04 יולי 2008 | 20:27 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

סיור סינמטקי

שבת, בוקר: הפוסט התעדכן

אבינעם חרפק, מנהל התוכנייה של פסטיבל ירושלים, עונה לטענות של כל מי שהתרעם “עוד פעם אנימציה?” ו”עוד פעם פיקסאר?!”, נגד הבחירה ב”וול-E” לפתיחה: “חכה שתראה את הסרט”. חרפק טוען שגם הם הלכו בהססנות רבה להקרנה של פורום פילם בה הציעו להם את “וול-E”, “אבל אחרי רבע שעה היה ברור שמבחינה קולנועית הסרט הזה יוצא דופן”.

========

שש שעות אחרי שהגעתי לירושלים ואולם 3 כבר נראה אחרת לגמרי: הבלגן מקודם פונה והאולם כבר היה מוכן לארח את אורחי הפסטיבל לפרזנטציה ראשונה. האולם, שנראה מצוין ממבט ראשון, מכיל 262 מקומות ישיבה ויש בו שיפוע נדיב יותר מזה של האולם הגדול בסינמטק. המקרנה עובדת, המסך במקומו, המיזוג מקפיא, ורק מערכת הסאונד עדיין קצת צורמת. 20 דקות מתוך “האלמנט החמישי” הוקרנו לצרכי התרשמות. התרשמנו.

אולם 3 בסינמטק ירושלים
אולם 3 החדש והמשובח מאוד בסינמטק ירושלים

בקומה מעל: אולם 4 המכיל 70 מקומות ומותאם להקרנת וידיאו בלבד. המקרן הוא Sharpvision מדגם Z2001 המוכן להקרנת היי-דפינישן, רק שכרגע אין נגן היי-דפינישן המחובר אליו, רק די.וי.די רגיל ונגן בטא דיגיטלי.

אילן דה-פריז, המנכ”ל החדש של סינמטק ירושלים והפסטיבל, עידכן שהסיום הבנייה של האגף החדש מתעכב כי נפער גרעון של 4-4.5 מיליון דולר, “בגלל השינויים בשער הדולר והתייקרות עלויות הבנייה” (האדריכלית הפרטית שלי מהנהנת בהבנה ומעדכנת שמחירי חומרי הבנייה, ובעיקר המתכות, זינקו בשנה האחרונה ושכל אומדני המחירים התיישנו במהירות).
חוץ מאולמות ההקרנה שהוקמו, האגף החדש אמור להכיל משרדים חדשים לסינמטק, ארכיון סרטים חדשים ווידיאוטק.

אלון גרבוז, שהצטרף לסיור, הוסיף שגם האגף החדש בסינמטק תל אביב נמצא עכשיו, מאותן סיבות, בגרעון של כ-20 מיליון שקל.

=========

התחושה שמדובר בפסטיבל יוצא דופן מבחינת איכות הסרטים השנה מתעצמת אל מול הצפייה בסרטים עצמם: שלושה סרטים הוצגו עד כה, שלושתם היו נפלאים.
“שגרה מבצעית” של ארול מוריס – האם זהו הסרט התיעודי הראשון בסינמסקופ? – הוא עוד יצירה אדירה של הבמאי שממשיך בה את מסעו לתיעוד אנשים שמתבוננים, משתפים פעולה עם המוות, במוות ואיכשהו חיים איתו בשלום, כמעט אפילו בנוחות מצמררת.
“אגם טאהו” המקסיקני הוא כמעט כמו יצירה אחות ל”המנון” הישראל הקצר: שוטים ארוכים, הרבה הליכות, וסיור שנראה גחמני בתחילה אבל בעל השפעה שהולכת ומעמיקה מבחינה רגשית בהמשך.
“שביל החלב” של בנדק פילגאהוף ההונגרי – שממשיך לחקות בכשרון רב את המנטור שלו בלה טאר – הצליח להבריח את רוב הצופים מהאולם, אבל בעיני הסרט הזה היה מופתי. ללא דיאלוגים, עם עריכת קול מופתית, ו-12 וינייטות, כל אחד בשוט סטטי אחד הממשך כשבע דקות.

