10 נובמבר 2014 | 11:39 ~ 4 תגובות | תגובות פייסבוק

מה עומד מאחורי הניסיון של הקרן החדשה לקולנוע לבקש הכרה כקרן התומכת בפיצ׳רים?

דרמה או פיצ׳ר? ״בורג״ של שירה גפן, אחד הסרטים שהקרן החדשה לקולנוע תמכה בו

דרמה או פיצ׳ר? ״בורג״ של שירה גפן, אחד הסרטים שהקרן החדשה לקולנוע תמכה בו

ביום חמישי הגיעה לסיומה אחת הדרמות הגדולות (אך הקטנות) של אחורי הקלעים של הקולנוע הישראלי, כשבג״צ דחה את תביעתה של הקרן החדשה לקולנוע לבטל את התיקונים לקריטריונים לחלוקת התקציבים לקולנוע הישראלי. אני, ורבים הקשורים לקולנוע הישראלי, נושמים לרווחה מההחלטה הזאת, שנבעה מהעובדה שהקרן החדשה – שאמורה לתמוך בסרטי תעודה – רצתה לקבל הכרה גם בתור קרן שלישית להפקת פיצ׳רים (סרטים עלילתיים באורך מלא). אני ראיתי ברצון הזה של הקרן, ובייחוד באופן שבו הוא נעשה, מהלך ציני, תאב כוח ובצע, שהיה ניסיון לבצע פיגוע בקולנוע הישראלי (תגובת הקרן החדשה לקולנוע, ותשובתה להגדרה שלי את המהלך שלה כ״ציני״ מובאת במלואה בסוף הפוסט הזה).

הסיפור במלואו, בקצרה: לפני קרוב לשנתיים פורסמו התיקונים לקריטריונים לחלוקת תקציבי הקולנוע (תזכורת: אני הייתי חבר מועצת הקולנוע עד תחילת 2013 והייתי שותף לניסוח חלק מהם). אחד התיקונים המרכזיים בקריטריונים, שנועד לעשות סרט בבלאגן ששרר בין הקרנות ולשים קץ למלחמות הכוח בין כמה מהן, היה זה שאוסר על המוסדות הנתמכים על ידי מועצת הקולנוע לבקש תמיכה ביותר משני תחומים. בשנים החולפות היו כמה וכמה קרנות, והקרן החדשה לקולנוע אכן היתה הבולטת שבהן, שהתחילו להתנהג כמו תאגידים במקום כמו גופים לתמיכה באמנות. כלומר, שמה שנראה היה שמעסיק אותם היה להשיג לעצמם עוד ועוד תקציבים במקום עוד ועוד יצירות מופת. לקושש עוד ועוד תחומים, להפוך לקרנות כלבו, במקום להתמחות ולהצטיין בתחום אד, מקסימום שניים. וכך, הקרן החדשה לקולנוע, שנוסדה בתחילת התשעים כדי להבטיח תמיכה סדירה לקולנוע תיעודי, התחילה לקבץ לתוכה עוד ועוד תחומים, כמו למשל, קולנוע ייעודי ודרמות טלוויזיה. אגב, האמביציה הזאת הולידה מדי פעם גם יוזמות ברוכות וחשובות, כמו הקמת הגוף שנקרא ״גרינהאוס״, חממה בינלאומית לפיתוח סרטי תעודה של יוצרים מאיזור אגן הים התיכון, שהביאה לקרן ולקולנוע הישראלי לא מעט תקציבים אירופאיים. אבל בשאר המקרים, נאבקה הקרן מול הקרנות האחרות כמו מלחמת הורדת ידיים, מי משיג יותר כסף על חשבון מי.

הרצון הזה לצבור עוד כוח וכסף הביא כבר לפני שנים את העימות הראשון בין הקרן הזאת ובין מועצת הקולנוע. זו הקרן היחידה שפנתה שלוש פעמים לבג״צ נגד משרד התרבות ומועצת הקולנוע, בכל פעם שמועצת הקולנוע קוראת אותה לסדר סביב אי סדרים בהגשות שלה.

