המועמדים לפרס אופיר 2008
הנה הם: המועמדים לפרס אופיר, בשנה מעניינת במיוחד. שנה עם מגוון רב של סרטים, ואופיה המתגבש של האקדמיה מתחיל לאט לאט להיחשף. המועמדות ל"כמו אבא שלך", לסרט הטוב ביותר, למשל, מאוד הפתיעה אותי. סרט מתוק מאוד, אבל עצם הכללתו בין החמישיה אומרת יותר על קהל הבוחרים מאשר על הסרט. הנוכחות החזקה של "עץ לימון" ו"סוף שבוע בתל אביב" בקטגוריות הנוספות היא עדות לכך שחברי האקדמיה אוהבים סרטים שנראים כמו סרטים. קרי סרטי קרנות, לא שום דבר בעל ניחוח ניסיוני, בוסרי או עצמאי.
כמה אבחנות מהירות לפני שאשב לנתח את המועמדים ולהתחיל להרהר מי הולך לזכות:
– "איים אבודים" מוביל עם 14 מועמדויות (הוא מועמד בכל אחת מהקטגוריות המיועדות לסרטי עלילה + מועמדות כפולה בשחקן משנה).
– "שבעה" אחריו עם 13 מועמדויות (חסרה לו מועמדות על המלחין + מועמדות כפולה על שחקנית ראשית).
– "ואלס עם בשיר" עם שבע מועמדויות (שזה כמעט המקסימום לסרט שאין שחקנים או עיצוב תלבושות, ושהמלחין שלו סקוטי. עם זאת, אין לי מושג איך הוא מועמד על צילום. בסרט שאפעס, אין בו צילום).
– משה איבגי מועמד לשלושה פרסים (שניים כשחקן ראשי, אחד כשחקן משנה).
– רונה דורון מועמדת לשלושה פרסים (כולם בקטגוריית עיצוב התלבושות).
לגבי פרס הצילום. כידוע, "ואלס עם בשיר" הוא הפייבוריט שלי לזכייה ואני שמח בכל מועמדות שלו. אבל המועמדות בקטגוריית הצילום פשוט לא ברורה לי. למה מפיקי הסרט שיבצו אותו שם, ברור לי. הם ניסו להשיג כל מועמדות אפשרית. למה בחרו בו חברי האקדמיה, גם ברור לי. אם הוא שם, אז למה לא. ממילא היה מחסור שצלמים ישראלים, שכן לא מעט סרטים צולמו על ידי צלמים זרים שלא יכולים להיות מועמדים.
אבל איך המועמדות הזאת אושרה על ידי הנהלת האקדמיה? הרי לא משנה כמה תתפלפלו האם ל"ואלס עם בשיר" יש או אין דה-פקטו צילום, הרי שהקרדיט של יוני גודמן בסרט הוא "במאי אנימציה" ולא "צילום". החפיפניקיות התקנונית של הנהלת האקדמיה פשוט מוציאה אותי מדעתי. היה נכון יותר לתת את המועמדות לפרס הבימוי של "בשיר" לפולמן ולגודמן במשותף.
(והחוצפה של האקדמיה להתגאות, בקומוניקט שהיא הוציאה אחרי מסיבת העיתונאים, במועמדות של "בופור" באוסקר האמריקאי כאחד מהישגיה השנה, סרט שהגיע למועמדות הזאת על אפה ועל חמתה של האקדמיה, היא רוויזיוניזם היסטורי לשמו).
לעומת זאת, המועמדות של דוד פולונסקי לפרס העיצוב האמנותי מוצדקת מאוד, ולדעתי הוא גם יזכה בקטגוריה הזאת. בפרס הצילום ממילא יזכה ירון שרף על "שבעה".
