ההצבעה ננעלה אתמול בבוקר. אני מניח שאמצעי הספירה האלקטרוניים מאפשרים לראשי האקדמיה להביט בתוצאות הסופיות כבר ברגע זה, ויהיה מעניין לראות האם יצליחו לא להדליף אותם בחודש שיש עד הטקס (למה עושים פער כה גדול בין ההצבעה ובין הטקס הוא עוד אחד מהתעלומות הרבות שאופפות את האקדמיה הישראלית לקולנוע).

וגם כאן בבלוג, זו כבר מסורת. זו השנה העשירית שבה אני מצמיד אוזן לאדמה ומנסה להקשיב להלמות פרסות הסוסים של מועמדי פרסי אופיר בשעה שהם מתקרבים לטקס, ומנסה לאמוד מי מהם מוביל. עשר שנים, והשיטות שלי משתכללות. אני לא סטטיסטיקאי ואני לא מבין דבר בסטטיסטיקה אבל מדי שנה אני מגיע ליותר ויותר חברי אקדמיה. השנה ענו לי מאה חברי אקדמיה. בהנחה שמספר המצביעים לפרסי אופיר נע איפשהו בסביבות ה-500 איש (600 גג), זה מדגם של בערך חמישית מהמצביעים. אז אין לי שום פילוח סטטיסטי של גברים/נשים, צעירים/מבוגרים, אבל אני מניח שהמדגם הזה די אמין.

אני מביט במדגמי השנים שעברות ורואה שאני תמיד מסייג את התוצאות שלי באופן דומה: המירוץ צמוד, ואולי אני טועה. בגלל שאני עורך את המדגמים האלה באופן די פרטיזני – במייל ובסמסים – אני אף פעם לא ממש בטוח בעצמי. אבל צריך לומר: בתשע השנים הקודמות המדגם שלי שגה רק פעם אחת. זו היתה השנה של "הדקדוק הפנימי". יום הכיפורים של מדגם פרסי אופיר שלי. מאז אני חייב לסייג את עצמי.

והשנה, אני חייב לסייג את עצמי בריבוע: מירוץ כל כך צמוד לא ראיתי מעולם. כלומר, מאז המירוץ הצמוד של 2006, שנגמר בתיקו בין "אביבה אהובתי" ו"אדמה משוגעת". זו שנה שבה המירוץ כל כך צמוד שאם הייתי נועז יותר הייתי מכריז בכותרת "תיקו!". אבל אני לא מספיק אמיץ. הפער בין שני הסרטים המובילים הוא ארבעה אחוז בלבד. בעולם הסטטיסטיקה קוראים לזה "טווח הטעות הסטטיסטית", רזולוציה שהיא קטנה מדי לאבחון מדויק. אם ב-29.9 הטקס ינעל עם זכיה של סרט אחד אני מבטיח לכם שזה יהיה במרווח של לא יותר מחמישה קולות. בואו נתחיל עם המספרים ונמשיך עם הניתוחים אחרי.

מדגם פרסי אופיר 2013 של "סינמסקופ"

"בית לחם": 35%

"שש פעמים": 31%

"לצוד פילים": 14%

"לא הצבעתי": 10%

"סוכריות": 8%

"הבן של אלוהים": 2%

הפער בין "בית לחם" ל"שש פעמים" ממש קטן. אני חושב של"בית לחם" יש את הסיכויים הגדולים יותר לזכות, אבל "שש פעמים" ממש – אבל ממש – צמוד אליו. זה נתון מעניין מאוד. לסיבוב הראשון בתחרות נכנס "בית לחם" כמוביל מובהק. למעשה, זה סיפור נחמד מאוד: סרט שנכנס לתחרות כאלמוני גמור, עם במאי שלא קשור לתעשייה, אאוטסיידר מוחלט, ורק באמצעות הקרנות האקדמיה גרם לאנשים להגיב לסרטו בהתפעמות. אנשים יצאו מ"בית לחם" מטולטלים והפיצו את השמועה הלאה. ואגב, גם "שש פעמים" הניב תגובות דומות.

אבל זו היתה שנה גדושת סרטים. 20 סרטים התחרו על הקטגוריה הראשית. כשפורסמו התוצאות, 15 סרטים הפכו מאוכזבים. והמחנות של הסרטים האלה היטו את הכף. למי הצביעו אנשי "מי מפחד מהזאב הרע", "מקום בגן עדן", "הנוער" ו"פלאות"? אני לא יודע, אבל התוצאות מעידות שחלוקת הקולות התייצבה אחרת ממה שהיא היתה בתחילת המירוץ. "שש פעמים" כמעט מנצח את "בית לחם". אם זה אכן יקרה, זה יהיה סיפור מדהים. אם לא, יידעו אנשי "בית לחם" שזה היה קרוב. ממש קרוב.

בפעם האחרונה שהפער היה כה קטן במדגם שלי היתה ב-2010, אז על פי המדגם שלי "הדקדוק הפנימי" הוביל בארבעה אחוז על "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". ולבסוף, "הדקדוק הפנימי" יצא בידיים ריקות ו"שליחותו" זכה. האם זה מעיד על כך שזה מה שיקרה השנה? "בית לחם" נכנס לתחרות כמוביל במספר המועמדויות וייצא בידיים ריקות, ואילו "שש פעמים" יזכה? בהחלט יתכן.