נושאים: פרס אופיר 2008

13 תגובות ל - “סיור סינמטקי”

  1. עדן 4 יולי 2008 ב - 21:38 קישור ישיר

    הייתי היום בהקרנת האקדמיה של “נימפות בערפל” והופתעתי מאד לטובה. קומדיה רומנטית חכמה, מצחיקה ואפקטיבית עם שחקנית ראשית נהדרת. כבר עמדתי להכריז על הסרט כהפתעה של השנה עד שהגיעו חמש הדקות האחרונות שהיו איומות לגמרי וכמעט הרסו את הסרט. חבל.

  2. גיל 4 יולי 2008 ב - 21:52 קישור ישיר

    אני מסכים. ולגבי כל אחד מהסרטים:
    “שגרה מבצעית” – ההישג הסגנוני כאן לא פחוּת מזה התיעודי. המרואיינים המסתכלים הישר למצלמה (איך לעזאזל זה נעשה?), הסינמסקופ שציינת, ובעיקר השוטים המשוחזרים ובראשם התקריב על גילוח הגבה. לא ייאמן.
    “אגם טאהו” – צפיתי בו בפסטיבל ברלין בפברואר, בתרגום לגרמנית מספרדית, שתי שפות שאיני מבין כלל, ונדהמתי. בהקרנה הפעם, עם התרגום לאנגלית, ההנאה היתה משום מה פחותה. אולי כי שורת התרגום הפריעה ליהנות מהשוטים הסטטיים המדהימים, הסימטריים להפליא. סרט יוצא דופן, וכמוהו גם סרטון האנימציה הקצר שהוקרן, “גברת טוטלי פוטלי” (או משהו כזה) שנבצר ממני להבין איך לעזאזל הוא נעשה.
    ולבסוף, “שביל החלב”. למען האמת, שמחתי נורא ששלושת רבעי האולם ברח החוצה אחרי עשרים הדקות הראשונות. היה שקט ונינוח יותר. לטעמי, השוט הפותח (טורבינת הרוח), בריכת השחייה והטרמפולינה היו הסיקוונסים היפים ביותר בסרט. הפנוט טהור.

  3. רותם 4 יולי 2008 ב - 23:26 קישור ישיר

    האם באמת כל שוט נמשך 7 דקות? היה הרגשה שחלקם מתארכים ומתארכים.
    אני עוד לא יודע איך להגיב לסרט הזה, בלי ספק מעניין ומהפנט, אבל לא תמיד אתה מבין למה אתה מהופנט.

  4. גנום 5 יולי 2008 ב - 0:07 קישור ישיר

    אגם טאהו. סרט קטן, פשוט ונפלא. תמיד אהבתי ולעולם אוהב סרטים אוהבי אדם.
    שוטים סטטיים ארוכים פשוטים על גבול המשעממים גרמו לי לזוז באי נחת בכיסא בתחילת ההקרנה. חשבתי לעצמי”אלוהים, עוד סרט פסטיבלים מייגע שהבטיח לעצמו מקום בפסטיבל כי בטח הוא הוקרן באיזה קאן או ונציה מתוך פלצנות” אבל לא. סרט שמתחיל בתאונת דרכים מינורית – אוטו נכנס בעמוד. חושף אותנו לאט לאט ובעדינות לחיי צעיר שמתקשה להתמודד עם מות אביו.במסעו לתיקון המכונית הוא פוגש ארבע דמויות ססגוניות וכלב. אין הרבה מילים בסרט מה שהופך למדהים את העובדה שהדמויות הן עמוקות בצורה בלתי רגילה. כל פעולה אנושית בסרט הזה היא מדוייקת והגיונית ואפילו איננו יודעים למה. זה פשוט מדויק. חיוך, דמעה – הפנים שלי נעו בצורות שונות במהלך הצפייה. הבמאי סומך על התבונה והרגישות של צופיו ומכבד אותנו. בגלל שאני לא רוצה להכניס ספוילר. רק אאזכר מחווה יפהפיה ועדינה לסרט של דה-סיקה “אומברט די.” (הסרט האהוב עלי בכל הזמנים).
    הגיבור עושה מהלך בסרט. מפיץ ומקבל אהבה. יש תקווה למין האנושי. יש תקווה לקולנוע.

