24 יולי 2006 | 02:39 ~ 41 תגובות | תגובות פייסבוק

להתעורר

זהו. הגיע הזמן לנער את אבק האסקפיזם ולצעוק: לעצור את המלחמה הזאת מיד!

=======

כששוחחתי עם אלן ברלינר בפסטיבל ירושלים דיברנו על כך שבחמש השנים שחלפו בין סרטו הקודם לסרטו הנוכחי, “ער לרווחה”, הקולנוע התיעודי עבר מהפכה באמריקה והפך למוצר מסחרי לכל דבר, עם להיטים ושוברי קופות. האם הוא לא מרגיש שהוא קצת נשאר מחוץ לחגיגה? “בשלב מאוד מוקדם של הקריירה שלי”, הוא ענה, “הבנתי שאני לא הולך להתעשר מהעבודה שלי. וזה בסדר גמור מבחינתי. גם אשתי שרי השלימה עם זה. אני בא מעולם האמנות הפלסטית, מבחינתי זה הישג אם סרט שלי מוקרן פעם אחת בגלריה. אף סרט שלי לא הוקרן מעולם בקולנוע באופן מסחרי, ואני מעדיף להקרין את סרטי בפני סטודנטים ולחשוב שאולי איכשהו זה ישפיע עליהם, מאשר לזכות להפצה מסחרית רחבה של סרטי”.
יום אחרי שיחתנו נודע לי ש”ער לרווחה”, שהופק בשיתוף HBO, ייצא לבתי הקולנוע באמריקה באיזור נובמבר, כדי להכשיר אותו לקמפיין לאוסקר. כשנתקלתי בברלינר שוב בסינמטק, ברכתי אותו על כך שהנה יוצא סרטו הראשון להפצה מסחרית. “כן”, הוא חייך, “נחמד ששמת לב. אבל זה יהיה רק בעותק אחד בלוס אנג’לס. האנשים ב-HBO רק רוצים לבדוק את האפשרות הזאת, זה לא נראה לי משהו רציני במיוחד”. אבל כנראה ש-HBO מאמינה בסיכויי האוסקר של ברלינר יותר ממנו, כי כשהגיע הזמן לקנות את זכויות ההקרנה של הסרט בישראל, הם שמרו לעצמם שם מרווח די מכובד, בתקווה שיהיו לו חיים גם בבתי הקולנוע.
מי שקנה את זכויות ההקרנה של “ער לרווחה” בארץ הוא ערוץ יס-דוקו (שבכך מחזיק בידיו את ספריית סרטיו המלאה של ברלינר). הסרט יוכל להיות מוקרן בערוץ לא לפני 1.5.2007. רק עוד תשעה חודשים.

===============

הווארד פיינסטין, שהיה בצוות השיפוט של פסטיבל ירושלים בקטגוריה הדוקומנטרית ובסרט הקצר, מסכם את הפסטיבל. שמחתי לקרוא שהשופטים הישראליים סרבו להגיע לארוחת הערב המסורתית בביתו של אהוד אולמרט, אירוע שאני מקפיד להתרחק ממנו, מסיבות פוליטיות לחלוטין, מיום שהוזמנתי אליו לראשונה. שמחתי גם לקרוא שהוא הבחין ב”הבטחוניים” של שמעון דותן, סרט תיעודי מרשים מאוד, שאמנם יצא מהפסטיבל בידיים ריקות מפרסים, אבל כנראה הותיר רושם בקרב השופטים.

============

שלשום מלאו 60 שנה לפיצוץ מלון המלך דוד על ידי מחתרת האצ”ל. אתמול קיבל עמוס גיתאי פרס על מפעל חיים בפסטיבל הקולנוע היהודי בסן פרנסיסקו. צירוף מקרים?
אפרופו, עמוס גיתאי. תראו איזה ראיון מצחיק ומשונה מצאתי איתו. הראיון, שנערך השבוע לרגל הצגת סרטיו בסן פרנסיסקו, נעשה על ידי ברנש שמודה שאהב את סרטיו אבל כנראה לא ממש הבין אותם, או אפילו ראה אותם. אבל דווקא בגלל שהשאלות כל כך אינפנטיליות, התשובות של גיתאי נורא ברורות. סוף סוף מישהו מבקש ממנו שיסביר למה הוא התכוון. זהב.

================

והנה עוד חומר קריאה משובח. תמלול של מפגש שנערך בפברואר בין מייק ניקולס ואיליין מיי. השניים שוחחו, וענו לשאלות מהקהל, אחרי הקרנת סרטה של מיי “אישתר”, במסגרת רטרוספקטיבה של כל סרטיה שנערכה בלינקולן סנטר (המילה “רטרוספקטיבה” נכתבת מעט בציניות: מיי, אולי הבמאית הכי מושכת-צרות בתולדות הוליווד, ביימה בסך הכל ארבעה סרטים, שלושה מתוכם כמעט נגנזו, נערכו מחדש, ונלקחו משליטתה).
ניקולס ומיי התחילו את הקריירה ביחד בשנות החמישים כצמד קומי בשיקגו, שזכה להצלחה אדירה ברחבי אמריקה. ניקולס הפך לבמאי תיאטרון מבוקש בשנות הששים, ומיי נהייתה מחזאית ושחקנית. ניקולס הפך מאז לאחד מבמאי התיאטרון והקולנוע המהוללים, המצליחים, והחשובים בתולדות הוליווד המודרנית (סרטיו הראשונים, “מי מפחד מווירג’יניה וולף”, “הבוגר”, “ידע הבשרים” ו”מילכוד 22″ עשו מהפכות של תוכן וצורה בהוליווד). מיי, אם מאמינים לאגדות, היתה לעומתו במאית קפריזית, שמושכת אליה רק צרות ומחלוקות. השיחה הנוכחית ביניהן, כמו גם ההכרה המחודשת והמוצדקת לה זוכים סרטיה (שהיו לא פחות מהפכניים, אלא שזכו לפחות תשומת לב מצד העולם כי איש כמעט לא ראה אותם), מעניקה קונטקסת פמיניסטי ל”קללה” של איליין מיי: היא היתה אשה שלא הסכימה להיות נחמדה. ואת זה בהוליווד, כנראה עד היום, לא מצליחים לקבל.
נ.ב: למנהלי הסינמטקים – ארבעה סרטים בסך הכל, עותקים חדשים, הם כבר מסתובבים, אפשר אולי גם?

