לורנס מת. תסריטים להורדה. וגם: איזה סרט הוליוודי חדש כשר לפסח?
פיטר אוטול ב״לורנס איש ערב״
פיטר אוטול הלך הערב לעולמו בגיל 81. אפשר לתקצר את הקריירה שלו כמה שרוצים – כולל התפקיד שלו ב״מצדה״ אותו הוא צילם בישראל ואת התפקיד הנפלא שלו ב״הכפיל״ – אבל בסופו של דבר הוא זכה לתהילת עולם בזכות תפקיד אחד: זה של לורנס מ״לורנס איש ערב״ של דיוויד לין מ-1962, סרט שככל שאני מתבגר וצופה בו יותר כך אני אוהב אותו יותר, סרט שסטיבן ספילברג הכריז פעם שהוא צופה בו בכל פעם לפני שהוא יוצא לצלם סרט חדש (בסצינות המדבר ב״מפגשים מהסוג השלישי״ וגם ב״טין טין״, רואים את זה), סרט שהשפיע על דורות של יוצרים (טאטואין הוא כוכב מדברי בגלל ״לורנס איש ערב״). זה סרט שהיתה לי הזכות לראות אותו בעותק 70 מ״מ וגם בעותק דיגיטלי משופץ חדש, זה סרט שאני לא מפסיק להתפעל ממנו – ופיטר אוטול פשוט מושלם שם. באופן שבו הפרסונה הנהנתנית האישית שלו מתמזגת עם דמותו של ת.א לורנס. לפני עשר שנים הוא זכה באוסקר לשם כבוד (אותו הוא סרב בתחילה לקבל, בתקווה שעוד יזכה באוסקר רגיל על משחק, שלא לשם כבוד, אבל בסוף הוא התרצה. אוטול היה מועמד שמונה פעמים לאוסקר ולא זכה).
הפריימים מ״לורנס איש ערב״ תמיד עוצרים את נשימתי. הנה שניים לדוגמה:
===================
ביום חמישי הייתי בדרכי ליס פלאנט לראות את ״ההוביט 2״ כשפתאום צלצל הטלפון באוטו. על הקו היה, כרגיל, הקונספירטור. ״נחתתי״, הוא אמר. לא הייתי צריך לשמוע יותר מזה – בלמתי, סובבתי את המכונית לאחור ונסעתי לכיוונו, מ״ההוביט״ שכחתי לבינתיים, המשימה מולי היתה חשובה יותר. חג המולד הוא חג נפלא – לא שהוא באמת מזיז לי, אבל הוא מביא ארצה לא מעט אנשים מחו״ל ואיתם אנשי קולנוע שמגיעים עם הסקרינרים שלהם – אני מכיר חברי אקדמיה, חברי באפט״א, חברי גילדות, ובמהלך דצמבר אני עושה חתיכת שמוזינג ומלקט מהם את הסקרינרים שהם מקבלים מהגופים שהם חברים בהם. הנה המקבץ איתו ביליתי את הימים האחרונים:
אנחנו עוברים את זה בכל שנה: דצמבר הוא החודש הכי קשה להיות בו מבקר קולנוע. עמיתינו האמריקאים רואים את כל סרטי האוסקרים עד סוף השבוע הראשון לדצמבר ואז הולכים ובוחרים את סרטי השנה שלהם. כל הרשימות מתפרסמות בימים לה. במקביל, הם ממלאים את טופסי ההצבעה לפרסי סוף השנה של האגודות בהן הם חברים (אני מילאתי אמש את טופס ההצבעה במשאל סוף השנה של ״אינדי-ווייר״). הסרטים עצמם יוצאים בהפצות מוגבלות בחצי השני של דצמבר ובהפצות רחבות בתחילת ינואר. בישראל רוב הסרטים האלה יגיעו במהלך ינואר (שזה שדרוג, בעבר סרטי האוסקרים לא היו מגיעים לפני פברואר). לכאורה, רק שבועיים הבדל, לא כזה ביג דיל, בפועל אלה שבועיים שכל כלי התקשורת באמריקה עוסקים בסרטים שאתה לא ראית. אותי זה תמיד משגע. והמפיצים בארץ, שרוב הסרטים האלה כבר בידיהם, לא ממש ממהרים להראות אותם למבקרים בארץ, כי תכל׳ס לא ממש אכפת להם.
אז אני מתרוצץ ומלקט את הסקרינרים כדי להבין מה קורה בעולם שלי.
ואגב כך, אני נתקל גם באנקדוטות משעשעות. האם תוכלו, למשל, לנחש מאיזה סרט לקוח הפריים הסוגר הזה, שבו אנחנו רואים את הלוגואים שמכריזים שהסרט צולם על פילם של קודק, במצלמות של פנאוויז׳ן, עם מיקס דאטאסאט, צבעי טכניקולור והוא כשר לפסח?
קחו שניה להרהור…
התשובה היא: ״בתוך לואין דיוויס״ של האחים כהן, מבין כל מקבץ סרטי האוסקר שראיתי בימים האחרונים, אותו הכי אהבתי. הוא נפלא (חיבבתי גם את ״להציל את מיסטר בנקס״ אבל עם הסתייגויות רבות).
