה”ב)…


השאירו תגובה