=============

יש מעט מאוד שירים של דפש מוד שאני לא אוהב, ו”I Just Can’t Get Enough”, עוד מהפאזה הוינס קלארקית שלהם, עומד בראשם. לא מעט בגלל התגובה הישראלית המעט ניאנדרטלית אליו, כשהוא מנוגן מול המונים, שמעולם לא הצלחתי להבין לא רק איך, מתי ולמה היא נוצרה, אלא בעיקר למה היא שרדה עד היום והפכה למעין תגובת פולחן מוסכמת.
אבל הנה, רגע לפני דפש מוד יתמודדו לראשונה בחיים עם 49,999 איש (מינוס אני) צועקים “בפה, בתחת” בעברית בפזמון של השיר (שאפשר רק להתפלל שהם לא ינגנו), יש שני בלוגרים שמצליחים להתמודד בהומור לא רע עם התרומה הגדולה ביותר של ישראל לאלקטרו-פופ הבריטי של האייטיז.
אודי שרבני כתב תסריט משעשע מאוד, המוצע לכל דיכפין, להפקת מוקומנטרי על האיש שהמציא את “בפה, בתחת” (ורק הערה קטנה לסיפא של התסריט: אני כמעט בטוח, אם כי חלפו כבר 20 שנה ומי באמת זוכר, שקריאות ה”בפה, בתחת”, כמו גם ההצלחה ההיסטרית של השיר במועדונים בארץ הגיעו רק ב-1985, כשיצא אלבום האוסף הראשון של דפש מוד. זו היתה השנה בה הערסים גילו את דפש מוד. “Speak and Spell”, האלבום מ-1981 ממנו לקוח השיר, בכלל לא יצא בהדפסה מקומית בארץ אז).
והנה עוד מישהו שכותב לדפשים מכתב בו הוא מאיץ בהם לשיר את השיר בהופעתם בפארק, ומסביר להם את פשר התגובה ההמונית אליו. אם זה לא היה כל כך מביך, הייתי חושב שזה די שנון.

=============

ובחזרה לשורה הראשונה: זה הזמן להיות פוליטי. וזה המקום שלי לעשות את זה. להפסיק את המלחמה עכשיו! די עם “יחד ננצח”, “יחד נתגבר”, “יחד נתחבק”. די. פשוט לצאת מלבנון. עדיף ביום ה-12 מאשר ביום ה-1012.

41 תגובות ל - “להתעורר”

  1. רון 24 יולי 2006 ב - 3:08 קישור ישיר

    מתי כבר תבינו שעמוס גיתאי הוא בלוף? אני כבר לא מדבר על האישיות הלא נעימה שלו כאדם והיחס הבוטה והיהיר שהוא מפגין כלפי שחקניו…אבל ראבאכ האיש עובד על כולם בעיניים. התסריטים שלו (אם אפשר לקרוא להם ככה) מגוחכים, לא אמינים, דלים. הסרטים שלו כביכול ניסיוניים ובעצם מוגבלים וילדותיים. מה שכן? האיש הוא נוד נפוח. ראיתם איך הוא הסתובב בקאן עם האומללות ששיחקו את הזונות באחד מסרטיו האחרונים והנצלניים? איך הוא התעלל בשחקניות האלה בסרט. הפשיט אותן בצורה מבזה, השפיל אותן, גרם להן להיאנס. איזה איש אטום ודוחה. נמאס שכל מיני עכברי סינמטקים מזוגגי עיניים מוציאים בסרטיו את האור. תשאלו את שמוליק קלדרון שעבד עם האיש והיום לא מתקרב אליו מי האיש הזה באמת. בלוף מחורבן.

  2. איתי 24 יולי 2006 ב - 3:21 קישור ישיר

    למה אתם, העיתונאים, חייבים תמיד להיות שמאלנים?

    רוה לאיתי: ולמה אתם, הימנים, תמיד בעד מלחמות?

  3. יעל 24 יולי 2006 ב - 9:40 קישור ישיר

    אני איתך בקריאה, מספיק כבר עם המלחמה הזאת..
    ולעניין אחר, קראתי את דבריו של הווארד פיינסטין על הפסטיבל וזה פשוט מקומם. היו עוד 11 סרטים בפסטיבל שלא קשורים בסיכסוך והם זכו להתעלמות מוחלטת ובעצם אם קוראים את דבריו בעיון ניתן להבין שלא היה להם שום סיכוי מהתחלה, כי האגנדה הפוליטית גברה על העשייה הקולנועית, והוא כמו שאומרים “לא ספר” בכלל סרטים מצוינים על גילוי עריות או עובדת זרה שחוזרת לילדיה או סרט אישי או רקדנית בסרט מקסים בקיצור נדמה שהאדון המכובד בא עם אגנדה משלו ולשאר הסרטים לא היה סיכוי אף פעם.. מה לא?!

