פסטיבל ירושלים: דפדוף ראשון בתוכנייה
אני ממשיך עם ההקלטות של "היצ'קוק/טריפו".
למי שפספס:
חלק ראשון.
חלק שני.
והיום: החלק השלישי (26 דקות)
ht3.mp3
כפי שהבטחתי, השיחה כבר קולחת יותר. היצ'קוק כבר פחות נואם ויותר מדבר, ואפילו לוגם מעט תה ומכרסם ביסקוויט. ויש גם רלוונטיות לימים אלה.
היצ'קוק מדבר בתחילה על העבודה על "סחיטה", שהתחיל כסרט אילם והפך לסרט מדבר. בתחילה, מסביר היצ'קוק, המפיקים רצו שרק הגלגל האחרון יהיה עם קול, כי זה היה הגימיק של התקופה: סרטים אילמים עם קטעים בודדים של קול. עבורם, מסביר היצ'קוק, הקול היה novelty. חידוש. אטרקציה. והנה, אנחנו מוצאים ברגעים אלה גימיק דומה, רגע לפני בכורת "סופרמן חוזר" ב-IMAX: סרט שלם רגיל, עם כמה סצינות בתלת מימד. האם האיימקס התלת מימדי יהפוך לסטנדרט בעוד כמה שנים, כמו שקרה עם הקול?
בהמשך מדבר היצ'קוק על עיבודים ספרותיים ולמה הוא לעולם לא יעבד את "החטא ועונשו" (למרות שטריפו טוען שזה הספר הכי היצ'קוקי בעולם). ולבסוף הם מדברים על במאים זרים שעובדים באמריקה והיצ'קוק מנסה להבין למה הצליחו במאים בריטיים, הונגרים וגרמנים (כאן הוא נותן את בילי וויילדר כדוגמה), בעוד במאים צרפתיים כשלו. והוא מסיים עם בדיחה שמציגה את ההומור המקאברי הבריטי.
יש, נכון לעכשיו, עוד חמישה קטעים (בתקווה שבהמשך יעלו לרשת עוד). את הבא אעלה כאן ביום שני.
עוד שבועיים ירושלים
התוכניה של פסטיבל הקולנוע בירושלים יצאה היום לאור, וגם האתר מתחיל להראות סימני חיים. כמה סרטים שמשכו את תשומת ליבי בדפדוף ראשון.
ראשית, כמה סרטים שראיתי בברלין: "גראבויצה" הבוסני, שזכה בדב הזהב ו"סבון" הדני שזכה בדב הכסף. "שם למטה" של שנטל אקרמן ו"בובות נייר" של תומר הימן – כולם סרטים מדוברים מאוד, אבל שלא הותירו בי רושם מיוחד.
אבל:
"ער לרווחה", הדוקומנטרי האישי של אלן ברלינר (שגם יתארח בפסטיבל) מוצלח מאוד.
"פלוני ואלמוני" הוא סרט תיעודי אנטי תאגידי חביב.
גם שני הסרטים של ועל מתיו בארני הם בגדר חובת צפייה.
"תרשיעו אותי" הוא סרט חביב מאוד, אבל די זניח, של סידני לומט עם וין דיזל (ופיאה) בתפקיד הראשי.
"37 שימושים בכבשה מתה" של בן הופקינס הוא סרט תיעודי יוצא דופן ושנון שזכה בפרס במסגרת הפורום בברלין. זה מסוג הסרטים שאפשר למצוא רק בפסטיבלי קולנוע, הוא פנינה מקורית שלא כדאי להחמיץ.
והנה סרטים שמסקרנים אותי לצפייה:
– "סוכן חשאי 117", קומדיית ריגול צרפתית שקיבלה ביקורות מצוינות בפסטיבל סיאטל בשבוע שעבר.
– "פיג'מת פלנל". לא מכיר, אבל אמרו לי לשים לב לסרט הזה, ואני מקשיב לעצות.
