פורסם ב"פנאי פלוס", 9.10.2008

האיש שידע פחות מדי
"לכודים ברשת" הוא סרט פעולה לא רע, והוא יראה לכם הרבה יותר טוב במקרה ולא ראיתם מימיכם סרט קולנוע שנעשה לפני שנת 1999

מספרים שאת הרעיון הבסיסי לעלילת "לכודים ברשת" הגה סטיבן ספילברג, ושלמשך זמן מה הוא אף השתעשע ברעיון לביים את הסרט. לא שברור לי למה שספילברג ירצה לביים סרט שאפילו טוני סקוט עשוי להרגיש שהוא קטן מכפי מידותיו, ואולי זו הסיבה בגללה הוא החליט לבסוף לוותר על הבימוי ולהעביר את הסרט למישהו שנמצא הרחק הרחק בתחתית שרשרת המזון של הוליווד. אחרי שדי.ג'יי קרוזו הפך את "דיסטורביה" ללהיט מכובד למדי, העביר ספילברג את מושכות הבימוי לידיו. ולמה לא, בעצם: אחרי ש"דיסטרביה" היה העתקה של "חלון אחורי" רק הגיוני שקרוזו יתקדם הלאה אל העתקה ל"מזימות בינלאומיות".
הבעיה היא שלתת לבמאי כמו די.ג'יי קרוזו לביים סרט כזה, זה לא חוכמה. קרוזו הזה מוכיח את עצמו כסוג של קבלן עבודה יעיל, לא נטול כשרון יסודי ליצירת מתח וקצב, אבל מישהו שלא אובחן אצלו עד כה סגנון ייחודי, או אפילו מישהו שדורש לאתגר את התסריטאים שלו להתאמץ עוד קצת ולמצות את הפוטנציאל שהרעיונות שלהם נושאים. (ולפני שאני ממשיך אני חייב לקטר: “לכודים ברשת" הוא שם איום ונורא לסרט ששמו המקורי "Eagle Eye”. הוא הופך אותו לסתם עוד סרט על מזימות אינטרנט, משהו שהיה אופנתי ב-1997, ורצוי עם סנדרה בולוק בתפקיד הראשי. “לכודים ברשת" זה שם כמו "זהות אבודה", מהסוג שבעוד חצי שנה, כששניתקל בשם הזה בתפריט של ערוץ סרטים טלוויזיוני, לא נצליח לזכור איזה סרט זה היה).
היתרון הגדול של "לכודים ברשת" הוא גם המגרעת הכי גדולה שלו: בסרט הזה מסתתר רעיון אדיר. הבעיה היא שהרעיון הזה כבר בוצע. ובוצע. ובוצע. אלא שרעיונות טובים, גם אם משומשים, יכולים לזכות בחיים חדשים אם הם מותאמים לעידן בו הם מבוצעים, גם בפיתוח הרעיון וגם בביצוע הקולנועי, וכאן יש ל"לכודים ברשת" את הטוויסט האקטואלי שלוקח נקודת מוצא היצ'קוקיאנית והופך אותו לסרט שיש לו תוקף פוליטי באמריקה של 2008. ולמעשה, הרעיון הפוליטי שלו כמעט נועז. השאלות שהוא מעלה, על זהות ה"טוב" וה"רע" בממשל האמריקאי הנוכחי, מסעירות. אבל התשובות שהוא מספק נדושות.
הבעיה הגדולה שלי עם קרוזו היא שלפעמים נדמה לי שהוא מעולם לא ראה סרט של היצ'קוק. איך במאי שסרטיו כה מושפעים מהיצ'קוק חב למאסטר המנוח כל כך מעט מבחינת סגנון ויכולת סיפורית? האם הוא רק מעביר לבד כל רעיון שספילברג – היצ'קוקולוג מדופלם – מסמס לו?
עוד בעיה עם "לכודים ברשת": בכל סיקוונס בסרט נדמה שהתסריטאים ישבו, כולם צחוקים והתפננות, והדביקו את העלילה על סצינות שהם כבר ראו במקומות אחרים. בתחילה סתם חשבתי שהכל קצת דומה להכל, אבל כשהגיעה הסצינה – החביבה מאוד לכשעצמה – בין מסועי המזוודות בשדה התעופה באינדיאנה, הרגשתי שאני ביצירת קופי-פייסט: סצינה זהה לזאת (שמאוד אהבתי) ראיתי כבר ב"צעצוע של סיפור 2 ”. כך שמאותו רגע הפך עבורי "לכודים ברשת" לחידון הציטוטים הגדול. המחשב שיוצא משליטה לקוח מ"2001: אודיסיאה בחלל", הגיבור שיוצא למסע ברחבי המדינה בלי לדעת מי ומה לקוח מ"מזימות בינלאומיות", ההתנקשות המתוזמנת לפרטיטורה מוזיקלית לקוחה מ"האיש שידע יותר מדי", ויש שם רעיונות יסודיים בחצי השני של הסרט שספילברג בטח ממשיך מעיסוק דומה ב"דו"ח מיוחד", ושלל גניבות מסרטי פרנויה בעלי רעיונות דומים, כמו "אויב המדינה", “השיחה", “המעקב" ו"שלושת ימי הקונדור". אם אלן ג'יי פאקולה היה בחיים הוא היה עושה חיי משוגעים עם רעיון כמו זה של "לכודים ברשת". אבל לא צריך אפילו את פאקולה הרציני. בסצינה בה מטוס ללא טייס רודף אחרי גיבורינו במנהרה על הכביש הראשי בוושינגטון די.