סיכום 2012: הנה זה מתחיל
דצמבר שמח לכולנו. בחודש הקרוב נופצץ בשני סוגים של דיווחים. האחד, סיכומי שנה של מבקרים ועיתונאים, שם אחפש בייחוד את הנוכחות הישראלית. אני מניח שבסיכומים בחו"ל הנוכחות של הקולנוע הישראלי השנה תהיה בעיקר תיעודית: "שומרי הסף", "שלטון החוק" ו"5 מצלמות שבורות". הדיווח השני יהיה של פרסי איגודי מבקרים, השבוע כבר נתחיל עם מבקרי ניו יורק, שינסו לצמצם לנו את הרשימה לקראת האוסקרים להבין מי מוביל ואצל מי הבאז. התגית "סיכום 2012" מתחילה עם הסיכום הראשון השנה של כתב העת הבריטי "סייט אנד סאונד" שערך משאל בין מאה מבקרי קולנוע והגיע לרשימה של עשרת הסרטים הבולטים ל-2012. ואלה הם:
1. "המאסטר", פול תומס אנדרסון
2. "טאבו", מיגל גומז (סרט פורטוגזי שזכה בפרס המבקרים בפסטיבל ברלין. אצפה בו עוד היום, אני מקווה)
3. אהבה", מיכאל האנקה (ייצא בישראל רק ב-17.1. חפשו אותו בסיכומי 2013).
4. "Holy Motors", לאוס קאראקס.
5. "חיות הפרא הדרומי", בן צייטלין
= "ברבריאן סאונד סטודיו", פיטר סטריקלנד (סרט נפלא שראיתי בחיפה ושהדיווח עליו נעלם עם הפוסט ההוא שנגוז).
7. "ממלכת אור הירח", ווס אנדרסון
8. "מעבר לגבעות", כריסטיאן מונג'יו
=. "קוסמופוליס", דיוויד קרוננברג (באמת?)
=. "היו זמנים באנטוליה", נורי בילגה ג'יילון (רק כאן?)
=. "זה לא סרט", ג'אפאר פנאהי.
הרשימה עדיין לא עלתה לאתר של "סייט אנד סאונד" וכרגע קיימת רק בגרסת הדפוס של כתב העת. הרשימה עלתה כאן באדיבות דיוויד האדסון, שמביא לינק גם לסיכום השנה המסורתי של ג'ון ווטרס ב"ארט-פורום", שם הוא בוחר ב"ים כחול עמוק" של טרנס דיוויס כסרט השנה שלו, ואחריו בסרטים של אולריך זיידל, מיכאל האנקה ובן צייטלין, וקורא ל"קילר ג'ו" של וויליאם פרידקין "הסרט הטוב ביותר שראס מאייר לא ביים". התווסף מיד לרשימת הצפיה שלי.
אני קורא לזה "תסמונת הרייטינג". כל כך הרבה בלוגים ואנשי תקשורת מכסים את התחום הזה, וכל אחד רוצה את מקומו תחת השמש. כל אחד רוצה קוראים. כל אחד רוצה טראפיק. אז הם מקדימים את הסיכומים. להיות לפני כולם. תבואו לקרוא אצלי את מה שתוכלו לקרוא אצל האחר רק מחר.
אבל הקפיצה בראש יוצרת סיכומים חסרים. הרי ממש עכשיו יוצא החדש של ביגלו, וכולם מתעלפים. אז למה הוא לא נמצא בסיכום? ומה עם "חיי פאי"? ועם "לינקולן"? אה, הם יהיו בסיכום של השנה הבאה. ממש כמו ש"היו זמנים באנטוליה" הגיע לסיכום של השנה.
ובכל זאת: מפתיעה אותי הבחירה של "המאסטר". כן, כולם אוהבים את פול תומס אנדרסון. ובצדק. אבל היתה לי הרגשה שאחרי ההתלהבות הראשונית הגיע גל שכבר עיקל את הסרט הזה, וההתלהבות ממנו פחתה. לא קראתי אחד שאמר שזה סרט רע. אבל הטוב ביותר של השנה?
"חיות הדרום הפראי" – אן תומפסון טוענת שכדי להצליח באוסקרים, הסרט הזה צריך התנעת מנועים מחודשת, והיא אמורה להגיע מכיוון המבקרים. אולי זה מתחיל מכאן.
לאו קאראקס – יונייטד קינג הוציאו חוברת מהודרת עם רשימה של כמה סרטים שהם רכשו להפצה. גם הסרט של קאראקס שם. האם נראה אותו במוזיאון בחודש-חודשיים-שנה-שנתיים הקרובות?
קוסמופוליס – אכן בחירה משונה. אולי הסרט הכי משעמם שראיתי השנה. וזה כבר סרט שני רצוף שקרוננברג האב מפשל בו (יש לו בן עם סרט ביכורים מרתק). פנסיה, מישהו?
======================
רוה לאיתן: במדינות הים העניינים האלה קצת יותר מאורגנים מאשר כאן, וכל עניין סיכומי השנה מתוזמן היטב בין המפיצים ובין הגו]ים המסכמים (עתונאים ואגודות מצביעות). בסוף השבוע הוקרנו בארצות הברית כמעט שני הסרטים האחרונים לשנה, "זה 40" ו"ההוביט". נשאר רק עוד את "ג'אנגו חסר מעצורים" שיש לו דדליין עד יום רביעי להקרנה ומספרים שהוא עדיין בעריכה. ובזאת כל הסרטים יהיו פרוסים. המשאל של "סייט אנד סאונד" הולך לפי לוח השנה הבריטי (שחופף ללוח השנה הישראלי), ככה שממילא לא יהיו בו כל סרטי סוף השנה של אמריקה שבבריטניה ייצאו רק בינואר. וצפה לראות את קאראקס ואת אנדרסון הרבה בסיכומי השנה של המבקרים.
מבקר חו"ל מביכים לרוב. קיראו לזה ציונות מזן חדש….
אני הייתי רוצה לראות (סרטים גם שמככבים בהם…) רשימות שנתיות
ועשוריות, שיחברו ביחד- מיטב מבקרי ישראל, רוה, אורי קליין, גידי אורשר ואלי שגב (לא אשכח לו ולשניצר איך, מהיחידים שצדקו באימרתם שאווטאר היה BLA אחד גדול, גם אם כפופקורן חד פעמי זה לא "נורא")….
שלי פה… אבל לא ראיתי עוד רבים….
http://rateyourmusic.com/list/DavidIs/finest_films_2012
אני לא רואה כל נזק ברשימות איכותיות, זו דרך נהדרת להכיר לקהל סרטים טובים ולדעת אם טעמו של מבקר קולע לטעמנו
ואם יורשה לי כבר תחזית קטנה ל-2013:
הסרט הישראלי שיהיה הנצפה ביותר בחו"ל אי פעם יהיה "לצוד פילים", למרות שלא תהיה לו הכרה בפסטיבלי "איכות". הצופים בחו"ל שהולכים לסרטים זרים יילכו בגלל שלקולנוע הישראלי יש תדמית טובה אבל לסרט הזה יתווספו מעריצי פטריק סטיוארט ברחבי העולם, ויש, ברוך השם, הרבה כאלה, רובם כאלה שלא היו צופים אחרת בסרט ישראלי.
בהצלחה לרשף לוי!