  4. VAN ERIK 24 יולי 2006 ב - 10:19 קישור ישיר

    יש בסופרמן מחווה לתפוז המכני כאשר האשה של לקס לוטר נוסעת בלי בלמים.

    זהו? זו המחווה היחידה לסרטים אחרים שמצאת ב”סופרמן”?

  5. עידן 24 יולי 2006 ב - 10:35 קישור ישיר

    השחקן היפני מאקו שהיה מועמד לאוסקר משנה על סרטו הראשון היאנג צה הגועש מ1966 עם סטיב מקווין, מת מסרטן בגיל 72. מאקו הופיע בעשרות סרטים ותוכניות טלויזיה כמו זכרונותיה של גיישה, פרל הארבור, הוואי חמש אפס ועוד.

    יאיר רוה: ואם הדיווחים מקומיק-קון נכונים, הוא גם מי שדיבב עכשיו את דמותו של ספלינטר בגרסת האנימציה החדשה של “צבי הנינג’ה”? ראיתם את הטיזר?

  6. הפינגווין 24 יולי 2006 ב - 10:55 קישור ישיר

    1. לקרוא “לעצור את המלחמה הזו מיד!” כל אחד יכול. למעשה, נדמה כאילו בכל מדינה בעולם יש איזה שמוק שעומד עם רמקול וקורא להפסיק מיד את התוקפנות הישראלית (או ציונית), כאשר בעקבות זאת, מתראיין איזה פוליטיקאי מעונב שחוזר על האג’נדה הקבועה “אנו מאמינים שיש לישראל את הזכות להגן על עצמה” (וואלה?). השאלה האמיתית היא, מה אתה מתכוון לעשות עם ההצהרה הזו, במיוחד כאשר היא לא מתואמת עם דעת הרוב.

    2. מעניין אם יש פה עוד מישהו חוץ ממני שלא ראה אפילו סרט אחד של עמוס גיתאי ומרגיש בסדר.

    3. יצא לי לקרוא את הסיכום של הווארד פיינסטיין וההתמקדות הכמעט בלעדית שלו בסרטים פוליטיים, עצבנה אותי.

  7. קורא 24 יולי 2006 ב - 11:08 קישור ישיר

    היית מאמין שיש אנשים לא צעירים כבר (30) שאין להם מושג מה זה “בפה בתחת” ולא שמעו מעולם על הנוהג הזה?
    יש סיכוי יותר מסביר שהקהל לא ישיר את החלק הזה בפזמון פשוט כי רובו כבר לא מודע אליו, ולמעשה, זה שכותבים על הנוהג הזה כרגע הוא מה שידליק אותו מחדש?

    רוה לקורא: אני מעדכן את המניין: 49,998 צופים. אתה העתיד של המדינה שלנו.

  8. תום 24 יולי 2006 ב - 11:31 קישור ישיר

    עם כל ההסתייגויות המובנות מסרטיו של גיתאי, נדמה לי שהפעם האשמה כולה במראיין, שהבעיה האמיתית היא שאין לו שום ידע היסטורי או תרבותי שיאפשר לו להבין את הסרטים, והוא גם לא עשה שום מאמץ לרכוש ידע כזה. לכן נדמה לי שגיתאי לא ממש מסביר פה שום דבר שיאפשר לפענח באמת את סרטיו (הדברים שהוא “מסביר” הם דווקא המטאפורות הבנאליות שהן מובנות גם כך), אלא רק נותן את ראשיתו של הקונטקסט הדרוש, ונדמה לי שבין השורות אני שם לב לכך שגם הוא נדהם מחוסר הקומפטנטיות של המראיין. אם אני זוכר נכון, פרסמת פעם ראיון שלך עם יורגו ארווניטיס (אם אני טועה וזה התפרסם במקום אחר, סליחה), שהיה מאלף הרבה יותר כי הוא יצר את הרושם שמעבר לתקשורת הבעייתית של גיתאי עם האנשים שעימם הוא עובד, ההחלטות הקולנועיות שלו מונעות לעתים קרובות על ידי מקריות ולאו דווקא על ידי איזושהי משנה קולנועית ברורה. אני זוכר שעל אף העובדה שארווניטיס ניסה להיות מנומס, הרושם שאיתו יצאתי מהראיון לגבי גיתאי היה לא נעים ולא מרשים כלל.

  9. תום 24 יולי 2006 ב - 11:32 קישור ישיר

    וחוץ מזה, שכחתי: כן, לעצור את המלחמה מיד, וכל הכבוד שאתה כותב את זה בראש חוצות.

  10. בוביץ 24 יולי 2006 ב - 12:47 קישור ישיר

    ואני אומר די לחטיפות חיילים
    ואני אומר די לחיזבאלה אירגון שאוסף נשק ומטרתו היא טרור ולהשמידנו
    ואני אומר די לטילים שפוגעים באיזור הצפון
    ואני אומר די למחבלים
    העובדה יצאנו מלבנון קודם ונהה שוב קרה שאנחנו צריכים לחזור ללבנון
    כי מה זה שנצא בלבנון באמת פותר את הבעיה? מה חזיבאלה עדיין תהיה קיימת אם נצא מלבנון.
    נכוןרוצים שלום אבל בשביל שלום צריך שני צדדים
    דווקא כל זה מוכיח שהיציאה מלבנון היא מוטעית .
    זה לא שנצא מלבנון זה יפתור את הבעיה.
    חיזבאלה ישמיכו להתקיים ויאספו נשק ויחכו למלחמה הבאה.

