סליחה. פורים חלף והעייפות שבאה איתו התפוגגה ואני עכשיו עסוק בצפייה מרוכזת של ״בלש אמיתי״. שני פרקים לסוף. אני יכול לדמיין איך אפשר לקצר, להדק, ולעשות מזה סרט אחד רצוף של כחמש שעות. אז אני מיד חוזר אליו. אבל בינתיים, כמה תגובות לענייני היום:

1.

איתן גפני, הבמאי של ״בשר תותחים״, הוא גם בעליו של בלוג קולנוע נהדר בשם ״רוזבאד״, ושם הוא כתב היום פוסט זועם על החלטת הצנזורה להגביל את הצפייה בסרטו מגיל 16 ומעלה. גפני טוען שסרטו מתאים לבני 14 ומעלה (ומציג את חוסר העקביות של הצנזורה בכך שאת ״פיראנה״ הם הגבילו מגיל 14 ואת ״מלחמת העולם Z״ הם הגבילו מגיל 12). תכף נדבר על זה, אבל את עיני תפס משפט אחר מהטקסט שלו: ״רצוי שתדעו שבגלל עוד מחלה של תעשיית הקולנוע (הידד לקומבינות), אני לא אראה אגורה אחת מההקרנות המסחריות בבתי הקולנוע של הסרט שלי. זו האמת לאמיתה – אני לא אראה אגורה אחת מזה, ואני ממש בסדר עם זה. ל"בשר תותחים" יש קריירה בחו"ל, והחזר ההשקעה יבוא משם.״ וואלה? אף לא אגורה? נתון שנקבע עוד לפני שהסרט יוצא? גם אם הוא ימכור מאה אלף כרטיסים? איך זה יתכן? מי המפיץ שלך ולמה אתה מרשה לו ככה? ואם זה התנאי להפצה (״דע, שלא תראה אגורה ממנו״), למה להפיץ בכלל? העלה אותו ליו-טיוב וקבל דולר על כל אלף צפיות. יותר מאגורה. אז את זה לא הבנתי.

נחזור לעניין הצנזורה. גפני חושף יפה את חוסר העקביות של הצנזורה. מצד שני, צנזורה זה לא מוסד עקבי. אחרת היו מריצים אפליקציה שתמדוד דם, אלימות וסקס ותוציא תדפיס עם ציון וסיווג בסוף. מצד שלישי, אני חוזר על זה בעל פעם מחדש כי אני באמת מופתע מבמאים שמופתעים מהצנזורה: אם עשיתם סרט אימה, למה אתם רוצים לקבל סיווג המגביל לגיל 14? כשסרט אימה אמריקאי מגיע עם סיווג PG-13 אנחנו מזלזלים בו, כי הוא מיתן את האלימות כדי להתאים לקהל צעיר. כלומר, עשה פשרות ז׳אנריות בשביל הכנסות גדולות יותר. והנה באה הצנזורה הישראלית ונתנה ל״בשר תותחים״ את הסיווג המקביל בארץ ל-R האמריקאי (הסיווג שיקבל ״בשר תותחים״ באמריקה לכשיופץ שם). אני לא מבין את הטענות. סרטי אימה לא מיועדים לילדים (וזה לא משנה אם הם רואים את זה ממילא) ואם הבמאי של ״בשר תותחים״ חושב שהסרט שלו מתאים לבני 14, הבעיה אינה עם הצנזורה.

ובעיקר, יש לי תחושה של חיפושים אחר תירוץ. כן? המניעה מבני 14 מלקנות כרטיס לסרט – באולמות הרבים שבהם דורשים מרוכשי הכרטיסים להציג תעודת זהות כי לא היה להם את השכל לקנות את הכרטיס באינטרנט או במכונה בכניסה לאולם שלא שואלת לשמם – זה מה שמונע מ״בשר תותחים״ להפוך לשובר הקופות הגדול של התכף-אביב? נו.

אנחנו צריכים להקים קרן לפיתוח תירוצים. בכל יום ראשון אחרי יציאה של סרט ישראלי חדש אני פונה ליחצניו כדי לקבל את נתוני מכירות הכרטיסים לסוף השבוע הראשון. אם מפיצים סרטים כמו בלוקבאסטרים אמריקאים אני רוצה דיווחי קפה כמו בלוקבאסטרים אמריקאים. הנוהל קבוע. אם הסרט מכר למעלה מ-5,000 כרטיסים בסופ״ש הראשון, הם יתנו את המספר בשמחה. אם זה מתחת לזה, אני אף פעם לא אקבל את המספר ״מכרנו 800 כרטיסים״ אלא רק תירוצים: ״היה מזג אוויר מאוד אביבי בסוף השבוע, הנתונים היו מאוד נמוכים בכל הסרטים״, או את אחיו התאום ״היה מזג אוויר מאוד גשום…״. או ״היה משחק כדורגל״ או ״היה גמר ׳מאסטר-שף׳״ או ״היה פיגוע/מלחמה/מצב בטחוני מתוח לאנשים לא היה ראש לצאת מהבית״ או ״שיבצו אותנו רק באולמות הקטנים״. ולי זה קצת לא נעים, כי אני זוכר סרטים ישראליים שהצליחו מאוד גם בגשם וגם באביב וגם בימי מונדיאל וגם במלחמות. וגם עם הגבלת צנזורה מגיל 16 ומעלה (וכאן מקבל מיה דרייפוס טפיחה על השכם על כך שסרטה ״ההיא שחוזרת הביתה״ הוגבל לבני 16 ומעלה ולא ראיתי אותה מצייצת על זה).

לסיכום, כן – הצנזורה בארץ מעפנה. כמו הצנזורה בכל העולם. אבל איזה מזל שהם קיימים, כי אחרת את מי נאשים?

2.

עוד בעיות של הקולנוע הישראלי? קראו בבקשה את הפוסט הזה של המפיקה נעמי לבארי.

ציוץ