כשהתפרסמו טיוטות התיקונים לקריטריונים – הרבה לפני שהם נכנסו לתוקף (בינואר השנה) – והבינה הקרן החדשה (שבראשה עומדת המנכ״לית דורית ענבר) שיהיה עליה לבחור רק שני תחומים, החליטה ענבר לשחק פוקר, והכריזה שהיא מבקשת לפנות למועצה לקבל הכרה בתור קרן לסרטי פיצ׳ר.

בתחילת 2014 התחילה מנכ״לית הקרן החדשה לקולנוע, דורית ענבר, לעבור בין גופי הקולנוע – מועצת הקולנוע ואיגודי היוצרים השונים – כדי להציג את תוכניתה להפוך לקרן הפיצ׳רים השלישית בארץ הממומנת על ידי משרד התרבות, לצד קרן הקולנוע הישראלי (בראשות כתרי שחורי) וקרן רבינוביץ (בראשות גיורא עיני). כדי להוכיח את העובדה שהקרן עומדת בתנאי הסף ובפועל כבר חתומה על מספיק פיצ׳רים, הוצגה רשימה של סרטים שנתמכו על ידי הקרן כדרמות, אבל הפכו בהמשך לפיצ׳רים: ״פנתר לבן״, למשל, או ״חופשת קיץ״. או ״בורג״, ״עמק״, ו״האם זה אתה״. למעשה, בשנה החולפת עלו יותר ויותר תחושות שהקרן החדשה תומכת בדרמות מתוך הבנה מוקדמת שהם יהפכו לפיצ׳רים ויעבו את רשימת הסרטים הארוכים שלוגו הקרן מופיע עליהן, כדי להוכיח את ניסיונה בהפקת פיצ׳רים. כדי להוכיח רצינות, גייסה הקרן החדשה את נפתלי אלטר כמי שיעמוד בראש מחלקת הפיצ׳רים החדשה.

כשפסלה מועצת הקולנוע את הפנייה הזאת, בטענה שלא ייתכן שקרן שקיבלה תקציב להשקיע בדרמות, תפנה את התקציב הזה לסרטים באורך מלא, ואז – בנוסף על החטא הזה – תבוא ותבקש תמיכה בתור קרן לפיצ׳רים, פנתה הקרן לבג״צ. ביום חמישי, כאמור, הורה בג״צ לקרן למשוך את עתירתה. התוצאה היא שמשחק הפוקר של ענבר כשל באופן קטסטרופלי. במקום לפנות לתחום שבו הקרן היתה מקבלת תקציב בטוח (ייעודי או תחום הסרט הקצר, שהושק השנה במקום תחום הדרמה), ניסתה ענבר לזכות בנתח מהקופה הגדולה, של הסרטים העלילתיים. פסילת בג״צ אם כן הופכת את הקרן החדשה כעת לקרן העוסקת בתחום אחד, תחום הסרט התיעודי, ממש כמו שהיא התחילה, לפני עשרים שנה בדיוק. תחום שהוא מהות קיום הקרן ושהישגיה בו משמעותיים וחשובים, ואף היסטוריים. המשמעות מבחינת הקרן היא קיצוץ מסיבי מאוד בתקציבה (למזלה של הקרן, חוק הקולנוע, שהיא יצאה נגדו, מבטיח לקרן יציבות, ובמקרה של תקלה המביאה לקיצוץ דרמטי בתקציבה, חוק הקולנוע יבטיח שבשנה הראשונה רק עשרה אחוז מתקציבה יקוצץ, בתקווה שבשנה אחרי זה הקרן כבר תתקן את עצמה. מה שאומר, שהקרן החדשה תקבל השנה כמעט את מה שהיא קיבלה בשנים קודמות, מבלי לעסוק בכל התחומים בהם היא עסקה לפני כן, אבל בשנה הבאה הקרן הזאת תתכווץ מאוד).

אולי תשאלו: למה בעצם זה אמור להפריע לנו שתהיה קרן שלישית לפיצ׳רים? הסיבה היא כי התקציב של משרד התרבות המופנה ליצירת פיצ׳רים הוא קבוע. שתי הקרנות העלילתיות מתחלקות בערך באופן שווה בתקציב וכל אחת מהן מקבלת כעשרים מיליון שקלים ליצירת פיצ׳רים. תיכנס קרן שלישית לתוך אותה עוגה, ונתח משמעותי מהתקציב הזה יילך לאיבוד רק לכל צד המנהלה של הקרן. כלומר שקרן שלישית תפחית את הכסף המופנה לסרטים עלילתיים (שלא לדבר על זה שגם תקציב מימון הבג״צים בא על חשבון הפקת סרטים).