    באמת יאיר אתה חושב שצריך פשוט לצאת מלבנון
    ולהשאיר את חיזבאלה להתקיים ולחכות מתי שיהיו להם טילים לכל הארץ ?

    זה לא קשור לשמאלני או ימני(שניהם טועים)
    סזה השאלה היא מה הצעד הנכון
    לצאת מלבנון זה לא פתרון
    זה פשוט לחכות למזל
    כבר יש יותר סיכויים שתזכה בלוטו .

  11. עופר ליברגל 24 יולי 2006 ב - 12:58 קישור ישיר

    לבוביץ: ואם נהיה בלבנון חיילים לא יחטפו או יהרגו? ומה אם תושבי לבנון, אין להם זכות לחיות בלי הפצצות וצבא זר בארצם? ואם נשמיד את החיזבאללה (מה שכנראה אנחנו לא מסוגלים לעשות) לא ברור שיבוא ארגון טרור חדש במקומו, כנראה של אנשים שאיבדו את בתיהם במלחמה הנוכחית?
    אם נשאר בלבנון חיזבאללה לא יכחה למלחמה הבאה אלא יפעל נגנדו שם כל הזמן, ויעזרו לו צבא לבנון וצבא סוריה שישבו ויפלוש ללבנון. צה”ל עדיין מציג את עצמו כצבא מוסרי (ויש רבים שיערערו על זה נוכח מדדי ההרס בלבנון) וכזה הוא לא יכול לשהות דרך קבע במדינה זרה.
    צריך הדברות ,צריך כוח בינלאומי בלבנון, צריך להפסיק את הלחימה, גם אם זה ידרוש ויתורים מצד ישראל וגם אם זה יעניק לחיזבאללה תחושה של ניצחון. לא איכפת לי להפסיד במלחמה עם אנשים יפסקו להירג והחיים יחזרו למסלולם.

  12. דניאל פאיקוב 24 יולי 2006 ב - 14:31 קישור ישיר

    למה העיתונאים חייבים להיות שמאלנים באמת? אנשי הימין מתבקשים לצאת לי מהארנק ולהתחיל לפתוח בלוגים.

  13. רתם 24 יולי 2006 ב - 15:30 קישור ישיר

    לעניין עמוס גיתאי –

    למי שיש איזשהו עניין בסרטיו של האיש, כמוני, כדאי שיעשה לעצמו טובה ויקרא את ספר השיחות המעולה של אירמה קליין “עמוס גיתאי – קולנוע, פוליטיקה, אסתטיקה”. ללא ספר, מהטופ פייב של ספרים על הקולנוע הישראלי (ולא שיש לו הרבה תחרות): ממצה, אינטליגנטי ונותן הרבה תובנות על היצירה של אחד הקולנוענים החשובים היום בעולם.
    יאיר, היתכן שלא קראת את הספר?

  14. נונין 24 יולי 2006 ב - 15:34 קישור ישיר

    ועכשיו אחרי שהבנו מי המציא את “בפה, בתחת” נשאלת השאלה מי המציא את “אבטיח בשקל” (או שזה רק קטע של החורבה)

  15. חן חן 24 יולי 2006 ב - 15:41 קישור ישיר

    אנשי הרוח והעיתונאים הם שמאלנים כי זאת הנורמה
    אין להם באמת מושג על מה מדברים
    הם לא יודעים מה זה ערבים ומה קורה בצפון (או בדרום, או בעירק)

  16. בועז פדידה 24 יולי 2006 ב - 15:44 קישור ישיר

    אם לא הובן (ולא הובן) לא באמת ציפיתי שהמכתב שלי ייקרא ע”י חברי הלהקה. אני לא חושב שעלינו להתבייש בישראליותנו, כי מה לעשות – כאלה אנחנו.

    “בפה, בתחת” עיצב הן את חיי התרבות שלי והן את חיי המין שלי (ושל כל כך הרבה אחרים). מי שלא מכיר – הגיע הזמן. “אבטיח בשקל” לרייג’ אגאינסט דה מאשין הומצא לדעתי במועדון האוס און 26 או באחד מגלגוליו, אך השכיל לחלחל לכל שכבות האלטרנטיבה. התשובה החנאנית (שכרונולוגית דווקא קדמה לאבטיח) היא “כד קטן” לחומה של פינק פלויד.

    בברכה,
    “עוד מישהו שכותב”.

  17. VAN ERIK 24 יולי 2006 ב - 15:45 קישור ישיר

    אני שונא את עמוס גתאי, אבל ממשיך לראות את סרטיו.
    ובגלל סרט אחד שלו, סרט אחד שגרם לי להבין שאני חירניק מנייק, והכל קרה כאשר ראיתי את יומן שדה. כמובן בלי להבין שזה אותו אחד אם אגו נפוח שעושה סרטים אם תסריט רע שחייב ללכת ללמוד קצת בסם שפיגל תסריטאות.
    יומן שדה גרם לי להבין שאנחנו לא תמיד צודקים, גרם לי להבין שכאשר נכנסתי לבניין דירות בראממלה ועברתי דירה דירה, ובדירות אלו היו ילדים, לסביות נוצריות, נשים זקנות וכן גם קלצ’יניקובים, הבנתי שיש משהו רע מאוד. והיום למרות הקריאה שלך יאיר “להפסיק את האקספסיזים…” היא גם בריחה, אבל עכשיו שעשיתי לעצמי צפייה מחודשת ביומן שדה, אני שואל את עמצי האם אני ילך לצו שמונה שלי.
    נ.ב
    בקשתה שיכתבו איזה סרטים בסופרמן הוא עושה להם מחווה, וזה הראשון שקפץ לי.

