28 יולי 2014 | 23:54 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

אסקפיזם לימי מלחמה: קולנוע ישראלי (כמה ראו כבר את ״אפס ביחסי אנוש״ ו״שושנה חלוץ מרכזי״? וגם: מה קורה עם ״גט״?)

SC20140728-113809 Screen Shot 2014-07-28 at 11.11.21 AM

עוד יתברר שימי מלחמה הם הטובים ביותר להפצת סרטים ישראליים. ״שורו״ הפך ללהיט בימי מלחמת המפרץ הראשונה, ״אביבה אהובתי״ שבר קופות בימי מלחמת לבנון השנייה, ועכשיו למלחמת עזה השלישית (צוק איתן) יש כבר שני להיטים ישראליים. כשהתותחים רועמים, הקהל רץ לקולנוע. בקצב הזה, יוצרי הקולנוע יצטרכו להתחיל לתמוך במלחמות ולעודד אותם כדי לזכות בהצלחה (ציניות, סליחה).

ראו את צילום המסך מהבוקר של תיבת ״הסרטים הנצפים ביותר״ באתר של סינמה סיטי ולידו את צילום המסך של קטגוריית ״הנצפים ביותר״ באפליקציה של יס פלאנט. בשניהם, סרטים ישראליים מובילים את הטבלה: בפלאנט זהו ״אפס ביחסי אנוש״ של טליה לביא ובסינמה סיטי זה ״שושנה חלוץ מרכזי״ של שי כנות.

הטבלה של סינמה סיטי מציעה עוד רגע היסטורי: אני לא זוכר מצב שבו שני סרטים ישראליים כיכבו בצמרת טבלת הסרטים הכי נצפים בבתי הקולנוע.

מדיבור עם אנשים הקשורים לעולם ההפצה, מתברר שאחרי ירידה קלה בנוכחות בבתי הקולנוע בשבוע שעבר, השבוע אולמות הקולנוע במרכז היו מלאים כמעט בכל יום.

״אפס ביחסי אנוש״, כך אני שומע, יגיע ביום-יומיים הקרובים ל-200,000 צופים.

״שושנה חלוץ מרכזי״ הגיע היום ל-62,000 כרטיסים.

שווה להיכנס לאתר של סינמה סיטי כדי לראות איך נראה סרט שהמפיק שלו הוא גם המפיץ שלו הוא גם בעל בית הקולנוע המציג אותו: אנשי סינמה סיטי/יונייטד קינג, דוחפים את הסרט באופן מרשים בבתי הקולנוע שלהם: הוא מוקרן בגלילות 15 פעמים ביום, בראשון לציון 16 פעמים ביום, ובירושלים 11 פעמים ביום. הוא גם מוצג באולמות ה-VIP, השמורים ללהיטים הבולטים, מיומו הראשון (״אפס ביחסי אנוש״ קיבל שיבוץ באולמות ה-VIP רק בסוף השבוע השני, רק אחרי שהתברר שהוא להיט). אם כל סרט ישראלי היה מקבל דחיפה כזאת בבתי הקולנוע, היו לנו יותר שוברי קופות ישראליים.

===================

צרפו לשני אלה גם את ״מפריח היונים״ ונגלה שבאופן מדהים למדי נכון לסוף יולי, יש ל-2014 כבר שלושה סרטים שהביאו/יביאו יותר מ-100,000 צופים. מכיוון שאני מעריך שגם ל״גט״ ול״מיתה טובה״ יש פוטנציאל להביא יותר מ-100,000 צופים (ומי יודע, אולי אפילו ל״גאליס, המסע לאסטרה״) זו עשויה להיות שנה מרשימה למדי בקופות.

====================

ההצלחה של ״אפס ביחסי אנוש״ כבר יצרה תגובת שרשרת. רונית ושלומי אלקבץ, שהתלבטו בחודשים האחרונים עם איזה מפיץ לחבור להפצת סרטם ״גט, המשפט של ויויאן אמסלם״, בחרו לבסוף בקולנוע לב. מה שאומר שאחרי שנים שבהם קולנוע לב כמעט ולא הפיץ סרטים ישראליים, השנה הם מפיצים שניים.

יש לזה גם משמעות נוספת. את ״שבעה״ הפיץ משה אדרי, בתקופת מגע הזהב שלו, שבה הוא הצליח להביא קהל רחב לסרט שממבט ראשון אולי לא נראה נגיש לקהל הרחב. בזכות ההפצה של יונייטד קינג, ״שבעה״ הפך ללהיט ענק בפריפריה, וקהל מרוקאי הגיע אליו כאירוע משפחתי. הבחירה בקולנוע לב להפיץ את ״גט״ מסמנת את הסרט כיצירת ארט-האוס, שלאו דווקא מחפשת את הקהל הרחב, זה שמחפש יותר את הבידור ופחות את פסטיבל קאן. יתכן וזו החמצה, כי למרות הפורמליזם הנוקשה של הסרט, והאג׳נדה החברתית הזועקת שלו, זו גם מלודרמה משפחתית קורעת לב, שמכילה לא מעט הומור. אם דפוס ההפצה של קולנוע לב, המוותר על בתי הקולנוע של רשת גלובוס מקס (הרשת היחידה שיש לה נוכחות בדרום הארץ, למשל), ימשיך גם בסרט הזה, זה יפגע בו.

הנה הטריילר הישראלי ל״גט״, שעלה לרשת היום, ורק מחזק את התחושה שמפיציו מנסים להרחיק ממנו כל סממן של עממיות:

 

״גט, המשפט של ויויאן אמסלם״ מיועד להפצה ב-11.9, מתוך הנחה שהוא יהיה שחקן בולט בפרסי אופיר – ואולי אף הזוכה.