מה גם שמועצת הקולנוע לא מפנה תקציבים לגופים המכריזים על יוזמות עתידיות, אלא רק לגופים המקיימים פרויקטים קיימים, שכבר מומנו בעבר. כלומר, שאם הקרן החדשה לקולנוע באמת מרגישה שיש צורך בהקמת קרן שלישית לפיצ׳רים, ואם ענבר באמת מחויבת לתחום (והגיוס של נפתלי אלטר לתפקיד, שכבר עמד בראש קרן הקולנוע ועשה דברים מופתיים בתור ראש מחלקת הדרמה בערוץ 3, מוכיח שיש כאן כיוון מעניין, כשמסירים ממנו את קליפות המאבקים הביורוקרטיים), ואם ענבר – כפי שהיא הכריזה – אכן רוצה להקים קרן פיצ׳רים שתהיה מכווננת ליצירה נשית ולסרטים דלי תקציב, הרי שעליה יהיה לגייס את הכסף לשנות הפעילות הראשונות מגורמים שמחוץ לחוק הקולנוע. בין אם אלה קרנות אירופאיות (כמו עם פרויקט גרינהאוס), או מהמשרד לקידום מעמד האשה (בדומה לתקציבים שגייס המיזם לקולנוע בירושלים, שעם שבעה מיליון שקלים, שמגיעים בנוסף לתקציבי חוק הקולנוע ומכניים לקולנוע הישראלי עוד כסף, יצר מוסד רב השפעה שהשאיר חותם כמעט מיידי על היצירה המקומית), או תומכים פרטיים. ענבר יכלה לבחור בדרך שתעצים את הקולנוע הישראלי, אבל היא העדיפה בדרך קנטרנית, שלא שמה את טובת הקולנוע הישראלי מול עיניה אלא את טובת הגוף שבראשו היא עומדת.

אבל ענבר הרי יודעת את כל זה, היא יודעת איך עובדת הרגולציה (ענבר בעצמה היתה רגולטורית בעבר, בתור י״ור המועצה לכבלים וללוויין), היא יודעת איך מחולקים תקציבים. העובדה שהיא לא עשתה את זה היא עדות בעיניי לכך שהרצון לפנות כך פתאום לתחום העלילתי היה רצון למצוא חור בעלילת הקריטריונים, כזה שיערבל כהוגן את מאזן הכוחות בין הגופים הנתמכים על ידי מועצת הקולנוע. זה היה מהלך שלמישהו המתבונן בו מבחוץ כמוני היה נראה שמה שמניע אותו הוא אגו. ענבר נעלבה שהקריטריונים החדשים פוגעים בה, הרגישה שזה משהו אישי, אז היא ניסתה להכות בחזרה באופן אישי, במועצת הקולנוע, במשרד התרבות ובשתי קרנות הקולנוע.

הבעיה היא שהמסר העיקרי שעובר מכל ההתנהלות הזאת של הקרן הוא שהיא מאסה בקולנוע התיעודי, שזה לא מעניין אותם יותר. וזה נוראי בעיניי. הדבר שבשמו הקרן הזו הוקמה לפני 20 שנה, הדבר שאותו הם עשו בהצטיינות, הדבר ששם את ישראל על מפת הקולנוע הבינלאומי בשנות התשעים, כמעצמה תיעודית, הרבה לפני ההתעוררות העלילתית של שנות ה-2000, כל זה, כך אני מבין את הדברים, לא מעניין את הקרן החדשה לקולנוע יותר. הם רוצים פיצ׳רים. וזו סיבה טובה לדרוש מההנהלה של הקרן החדשה לקולנוע לקרוא את המנכ״לית שלה לסדר, או לדרוש להביא לשם מישהו או מישהי שינהלו את הקרן, כקרן תיעודית גאה, מקצועית, ושתיקח על עצמה כעת את המשימה הבאמת חשובה של טיפוח הפיצ׳רים התיעודיים, ולהביא אותם אל מסכי הקולנוע בארץ ובעולם.

