פסטיבל הסרטים של סם שפיגל: "ליל כלולות" של רמה בורשטיין ("למלא את החלל")
מתוך "ליל כלולות" של רמה בורשטיין ("למלא את החלל")
בשבועות הקרובים, מדי מוצאי שבת, אעלה כאן סרט גמר מההיסטוריה של בית הספר לקולנוע בירושלים על שם סם שפיגל. את הסרטים האלה, למיטב ידיעתי, אי אפשר כרגע למצוא בשום מקום אחר ברשת. חלקם, כמו זה שאיתו אנחנו מתחילים היום, נדירים למדי. מבחינתי זו הזדמנות להתוודע ליצירות הבכורה של כמה מהיוצרים הבכירים שפועלים כעת.
והראשונה: רמה בורשטיין. היום היא כבר הבמאית של "למלא את החלל", הסרט הישראלי הנצפה ביותר ב-2012 עם 210,000 צופים, וזוכת פרס אופיר על הבימוי והתסריט. אבל ב-1994 היא עדיין היתה רמה דרימר (שם אדיר לבמאית), חילונית, סטודנטית לקולנוע, בוגרת המחזור השני של סם שפיגל. 18 שנה לפני שהיא הפכה לחלוצה מקרב נשים חרדיות שיוצרת סרט המוקרן בפני הקהל הרחב, בהפצה שומרת שבת, ועדיין הופך ללהיט.
והמדהים הוא שצפייה בסרט הגמר שלה, "ליל כלולות", חושף את העובדה שעם רבי נחמן ובלי רבי נחמן, טעמו של אמן נותר עקבי: גם כאן הדבר הראשון שבולט הוא השימוש האקספרסיבי מאוד בצילום, צבעוניות ותאורה, ובעיסוק בחתונה – ובפוטנציאל הטראומטי שיש באירוע הזה. במקרה של "ליל כלולות" זה נראה כמעט כמו סרט אימה גותי.
שימו לב גם לחבריה לכיתה של בורשטיין שעבדו איתה על הסרט: טלי שמש ("מועדון בית הקברות") הפיקה, דרור סבו ("נו אקזיט") צילם.
צפו ב"ליל כלולות" של רמה בורשטיין (דרימר), אחרי הקפיצה:
וואו, איזה סרט אכזרי זה. באחד הסרטים הדוקומנטריים של ענת צוריה, אחת המרואינות תיארה את ליל הכלולות של בתולה דתייה כחוויה של אונס. וזה בדיוק הסרט הזה: תיאור אכזרי של אונס בחסות הממסד הדתי.
האסתטיקה, כמו גם הנושא של הסרט (חילוניות נגד דתיות) הזכירו לי את "המיועד", שהקדים את הסרט הזה בכמה שנים. גם שם, חוויית הצפיה שלי בסרט ההוא היתה של מלחמה עצומת מימדים בין הממסד הדתי לבין האינדיבידואל שמבקש לבטא את עצמו בתוך סד חוקים נוקשים. שם, בסרטו של דני וקסמן, הרגשתי שבעצם התאבדותו שולי רנד ניצח אותם, אבל אז מגיעה שורת הסיום: ובמותו עלו אל קברו יותר מאשר בחייו…כלומר, הממסד הדתי ניצח בכל זאת. גם כאן קורה דבר דומה, אם כי רמה בורשטיין, כמו ב"למלא את החלל", פותרת את הבעיה באהבה. שם היא עוד היתה בצד החילוני, והניצחון של הדת נדמה כאן חסר משמעות. ב"למלא את החלל" היא בצד השני, ועדיין היא פותרת את הקונפליקטים באהבה.
היהדות היא יפייפיה, היא טהורה והיא מושלמת!! הכל בה אמור להעשות בצורה מיוחדת, יפה ונעימה. לא בכח , בסבל וחס ושלום באכזריות. מה שמוצג בסרט הזה מציג את היהדות בצורה שלילית וכואבת. לא אהבתי ולא התחברתי!! למה להציג כך את היהדות???
למה אי אפשר לראות את הסרט? הוא עולה רק לערב אחד?