(ואגב, משיחות עם חברי אקדמיה מקושרים אני שומע טענות ששוב המדגם שלי שגוי, ושאני מפספס חברי אקדמיה רבים, ולכן לא שם לב שמצבו של "לצוד פילים" למעשה חזק בתחרות בהרבה – הרבה יותר – ממה שאני נותן לו. יתכן. מה אני יודע. זה מה שיצא לי).

אז רוצים הימור כדי שנוכל לבדוק אחר כך איפה טעיתי ואיפה צדקתי? קחו. אם זה לא תיקו, אז "בית לחם" זוכה. "שש פעמים" בערך שש צעדים מאחוריו.

===================

כזכור, אני מבקש מחברי האקדמיה שיגידו לי רק מה הם מצביעים לפרס הסרט. זה מה שמעניין אותי, וזה גם כל מה שכוחות החישוב שלי מצליחים להפיק. לא הייתי עומד בחישוב הצבעות של מאה חברי אקדמיה ל-17 קטגוריות. ובכל זאת, אני מבקש למדוד באופן קצת פחות שקול מה מצב המירוץ בשאר הקטגוריות. כאן התוצאות ההיסטוריות שלי פחות מזהירות, אבל הן נותנות תמונה סבירה למצב המירוץ. בואו נראה:

בימוי: ארבעה במאים רצים כאן צמוד: יובל אדלר מ"בית לחם", יונתן גורפינקל מ"שש פעמים", תום שובל מ"הנוער" ואהרון קשלס ונבות פפושדו מ"מי מפחד מהזאב הרע". אני מזהה פער קטן, אבל שקשה להתעלם ממנו, לקשלס/פפושדו, במה שיכולה להיות אחת הזכיות המפתיעות של הערב (זה נדיר שמפצלים את פרס הבימוי מפרס הסרט, ועוד לסרט שכלל לא מועמד לפרס הסרט, לכן אני מהסס לצאת בהכרזה ברורה. אבל יש לקשלס/פפושדו יתרון כאן).

תסריט: רונה סגל, "שש פעמים". בכיס שלה.

שחקן: מכרם חורי מ"הבן של אלוהים" מוביל בבירור. אבל צחי גראד מ"מי מפחד מהזאב הרע" לא רחוק ממנו.

שחקנית: סיון לוי מ"שש פעמים" לוקחת את זה בהליכה. טלי שרון מ"ההיא שחוזרת הביתה" לא רחוקה מאחוריה, אגב.

שחקן משנה: צמוד בין צחי הלוי מ"בית לחם" ובין דבל'ה גליקמן מ"מי מפחד מהזאב הרע".

שחקנית משנה: אין לי מושג. אבל לחנה לסלאו מ"פלסטלינה" יש סיכויים טובים. גם ללאורה ריבלין מ"ההיא שחוזרת הביתה".

צילום: צמוד בין גיורא ביח מ"מי מפחד מהזאב הרע" ובין בועז יהונתן יעקב מ"מקום בגן עדן". יתרון לביח.

מוזיקה ועיצוב פסקול: "מי מפחד מהזאב הרע" ו"סוכריות" מוזכרים בקטגוריות האלה רבות. אני מזהה יתרון לזאבים, אבל אלה קטגוריות ערמומיות מאוד שתמיד מפילות מנבאים בפח. אז אסתפק באו-או.

איפור: גם כאן, צמוד בין "מי מפחד מהזאב הרע" ו"מקום בגן עדן". יתרון לזאבים.

סרט תיעודי: הייתי בטוח ש"שומרי הסף" הולך לנצח כאן בקלילות. מתברר שלא. אני מהמר כאן דווקא ש"גן עדן" של רן טל הוא המועמד המוביל לזכייה.

לסיכום: "בית לחם" אולי יזכה, אבל "שש פעמים" ו"מי מפחד מהזאב הרע" ייצאו המנצחים הגדולים של הטקס, כשלכל אחד יש סיכוי לצאת עם כארבעה פסלונים.

=================

רוצים לראות איך זה נראה בשנים הקודמות?

2012

2011

2010

2009

2008

2007

2006

====================

המדגם הזה הופק השנה בעזרתו האדיבה של זוהר לסקוב, התסריטאי של "אין לה אלוהים" ומחבר "שיר הבטלנים". לפני יומיים שלח לסקוב לכלל תפוצת האקדמיה מייל שמבקש לעצור את פרסום מדגם האקדמיה השנתי שלי. הנימוק: אם המועמדים יידעו מה התוצאות הם לא יבואו לטקס. לזןהר לסקוב מאוד חשוב הטקס. זה הזכיר לי שבשנה שעברה ניסה איתן אבן, יו"ר האקדמיה, למנוע את פרסום תוצאות הטקס שהתקיים בצהריים, כדי לשמור זאת כהפתעה לשידור הטלוויזיוני שהתקיים עשר שעות אחר כך. כן, כאלה הם אנשי האקדמיה הישראלית לקולנוע: עד שיש בלוג וחצי שעוד מתעניינים בתחרות הזאת, הם מנסים לעצור גם אותם. כי הכי טוב זה לשמור על התחרות הזאת בסוד, שאף אחד לא יידע שהיא מתקיימת, לא ליצור מתח, לא באזז. כלום. בסודיות. זו לא האקדמיה, זה הבונים החופשיים. ובכל מקרה, בעקבות אותו מייל נזכרו חברי אקדמיה רבים שהם עדיין לא ענו לי והזדרזו להשיב למייל שלי, וכך הגיע פרץ פתאומי של מיילים בגל שני, בזכותו של לסקוב, וכך הגעתי למדגם הרחב ביותר שלי עד כה. תודה, זוהר.

ציוץ