 

 את הפוסט הזה התחלתי לתכנן לפני כשלושה חודשים, כשפנתה הקרן החדשה לבג״צ בפעם הראשונה. החלטתי לבסוף לחכות איתו כדי לראות איך הסיפור נגמר, ולא סתם להתלהם באמצע העלילה. הנה, במלואה, תגובתה של דורית ענבר כפי שנמסרה בעת פנייתי המקורית אליה.

 תגובתה של דורית ענבר, מנכ״לית הקרן החדשה לקולנוע

הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, החליטה להיכנס לתחום התמיכה בסרטים עלילתיים באורך מלא. נשאלנו מדוע וכתוספת לשאלה נאמר לנו שזה “מהלך שעל פניו נראה מאד ציני”. נשמח להסביר בקיצור ובפשטות האפשריים:

הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה תומכת בתחום הקולנוע העלילתי מזה שנים רבות, במסגרת תחום תמיכה “דרמה”, כהגדרתו במבחני התמיכה בקולנוע. כל סרט העומד בהגדרת “דרמה”, כהגדרתה במבחני התמיכה, זכאי לתמיכה מתקציבי תחום דרמה. ומהי הגדרת “דרמה”: “דרמה בת פרק אחד שאורכה 20 דקות לפחות והיא מיועדת לשידור בטלוויזיה”. כל סרט עלילתי, שהוא מעל 20 דקות ובלא הגבלת אורך, עומד בהגדרה. נוסיף, כי מאחר וכל הסרטים משודרים בטלוויזיה, במוקדם או במאוחר, ומאחר וההיסטוריה רצופה בסרטים שיועדו לטלוויזיה אך התחילו בקולנוע (“פאני ואלכסנדר” של ברגמן) או ההיפך, אין לסייפת ההגדרה המיושנת הזו, שנוצרה לפני קרוב ל15 שנים, משמעות מעשית.

כתוצאה מהגדרה זו, תמכה הקרן לאורך השנים, באישור המועצה, בעשרות סרטים עלילתיים ארוכים – 25 סרטים מעל 75 דקות ועוד סרטים עלילתיים רבים באורך 50-75 דקות. בחלק מהסרטים תמכה הקרן לבדה, ובחלק תמכה במשותף עם קרנות אחרות, שתמכו באותו סרט עצמו ובלא שישתנה בדבר, מתקציבי תחום תמיכה עלילתי ארוך. נבהיר שסרט יכול להשתייך בו-זמנית לשני תחומי תמיכה נפרדים, והדבר מותר ואושר בידי מועצת הקולנוע, וקיים גם בתחומי תמיכה אחרים.

תמיכת הקרן בסרטים ארוכים נובעת מתפישתה המקצועית, כי לסרטים עלילתיים ארוכים, יש משקל אמנותי וחברתי גבוה יותר, ומכאן עניינה והתמחותה ארוכת השנים בסרטים אלה.

בתחילת 2013, כשהתפרסמו מבחני התמיכה המתוקנים (לאחר הליך ארוך), התברר שכל קרן חייבת לבחור בשני תחומי תמיכה בלבד. בנוסף, בוטל לחלוטין תחום הדרמה. התיקון הוסיף תחום תמיכה חדש: “סרטים קצרים”, שמעודד יצירה בסרטים “קצרצרים”. הנהלת הקרן נדרשה לחשיבה מעמיקה לגבי המשך דרכה של הקרן, במלאת 20 שנה לקיומה. לאחר דיונים יסודיים, ובהתאם למותר במבחני התמיכה, החליטה הנהלת הקרן לבחור בשני תחומי תמיכה: תחום תיעודי, ותחום עלילתי ארוך.

החלטה זו הסתמכה – הן על עשייתה, נטייתה האמנותית וניסיונה הרב של הקרן לאורך השנים, והן על הערכת הקרן, כי היא תפעל אחרת משתי הקרנות הפועלות בתחום העלילתי הארוך מקדמת דנא. ויאמר – שתי הקרנות הוותיקות עושות לעניות דעתנו עבודה מצוינת בתחום. ואולם יש דמיון לא מבוטל ביניהן. אנו מאמינים כי הקרן שלנו תבחר סרטים ויוצרים אחרים ותלווה אותם אחרת, הן עקב התמחותה בתחומי תמיכה אחרים (דוקומנטרי, ניסיוני ויעודי, כולל התמחות בעבודה עם יוצרים מהפריפריה ומגזרים מגוונים) והן עקב ניסיונה הרב בפעילות בינלאומית עם יוצרות ויוצרים צעירים.