  5. bili 5 יולי 2008 ב - 0:28 קישור ישיר

    מוקדש באהבה לכל חובבי המספרים באשר הם.
    נכון להערב, יום ששי 4 ביולי
    הנקוק מוביל בפור ענק על איים אבודים
    איים אבודים לא מתרומם מחוץ לסינמה סיטי ( שם ההקרנה הראשית מלאה אם כי באולם קטן יותר מהנקוק שמיצדו מילא את האולם הכי גדול הרבה לפני איים )
    בלב דיזינגוף ( אולם אחד ) מקסימום שליש אולם בהקרנה של רבע לעשר. בירושלים, נתניה, באר שבע, רחובות, מודיעין, רעננה, באר שבע, קריית אונו ופתח תקוה דיווחים על צפיה דלה באיים אבודים( עשרות צופים בלבד ) בהקרנה שאמורה להיות הכי טובה של השבוע, בכולם הנקוק עושה מס’ טובים יותר.
    בגלובוס מקס קריית ביאליק שני הסרטים כנמעט סגרו אולם בעשר אך הנקוק מציג באולם של כ- 200 מושבים ואיים באולם של מאה.
    אין להסיק מן הנ”ל על ההמשך היות ולאיים סיכוי לרגליים ארוכות יותר ( לא כמו סוף העולם שמאלה היות ושני דברים עומדים בעוכריו הוא ככל הנראה סרט פחות טוב, כך לפי מגוון התגובות ברשת והוא עמוס במה שפופולרי לקרוא היום כוכבים משתמטים, ותאמינו או לא אחרי מלחמת לבנון השנייה זה בהחלט מהווה פקטור כאן, ופקטור חזק כלומר אותו סרט עם שחקנים אחרים ולא אושרי ( שאגב האובר שימוש בו ביחצ”נות של הסרט לא ממש עושה טוב לסרט, בשל הנקודה הנ”ל בפרט לאור מידת המרוצות מעצמו שהוא מפגין ) או מושונוב היה פותח חזק יותר, ואני יודע מה אני אומר.
    יש כאן תופעה חברתית מעניינת שעוד נראה אם תשפיע או לא על במאים ומפיקים בבואם ללהק את יצירותיהם.
    ולצערי אני חוזר בי מהכרזתי על סימני ההתאוששות שחשבתי שהיו אצל באשיר בסופ”ש קודם, אז זהו שלא, ושימו לב שמה שתארתי לגבי לב אבן יהודה התרחב ויש בתי קולנוע נוספים שכבר מציגים את סרט בהצגות חלקיות וזהו רק השבוע הרביעי שלו על האקרנים.
    ורגליו של הסרט מתקצרות גם בהצגות שנותרו לו כך שעיקר הכנסותיו באמת יגיעו מחו”ל.
    שוב הפצה מוטעית של סרט שהיה צריך לצאת לאקרנים בדיוק במקביל לבכורתו בקאן עם כל ההיפ סביב, היה זוכה היה מרוויח סופשבוע שני חזק, לא היה זוכה לא היה נפגע. הפוטנציאל הבעייתי מלכתחילה בשל הנוא והפורמט היה ממוקסם.
    ומוגול ( מבלי שראיתיו ) אינו סרט פתיחה לשום פסטיבל ובטח לא בירושלים, למרות שגיענג’ס חאןכיכב על הבמה בירושלים לפני 30 שנה בארוויזיון אין מקום למרחצי הדמים של הכובש האכזר על המסך הענק בבריכת השולטן, מה גם שהסרט לפי עיתונות חו”ל אינו כזה גליק גדול.