הנה הרשימה המלאה של כל הסרטים והאנשים המועמדים. מי הפייבוריטים שלכם? ואם אתם חברי אקדמיה, אל תהססו לשתף כאן בתגובות במי אתם בוחרים:
הסרט:
1. "איים אבודים" – מפיקים: מוש דנון, דודי זילבר, משה אדרי, לאון אדרי
2. "אצבע אלוהים" – מפיק: שוקי פרידמן
3. "ואלס עם באשיר" – מפיקים: ארי פולמן, יעל נחליאלי
4. "כמו אבא שלך" – מפיק: דוד מנדיל
5. "שבעה" – מפיקים: אילון רצ'קובסקי, יוסי עוזרד, יוחנן קרדו, גיא יקואל
במאי:
1. רשף לוי – "איים אבודים"
2. ארי פולמן – "ואלס עם באשיר"
3. מרקו כרמל – "כמו אבא שלך"
4. ערן ריקליס – "עץ לימון"
5. רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ – "שבעה"
שחקן ראשי:
1. מיכאל מושונוב – "איים אבודים"
2. משה איבגי – "אצבע אלוהים"
3. משה איבגי – "חסר מנוחה"
4. שרדי ג'בארין – "סוף שבוע בתל אביב"
5. אלברט אילוז – "שבעה"
שחקנית ראשית:
1. אורלי זילברשץ – "איים אבודים"
2. יעל אבוקסיס – "כמו אבא שלך"
3. היאם עבאס – "עץ לימון"
4. רונית אלקבץ – "שבעה"
5. חנה אזולאי-הספרי – "שבעה"
שחקן משנה:
1. אושרי כהן – "איים אבודים"
2. שמיל בן ארי – "איים אבודים"
3. אלון אבוטבול – "אצבע אלוהים"
4. שלמה וישינסקי – "סוף שבוע בתל אביב"
5. משה איבגי – "שבעה"
שחקנית משנה:
1. יובל שרף – "איים אבודים"
2. זהבית פסי – "אצבע אלוהים"
3. חנה מרון – "סוף שבוע בגליל"
4. רוזינה קמבוס – "סוף שבוע בתל אביב"
5. אוולין הגואל – "שבעה"
צילום:
1. עופר הררי – "איים אבודים"
2. ולנטין בלונוגוב – "אצבע אלוהים"
3. יוני גודמן – "ואלס עם באשיר"
4. גיורא ביח – "כמו אבא שלך"
5. ירון שרף – "שבעה"
תסריט:
1. רשף ורגב לוי – "איים אבודים"
2. יגאל בורשטיין – "אצבע אלוהים"
3. ארי פולמן – "ואלס עם באשיר"
4. מרקו כרמל – "כמו אבא שלך"
5. עידו דרור, יונתן דרור – "סוף שבוע בתל אביב"
6. רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ – "שבעה"
עריכה:
1. יצחק צחייק – "איים אבודים"
2. ערה לפיד – "אצבע אלוהים"
3. נילי פלר – "ואלס עם באשיר"
4. טובה אשר – "עץ לימון"
5. ג'ואל אלכסיס – "שבעה"
עיצוב אמנותי:
1. יואל הרצברג – "איים אבודים"
2. דוד פולונסקי – "ואלס עם באשיר"
3. קולי סנדר – "סוף שבוע בתל אביב"
4. מיגל מרקין – "עץ לימון"
5. בני ארביטמן – "שבעה"
עיצוב תלבושות:
1. רונה דורון – "איים אבודים"
2. רונה דורון – "אצבע אלוהים"
3. ענבל שוקי – "הבוגד הקטן"
4. רונה דורון – "עץ לימון"
5. לאורה שיים – "שבעה"
מלחין:
1. אסף אמדורסקי – "איים אבודים"
2. ישראל ברייט – "אצבע אלוהים"
3. יוני רכטר – "ברוריה"
4. מישה סגל – "סוף שבוע בתל אביב"
5. חביב שחאדה חנא – "עץ לימון"
פס קול:
1. גיל תורן, תולי חן, רונן נגל, ישראל דוד – "איים אבודים"
2. אביב אלדמע – "ואלס עם באשיר"
3. אלי ירקוני – "סוף שבוע בתל אביב"
4. אשי מילוא, גיל תורן – "עץ לימון"
5. איתי אלוהב, אביב אלדמע – "שבעה"
סרט תיעודי:
1. "בית אהבה"- בימוי: אילת ברגור, מפיקות: עדנה קוברסקי, אלינור קוברסקי
2. "החיפושית"- בימוי: ישי אוריין, מפיק: ישי אוריין
3. "חלום של אידיוט"- בימוי: דני סירקין, עידו בהט, מפיקים: דנה עדן, דני סירקין
4. "ילדי השמש"- בימוי: רן טל, מפיקים: אמיר הראל, איילת קייט
5. "מוסר השילומים" – בימוי: אורלי וילנאי-פדרבוש, גיא מרוז, מפיק: אורי דיקשטיין
6. "תעלומת אריס סאן"- בימוי: דליה מבורך, דני דותן, מפיקים: דליה מבורך, דני דותן, סיגל ראש
לאיים אבודים ארבע עשרה מועמדויות כיוון שיש להם מועמדות כפולה בשחקן המשנה. אני הצבעתי להם והולכת להצביע להם גם בהמשך. סרט מקסים ומרגש, סרט קולנוע אמיתי שאוהב אדם ואוהב קולנוע..
