כל הקדושים
מחר האלואין ובתזמון מושלם הפכה השבוע סדרת סרטי "המסור" – שהסרט החמישי בה יצא בסוף השבוע שעבר באמריקה – לסדרת סרטי האימה הקופתית ביותר אי פעם, אחרי שעקפה השבוע גם את סדרת "ליל המסכות" וגם את "סיוט ברחוב אלם".
ואם מדברים על "ליל המסכות"….
======
שימו את העולם בכוננות ספיגה, כי עומדת לצאת לדרך הפקה של סרט על חייו של הנביא מוחמד. מדובר ברימייק לסרט מ-1977, ו"וראייטי" מזכיר שכשיצא אז, קבוצות איסלמיות קיצוניות התפרעו בעקבותיו בניו יורק. שוטר ועיתונאי נהרגו במהומות ומאה מאורחי סניף בני ברית היו כמה שעות בני הערובה של הפורעים. ועכשיו: הרימייק. התסריטאי של "ליל המסכות 5 " כותב את התסריט לסרט ששמו הזמני הוא "שליח שלום", והמפיק מקווה לצלם אותו בקרוב בערב הסעודית, במכה ובמדינה. במאי הסרט הקודם היה מוסטפה עקד, שהיה גם המפיק של כל סרטי "ליל המסכות". הוא נהרג בפיגוע במלון בירדן ב-2005, פיגוע בו נהרגה גם בתו ו-55 נוספים. עכשיו, בעיני, אחרי שסרט גורר גל התפרעות והבמאי שלו נהרג בפיגוע של טרריסטים איסלמיים, לי זה היה מספק מספיק סימנים למה מהסרט המקורי ההוא צריך להתרחק ולא לעשות לו רימייק. אבל מה אני מבין.
=====
גם כשהמפיצים בארץ עושים טוב, הם עדיין עובדים באופן מקושקש להחריד. האם תאריכי הפצה בארץ הוא עסק רנדומלי לחלוטין? בלי שיקול דעת של סרטים מתחרים והתנגשויות בין קהלי יעד? תראו מה קורה היום בבתי הקולנוע: חמישה סרטים חדשים יוצאים היום, כולם מה שנקרא "סרטי איכות" (סוג של ז'אנר, לאו דווקא עדות לטיב). לכאורה, מה טוב: המפיצים מאמינים גם בסרטי איכות. אבל כמה עקום: האין כולם פונים לאותו קהל: מבוגר, אינטליגנטי, חובב דרמות רציניות ולא סרטי אקשן וכוכבים. ואותו קהל – שממילא מונה כ-200 אלף איש בסך הכל בכל הארץ – יצטרך להתלבט בין חמישה סרטים בסוף השבוע. והכי אבסורדי: שניים מהסרטים הם סרטי שואה. מבחינה הפצתית/שיווקית זו קטסטרופה, איוולת אמיתית.
ועוד איוולת: שלושה מחמשת הסרטים יוצאים ללא ביקורות, וזאת עבור קהל שרוצה לדעת קודם כל "איך הסרט" ולא "מי משחק בו". טיפשות מוחלטת.
הסרטים הם "אביב 41 " של אורי ברבש (סרט שואה ישראלי-פולני דובר אנגלית), "הנער בפיג'מת הפסים" (סרט שואה בריטי), "על העיוורון" (סוג של סרט-שואה-מטאפורי, הפקה קנדית-ברזילאית דוברת אנגלית), "אפלוסה" (מערבון אמריקאי) ו"גאווה ותהילה" (דרמת משטרה-שחיתות אמריקאית).
אני, למשל, צריך להתלבט בין "אפלוסה", "גאווה ותהילה" ו"הנער בפיג'מת הפסים". זה האחרון הוא זה שהכי פחות מתחשק לי לראות (אני לא אוהב סרטי שואה) אבל הוא קיבל את הביקורות הכי טובות וזכה להצלחה מאוד מרשימה באנגליה. "אפלוסה" הוא מערבון שביים אד האריס – אני אוהב מערבונים, ואני מת על אד האריס כשחקן – כשלצידו ויגו מורטנסן, שעל הדמיון ביניהם כבר עמדתי, אבל אני לא מחבב את אד האריס הבמאי. וגם, הביקורות לא היטיבו איתו. "גאווה ותהילה" נראה מסקרן, למרות השם המאוד בנאלי שלו והטריילר שנראה שכמוהו כבר ראינו עשרות, מ"סרפיקו" ועד "הלילה הוא שלנו", ועיתונאי ישראלי שכבר ראה אותו, הוא אמין בעיניי, אמר לי שהסרט הזה גרוע. אז מה אלך לראות?
אז לשיטתך סרט שהפקתו גוררת התפרעויות צריך להשלח לגניזה?
מדכא.
לגבי "הנע בפיג'מת הפסים":
קודם כל, התרגום של שם הסרט טיפשי לחלוטין, היות שבסרט מדובר בילד בן 8 ולא בנער (גם בפוסטר רואים זאת בבירור).