  18. רון 24 יולי 2006 ב - 18:28 קישור ישיר

    צריך לבדוק למה גיורא עיני מקרן רבינוביץ’ מאשר שנה אחר שנה באופן אוטומטי תקציבים לסרטיו העלובים של עמוס גיתאי? האיש הרי הוכיח בכל עשרות סרטיו שבינו לבין אומנות הקולנוע. אגב, יש סצנה אחת שנחרטה לי בראש מסרטו של הזונות הרוסיות (שכחתי את השם): עומד שחקן ומשפריץ בצינור גומי על חבורת נערות רוסיות עירומות רועדות מקור שמנסות להימלט מפניו כמו עכברים במלכודת. והסצנה הארוכה הזאת (קרוב לעשר דקות) צולמה במין ריאליזם מקפיא, מה שנתן לי להבין שמאחורי השחקן עם הצינור גומי עומד במאי רע אכזרי ונצלן שמחייך כל הזמן מאחורי החזות האינטלקטואלית שבהם הוא מנסה לכסות את ערוותו האומנותית.

  19. סטארי-נייט 24 יולי 2006 ב - 19:11 קישור ישיר

    ומי בדיוק נציגי הימין שוחר המלחמות בסיפור הזה, פרץ? אולמרט? לבני? חלוץ? רוני דניאל?
    בתור מתנחלת המחמד ונציגת הימין הקיצוני של סינמסקופ אני חייבת להצהיר שאנחנו אכן תמיד בעד מלחמות, אבל עדיף מלחמות בוץ בביקיני (ובמיוחד בקיץ).

    רוה למתנחלת המחמד: על ראש הימני בוער הכובע? כל מה שהתכוונתי הוא שלמה ההצהרה שלי “די למלחמה” גוררת את התגובה “למה אתה שמאלני?”. ממנה אני מבין שמי שקורא להפסקת המלחמה הוא שמאלני, ומי שקורא להמשיך במלחמה הוא ימני. אז למה, אני שואל, הימנים הם בעד המלחמה? ואגב, פרץ, חלוץ, אולמרט, לבני, ורוני דניאל אינם שמאליים. ההתנתקות לא היתה אקט שמאלי. בניית החומה אינה אקט שמאלי. אבל חי נפשי, זו הפעם האחרונה שאני מעלה כאן פוליטיקה.

  20. james newton howard 24 יולי 2006 ב - 22:53 קישור ישיר

    לפינגווין:
    אל תרגיש רע, גם לי לא יצא מעולם לראות סרט של גיתאי במלואו. ואם לשפוט לפי חלקי סרטים שלו שכן ראיתי (וביקורות שקראתי), לא מדובר בהפסד נוראי.

    ליאיר, עופר ושאר עוכרי ישראל:
    חלאס עם כל ההטפות והצדקנויות האלו! בימים כתיקונם זה סתם מעלה את הסעיף, אבל בימים אלו זה כבר גובל בבגידה.
    אני לא רואה את עצמי כאדם ימני, ואני גם לא רוצה לגרור את הבלוג הזה לויכוחים פוליטיים, אבל קיבינימאט! נכפתה עלינו מלחמה, אף אחד לא רצה בה ואף אחד לא טוען שזה דבר חיובי, אבל זה הפתרון היחיד כרגע (ומי שטוען אחרת פשוט חי בהכחשה). גישה תבוסתנית כמו שלכם ממש לא תחזיר את החיים למסלולם, היא פשוט תשלח אותם לאבדון. אפשר רק להודות לאלוהים שאתם לא מנהלים את המדינה, אחרת היינו כולנו בסכנת הכחדה.

    רוה לג’יימס: קרא את שפתי: די למלחמה! לא משנה מה אתה חושב וכמה רגשות נקמה ותחושות של צדק קמאי אתה אוצר בתוכך, גם אתה צריך לקרוא ולקוות לזה. אם מספיק אנשים יחשבו ככה, זה יקרה. משני צדי הגבול.

  21. עופר ליברגל 24 יולי 2006 ב - 23:34 קישור ישיר

    לjames newton howard:
    עוכר ישראל עוד לא קראו לי, אז אני אנסה להסביר:
    העמדה שלי (ושל אחרים בשמאל) לא באה מתוך דאגה ערבים אלא מותך דאגה לישראל. לדעתי נכנסו עכשיו לסבב של חילופי אש עם החיזבאללה שבסופו של דבר נגיע להפסקת אש שפרטיה פחות או יותר מדווחים באמצעי התקשורת. מכיוון שממש לא בא לי עוד כמה ימים של טילים על הצפון וחיילים הרוגים אני חושב שצריך להגיע להספקת אש עכשיו. ואני חושב שהרס שעשינו בלבנון עלול להנקם בו בעתיד בדמות עוד אירגוני טרור או עוד טרוריסטים.
    בימים הראשונים של המלחמה הייתי באירופה בשיחות ספורות שהיו לי עם המקומים הסברתי את העמדה הישראלית, אבל בארץ אני חושב שחשוב שנשמע גם עמדות אחרות שלא עולות עם כל הססמאות שהתקשורת דוחפת לנו (“ישראל חזקה” “יחד ננצח” ועוד כל מני דברים רייקנים)