================
ובינתיים, עמיתיי האמריקאים ממשיכים לפרסם את רשימות סרטי השנה שלהם. הנה אן תומפסון ושותפיה לבלוג. תומפסון בוחרת ב״כוח משיכה״ לסרט השנה. ריאן לטנזיו, שכותב גם הוא בבלוג של אן תומפסון, מכריז ש״כנס העתידנים״ של ארי פולמן היה הסרט הטוב ביותר שהוא ראה ב-2013, אבל בגלל שהוא לא הופץ מסחרית באמריקה השנה (הוא ייצא רק בשנה הבאה) הוא בוחר ב״בתוך לואין דיוויס״ וב״כחול הוא הצבע החם ביותר״ כסרטי השנה שלו.
ומבקרי ״וראייטי״ בוחרים את סרטי השנה שלהם. סקוט פאונדס בוחר ב״היא״ של ספייק ג׳ונז; ג׳סטין צ׳אנג בוחר ב״לפני חצות״ (ומציין לשבח את ״למלא את החלל״ של רמה בורשטיין, בחירה שגרמה לי לחייך. בשנה שעברה צ׳אנג היה שופט בפסטיבל ירושלים, בו היה אמור ״למלא את החלל״ להתמודד וממנו הוא פרש ברגע האחרון כדי להתקבל לפסטיבל ונציה. פגשתי אז את צ׳אנג – שידוע כמעריץ גדול של וואנג קאר-וויי – ואמרתי לו שלדעתי הוא יתמוגג מ״למלא את החלל״, שנראה כמו הסרט החרדי של וואנג קאר-וויי. כנראה שצדקתי. אגב, סרטו האחרון של וואנג קאר-וויי נמצא ברשימה שלו במקום השביעי); פיטר דברוז׳ בוחר ב״בתוך לואין דיוויס״ של האחים כהן.
=============
והנה עוד אחד ממנהגי עונת חג המולד והאוסקרים של השנים האחרונות: האולפנים מציעים להורדה בחינם את התסריטים של סרטי האוסקר הבולטים שלהם, בעיקר לטובת מצביעי האוסקרים ופרסי המבקרים והגילדות לקטגוריית התסריט. אבל כולנו יכולים ליהנות מהם. בלוג התסריטאות של אתר ״בלאקליסט״ קיבץ לינקים ל-33 תסריטים חדשים, כולל ״לשבור את הקרח״, ״12 שנים של עבדות״, ״דיברנו מספיק״ ו״אסירים״. כל מי שמתעסק בתסריטאות חייב לקרוא את התסריטים לסרטים הבולטים בעונת האוסקרים הזאת, זה בית ספר חיוני. השתלמות.
גם אני זכיתי לראות את לורנס על מסך ענק בעותק 70 מ"מ, על המסך הענק הענק של האודיאון מארבל ארץ' בלונדון, לפני כ 20 ומשהו שנים. ומאז ועד היום זהו הסרט הטוב ביותר שראיתי אי פעם, וזו גם ההקרנה הטובה ביותר שבה נכחתי. יותר היי דף מהיי דף. אבל כל זה לא היה גורם לסרט לטפס למקום המכובד שלו אצלי? דיויד לין, רוברט בולט ופיטר אוטול אחראים לזה, ואת המשחק הוירטואוזי של אוטול בסרט שמרמז כל כך הרבה דברים שלא נאמרים שם במפורש, בסרט שהוא בה בעת אפי ואינטימי, גרנדיוזי וצנוע, אני לא אשכח. סרט מופלא מכל הבחינות.
יש להוריד את סימן השאלה ולשים נקודה. למה אני רואה את הדברים האלה אחרי שאני שולח?
גם ג'ואן פונטיין מתה. וזה מעציב אותי הרבה יותר מפיטר אוטול, כי למרות שהקריירה שלה היתה פחות ענפה משלו ולמרות שהיא הופיעה בהרבה פחות סרטים ממנו – היא היתה פיסת היסטוריה, אחד הנציגים האחרונים של הוליווד הקלאסית של שנות השלושים/ארבעים שעדיין הילכו בינינו.
Billy Jack
????
אף מילה על הבמאי-שחקן-מחנך…?
ממך ציפיתי ליותר
Tom Loughlin rules
שפילברג מספר בתוספות למהדורה החדשה של לורנס שהסצינה האהובה עליו היא בתחילת הסרט, כשלורנס מחזיק ביד גפרור בוער, נושף עליו בחוזקה והשוט נחתך לזריחה במדבר. מדויק, עדין וחדשני יחסית לסרטים שעשו אז, כולל אפיים.
ואוטול היה מעט מוגזם ותיאטרלי, כך תמיד היה. אבל הכימיה שלו על המסך עם עומאר שריף, היא הדובדבן האמיתי של הסרט הזה. וכמובן עיניו הכחולות מביטות לאופק המדבר. גם אני נולדתי מחדש עם הסרט הזה, בדיוק כמו ששפילברג מספר.
בתקופה שבה אנשים הקימו אתרי אינטרנט שמוקדשים לתחומי העניין שלהם (לפני שהבלוגים וויקיפדיה תפסו את מקומם של אתרים כאלה) קריסטן בראנן הקימה אתר מצוין בשם "מקורות מלחמת הכוכבים", שבו היא דנה לעומק במקורות ההשראה של ג'ורג' לוקאס. העמוד באתר הזה שמוקדש ל-"חולית" (הספר של פרנק הרברט) דן גם בלורנס איש ערב (אם כי הוא עוסק יותר בלורנס כדמות היסטורית ומזכיר רק בחטף את הסרט):
http://moongadget.com/origins/dune.html