עשינו, קנינו, בנינו
ראיתי אמש את "מסע אל בטן האדמה" בגרסה התלת מימדית ביס פלאנט. הסרט מחורבן מעבר לכל תקנה – ולא עזר השכתוב שהעניקו לתסריט ג'ניפר פלאקט ומארק לווין, שכתבו וביימו את "האי של נים" שכה חיבבתי – אבל ההקרנה הדיגיטלית התלת מימדית באולם יס 3 היה מעולה ומשמחת. חדה, צלולה, מושלמת. הטריילר התלת מימדי ל"בולט" נראה כיפי. והכי פוקח עיניים: ראיתי את הטריילר הדיגיטלי ל"טרמפ לירח" והייתי בשוק: הסרט צבעוני! יום לפני כן ראיתי אותו בגרסת התלת-מימד המיושנת, זו עם משקפי הקרטון, והוא היה כמעט מונוכרומטי, עכור ודל בפרטים. והנה, בהקרנה הדיגיטלית, עם המשקפיים המקטבים של דולבי, רואים מצוין.
שנים שאחד הדברים שהכי עיצבנו אותי בחוויית הצפייה בסרטים בארץ היו השקופיות שהוצגו לפני הסרט בהן היה כתוב משהו בסגנון "ברוכים הבאים לקולנוע זה וזה. השקענו בקולנוע בציוד, אנא שמרו עליו". זה כמובן היה מנוסח באופן מרוח ועילג, אבל הנימה היתה קבועה: אנא, ברברים שכמותכם, אל תקלקלו את הקולנוע היקר שאנחנו, בעלי האדמה העשירים, בנינו בכפר הנחשל שלכם למען בידורכם.
השקופיות האלה די נעלמו. אבל אתמול ראיתי שהן שבו, בגרסה קצת אחרת. ללמדנו שהגווארדיה הוותיקה – ורוב בעלי בתי הקולנוע כיום הם בדיוק אותם אלה שהיו בעלי בתי קולנוע לפני 20 ומשהו שנים – עדיין חושבת שהקהל הוא עדר בהמות שצריך לחנך אותו בפטרונות. הנה שלט שמפוזר כעת ברחבי יס פלאנט:
שוחרי השפה העברית: האם תוכלו לאתר את כל טעויות הכתיב, הניסוח והלשון בכרזה האיומה, המתנשאת והמשפילה הנ"ל? ומה עם האחדה: משקפי או משקפיי? להנות או ליהנות?
המסר ברור: אנחנו קנינו, אנחנו מחטאים את המשקפיים אחרי שנגעתם בהם, אנחנו השקענו (גם אם מעולם לא למדנו להתנסח באופן רהוט). אתם, קהל יקר, מתבקשים א) להריע לנו ולטוב ליבנו הפטרוני. ו-ב) לא לגנוב את המשקפיים.
והשלט אינו מספיק: באולם עמלו לא פחות מארבעה סדרנים באיסוף המשקפיים ובעמידה על המשמר ביציאה, ליד גלאי גניבות אלקטרוני, שאיש לא גונב אותן. שזה דבר טוב: כי אם יתקינו מערכת דיגיטלית תלת מימדית בכל אולמות הקולנוע בארץ, כוח העבודה שיעבוד במשימת איסוף ושיטור יקטין משמעותית את האבטלה בארץ.
הבנו: המשקפיים יקרים. אתם רוצים לשמור עליהם. הם מכילים תג אנטי גניבה בתוכן שמצפף במעבר ליד גלאי, מהסוג שנמצא ביציאה מחנויות. סבבה. אז למה צריכים את השלט הדוחה הזה?