– "חברות עם כסף" של ניקול הולופסנר, סרט הפתיחה של פסטיבל סאנדאנס האחרון.
– "תודה שעישנתם", סאטירה אמריקאית שקיבלה ביקורות טובות, של ג'ייסון רייטמן, הבן של אייוון.
– "דרומה" של לורן קאנטה (אחד הבמאים הצרפתיים הכי טובים כרגע, ע"ע "משאבי אנוש" ו"פסק זמן" שלו).
– "שלוש פעימות" של הו שיאו-שיאן
– "בחירות" ו"בחירות 2" של ג'וני טו.
– "טאקשים" של טאקשי קיטאנו.
– "מדריך הסוטה לקולנוע" של סופי פיינס (סרט תיעודי על סלבוי ז'יז'ק שביימה אחותם של רייף וג'וזף פיינס).
מקבץ ורנר הרצוג: "היהלום הלבן" התיעודי, "הכחול השומם ההוא" העלילתי ו"ברגל לבית של ורנר" על הרצוג.
ויש עוד כמה סרטים חדשים מאת שמות שירגשו אחרים, אך אותי פחות: מרקו טוליו ג'ורדנה ("קסם הנעורים"), ונטורה פונס, מנואל דה אוליברה, מנואל גוטיירז ארגון ואישטוון סאבו.
מהתיעודיים הישראליים מסקרנים אותי מאוד "בלעין חביבתי" של שי כרמלי פולק, "צד רביעי למטבע" של דן גבע (הומאז' לכריס מרקר, קולנוען אהוב עלי), "טלי פחימה – חוצה את הקווים" של טל חכים, "כל הדרך הביתה" של רון מיברג, "מקום ריאלי" של דורון צברי ו"אולפן" של דוד אופק.
כמו כן תוקרן אסופה תמוהה למדי של סרטים קנדיים, לאו דווקא עכשוויים, לכבוד ביקורה של משלחת קנדית, בראשות רוברט לנטוס, אטום אגויאן וקים קטרל. היתי מעדיף רטרוספקטיבה של אגויאן.
שעשועי שבת
הנה בלוג קולנוע סינפילי במיוחד, המנסה לתאר רגעים חולפים וזניחים בסרטים, אך כאלה ששוחרי הקולנוע הפנאטיים צורבים לזכרונם, רגעים שמעבירים בגופם רטט קל, שהצופה הממוצע כלל לא שם לב אליהם.
אל הבלוג הנ"ל הגעתי, כמובן, דרך ג'ים אמרסון שממשיך להתבלט כאחד הבלוגרים המשובחים לקולנוע באמריקה. אמרסון מנסה לנסח תזה על חשיבות השוט הראשון בסרט קולנוע, האופן בו השוט הזה מכיל בתוכו את הצופן הנדרש לנו לקריאת הסרט. וכהקדמה, הוא עורך חידון בו מוצגים פריימים מהשוטים הראשון של 14 סרטים. האם אתם מצליחים לזהות מהם הסרטים? לא בטוח שאני מצליח להשיג ניקוד גבוה במיוחד בחידון הזה.
אהוי!
takeshis' בפסטיבל אומר אחרי זה בקולנוע?
הייתי היום בסינמטק תל-אביב (הקרנה של סרט דוקומנטרי שנקרא "מפלצת המים הזכים של הקווקז") ולקחתי את התוכנייה של הפסטיבל. אז קודם כל- איזה מין מנהג משונה: את הקטלוג המהודר קח עכשיו, אבל את לוח זמני ההקרנות ניתן יהיה לקחת רק ביום ראשון. אבל מעיון מרפרף ניתן לומר שאני קצת מאוכזב ממבחר הסרטים. אמנם, היופי בפסטיבלים הוא לפעמים למצוא פנינים במקומות שלא ציפית, אבל מעט מאוד ממה ששמעתי עליו מפסטיבלים בעולם מגיע לירושלים (ובעניין הזה, פנינה בלייר עושה עבודה טובה יותר, בדרך כלל). אבל בכל זאת (ושוב, זאת רק התרשמות ראשונה): הסרטים הישראליים השנה מסקרנים במיוחד. אציין רק אחד, שדווקא נסתר מהעין: יצא לי לראות כ-2-3 דקות מסרט דוקומנטרי שנקרא "אמא חוזרת הביתה". עובדת זרה דרום אמריקאית חוזרת לביתה ביבשת הרחוקה ונחרדת לראות מה עשתה המשפחה עם הכסף שהיא שלחה לשם במשך 15 השנים שהיא עבדה בישראל. את מה שראיתי מאוד אהבתי.