מאחר ותקציב תחום תמיכה עלילתי ארוך עומד השנה על 46.5 מיליון ₪ (כ-60% מכלל תקציב תחום הקולנוע), ומאחר ובדיוק השנה עלה התקציב בכ-4 מיליון ₪, סברנו שלא יגרע מאומה משתי הקרנות היחידות הפועלות היום בתקציבי עתק אלה, וכי הקולנוע הישראלי והקולנועניות והקולנוענים הישראלים, ייהנו מהגיוון והחידוש.

נזכיר כי כל שאר עשרת תחומי התמיכה, מקבלים תקציבים נמוכים לאין שיעור מתקציב תחום עלילתי ארוך, וברבים מהם פועלים יותר משתי קרנות או גופים בכל תחום. איש לא חושב שיש בכך פסול

ומילה אחרונה לטענה כאילו כניסתנו לתחום תגדיל את התקורות על חשבון תקציבי היצירה: בכל תחום אליו נכנס, מן הסתם יהיו לנו תקורות. האם תקציבי תחומים אחרים חשובים פחות? האם נימוק התקורות מצדיק הכשלת התנהלות לגיטימית בהתאם למבחנים?

עד כאן הסברינו מדוע החליטה הנהלת הקרן להמשיך לפעול בתחום העלילתי הארוך. ואולם יש להשלים את התמונה:

בשלהי 2013 התברר למועצת הקולנוע ולקרנות הוותיקות, כי בכוונת הקרן שלנו לפעול בתחום העלילתי הארוך. ובנובמבר 2013 (אחרי שהחל הליך הגשת בקשות התמיכה ל2014) התקיים הליך חפוז של תיקון חדש למבחני התמיכה, שתוצאתו היחידה – פסילת הקרן שלנו מכניסה לתחום העלילתי הארוך. הדבר נעשה כך: נקבע כי כל סרט עלילתי ארוך, יחשב רק לקרן שתמכה בו מתקציבי דרמה, כ”סרט קצר”. לדוגמא: הסרט “פנתר לבן” באורך 89 דקות, שהוקרן בסינמה סיטי והתחרה על פרס האקדמיה, יוכר לקרן הישראלית לקולנוע (שהצטרפה לתמיכה בסכום נמוך משלנו) כסרט ארוך, ואילו לקרן שלנו אותו סרט עצמו יוכר כ”סרט קצר”. הסרט “חופשת קיץ” באורך 80 דקות בכיכובו של אסי דיין שזכה בטרייבקה בפרס הסרט הארוך הטוב ביותר – יוכר לקרן רבינוביץ (שהצטרפה לתמיכה בסכום נמוך משלנו) כסרט ארוך, ואילו לקרן שלנו – אותו סרט עצמו יוכר כ”סרט קצר”…

היתכן?! .. זהו מהלך שנחזה על פניו כמהלך ציני. מאד.

התיקון נועד לבסס את הטענה שהקרן שלנו אינה עומדת בתנאי סף לכניסה לתחום תמיכה עלילתי ארוך, הדורש “…ניסיון משמעותי לגבי סיוע בהפקתם של 20 סרטים ישראליים לפחות, ובכלל זה ניסיון משמעותי בסיוע להפקת סרטים עלילתיים באורך מלא;..”. וכך, הקרן שלנו שפעלה לאורך כל שנותיה בתחום העלילתי הארוך, ואשר עמדה בתנאי הסף ללא ספק, נזרקה בהינף קולמוס ובלי שום דיון מעמיק במשמעות התיקון, לא במועצת הקולנוע ולא בציבור, אל מחוץ לתחרות. תוך שימור מקומם ותקציביהם של הגופים הוותיקים היחידים בתחום.