בעלי בתי הקולנוע: זה שקניתם, הבאתם, התקנתם, חיטאתם והשקעתם, זה לא כי אתם עושים לנו טובה, לנייטיבז הישראליים שהואלתם בטובכם להרעיף עלינו מטוב ליבכם. זה אנחנו שעושים לכם טובה, לא ההפך. זה כדי לשכנע אותנו לבוא להשקיע כסף בכרטיסים המופקעים שלכם ולא בכרטיסים המופקעים של המתחרים שלכם. אז אנא, קצת יותר כבוד ונימוס ללקוחות שלכם, שצריכים לשלם 5 שקלים יותר לכרטיס בתלת מימד, רק כדי שאתם תוכלו לממן את מערכות האנטי-גניבה מפני אותו קהל שאתם כה בזים לו, אבל שמחים לדפוק לו מחיר שערורייתי בקופה. אם כבר, אז הלשון בפוסטר צריכה להיות קצת יותר אסירת תודה, יותר צנועה.
ואני עדיין חושב שעם משקפי התלת מימד של דולבי, כולם נראים ככה:
אני לא יודע באיזה קולנועים אתה מבלה, אבל בפעמים שאני בקולנוע, הקהל די בבונים. רגליים על כיסאות, זורקים זבל לכל עבר, מדברים בקול רם וגם בסלולארי.
מבחינתי שיוסיפו מערבלים שחוסמים שידורי סלולאר באולמות, וישימו סדרנים גורילות שמעיפים אנשים שמתנהגים כמו קופים.
ועל זה אני מוכן לשלם עוד 5 שקלים.
מצד שני, רבאק, שיוזילו תא הפופקורן והקולה, זה שחיטה.
ואם כבר, למה אין בירה???
האמת אתה לא ממש צודק
הישראלים אכן בבונים. מנתהגים ב בגועליות. גונבים(ע"ע ישראלי במלון) מתי שאפשר
ואני בטוח שעדיין הישראלים ינסו לגנוב את המשקפיים
מה לעשות, יאיר. אנשים כנראה רוצים שיתייחסו אליהם כמו אל בבונים.
ע"ע שני המגיבים שלפניי.
יובל ובוביץ יקיריי, "ישראלים" זה לא "הם", זה אתם. השלט לא מתייחס "אליהם" אלא אליכם.
ואם לא נעלבתם אז סבבה.
בבונים יקרים!
ברוחים הבאים לבלוג של יאיר. הנכם מוזמנים לקרוא, להגיו, להעיר, לטקן, ללנקק, לצטט, לשלף, לריב, לפצח גראינים ולשים רגליים על השולכן. אבל בשום פנים ועופן לא לגעת בשלט של המזגן. תודה.
חחח… אני לא אומר אף מילה
עוף טופיק – ראיתי אתמול את "שיקגו 10" בפסטיבל האנימציה. סרט דוקומנטרי מעולה על האירועים סביב הוועידה הדמוקרטית בשיקגו ב-68', מסופרים כפלאשבק מהמשפט של עשרת מארגני האירועים.
בגלל שילוב האנימציה חשבתי שיהיה פה סוג של ואלס עם בשיר, ולא היא. זה סרט תיעודי מסורתי – משובח ואפקטיבי – שפשוט יש בו קטעים מומחזים מתוך המשפט, שעשויים באנימציה. זה פתרון מעולה לסרט כזה; המשפט לא צולם אבל יש פרוטוקולים, אז המחיזו אותם בעזרת שחקנים מעולים ושיחזרו ויזואלית באנימציה (לא יותר מ-10-20 אחוז מהסרט). ההבדל הוויזואלי בין הקטעים המצולמים למצוירים מאפשר לצופה להפריד בין קטעי הארכיון לקטעים המשוחזרים בלי מאמץ. אחלה סרט. חזק ובועט, מרתק, מפיח מיידיות ואנרגיה באירועים שקרו לפני 40 שנה (פחות שבוע-שבועיים). וגם היו להם הביצים לשלב את השיר של אמינם נגד בוש ומלחמת עיראק ברקע של אחד השיאים של הסרט.