נושאים: בשוטף

6 תגובות ל - “אסקפיזם לימי מלחמה: קולנוע ישראלי (כמה ראו כבר את ״אפס ביחסי אנוש״ ו״שושנה חלוץ מרכזי״? וגם: מה קורה עם ״גט״?)”

  1. איתן 29 יולי 2014 ב - 1:04 קישור ישיר

    “…הבחירה בקולנוע לב להפיץ את ״גט״ מסמנת את הסרט כיצירת ארט-האוס, שלאו דווקא מחפשת את הקהל הרחב…יתכן וזו החמצה…”

    ידעתי שקראתי כבר את זה איפשהו. הנה, מתוך הפוסט שאתה עצמך כתבת על “שבעה”, כאן באתר שלך, ב-27 בספטמבר 2008:

    “היום ראיתי במודעות שמפיצי הסרט לקחו מהביקורת הזאת – שהתפרסמה בשבוע שעבר – את המשפט “סרט ארט האוס איכותי”. זו בעיני טעות שיווקית גדולה, להפיץ את “שבעה” כסרט אליטיסטי, מוזיאוני, מסוגנן…”

    “שבעה”, למיטב זכרוני, הביא כ-200 אלף צופים. ב”ה, גם “גט” יביא כמות צופים דומה.

    ואגב 1: הטריילר הישראלי טוב יותר מהטריילר הצרפתי לטעמי. הוא מוהל לתוכו יותר רגעי הומור, משקף יותר את הסרט.

    ואגב 2: גם אני שמח שקולנוע “לב” התחיל, סוף סוף, להפיץ סרטים ישראלים. אני מקווה שזה לא יגמר עם שני אלו.

  2. יובל אדר 29 יולי 2014 ב - 1:23 קישור ישיר

    לא רק שאני חושב, אלא שאני משוכנע שגט יביא יותר מ200,000 צופים. לאחר שתי צפיות בסרט אני מרגיש כאילו אין סיכוי שסרט נראה שיפנה לקהל גדול (בלי קשר לעדתיות אלא להיותך אזרח במדינה) ושצחוק רם כל כך נשמע בכל הקרנה (“אני עוד לא סיימתי לדבר”, “דעי את מקומך אישה” ו “אני מכיר את כולם, מריצ’רד סימונס עד…גרגורי פק” גררו צחוקים בלתי נשלטים מהקהל גם בפסטיבל ירושלים וגם בהקרנות האקדמיה) ועם תצוגות משחק מהטובות שראיתי (וזאת שערוריה עם רונית אלקבץ, ששון גבאי ומנשה נוי לא זוכים באופיר) יפספס את הקהל הישראלי, שבשבילו ולא בשביל קהל חיצוני, הוא נוצר (לפחות כך זה מרגיש)

  3. מתן 29 יולי 2014 ב - 9:05 קישור ישיר

    מה שעוד מדהים בהצלחה של “אפס ביחסי אנוש” הוא שהמפיצים נמנעו מקמפיין פרסום מסורתי הכולל מודעות פרסום בעיתונים ושלטי חוצות. אני אולי שמרן, אבל אני חושב שעוד לא מאוחר בשביל זה, אף שאין לי שום מושג כמה קהל זה עשוי להביא.

  4. איש 29 יולי 2014 ב - 9:13 קישור ישיר

    יאיר בחייאת יאיר. הרי אנחנו חיים במדינה שבה כל דבר מוטל בספק. אנשי הקולנוע בפרט לא מקבלים ולא מאמינים למילה שיוצאת לאף אחד מהפה. אתה יודע טוב מאוד שהנתונים האלו מנופחים… באפס ביחסי אנוש כנראה יותר מאשר בשושנה. הרי לא ייתכן שהם הגיעו ל100,000 באותו פרק זמן ששושנה עשה 60 בחצי מכמות המסכים. אתה לא חושב שצריכה להיות כוכבית או סוגריים שמציינים את העובדה הזאת איפשהו? או לפחות בעדינות להעלות שאלה? משהו? כלום?

    • מתן 29 יולי 2014 ב - 11:09 קישור ישיר

      נכון שאין שקיפות לגבי נתונים בזמן אמת – אלא רק אחרי שנה-שנתיים (וגם זה לא בלי מאמץ) ולכן אנחנו מתייחסים לנתונים בחשדנות ראויה. אבל יש מדד אחד למדידת הצלחה קופתית של סרט, והוא מספר ההקרנות ברשתות הקולנוע הגדולות אחרי חמישה-שישה שבועות. אם כמות ההקרנות דומה בשבוע החמישי/שישי לשבוע הראשון (ראה “אפס ביחסי אנוש”), אפשר להסיק מזה שהסרט מסתובב סביב 150,000 צופים ומעלה. שוב- לא מדד אופטימלי, בטח שלא מדויק, אבל בהחלט סביר, בהתייחס למדיניות המעוותת של הסתרת הנתונים.

  5. Spartak 29 יולי 2014 ב - 15:37 קישור ישיר

    באמת חבל שלא מפרסמים נתוני מכירה מלאים כמו בארצות הברית… לדעתי זה היה עשוי להביא יותר צופים…

    נ.ב. אני לא יודע איך זה קרה, אבל אני עדייו לא ראיתי אף אחד מהסרטים הנ”ל (ליתר הדיוק, אני פשוט מנסה לגרור כמה מהחברים להקרנת “אפס…” וזה לא קל כשמדובר בסרט ישראלי).


השאירו תגובה