קודש וחול. מוות וחיים. יום ולילה.

אתמול בצהריים, כפר חב"ד. הלוויית שלוחי חב"ד במומבאי.

צילום: אמנון וינר

אתמול בערב, תל אביב. איזושהו גוף מארגן אירוע טרום בכורה לסרט "נער החידות ממומבאי" ("Slumdog Millionaire") ואני מתפלח פנימה.

"נער החידות ממומבאי"

התחזית שלי: צפו ללהיט היסטרי כשהוא ייצא בארץ ב-22 בינואר. דני בויל מביים "טריינספוטינג" להורים של הקהל של "טריינספוטינג", או לקהל של "טריינספוטינג" שכבר התבגר ממילא. הסרט מלא אנרגיה, כולם כל הזמנים רצים בו, המון מוזיקה, שילוב בין דרמת מתח בריטית וסרט בוליוודי ססגנוני. והאופן שבו העלילה משלבת לתוכה את השעשועון "מי רוצה להיות מיליונר" כעמוד שדרה נרטיבי הוא הברקה – גם איחוד בין טלוויזיה לקולנוע, ובין מזרח למערב. אבל רגע: האם תהיה לפיגועים במומבאי השפעה על הקהל הישראלי? ואם כן, איזו השפעה? חיובית או שלילית? והעובדה שהגיבור הוא מוסלמי תרתיע? אני מניח שלא. הספר עליו מבוסס הסרט מצליח בארץ, והפסקול בוודאי יימכר היטב, ויש בסרט שפע אקזוטיקה ותחושת אגדה כדי שהוא ימיס התנגדויות. אני צופה מועמדויות לאוסקר על הסרט, הבימוי, התסריט המעובד (של סיימון בופוי, שכבר היה מועמד על "ללכת עד הסוף"), הצילום (של אנתוני דוד מנטל), והעריכה. האם יזכה? בשלב זה מסופקני (למרות שמפתה לדמיין אותו כ"שייקספיר מאוהב" של השנה). עוד נראה.
בשוט הנ"ל, המצלמה פונה קצת שמאלה ושם נדמה לי שרואים מרחוק את מלון הטאג' מאהל. כל שאר הסרט חף מרגעים שיעשו פלאשבק למתקפת הטרור של השבוע שעבר.

ואגב: משונה שדווקא סיימון בופוי עיבד את הספר לסרט ולא – נגיד – סטיבן נייט, האיש שהמציא את "מי רוצה להיות מיליונר" והפך בשנים האחרונות לתסריטאי ("סימנים של כבוד", "דברים יפים מלוכלכים").
ועוד אגב: "נער החידות של מומבאי" עוסק, בין השאר, במעבר של העיר ההודית מהיותה "בומביי" ל"מומבאי". אז אם אנחנו כבר מתרגלים לקרוא לה מומבאי האם לא מתבקש לשנות את שמה של תעשיית הקולנוע בעיר מבוליווד למוליווד?

ציוץ