  6. רק אורח 5 יולי 2008 ב - 1:37 קישור ישיר

    היום היינו בפתיחה של ה-Yes Planet בחיפה (הנקוק ב-22:15). מסקנות ראשונות:
    א. מגיעים לשם הרבה יותר אנשים ממה שהיו באים לכל הקולנועים שנסגרו ביחד.
    ב. התשתיות עדיין לא כל כך ערוכות לזה (פקקים בכניסה וכו’).
    ג. נראה שמזגו אלמנטים מהמתחם של הסינמה סיטי (בלאק, טמפל בר) ומה-Yes Planet שבאיילון, עיצוב המתחם.
    ד. היינו באולם 2, כ-15 שורות. שיפוע מצויין (יותר טוב מהסינמה סיטי). מסך גדול, סאונד טוב, הקרנה מפילם.
    ה. יש מבצעי דיינרס 1+1 בקופות.
    ו. היציאה מהאולמות ארוכה עד מאוד ומעושנת, איפה היציאה הקצרה והנעימה של הסינמה.

    לסיכום, מקום מאוד נחמד, בהחלט יתווסף לרשימת המקומות ליציאה באזור חיפה (לעומת קולנוע לב המפרץ המנוח שסבל מזה שהקניון היה נטוש ומלא בבני מיעוטים).

  7. איתן 5 יולי 2008 ב - 7:00 קישור ישיר

    אוף טופיק

    2 דברים שמצאתי באינטרנט הבוקר, וריגשו אותי

    מי אמר אנימציה דוקומנטרית, ולא קיבל ?
    בלינק, סרט האנימציה הקצר (5 דקות), שהיה מועמד לאוסקר, “I met the walrus”.
    http://www.youtube.com/watch?v=jmR0V6s3NKk

    ובתור אחד שאת הדסק טופ שלו מפארת תמונה מתוך “מטרופוליס” של פריץ לאנג, התרגשתי לקרוא שנמצאה גרסה לא מוכרת של הסרט (AKA גרסת הבמאי) עם עוד 30 דקות בלתי מוכרות. רק מה הגרסה הזאת עשתה בארגנטינה ?

  8. דבורית 5 יולי 2008 ב - 10:32 קישור ישיר

    יואו, יאיר, זו שנה ראשונה שאני לא מגיעה לפסטיבל. או לסו”ש הפריוויואים ליתר דיוק.
    אני מקווה שאתה מסתדר בלעדי.

  9. הארטלי 5 יולי 2008 ב - 10:52 קישור ישיר

    סרט נוסף מעולה שהוקרן אתמול בהקרנות המוקדמות של פסטיבל ירושלים היה ‘טבע דומם’ והוא מומלץ מאוד. הסרט מגולל את סיפורו של כורה החוזר אחרי 16 שנות היעדרות אל ביתו בחבל שאנקשי בכדי לפגוש את אשתו ובתו ומגלה לדאבונו כי האזור בו הוא גר הוצף ע”י הממשלה ושהתושבים הועתקו ממקומם למקום מגורים אחר. לאחר כארבעים דקות סרט אנו נוטשים את הגיבור ופוגשים גיבורה חדשה, אחות המגיעה למקום בכדי למסור לבעלה שלא ראתה מזה שנתיים שליבה כבר במקום אחר. בסיום סיפורה של זו חוזר הסרט לסגור את סיפורו של זה – גיבורינו הראשון. הסרט מצולם מדהים במצלמת HD והוא מעין סרט מחאתי על הממשל הדיקטטורי בסין המציף אזורי מגורים ומעתיק תושבים ממקום מגוריהם בעל כורחם בעקבות הקמת פרויקט הידרו אלקטרי. המקומות המצולמים בסרט נראים כחורבות רפאים וכך גם האנשים המהלכים בין החורבות בעצב גדול. סגנון הסרט נע בין סרט ריאליסטי בסגנון דוקומנטארי לבין סרט מסוגנן בעל מיזנסצנות מדויקות המשלבות קטעים סוריאליסטיים שלרגעים נראים תמוהים ולרגעים מהפנטים. אחד הסרטים המטפלים באותו נושא באופן לא פחות מרשים היה סרט אנימציה צרפתי קצר ‘בבניה’ בבימויה שלZhenchen Liu , שהיה אחד מהזוכים בפסטיבל הסטודנטים הבינלאומי בת”א.