  22. עדן 25 יולי 2006 ב - 0:31 קישור ישיר

    זו פעם אחת שאני נאלץ לסכים לגמרי עם יאיר – את המלחמה הזו צריך לעצור עכשיו. עזבו מוסריות וילדים מתים, גם אם מסתכלים על זה רק מבחינת האינטרסים של ישראל, הקטיושות על צפון הארץ פוגעות בכוח ההרתעה שלנו הרבה יותר משני חיילים חטופים וכל ההרס של לבנון ייגמר עם נסראללה בשלטון.
    ולחן חן שאמר שעיתונאים הם שמאלנים כי הם לא יודעים מה קורה בצפון – אני גדלתי בקיבוץ גבת שבעמק יזרעאל שעכשיו חוטף קטיושות פעם ביום ואחרי כל פעם כזאת אני מייד מתקשר להורים שלי לראות שהם בסדר. אז יש גם שמאלנים שמכירים את הצפון טוב מאד.

  23. luko 25 יולי 2006 ב - 0:52 קישור ישיר

    לעופר ליברגל

    בלי לקבוע עמדה בויכוח השטחי (לא צפוי אחרת) שמלווה בסיסמאות האופיניות לכל צד (וגם זה צפוי) אבל בכ”ז. למה זה נראה לך מובן מאליו שההרס בלבנון יצמיח בהכרח עוד טרור בצד שלהם ומאידך אתה לא מעלה בדעתך, למשל, שההרס בצפון הארץ יצמיח טרור יהודי???? אתה מבין עופר יקירי, אתה זורק סיסמא מבלי לבדוק את התקפות שלה ומתוך יחס מזלזל בערבי. אני למשל סבור שהצד השני הוא בדיוק כמוני וכמו שאיימי המלחמה מכריחות אותי לחשוב שלום כך גם איימי המלחמה אמורות להכריח אותו לחשוב שלום.
    ואני לא נכנס כאן לויכוח ולא אומר את עמדתי, רק מנסה לומר לך ולאחרים שמה לעשות שהעסק קצת יותר מורכב מהסיסמאות שאתם מפריחים. וזו הבעיה שלנו.
    בכל אופן, היום ודווקא בערוץ הראשון, הזדמן לי לשמוע את יורם קניוק ואמרתי לעצמי שכמה חבל שדווקא הערוץ הראשון היה זה שזימן אותו ולא ערוץ יותר מרכזי.

  24. james newton howard 25 יולי 2006 ב - 1:11 קישור ישיר

    עופר, הרשה לי להבהיר משהו:
    בניגוד לרושם שדברי ככל הנראה יצרו – אני לא נגד הפסקת אש. אם חיזבאללה מוכן להפסקת אש, בכיף. אני גם האחרון שילך שולל אחרי ססמאות התקשורת (שנראות, אגב, נורא מטומטמות לנוכח העובדה שמה שמפורסם בסופו של דבר באמצעי התקשורת יוצר את התגובה ההפוכה בדיוק למה שהם מנסים לדחוף עם הסיסמאות הדביליות הללו).
    מה שיש לי בעיה איתו זה גישת ה”פשוט לצאת מלבנון” של יאיר. סליחה? למה לעזאזל שנצא משם? כדי שהם יוכלו להמשיך להמטיר טילים על חצי מהמדינה, לחטוף לנו חיילים על שמאל וימין ואח”כ לסחוט אותנו לשחרר אלפי אסירים תמורתם? ממש לא. אם הדרך היחידה (ואני לא רואה אחרת כרגע) לעצור אותם היא לפלוש למדינה שלהם ולהחריב אותה, אז זה מה שעלינו לעשות. והפחד מפני עוד ארגוני טרור הוא לא מה שאמור לעצור אותנו. דרך הכניעה והנסיגה אינה נראית לי נכונה כי בניגוד למה שרוב האנשים פה חושבים, קיים דבר כזה מלחמה מוצדקת. עובדה, אנחנו נמצאים כרגע באחת.

    רוה לג’יימס: איי, אתה איש מפחיד. ועד עכשיו קישרתי אותך עם הנעימות העדינות של האיש שאת שמו אתה נושא. אולי תחליף את הניק שלך למשהו קצת לוחמני יותר. כי אם חייבים להחריב מדינה, אז לפחות לעשות את זה עם איזה האנס זימר טוב, לא עם איזה ג’יימס ניוטון הווארד לירי חננה.

  25. luko 25 יולי 2006 ב - 1:49 קישור ישיר

    ול james newton howard

    ולמרות מה שכתבתי לעופר.. אין מלחמה מוצדקת שפורצת 5 דקות לאחר אירוע, טרגי ככל שיהיה. מלחמה שפורצת 5 דקות לאחר אירוע מקומי, היא מלחמה שמי שהחליט עליה, אם הוא בכלל החליט (במובן של בחינת ובדיקת האופציות), לא יודע את הכלל הפשוט שאומר “סוף מעשה במחשבה תחילה”. ושוב מבלי להביע עמדה. לא נראה שהיתה כאן מחשבה תחילה ולצערי. וזו גם בעיה.

  26. עופר ליברגל 25 יולי 2006 ב - 9:00 קישור ישיר

    הסיבה שאני חושב שיכול לצמוח ארגון טרור לבנוני חדש ולא ישראלי: לישראל עדיין יש צבא חזק ושלטון פחות או יותר יציב שמקנה תחושה שיש על מי לסמוך, בעוד שבלנון לא ממש. הכוונה שלי הייתה שרגון טרור החדש יצמיח רק עם נחריב את החיזבאללה עד הייסוד, מה שהייתה המטרה המוצהרת שראשית המלחמה, עכשיו המטרה המוצהרת היא שונה.