רוה לדנה: אמת. מתקן.
אני אומנם לא חבר אקדמיה, אבל לו הייתי הייתי ללא ספק מצביע ל"ואלס עם באשיר" שהוא, לטעמי, אחד הסרטים הטובים והחשובים שראיתי בשנים האחרונות, ללא קשר להיותו ישראלי או לא.
מה שלא יהיה, אני מוציא אנחת רווחה על כך ש"ג'וליה מיה" ו"סוף שבוע בתל אביב", שני סרטים מאוד לא טובים שאיכשהו הצליחו לסחוט ביקורות סבירות ומעלה (כולל זכייה של הראשון בפסטיבל חיפה), לא הצליחו להשתחל לחמישייה של הסרט הטוב ביותר. אמנם "סוף שבוע" סחט יותר מדי מועמדויות, אבל בכל זאת חייבים להודות שבמרבית הקטגוריות חברי האקדמיה עשו את המוטל עליהם.
לא להאמין, אבל אני חבר אקדמיה. הבחירה שלי:
סרט – ואלס עם באשיר
במאי – ארי פולמן
שחקן – אלברט אילוז
שחקנית – יעל אבקסיס
שחקן משנה – משה איבגי
שחקנית משנה – יובל שרף
צילום – שבעה
תסריט – סוף שבוע בתל אביב
עריכה – ואלס עם באשיר
עיצוב אמנותי – ואלס עם באשיר
עיצוב תלבושות – איים אבודים
מלחין – אצבע אלוהים
פס קול – ואלס עם באשיר
לגבי "ג'וליה מיה" – נכון, לא מגיעה לו מועמדות לסרט הטוב ביותר, אבל הוא סרט חביב, וחבל לי על ההתעלמות המוחלטת ממנו. כנ"ל לגבי "מפטיר".
אם אני חבר אקדמיה, אני מצביע ל:
"ואלס עם בשיר" – לסרט, בימוי, תסריט ועיצוב אמנותי.
שחקן ראשי – מיכאל מושונוב
שחקנית ראשית – היאם עבאס
שחקן משנה – איבגי (שבעה)
שחקנית משנה – אוולין הגואל (שבעה)(אבל נדמה לי שיובל שרף תיקח)
צילום – ירון שרף (שבעה) (נדמה לי שזוהי הקטגוריה שבה הקונצנזוס הוא הרחב ביותר)
עריכה – ז'ואל אלקסיס (שבעה). היכולת שלה לאזן בין מספר רב של חוטי עלילה, כך שכל אחד מקבל את המשקל שלו, וכל שחקן מקבל את הרגע שלו (ומדובר באנסמבל גדול מאוד)מאוד הרשימה אותי.
מלחין – ישראל ברייט (אצבע אלהים). הסרט חביב מאוד, אבל נראה לי שלמרות 9 מועמדויות, הוא יהיה המפסיד הגדול של הערב.