    אכן ‘אגם טאהו’ כבר מהסצנה הראשונה הזכיר גם לי את המנון, בסיפור ובעשייה. סרטו של ‘ארול מוריס’ היה חזק ומטלטל. אוסף הזיכרונות הרשומוני זרק אותי קצת אל ‘ואלס עם בשיר’. אין ספק ש’שגרה מבצעית’ הוא זוכה בטוח באוסקר לסרט התעודה האמריקאי.

  10. ניר 5 יולי 2008 ב - 11:13 קישור ישיר

    הגרסה ה”לא מוכרת” של “מטרופוליס” היא בעצם הגרסה המלאה של הסרט ואורכה 3 שעות וחצי.
    הגרסה הזאת הופיעה לראשונה ב-1927 ומאז רק הגרסאות המקוצרות שרדו.כך שמדובר בעוד 100 דקות לא מוכרות.
    באשר למיקומה,כולם יודעים שהסרט הזה היה האהוב על היטלר,ורוב הנאצים ברחו לדרום אמריקה כדי להימנע מתפיסה ע”י בעלות הברית.יכול להיות שאחד מהם לקח איתו את העותק.אין לדעת.כמו ש”הפסיון של ז’אן ד’ארק” של דרייר נמצא במחסן בבית משוגעים בנורווגיה.לכו תבינו.
    אבל אכן מדובר בתגלית מדהימה.

  11. דורון 5 יולי 2008 ב - 14:20 קישור ישיר

    בניק-לינק: בהמשך לדיון על מציאת העותק המלא של מטרופוליס, האירוע הפיח בטום סטאפן (סטופן? אני אף פעם לא יודע איל לבטא את זה) חשק לפתוח בלוג נוסף, שגם את שמו אין לי מושג איך ראוי לתרגם לעברית.

  12. ברווז גומי 5 יולי 2008 ב - 18:13 קישור ישיר

    גם “מנדה בלה”, סרט תיעודי מעולה על חטיפות בברזיל והקשר שלהם לפוליטיקה ולצפרדעים, צולם בסינמסקופ. לא מפתיע שהסרט – שהוקרן בדוקאביב האחרון – נעשה על ידי ג’ייסון קוהן, שהוא תלמיד של ארול מוריס. בראיון שנערך עם קוהן ב”הארץ” הוא מספר שהיה זה מוריס שגרם לו לבחור בסינמסקופ.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=972459&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0

  13. דניאל 5 יולי 2008 ב - 18:44 קישור ישיר

    אוף טופיק
    ראיתי בשישי בערב את איים אבודים ביס פלאנט
    ולהפתעתי האולם היה יחסית ריק
    לדעתי היתה בעיה בחסי הציבור והשיווק של הסרט
    מסע יחסי הציבור הציג את איים אבודים כסוג של “אסקימו לימון” בשנות ה 80
    ופיספס לגמרי את הצד הרגשי והמקסים של הסרט
    בני נוער לא ממש יימשכו לנוסטלגיה של אייטיז
    וקהל מבוגר יותר לדעתי נרתע מה”אסקימו לימוניות”
    שהציגו היחצנים.(בשביל בדיחות אברי מין וציצים יש את זוהאן)

    לא ברור של מי ההחלטה האומללה לשווק כך את הסרט
    אלמלא קראתי כאן את ההמלצה המפורשת של יאיר
    הייתי מוותר על הסרט בקולנוע
    נקווה שהאנשים שבכל זאת ראו והתרגשו
    יעבירו מפה לאוזן
    שהסרט הוא לא רק בדיחות ציצים
    אלא יצירה מרגשת
    והוא אכן יהיה להיט הקיץ כפי שחזו המבקרים


השאירו תגובה