  27. עידן 25 יולי 2006 ב - 9:48 קישור ישיר

    אכן סיפור מרתק הוא גלגולו של השיר בפה בתחת עפ”י דפש מוד. אני בן 32 ולא זכורה לי משום מה פיסת הפולקלור החביבה הזו. טוב שיאיר מזכיר פרקים חשובים בתולדות הזמר בישראל.

  28. סטארי-נייט 25 יולי 2006 ב - 13:49 קישור ישיר

    אוי, יאיר. ואני קיוויתי שתזמין אותי להיאבקות בבוץ. לא, פרץ וחבורתו אינם ממש שמאל, אבל הם בטח לא ימין. ההתנתקות וחומת ההפרדה המכוערת גם הן לא תוצאה של אקט שמאלי (ובטח שלא ימני). זו הבעיה, שאין פה ימין ושמאל אלא מאסה אבודה, מטומטמת ומתלהמת שהפכה איכשהו לרוב. אנשים שלא רוצים שטחים ולא רוצים שלום ולא רוצים צדק, אלא סתם רוצים שיעזבו אותם באמאשלהם, לא משנה מה המחיר. בריחה מעזה (כאילו עכשיו היא לא הבעיה שלנו)? הולך. פינוי התנחלויות? יאללה! כתישת אוכלוסייה אזרחית בעזה ובבירות? למה לא, בכיף.
    והשאלה היא מה אתה ואני, ושאר האנשים שלא הצביעו קדימה – משני צדי המפה, יכולים לעשות כדי לשנות את זה. אני מבטיחה לך שאם תבדוק תגלה שדעותינו על הנעשה כאן קרובות ממה שאתה מדמיין, ואני בהחלט מזמינה אותך לשתף פעולה (מיד אחרי שאביס אותך בקרב הביקיני).

  29. דואל 25 יולי 2006 ב - 15:30 קישור ישיר

    יאיר, רק בגלל תגובות כמו זו של סטארי-נייט שמעלי, אסור לך להפסיק להעלות כאן פוליטיקה. סטטארי-נייט צודקת בכל מילה. בתור שמאלני, שמתי לב שלרוב יש לי באמת יותר בסיס לשיחה עם אנשים מהימין ולא עם אנשי “מרכז-קדימה-אחורה”. גם אם לא תמיד אנחנו מסכימים, הדו-שיח לפחות מוביל לאנשהו, ורואים שלאנשים אכפת מהעולם שלהם, ושהם מצליחים לחשוב ביותר מסתם ססמאות ו”אמיתות” גזעניות.

  30. סטיבי 25 יולי 2006 ב - 20:54 קישור ישיר

    הלאה הפוליטיקה!

    עדיף לשמוע קצת מוזיקה.
    http://www.bbc.co.uk/6music/shows/freakzone/tracklisting.shtml

  31. תומר 26 יולי 2006 ב - 0:46 קישור ישיר

    דניאל פייקוב, למרבה הצער מרבית הטוקבקסטים בעלי הדיעות הימניות מתגלים כעילגים (יש לנו כמה הוכחות בפורום זה ממש), כך שבלוגים לא יהיו חוויה לעיניים.

    ג’יימס הווארד ניוטון, מה אם מדינות ערב יתאחדו שוב כמו במלחמת יום הכיפורים ובששת הימים ויחליטו שהדרך היחידה לעצור את “האיום הציוני” היא לפלוש לישראל ולהחריב אותה אחת ולתמיד, בלי לחשוב על התוצאות והתעלמות מארה”ב ושאר העולם? גם אז תתמוך ברעיון הכיבוש-השמדה?

    בעניין ה”ספונטניות” של המלחמה: השתחררתי משירות צבאי לפני קרוב ל-3 שנים. חודשים ספורים לאחר מכן כבר זומנתי ל”יום היכרות” עם יחידת הימ”ח בה שובצתי (שירתתי בחיל הים. במילואים נדפקתי.), גדוד שפועל בצפון. נאמר לנו שבשל קיצוצים יש אימונים פעם בשנתיים ונזומן רק במקרה מלחמה, שלכך יש סיכוי נמוך. חודשים ספורים לאחר מן כבר זומנתי לתרגיל יחידתי . עזבתי לאחר יום אחד ולשאר התרגילים שנערכו בהפרשים של כחצי שנה עד לאחרונה לא טרחתי להגיע. לצו 8 גם לא עניתי. אם אכן לא היו תרגילים במשך כמה שנים והם חודשו רק לפני כשנתיים, לדעתי צה”ל והממשלה ידעו על התחממות הגזרה הצפונית ולכן חידשו אותם. העימות עם חיזבאללה היה ידוע מראש.

    יאיר, למיטב הבנתי Teenage Mutant Ninja Turtles עדיין היה בשלבי הפקה והקלטת השחקנים בעת פטירתו של מאקו. הסרט מיועד לצאת במרץ 07′.

  32. luko 26 יולי 2006 ב - 1:18 קישור ישיר

    לתומר.

    אני מניח שהקביעה שכל הימניים (אני מניח שזה אומר אלה שהם לא בדעה שלך) עילגים, נועדה להוכיח שאתה לא כזה. אז צר לי לומר לך שלא רק שלא הצלחת!-התחמקת ממילואים, ביג דיל ומה זה שייך?- מה שכן הצלחת להוכיח, זה שאתה זקוק לפסיכולוג שיעזור לך להשתחרר מהחרדה – אימה לא ברורה שאין לה אחיזה במציאות.