ואני חייב להגיד משהו על ההקרנה. אני ממש לא סנוב של איכות, אבל העותק שהוקרן בפסטיבל היה מתחת לכל ביקורת. מילא שזה היה סקרינר, ושהכיתוב "For screening purposes only" הופיע כמה פעמים על המסך באמצע הסרט. את זה עוד אפשר להחליק איכשהו. אבל איכות התמונה הייתה בלתי נסלחת. זה לא נראה כמו הקרנת DVD אלא כמו הקרנת VHS מדור שלישי. גם מקבץ הקליפים שהוקרן בלילה היה באיכות גרועה, עם זמזום קולני ברמקולים לכל אורך ההקרנה, וכתוביות פיראטיות עם שמות השירים והאמנים בשגיאות כתיב מזעזעות. בקיצור – פסטיבל עם תכנים מרתקים שמוגשים בחובבנות שגובלת ברשלנות. מצטער…
איכות ההקרנה של "שיקגו 10" היתה רגע שפל בהיסטוריה הבעייתית גם ככה של הסינמטק
וזה חדש לכם? כל שנה מחדש אני מתלונן על זה: פסטיבל האנימציה מקרין סרטים נפלאים באיכות זבל. בעבר היו כמה מקרים שבהם הוקרנו סרטים מוקלטים מוידאו, כולל הלוגו של הערוץ בפינה הימנית העליונה. גם כשזה לא המצב, איכות הסרטים שלהם לעתים קרובות היא בלתי נסלחת, וגורמת לי לחשוד שרבים מהם מוקרנים בלי ידיעת או הסכמת היוצרים – פשוט כי קשה לי להאמין שהם היו נותנים את הסכמתם להקרנה כזאת.
ראיתי את "שיקאגו 10" בסינמטק בדוקאביב לגמרי במקרה וזו היתה פשוט הפתעה נהדרת. דווקא אפשר להשוות לואלס עם בשיר סנוגע לשילוב בין עלילתי לתיעודי. שניהם לוקחים אירועים שהיו באמת ומשחזרים אותם באמצעות אנימציה, וכך משחקים על הגבול של תיעודי ועלילתי. הקטעים של המשפט בשיקאגו הם לא תיעודיים גרידא ובהחלט מבוימים היטב. בקרדיטים שמחתי לגלות שאת קולותיהם תרמו לסרט שחקנים מוכשרים כמו מארק רופאלו, האנק עזריה ורוי שיידר. בדרך כלל יש לי בעיה עם שחקנים ש"גונבים" תפקידים למדבבים מוכשרים, אבל שיידר, שחקן שאני מאוד אוהבת, מת יומיים לפני הצפייה, אז שמחתי להיחשף לעוד יצירה שהוא לוקח בה חלק.
מר אידלשטיין ושלומי היקרים – כמה גבוהה השפה שבהם אתם משתמשים, וכמה מקבלים אתם את השונה מדעתכם. אני פשוט נהנה לקרוא תגובות שלכם. ואם לא נעלבתם מהציניות – חבל.
מר רוה היקר, גם אני ראיתי בדיוק באותו בית קולנוע את הסרט הזה, ביום שישי שעבר, ואלה היו חוויותיי:
לפחות 4 צלצולי סלולריים במהלך הסרט, בחור ששם את הרגל שלו על המושב לפניי, ליד הפרצוף שלי, למרות בקשותיי ממנו להוריד אותה, אני כבר מזמן הפסקתי לנסות להשתיק את כל הילדים וההורים שלהם שישבו מאחוריי, מלפניי ומצדדיי, ותאמין לי שאני מאוד עדין בתיאורים האלה. אז כן – אני גם לא אתפלא, אם במצב נתון, אם היו גונבים את המשקפיים. כאילו שלא גנבנו, ה"נייטיבז", ברזים מטוריקה או מגבות מבתי מלון.