שנית, אני קורא בזאת לכל ישראלי שכבודו חשוב לו – אל תלכו לראות את הסרט הזה. מדובר בהכחשת שואה מהסוג הגרוע ביותר.
הידעתם, למשל, שההתעללות החמורה ביותר בילדים יהודים במלחמה היתה פשוט החזקתם בין גדרות ללא כל שמירה? הידעתם שבאירופה חם ונעים כל השנה, ובמחנות ההשמדה הדשא צומח והפרחים מלבלבים? הידעתם שהעינוי הקשה ביותר במחנות ההשמדה היה בניית צריף בודד בניחותא במשך שבועות שלמים? הידעתם שילדים במחנות ההשמדה יכלו להתחרות כאוות נפשם בדמקה עם ילדים מהעבר השני של הגדר החשמלית (ראו את פוסטר הסרט), שהרווחים בה מאפשרים לברוח מהמחנה בתוך דקות? ושהם יכלו לשחק ב'מסירות' בכדורסל עם חבריהם הגרמנים? ושבכלל, כולם במחנות היו שמנמנים וטובי לבב?
אני מנחש שהביקורות החיוביות שהסרט זכה בהן נבעו מהסוף הלכאורה-מזעזע, אבל הסוף הזה הוא בדיוק הסיבה שהסרט מצליח להצטייר כאותנטי, בעוד שהוא חוטא במה שאלי ויזל הזהיר מפניו: הוא הופך את השואה לקיטש.
יש דבר אחד שאלי ויזל לא לקח בחשבון:
זיכרון בצורת קיטש הוא עדיף על שום זיכרון.
וככל שהמתרחקים מהמאורע התיאור ככל הנראה יהיה יותר קיטשי (או פורנוגרפי) ועדיין זה מה שיוותר לנו ממנו -וכל עוד הוא משמר את המאורע באיזשהו אופן, אז שיהיה קיטשי. ובאופן כללי, אני חושב שתיאור של השואה חייב להיות קיטשי ביחס למקור, כי אף אדם לא יכול לספוג את המקור כפי שהוא. זה יותר מדי עבורנו.
ויאיר,לפי דבריך אם אד האריס עושה סרט שואה – אין מצב שאתה רואה אותו בעצם נכון?
לא מסכימה.
מטרת זכרון השואה היא לכבד את זכר הנספים ולהכיר באפלה הזאת שבלב הטבע האנושי על מנת למנוע את הישנות הזוועה הזו (ויחליט כל אדם בשביל עצמו איזו מטרה חשובה יותר, ועד כמה נכשלנו בכל אחת מהן). הפיכת השואה לקיטש או פורנוגרפיה אינה משיגה את אף אחת מהמטרות האלו, ואם כל מה שיוצר מסרט שואה זה שאנשים מקבלים ריגוש מזוועה או ממלנכוליה אז עדיף שכבר לא יעשו סרטים כאלה.
העניין שהקיטש הזה עדיין מכיל בו את האלמנטים שציינת, אולי לא בצורה טהורה כמו שהיינו רוצים, אבל הוא עדיין נוכח שם.
לך לאפאלוסה – סרט פשוט מעולה.
ואגב, התפרעויות וטרור הן בדיוק הסיבה לעשות רימייק לסרט על מוחמד. אחרת כל פונמנטליסט נוצרי / קנאי יהודי / לאומן הינדי יאמץ את השיטה ("אם תגידו משהו שפוגע ברגשות הדתיים שלי, אני שורף את המועדון!"), וכך נחזיר יחדיו את העולם הנאור 300 שנים אחורנית. הסיבה שבמערב נראה לנו מובן מאליו שאין טרור והתפרעויות בעקבות סרט כמו "בריאן כוכב עליון", הוא שהנאורים במערב עברו את הטרור וההתפרעויות מסוג זה בדיוק, באומץ רב ובהקרבה לא מועטה, במאות ה-17 וה-18 (וביהדות במאה ה-19, באיחור אופנתי).
היי
בשישי הלכתי בתום לב להקרנת חצות של "גאווה ותהילה"…
לפחות מישהי באה איתי ושמרה עליי שלא אזרוק חפצים על המסך…
סרט רע. כתוב רע משוחק עוד יותר רע, אמנם לא אשמת השחקנים, מצד שני הם בחרו להיות בפרורייקט הזה אז זה כן אשמתם…
סרט מגוחך ובעיקר מעליב. שווה אולי לראות רק בשביל סצנת השיא …. (שהיא מעין הומאז' עלוב ופאתטי ל"מועדון קרב") של הסרט שהוא קליימקס אווילי חסר קשר ופשר שמשמעותו היא אחד משניים: יוצרי גאווה ותהילה הם מטומטמים. או הם חושבים שהצופים מטומטמים. איך סרטים כאלה נעשים זה מעבר לכל דמיון. מישהו ישב ועמל וכתב את ה"דרק" הזה. שמו עליו הרבה כסף. אדוארד נורטון בתפקיד הראשי. פשוט סרט איום ונורא.