את שני סרטיה הקודמים של ניקול הולופסנר ראיתי ומאוד לא אהבתי. יש לה נטייה ליצור קולנוע יבש מאוד, וגם אם השחקנים טובים (גם כאן, כבשני הקודמים, משחקת קת'רין קיניר) הם לא במיטבם.
דורון צברי תמיד מעניין, אבל אני תוהה לאן נעלם פרוייקט "הקרב על האגרה" שלו?
כמו כן, תפס את עיניי סרט דני שמסקרן (אותי). אנט ק. אולסן היא במאית שעובדת בסגנון הדוגמה, אבל יוצרת דרמות מינוריות. סרט אחד שלה הופץ בארץ בעבר, וראיתי עוד אחד באדיבות האוזן. שווה לבדוק. יש גם סרט חדש של יוצר "יאללה יאללה". שני הסרטים האלו, אגב, דנים בנושא הזרים (המוסלמים) באירופה.
וזה רק מעיון מרפרף מאוד…
נ.ב. הסרט הדוקומנטרי שראיתי היום, זוכה פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של האקדמיה האירופאית לקולנוע לשנת 2005, דווקא די איכזב אותי. הוא מאוד מעניין פוליטית, אבל לדעתי הוא מונוטוני וחוזר על עצמו, ויש מעט מדי חיי כפר רגילים (והרבה מדי ויכוחים פוליטיים).
סטיבי,
אחד הדברים שאני עושה כשאני לוקח קטליג של פסטיבל ליד, הוא לרפרף מיד מעל כל אלו שבהם מצוין "תרגום לעברית". סרטים אלו, בדרך כלל, מופצים אח"כ בקולנוע. אך אבוי, "הטקאשים" לא מתורגם לעברית…
כן, זה בדיוק משפט השאלה שלפני חצי דקה (בחיי) נזכרתי שהייתי צריכה לכתוב אותו. מעולם לא הייתי בפסטיבל ירושלים (והסיכויים אפסיים למדי בשנה זו), אך כוותיקת פסטיבל חיפה, גם אני מודעת לעניין הזה. הוא לא תמיד מהווה החלטה סופית, אבל זו אכן אינדיקציה חזקה.
ותודה על המידע 🙂
"תודה שעישנתם". פיתחתי קצת ציפיות מהסרט הזה עד שראיתי כתבה עליו ב-BBC בשבוע שעבר ועלתה השאלה התמידית – האם שווה לסבול כמה שחקנים שממש לא אוהבים לטובת כמה כאלה שממש אוהבים? במקרה הזה נראה לי שכן, אבל זה מפיל יותר אחריות על התסריט וכו'.
פעם הייתי ממש עוקבת אחרי פסטיבלים (בארץ לפחות), מסמנת לי דברים לראות ו/או לקוות שיגיעו להפצה קצת יותר רחבה. אין לי כבר סבלנות לזה. אולי בעצם אין לי זמן לזה. או שניהם גם יחד. זה לא בגלל "עידן ה-DVD" (טאקשים, אגב, נמצא כבר כמה חודשים ב'אוזן'), זה בגללי. רשימת הסרטים שאני רוצה לראות גדלה כל הזמן גם בלי להתעסק ברשימות של סרטים חדשים בהקרנות חד פעמיות.