סי התגעגעתי אנושות לבריאן דה-פלמה, שהחיה את ההיצ'קוקופיל שבו ב"משימה בלתי אפשרית". דה-פלמה הוא בדיוק מה שהיה חסר ל"לכודים ברשת": גם אסתטיקן כביר, גם ציניקן גדול שיידע להעביר את התסריט לידיו של מישהו שיכניס בו מידה הגונה של אירוניה, וגם במאי שיודע לא לדפוק חשבון ולהזריק לסרט כמות בלתי מבוטלת של חוצפה אנטי-ממסדית, תכונה שסרט כזה זועק לה, אבל שלקרוזו אין את האומץ ללכת לשם.
מה שנותר בסופו של דבר הוא סרט פעולה חביב למדי, לא רע בכלל, שעשוי להיראות לכם מוצלח בהרבה ממה שהוא באמת, אם במקרה לא ראיתם אף אחד מהסרטים שהזכרתי לעיל, וכך הוא עשוי להיראות רק מעט יותר בלתי-צפוי ומקורי.
(ועכשיו חלק עם קצת ספוילרים, לטובת אלה שכבר ראו את הסרט, אלה שלא מתכננים לראות את הסרט, ואלה שלא אכפת להם שרומזים להם על נקודות מפנה משמעותיות בעלילה).
אם בחצי הראשון של הסרט די מעצבן שהסרט הזה דל בהומור, ציניות ולוקח את עצמו קצת יותר מדי ברצינות, הרי שבחצי השני של הסרט מתברר שהוא גם מנסה להגיד לנו דברים בעלי משמעות על חיינו. זה סרט עם יומרה. חברתית. פוליטית. ואפילו עם מסר שיש לו תוקף לעונת הבחירות שאמריקה שרויה בה. מצד אחד, הרעיון הפרנואידי/קונספירטיבי הוותיק, שישנה איזושהי בינה מלאכותית שיכולה לרגל אחרינו בכל רגע נתון – מהכספומט, הסלולרי, מצלמות בקרת הרמזורים, ומה לא – ושכל פעולה שאנחנו עושים יכולה לשמש כנגדנו מתישהו (כאילו שדין וחשבון מול בכירי העולם הבא לא הספיקו לנו, מתברר שכל מסר שלנו בפייסבוק וכל רכישה באמזון הם בבחינת חומר מפליל עבור ישות וירטואלית שאוספת עלינו נתונים). אבל האלמנט הנוסף של הסרט (וזה הספוילר שלא נחשף בטריילר או שנרמז משם הסרט) הוא הרעיון שתוכנת בינה מלאכותית המופקדת על השמירה על בטחון המדינה (בארצות הברית) תראה בממשל הקיים כסכנה המוחשית ביותר על בטחון המדינה. הרעיון מאחורי "מבצע גיליוטינה" שגיבורי הסרט אמורים לטרפד הוא שכדי להביא לבטחון וליציבות באמריקה צריך לחסל את הממשל הנוכחי. זו אמירה די רדיקלית. והיא שהופכת את סוף המערכה השנייה של "לכודים ברשת" לכמעט הברקה: השאלה שפתאום מתעוררת היא מי האנשים הטובים ומי הרעים. ולאיזה צד אנחנו אמורים להריע. ולמי בעצם אמורים הגיבורים שלנו לעזור. מכיוון שבסופו של דבר המסר של הסרט הוא פטריוטי (שימור הדמוקרטיה בכל מחיר) כל הצד הפוליטי מתאדה בו מרגע שמתחילה המערכה השלישית, ואנחנו עוברים למוד "אייר פורס 1 ” הירואי. אבל קשה להתעלם מהתחושה שלמרות שהפן הזה הודחק, מישהו בצוות "לכודים ברשת" באמת היה רוצה להעלות את ממשל בוש לגיליוטינה, לעשות מהפכה, להציל את המדינה. בכך הופך הסרט הזה לסרט השני בקדנציה הנוכחית של בוש שמתרחש בוושינגטון ומדמיין מצב של כמעט הפיכה. הקודם היה "xxx2” עם אייס קיוב.

"לכודים ברשת": שעות ההקרנה וכרטיסים

ציוץ