ולשם גיוון – את פרס עיצוב התלבושות הייתי מעניק ל"בוגד הקטן".
ועוד דבר קטנטן – כבר הרבה שנים מפריע לי המינוח "שחקן משנה". כאילו הוא לא חשוב. באוסקר זה "Supporting". מי ימצא מקבילה ראויה ?
איך "עץ לימון" עם כ"כ הרבה מועמדויות?
ואם כבר שחקנית, למה היאם עבאס ולא רונה לי-פז מיכאל?
חוצמזה, משמח אותי לראות שהסרט של בורשטיין ברשימה. איזה איש מקסים, עם סרטים שתמיד פונים שמאלה מהמרכז (בלשון המעטה). אני מאוד רוצה לראותא ת הסרט הזה.
שאלה מטרידה לא פחות (שכבר עלתה בעבר) היא מה עושה "ואלס עם בשיר" בקטגורית הסרט העלילתי. מדובר בסרט תיעודי העשוי באנימציה, לפי הגדרת לא אחרים מאשר יוצריו. הכללתו בקטגוריה העלילתית, סביר להניח כיוון שהיא נחשבת ליוקרתית יותר, מעוררת מבוכה וכעס כפולים לגבי אותה "חפיפיניקיות תקנונית". אלו מופנים הן כלפי האקדמיה, והן כלפי יוצריו. זהו סרט מעולה, ללא ספק, אחד הטובים שנעשו בארץ ובכלל בשנה האחרונה – אבל הוא סרט תיעודי, ולא עלילתי. הכללתו בקטגוריה כל כך מכעיסה מכיוון שהיא פוגמת בהערכה הרבה שרחשתי כלפי יושרתם של יוצריו (מה עוד שזו נפגמה כבר קודם עם הלכלוכים הפומביים של פולמן על "בופור" ועל יוסף סידר).
העובדה שהוא מועמד לפרס הצילום היא כבר בדיחה של ממש.
בעין הדג מתפתח דיון די מעניין (ניק לינק) עם טיעונים למה כן מגיע לבשיר מועמדות לפרס הצילום (וגם כמובן – הטיעון הצפוי למה לא שחוזר לא מעט)
– משה איבגי מועמד לשלושה פרסים (שתיים כשחקן ראשי, אחד כשחקן משנה).
צ"ל שניים, לא שתיים.
ואלס עם בשיר ייפגע ללא ספק מזה שהוא סרט תיעודי. האקדמיה מורכבת ברובה משחקנים והם יעדיפו על פניו את שבעה או את איים אבודים. ואלס סרט מצוין אבל יש משהו מעצבן בהתעלמות של הישראלים מהכללים, כמו תמיד בפרסי האוסקר. ועצם ההגשה של הסרט לפרס הצילום מעידה על ההתנשאות של יוצריו על עבודתם של אנשים אחרים, שבאמת צילמו את הסרט שלהם.
צוין כאן האבסורד של מועמדות "בשיר" בקטגורית הצילום, אבל מה עם עריכה? כיצד ניתן להשוות עבודתו של עורך המתמודד עם כסוי נרחב של סצנה לעומת עורך אנימציה שמקבל לידיו כמות חומר גלם צנועה משמעותית?
סקרן – לא צריך להגזים. בכל אנימציה יש עבודת עריכה שמקבילה פחות או יותר לעריכת סרט רגיל. אני לא מכיר את התהליך במדויק, אבל אני יודע שיש עניין של בחירת שוטים ו-"טרימינג" ביניהם, יש גם אלמנט של בניית קצב לסצינות ולסרט כולו, יש כמובן את כל העסק של סצינות שייכנסו לקאט האחרון של הסרט (במקרה של באשיר, שמעתי לפחות על 2 סצינות שירדו לגמרי), יש כמובן את המבנה – מה נכנס איפה ומתי… בקיצור יש בהחלט עריכה.
ואגב – בסרטים תיעודיים יש לרוב הרבה יותר חומר גלם מאשר בסרטים עלילתיים, האם זה אומר שהעריכה בעלילתיים נחשבת פחות?