זה מוזר לי לכתוב את זה, אבל כנראה פשוט אין לי כוח, אולי באופן זמני, לפסטיבלים.
אבל עם ז'יז'ק יהיה קאלט! 🙂
סטיבי, ממה שכתבת ניתן לפתח דיון על הרלוונטיות של פסטיבלי קולנוע בכלל. אם ה"אוזן" מספקת, בעצם, את כל (טוב, רוב) צרכי כחובב קולנוע, למה להרחיק עד ירושלים/חיפה?. התשובה (שלי) היא שעדיין אני מעדיף לראות סרטי קולנוע בקולנוע, על מסך גדול, בהקרנת פילם. את זה שה"טאקאשים" נמצא באוזן כבר מספר חודשים אני יודע, אבל נמנעתי בכוונה מלראותו, בתקווה שיופץ. עכשיו, אם לא יסתייע בידי לראותו בירושלים (אילוצים למינהו, את יודעת), אז אקח אותו ב"אוזן". כלומר, ה-DVD הוא ברירת מחדל עבורי. אבל, ההרגשה שלי היא, שאני הופך להיות חלק מדור הולך ונעלם (ואני רק בן 33…). הרבה אנשים שחוצים את שבילי חיי מעדיפים לראות סרטים באינטרנט, או ב-DVD. אני עדיין מתעקש לראות סרטים בקולנוע, ואת רוב מה שמעניין אותי אני מצליח לראות, אם בהפצה רגילה או בפסטיבלים. לגבי, הפסטיבלים עדיין רלוונטיים, אבל אני לא יודע כמה אנשים כמוני עוד יש, ולכמה זמן הם יחלקו איתי את האהבה הזו לקולנוע- בקולנוע (ולא בטלויזיה, באינטרנט, DVD או כל טכנולוגיה מתקדמת אחרת).
ולגבי "תודה שעישנתם": כבר למעלה מחצי שנה שאני מחכה לסרט הזה. זהו סרטו הראשון של ג'ייסון רייטמן (בנו של איוון, במאי הקומדיות הותיק). הנושא מעניין, הטיפול בנושא (לפי כל הביקורות שקראתי) סקרסטי ומדויק, והסרט אפילו זוכה להצלחה מסחרית לא קטנה בארה"ב, למרות שזהו לא סרט אולפנים. מריה בלו היא שחקנית שמאוד מעניינת אותי ("קולר", "הסטוריה של אלימות"), ואין בסרט אף שחקן אחר שאני לא אוהב. וכן, יש תרגום לעברית…
היי, גם אני מעדיפה לראות סרטים בקולנוע. לא ראיתי עדיין את 'טאקשים', ובכלל, אין לי מנוי באוזן! 🙂
כמו שאמרתי, חוסר המעקב שלי לא נובע מעידן ה-DVD. גם אחרי מה שיוצא ב-DVD אני לא עוקבת 🙂
מה שכן, סרטים יש הרבה (ואני מתכוונת לאלה שבאמת מעניין אותי לראות). פסטיבלים אין הרבה. גם הפצות בארץ לא. אני מרגישה ממש כמוך בנושא הקולנוע לעומת הטכנולוגיות האחרות. רבים מעדיפים לראות סרטים בקולנוע (נשאיר לרגע בצד את העניין הכלכלי) במקום בטלוויזיה או במחשב בבית. אבל לצופים בעלי טעם מסוים אין הרבה ברירות, ו/או סבלנות שהמפיצים יואילו בטובם לפעול.
גם דיון זה וגם דיון רלוונטיות הפסטיבלים הם נושאים בעלי זקן ארוך.