התיקון הזה, בין שאר חטאיו, הוא גם רטרואקטיבי, מכיוון שבקשות תמיכה, מוגשות בכל שנה על בסיס פעילות השנה הקודמת. לכן, שינוי שנעשה בסיום שנת 2013 מסכל את כל העבודה והנחות העבודה שנעשו לאורך כל 2013, בהסתמך על התיקון מתחילת 2013..

הקרן עתרה לבג”צ לאור אותו תיקון מאוחר שלא צריך היה להיוולד. בימה”ש קבע, כי ראשית יוכרזו התמיכות לשנת 2014 ורק אז ואם תחפוץ הקרן, תוכל לחזור לעתירתה.

ואולם, ב”מהלך שעל פניו נראה מאד ציני”, אנו סופגים גלים של השמצות והכפשות, מגורמים שעל פניהם, יש להם עניין ישיר בהדרת הגוף החדש שמנסה להיכנס לתחום התמיכה של הגדולים, כאילו בגללנו אין מחלקים תקציבים, כאילו שיקולינו ציניים, או כאילו הקרן אינה פועלת כראוי בתקציביה. אנו מקווים כי היוצרים ואיגודי היוצרים ימנעו מלשמש כלי לניגוח ולהפצת טענות המנותקות מהאמת ומטרתן שקופה.

לסיכום, נבקש להניח את דעת כולכם כי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה מבקשת לפעול בתחום העלילתי הארוך, לטובת היוצרים, הקולנוע והתרבות הישראליים, במהלך רציני שנועד להגביר את הפלורליזם וליצר רוח חדשה בתחום. אנו סמוכים ובטוחים שהיוצרים, ואיגודי היוצרים, שותפים למטרות אלה.

נושאים: בשוטף

4 תגובות ל - “מה עומד מאחורי הניסיון של הקרן החדשה לקולנוע לבקש הכרה כקרן התומכת בפיצ׳רים?”

  1. מגח 10 נובמבר 2014 ב - 14:29 קישור ישיר

    כתבת “שנועד לעשות סרט בבלאגן”. נראה לי לא מכוון?

  2. שחר צפניה 12 נובמבר 2014 ב - 2:17 קישור ישיר

    יאיר שלום.
    אני חייב לומר שהטענה שלך לקרן החדשה לקולנוע לא מובנת לי. צריך לברך כל קרן קולנוע המבקשת לתמוך בסרטי עלילה באורך מלא. יש צורך אמיתי בגיוון האפשרויות של היוצרים לקבל תמיכה מגופים שונים גם(אך לא רק) כדי למנוע מצב שלקרן אחת או שתיים תהייה בעלות על תקציבים שיסייעו ליוצרים לעשות ו/ או להשלים סרט עלילתי ארוך. אני יכול לומר מניסיון אישי כי תמיכתה של הקרן החדשה לקולנוע ובמיוחד המנכלי”ת דורית ענבר מגיעה מתוך רצון כנה לסייע ליוצרים ולא משום מניע אחר. אני רוצה לחזק את ידיה של הקרן החדשה לקולנוע ולקוות שזה לא סוף פסוק למאבק הצודק והנחוץ לדעתי לאפשר לקרן לתמוך בסרטי טלילה ארוכים שהם בעצם השדרה המרכזית של הקולנוע בארץ.

  3. מוניה 12 נובמבר 2014 ב - 19:19 קישור ישיר

    תודה שעשית סדר בפרשייה התמוהה הזו.
    אכן, עצם שהייתה תקועה בגרונה של תעשיית הקולנוע כולה בחודשים האחרונים. מקווה שהשתחררנו סופית מהמהלך המופרך הזה.
    תגובת מנהלת הקרן מאוד לא משכנעת. אולי הגיע הזמן להסיק את המסקנות, ויפה שעה אחת לפני שתשלוף לנו עוד עז.

  4. אור 18 נובמבר 2014 ב - 10:25 קישור ישיר

    לא בטוח כמה הפרשנות נכונה. בכל מקרה פרויקט גרינהאוס הוא יוזמה יפה מאוד, ויצאו ממנו רשימה של סרטים מאוד מכובדת.
    מה זה אומר, הקרן כבר לא יוזמת את גרינהאוס? הוא מתקיים השנה? אם כן, מעניין אילו פרויקטיים נבחרו.


השאירו תגובה