  33. הפינגווין 26 יולי 2006 ב - 1:37 קישור ישיר

    להשוואה:

    “למרבה הצער מרבית הטוקבקסטים בעלי הדיעות הימניות מתגלים כעילגים” (תומר)

    “אני מניח שהקביעה שכל הימניים (אני מניח שזה אומר אלה שהם לא בדעה שלך) עילגים, נועדה להוכיח שאתה לא כזה.” (luko)

    ככה מתחילות מלחמות. 🙂

    רוה לפינגווין: אכן, את רוב המלחמות בבלוג הזה מתחיל גלעד, בשמותיו השונים. הוא אוהב להילחם בכולם, בעיקר כי כולם רדודים והוא לא (אבל אין לו מושג מה עושים עם סימני פיסוק). הכיבוש משחית, גלעד. די לכיבוש. תתפנה.

  34. hans zimmer (שמח,יאיר?) 26 יולי 2006 ב - 2:07 קישור ישיר

    תומר, סליחה על העילגות, אבל אני באמת לא מצליח להבין איך סיפור ההשתמטות ממילואים שלך מוכיח את הנקודה שאליה אתה חותר. בגלל שזימנו אותך לאימונים פעם בחצי שנה הסקת שצה”ל מתכנן מלחמה? גם לא הבנתי בדיוק מה ניסית להגיד עם ההקבלה למדינות ערב. זו לא בדיוק דוגמא שקולה, אתה יודע. חוץ מזה שאני לא תומך ברעיון הכיבוש-השמדה, אני פשוט נגד רעיון הנסיגה-כניעה. יש עוד קצת מרחק בין שני הדברים. אל תהפכו אותי לאיזה צורר, אני בסה”כ ג’יימס ניוטון הווארד חננה. רבאק, הלחנתי את “החברה שלי”, for crying out loud!!!!!

  35. james newton howard 26 יולי 2006 ב - 2:18 קישור ישיר

    אגב, ממליץ בחום לכולם להאזין ליצירתי החדשה – Lady in the Water. מדובר באחת העבודות הטובות שלי לאחרונה (וללא ספק הטובה ביותר שלי עבור ההודי), והיא ניתנת כבר להשגה בחנויות התקליטים.
    חששות כבדים לגבי הסרט, אגב.

  36. luko 26 יולי 2006 ב - 2:19 קישור ישיר

    ותרשו לי לחרוג מהרגלי הביקורתי.

    כל הכבוד לאשה שהיא דוברת צה”ל הנוכחית שמגלה נחישות (אינטילגנטית)בהתמודדות מול פרשני המלחמה המוזרים שמרחפים עכשיו בערוצי התקשורת השונים. הדרך והאופן שבה היא מצליחה להפוך אותם לנלעגים,מעוררת הערצה. כל הכבוד.

  37. תומר 26 יולי 2006 ב - 9:38 קישור ישיר

    luko, כתבתי “מרבית” לא “כל”. ואני לא נמצא באף אחד מהצדדים. אולי מרכז עם נטייה חזקה שמאלה (P:) הצבעתי רק פעם אחת בחיי – ב-03′ לשינוי. הבנתי מהר מדי את הטעות שעשיתי. תעבור בכל אתרי החדשות, בלוגים וכו’ (לא רק בימי המלחמה) ותראה את הייצוג של הימנים. נכון, מרבית הטוקבקיסטים הם קטינים וצעירים מתוצרת משרד החינוך הישראלי, אבל אין כמעט ייצוג הולם ואינטליגנטי לימין באתרים כלליים.
    יש לך המלצה לפסיכולוג טוב?

    ניוטון/זימר, לא, הבנתי רק לאחרונה שצה”ל ידע על העתיד לבוא. הרי יש להם מודיעין מצויין, לא? כזה שהצליח למנוע התקפת סטי”ל מול חופי ביירות. (גם אם לא הייתה התראה, אנחנו במצב מלחמה. הגיוני שספינה שנמצאת מול חופי אוייב בתקופה שכזו תישאר חשופה לתקיפה?) לא הפכתי אותך לצורר, אמרת בפירוש שצריך לפלוש ללבנון ולהשמיד אותה.

    (ובעניין ה”עילגות” – לאו דווקא התכוונתי למישהו משניכם.)

  38. דניאל פאיקוב 26 יולי 2006 ב - 15:08 קישור ישיר

    השאלה האמיתית היא למה אין את שני הסרטים הראשונים של מיי אפילו באוזן השלישית? The Heartbreak Kid אפילו היה זמין תקופה מסוימת בדי.וי.די. ועדיין משום מה לא הובא לאוזן. חבל.

  39. עידן 27 יולי 2006 ב - 10:27 קישור ישיר

    מלכוד 22 יצא לפני ידע הבשרים ולא להיפך כפי שניתן להבין מן הפוסט על מייק ניקולס.

  40. דניאל פאיקוב 24 אוקטובר 2006 ב - 1:50 קישור ישיר

    מאז הפוסט הזה אני מנסה לראות את ארבעת סרטיה של איליין מיי. בינתיים ראיתי את “הבטלנים מאישתר” האנדר-רייטד ואת “מייקי וניקי” המדהים. היום הגיע לידיי עותק די.וי.די. של The Heartbreak Kid, שאינו קיים לא באוזן השלישית ואף לא באימיול. אצפה ואעדכן.

    כתבתי כמה מילים על “הבטלנים מאישתר” כאן:
    http://www.shallowfocus.org/2006/08/27/ishtar-1987


השאירו תגובה ל - hans zimmer (שמח,יאיר?)