די להיתממות. הישראלים מתנהגים בישראל, כמו ברוב העולם, כמו ברברים, וכאילו הכל מגיע להם. זה ששילמת עוד 5 שקלים, לא הופך אותך לבעלים של האולם. אני רחוק מלהסכים על המחירים המטורפים שלוקחים פה, אבל אני חושב שבכל השאר, בלשון המעטה, אתה פשוט לא צודק.
ועוד משהו: השלט שאתה מדבר עליו, אומר דבר אחד, בסה"כ – יש לא מעט אנשים ששואלים את עצמם אם הם יכולים לעטות על פרצופם את המשקפיים של אלפי משתמשים קודמים. אני בטוח שהשאלה הזו היתה עולה על דעתך, אם הייתי מקדיש לזה רגע של מחשבה. כל מה שניסו לעשות, זה להבהיר את העניין. זה לא שחיטאת את המשקפיים (או המשקפים, איך שלא תרצה לאיית את זה), אבל יש אנשים מסוימים עם פסוריאזיס, למשל, או מחלות עור אחרות, שאני מניח שלא היית רוצה להלביש על פרצופך, בלי לדעת שביצעו תהליך זה או אחר סטריליזיציה.
אז באמת – די להתחסדות.
ואם לא אייתי משהו כמו שצריך – את השם שלך, או משהו כזה – אתה מוזמן לכתוב על זה פוסט אחר.
רוה לגיא: אבל אני, בהיותי ישראלי, מתנהג כמו ברברי בכל מקום, לא רק ביס פלאנט. מה שמציק לי זה הניסוח, לא המידע. תנו את אותה אינפורמציה – כולל הפסוריאזיס עליו דיברת וששכנע אותי סופית לא לגעת עוד לעולם במשקפיים האלה (מי מבטיח לי שהחיטוי שם אינו באותה רמה של הפוקוס ברוב אולמות הרשת?) – והפקידו את ניסוחה בידיים של מישהו שמעריך את הקהל ולא בז לו והשלט הזה היה נראה אחרת, מכובד יותר, שמתייחס באופן הגון ללקוחותיו. רוב רשתות השיווק בארץ, שעובדים עם חברות ייעוץ המכווננות לשידרוג השירות, יודעות לעשות את זה (ואולי אפילו להעסיק עורך לשוני בחצי משרה, רק כדי שהטקסט לא יהיה בג'יבריש). הרי אחרי הכל, יס פלאנט רוצים שהברברי הישראלי יתנהג כברברי אצלו ולא אצל המתחרה שלו. השלט הזה משקף את מה שבעל הבית חושב על הקהל שלו. גם אם הקהל באמת ברברי, אתה כבעל הבית מחויב למידה מסוימת של טקט. ובעיקר כי תחושת האדנות הזאת המשתקפת בטקסט בהחלט באה לידי ביטוי בכל צעד שהרשת הזאת מבצעת.
יאיר יקירי,
ראשית, אני מזדהה עם תחושתך לגבי השלטים.אכן, גלאי צ'יפים היה מספיק בהחלט.
שני, אתה הריי יודע שבעלי בתי קולנוע (ועובדיהם) הם לא תסריטאים, לא אושיות תרבותיות ומן הסתם לא עברו בגרות בחיבור לכן טיב תוכנם של הבקשות העליגות והמודפסות שלהם בעינו עומד (אגב, לעיתים שמות הסרטים מתורגמים באופן דומה).
שלישית, לדעתי סמי עופר סובל מבעיה רפואית בעיניו ולכן המשקפיים הייחודיות שהוא מרכיב הן מוצר רפואי. יש טעם לפגם בתמונתו. הייתי ממליץ לך להוריד אותה.
רק רציתי להגיד שפסוריאזיס איננה מחלה מדבקת.
וגם, יאיר, שאם אתה יוצא נגד שגיאות לשוניות, כדאי לך לעשות הגהה מוקפדת שבעתיים על הטקסט הספציפי שבו אתה עושה את זה.
לא שאני חושדת בעברית השגורה במקלדתך, אבל בכל זאת זה קצת.. איך לומר.. אירוני.