כמה הערות ונתונים:
1. האקדמיה מעדיפה באופן ברור שחקנים מוכרים על פני חדשים. שימו לב כמה זוכי פרס אופיר למשחק מועמדים שוב השנה: משה איבגי [זכה 3 פעמים], חנה אזולאי הספרי, רונית אלקבץ [שוב 3 פרסים], אורלי זילברשץ [שניים], שמיל בן ארי ואלון אבוטבול. כולם שחקנים מצוינים ועדיין זה בא על חשבון לא מעט שחקנים חדשים שנשארו בחוץ.
שתי השחקניות היחידות שמועמדות על הסרט הראשון שלהן הן יובל שרף וזהבית פסי.
אגב, הקטע שבו איבגי מתחרה מול עצמו בקטגוריית השחקן כבר קרה בעבר, בדיוק לפני עשור. בסוף זכה אז יורם חטב.
2. בקטגוריית המועמדות התמוהה אין ספק שהזוכה הוא אסף אמדורסקי כמלחין "איים אבודים". אני לא מצאתי בסרט הזה שום מוזיקה מקורית.
3. המועמדות המפתיעה מכל היא חנה מרון על "סוף שבוע בגליל". סרט שנעלם מהמסכים וכולם קטלו. ברור שזאת מועמדות של כבוד.
4. שניים מהמועמדים לפרס הבימוי לא למדו קולנוע באופן רשמי [האלקבצים ורשף לוי] – כנראה שאפשר גם בלי בתי הספר לקולנוע.
5. הגיוני בעיני ש"ואלס עם באשיר" מתחרה כעלילתי. לגבי פרס הצילום – היו צריכים למצוא פתרון אחר כמו להעמיד את גודמן גם בקטגוריית העיצוב או הבימוי יחד עם יוצרי הסרט האחרים.
6. קטגוריית הסרט התיעודי מסקרנת עם סרטים נורא שונים זה מזה.
7. "עץ לימון" פורגן היום הרבה מעבר למצופה. כנראה שחשוב לחברי האקדמיה שסרט יראה מלוטש מבחינה טכנית ופחות שהוא יהיה סרט טוב. זה גם מסביר למה כמעט אין זכר במועמדיות לסרטים העצמאיים והלא מלוטשים. ואם כבר "עץ לימון" – אז היו צריכים לתת מועמדות לדורון תבורי כשחקן משנה, הוא עושה שם עבודה טובה מאוד.
8. "אצבע אלוהים" יצא עם פרס אחד בלבד – המלחין.
9. ולסיכום, אם לזוכים בפרס אין מה לעשות עם הפסל – אפשר ללמוד משהו מאסי דיין. הבנאדם לקח את הפסלון ושם מתחת לכיור במטבח שם הוא מונע סתימה ומבריח ג'וקים. לא נשכח את הנאום:
"תודה רבה לחברי האקדמיה, באמת חבורה גדולה של פרופסורים. ביי". הבנאדם גאון.
לדורון,
אני דווקא מכיר את התהליך המדויק, ויכול להעיד שעבודת העריכה בסרט אנימציה היא שולית לעומת עבודת העריכה הנעשית בסרט עלילתי. באנימציה מושקעת כל כך הרבה עבודה בכל פריים ופריים שלמעשה לא מופק שום דבר מיותר, ומעט החומר שנחתך בעריכה הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. אנימטורים ותיקים יאמרו לך שעבודת העריכה באנימציה נעשית למעשה לפני תחילת העבודה, עוד בשלב הסטורי-בורד (המפורט ומדויק מאוד בסרטי אנימציה) והאנימטיקס. בשלב זה מי שאחראי עליה הוא לא בעל קרדיט העריכה בסרט, אלא לרוב הבמאי בשילוב עם במאי האנימציה.