ראיתי חצי מתוך "מדריך הסוטה לקולנוע" של ז'יז'ק (ותומס אלזאסר בהרצאה שנתן באוניברסיטת תל אביב הקרין קטעים מתוך החצי השני) והוא לדעתי קוריוז די נחמד. מעבר לאלמנטים הגימיקיים, כגון שיחזור סצנות מתוך סרטים מפורסמים בכיכובו של ז'יז'ק עצמו, יש שם אי אילו רעיונות מעניינים לגבי הקולנוע, המציאות והקשר הרופף ביניהם (הניסיון שלו להגדיר קולנוע על ידי קטע מתוך "השיחה" של קופולה הוא בהחלט סוג של משהו). אבל למרות הניסיונות ליישם גישה פופוליסטית, לדעתי הסרט מתאים בעיקר לסטודנטים ואקדמאים למיניהם, לא לקהל הרחב.
בחידון של אמרסון אני מזהה את תמונות מספר 1,2,5,8,9,10,11.
ראיתי את "חברות עם כסף", ודי אהבתי אותו. הסיפור לא פורץ גבולות חדשים או משהו כזה, זאת דרמה קומית קטנה וקומפקטית, אבל יש בה דיאלוגים טובים ובעיקר משחק מעולה, בעיקר של הנשים (שהן הדמויות הבולטות. בכל זאת, זה מעין צ'יק פליק). בעיקר אהבתי את קתרין קיניר ופרנסס מקדורמנד שמשעשעות מאוד וצובטות בלב בו זמנית. טוב שיש גם סרטי אינדי שמראים מה שחקניות שעברו את גיל 25 יודעות לעשות.
קראתי כתבה במגזין script של החודש שעבר שעסקה בג'ייסון רייטמן וב"תודה שעישנתם" וממנה מסתמן שהאיש הוא קולנוען אינטיליגנטי ובלתי מתפשר, ועושה רושם שהוא יצר סרט לא רע.
ג'ים אמרסון מפרסם חידון שני, שאמור להיות קל מהקודם: http://blogs.suntimes.com/scanners/2006/06/opening_shots_quiz_2_10_easy_p.html#more. אני זיהיתי רק את 9 🙁
אוף. מהחידון הראשון זיהיתי בוודאות רק שניים. מהשני לא זיהיתי כלום, למרות שהתמונה עם הגדר והורדים מאוד מוכרת לי.
בירושלים יוקרן גם (מחוץ למסגרת התחרות) הסרט 'ביי ביי לאהבה' בבימויה של איילת דקל. כפי שנאמר לי מדובר במשהו חדשני וניסיוני שעוד לא נעשה כמוהו בארץ. מסקרן
המון פעמים סרטים מוצלחים מהפסטיבלים לא מגיעים לפורמט הדי וי די לעולם. יצא לי לראות למשל את המדריך למרעיל הצעיר בירושלים פעם והוא מעולם לא זכה לעותק כזה. למרות זאת לא נראה לי שאדרים (סליחה על היכולת הגיאוגרפית הבעייתית) לירושלים לפסטיבל, חבל שהסינמטק לא מביא את הכותרים המעניינים גם לתל אביב. חוץ מזה, אני משתדל שלא ללכת לסרטים "קטנים ונוגעים" בקולנוע יותר. במחיר של 35 שקלים אני נוטה לראות רק סרטים שמצדיקים מסך ענק, הווה אומר, סרטי פיצוצים הוליוודיים טובים. את הקטנים ואלה שהאפקטים פחות משמעותיים בהם אני משאיר למסך בבית, ויש לי תחושה שאני לא היחיד.
סיגל, אם אני טועה אני מתנצל אבל העובדה שאת מגיבה פה על הסרט "החדשני" ביי ביי לאהבה באותו יום בו נשלח לתקשורת הקומוניקט על הסרט "החדשני" ביי ביי לאהבה והבכורה העולמית שלו ב VOD מעלה כמה תהיות על האותנטיות של התגובה
אם כבר ליחצ"ן את "ביי ביי לאהבה" במסווה של תגובה רגילה, אז לפחות לעשות את זה כמו שצריך. על מה הסרט? מה כל כך חדשני ונסיוני בו? מי זו איילת דקל? מי רצח את אגנתה פאלסקוג?
אולי מישהו יכתוב את התשובות שלו לחידון (עם אזהרת "ספויילר חידוני" לפני…)
התסכול הורג אותי!