אם בכלל ניתן להשוות, אז העריכה בסרט תיעודי היא מורכבת יותר מעריכת סרט עלילתי – ויעידו כמות משמרות העריכה שמושקעות אפילו בסרט תיעודי בן 50 דקות. עם זאת, כאמור, ההשוואה הזו בעייתית מכתחילה. זו עבודה מאוד שונה בין שני התחומים, שדורשת גישה שונה לחלוטין. למעשה, יש כאלו שקוראים לעורך סרט תיעודי התסריטאי האמיתי של הסרט, מאחר ובסרטים תיעודיים רבים הנראטיב נוצר רק בחדר העריכה.
לצערי בנתיים לא ריאתי חצי מהסרטים…אבל בקשר למה שכן הספקתי לראות:
1)עץ לימון – סרט טוב,אבל מה שכן משמח שהוא לא קיבל מואמדות לסרט הטוב ביותר (אני ימני).
2)חסר מנוחה – לא אהבתי את הסרט (פשוט סרט אנטישראלי),אבל בקשר למשחק באמת מגיע לאיביגי.ךפחות מאומדות.
3)איים אבודים – סרט די נחמד,לפני שראתי אותו הייתי די סקפטי לגביו,כי חשבתי שהוא יהי יותר מדי נוסטלגי,וזה היה אלול להביא לכך שרק אלו שנולדו בארץ (ואני לא בינהם) יבינו אותו.האם מגיע לו להיות הסרט הטוב ביותר,אני אכן מעידף מעל ואלס עם באשיר (את האחדים פשוט לא ריאתי).אבל אני לא חושב שסרט כזה יכול להיות הטוב ביותר.
4)ואלס עם באשיר – דבר ראשון הוא כן אמור להיות בין העלילתיים.כי הוא חצי דוקומנטרי.בקשר לצילום ואנמציה.כמו שאני הבנתי הסרט בהתחלה צולם ואחר כך הבפחו אותו לאנימציה (Rotoscoping, כמו עם סורק אפלה / A Scanner Darkly),אז הצילום,כן יכול להיות.
סרט טוב,אבל אני מקווה שלא ישלח לאוסקר,משתי סיבות:
1)בשנה שעברה צרפת שלחה את פרספוליס (באמת שווה לראות),שכולם דיברו אם לא על זכייה,אלא לפחות מאמדות לאוסקר,מה שקרה בסוםו של דבר שהוא לא הגיע אפילו לשורט-ליסט של 9 סרטים (כמו גם 4 חודשים…),מה שאומר שאם הבאשיר אכן יבחר,סביר להניח שיכשל במועמדות לסרט הזר,אבל יכול להיות מועמד כסרט אנימתיה (מה שקרה עם פרספוליס,אבל אין סיכוי שיזכה,מי שלא מבין למה,שילך לראות את וול-אי).
2)מציג את המדינה באור רע,פשוט רוב האנשים יבינו אותו לא נכון.
נ.ב. מאוד מעצבן שסרט כמו סוף שבוע בגליל לא הוקרן בירושלים!!!
רתם, מכירים את דיעותיך המתחשבנות.
בעיני =הבחירה למועמדות היא טובה מאוד.
מהאקדמיה:
בימוי: עץ לימון
תסריט: סוף שבוע בתל אביב
פס קול: סוף שבוע בתל אביב
ראשי: איבגי
מישני:יעל אביקסיס
עיצוב: בשיר
שיצליחו כולם וימשיכו !
ההצבעה שלי
סרט – ואלס עם באשיר. מאסטרפייס!
בימוי – רונית ושלומי אלקבץ. איזה אנסמבל של שחקנים.
שחקן ראשי – משה אביגי- אצבע אלוהים.הצליח להפתיע.
שחקנית ראשית – היאם עבאס- עץ הלימון. הכי אותנטי.
שחקן משנה- אלון אבוטבול -אצבע אלוהים. בנה דמות.
שחקנית משנה- חנה מרון- לא הבריקה אבל יש ריספקט.
סרט תעודי- מוסר השילומים- היו עוד טובים ובכל זאת..
תסריט – ואלס עם באשיר – כי זה משהו אחר ומיוחד.
(C)כל הזכויות שמורות:)