הראשון או השני? השני:
1 – עשה את הדבר הנכון
2 – לה דולצ'ה ויטה
3 – פסיכו
4 – המחפשים
5 – בלייד ראנר
6 – קטיפה כחולה
7 – שמונה וחצי
10 – מגע של רשע
9- תינוקה של רוזמרי (בשני)
פאק, הייתי צריך לדעת את 5,6 ו-10.
הראשון:
1 – שרלוק ג'וניור (באסטר קיטון)
2 – היסטוריה של אלימות
5 – שמונה בטוח (Hard Eight)
8 – מזימות בינלאומיות
9 – רומן לא חוקי (Out of Sight)
10 – הרוצחים ביננו (M)
11 – שלושה מלכים
אתם מזכירים לי את ימיה האחרונים של פומפיי
כולם פה משתעשעים, ולא עוסקים בסוגייה הרצינית: הניו יורקר והניו ניורק מגזין יורדים – אין לכך הגדרה אחרת – על סופרמן חוזר
הוא סופרמן, רק ירידות מקריפטונייט יכולות לפגוע בו.
עדן ופינגווין יקרים,
צר לי לאכזב אתכם, אך אני לא שייכת למערך הציבור של הסרט. אני כן מכירה את יוצרי הסרט, ועדיין חושבת שהסרט חדשני ומסקרן אפילו רק למקרא התיאור שנמסר באתר הפסטיבל.
האם זה עושה את התגובה שלי פחות אותנטית?
האם לאנשים שמכירים את היוצרים אין זכות להגיב על סרט ולהביאו למודעות?
צר לי לומר לכם שהקטנוניות של שניכם מבאסת ומעידה על צרות עין.
פינגווין, את האינפורמציה על הסרט תוכל למצוא באתר פסטיבל ירושלים שאתה ודאי נכנס אליו בימים אלו.
יאיר, תוכל להמליץ על ישראלים עלילתיים מעניינים, פיצ'רים, דראמות, קצרים… ולמה הסרט של נתי אדלר קוטלג כדראמה ולא כארוך?
הם אכן יורדים על סופרמן חוזר, אבל הם היחידים, אז אולי יש עוד מקום לתקווה?
http://www.metacritic.com/film/titles/supermanreturns
רוה לרמי ולחן חן: אני עדיין לא מודאג מביקורת שלילית ב"ניו יורקר". להזכירכם, פולין קייל חתכה את "סופרמן" המקורי לחתיכות. a cheesy-looking film היא כתבה עליו. הנה הלינק לביקורתה מהארכיון.
רוג'ר אברט הביא ל"סופרמן" שניים מתוך ארבעה כוכבים:
http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/20060626/REVIEWS/60606009
ואני השתגעתי למה אף סרט לא מקבל אצלו חמישה כוכבים…
מתנצל, סיגל, התגובה שלך פשוט הזכירה את הסוג שמשאירים משרדי פרסום.
השיטה שלי לבחור סרטים מתבסת על מחיקה של כל מה שמצוין שהמקור שלו הוא מפיץ ישראלי ( בדר"כ כלל מצוין בצד, עם כל שאר הפרטים היותר טכניים על הסרט).
ואם מישהו מאנשי הסינמטק בירושלים קורא את זה: למה לא טרחתם לשים קישור לאתר הפסטביל באתר הסינמטק? גם התייחסות למעבר של הסינמטק בעוד פחות מחודש אין שם, שלא לדבר על מידע למנויים לגבי האפשרויות שעומדות בפניהם בנוגע למעבר.
Simply wished to mention I truly appreciate your work on this blog site and the quality articles you make. These type of posting are usually precisely what keeps me going through the day. I uncovered this post after a good buddy of mine mentioned it to me. I do some blogging personally and I am always grateful to see others giving quality data towards online community. I am going to absolutely be following and also have book-marked your webblog to my personal myspace account for others to check out.