"איש נובמבר״. סוף אוגוסט, תחילת נובמבר

האם מישהו כאן ראה סרט טוב עם פירס ברוסנן ב-12 השנים האחרונות? אם כן, אנא השמיעו קול, כי אני חושב שברוסנן הפך למגנט של סרטים גרועים. מאז שיצא הסרט האחרון של ברוסנן בתור ג׳יימס בונד ב-2002, הוא עובד ברצף ומנסה תפקידים קשוחים, ותפקידים רכים, תפקידים רומנטיים, או תפקידים נלעגים. הוא השתתף בכמה להיטים בודדים (״מאמא מיה״, למשל), אבל באופן כללי כל הבחירות שלו היו איומות. וקשה להבין למה: האם הטעם שלו השתבש? האם לא מציעים לו יותר את הפרויקטים הבאמת משובחים? או שעצם נוכחותו בסרט מקלקלת אותו. אפילו כשהוא חובר לניק הורנבי (״ארוכה הדרך למטה״) או לזוכת האוסקר סוזן ביר (״רק אהבה״) זה לא יוצא טוב. למעשה, למרות חיבתי העצומה לברוסנן בשנות השמונים בגלל סדרת הטלוויזיה ״רמינגטון סטיל״ ובשנות התשעים בגלל ג׳יימס בונד (ממש אהבתי אותו בתור בונד), ב-12 השנים האחרונות למדתי שאם ברוסנן בסרט, זה יהיה סרט גרוע. למעט סרטים שבהם הוא בתפקיד משנה (״סוף העולם״, נגיד), זה היה נכון ב-99 אחוזים (נוכל להתווכח על ״סופר צללים״ של פולנסקי).

״איש נובמבר״, קיוויתי, יהיה שונה. ברוסנן, גם כמפיק, מנסה לחזור לימי בונד, ולגלם את האנטי בונד: הסוכן קר הלב, הקטלני, האכזר, בסרט שכולו סקס ואלימות, וההפך מהסטריליות המחויטת של 007. והוא מגייס לצידו את נערת בונד לשעבר, אולגה קורילנקו. וכך, עם כסף אירי, צילומים בסרביה ובמונטנגרו, תסריטאים אמריקאים, במאי אוסטרלי, שחקנית אוקראינית וצלם צרפתי, יצא ברוסנן לצלם את סרטו החדש וחזר עם קטסטרופה.

הדרך היחידה שבה אני יכול לדמיין את ״איש נובמבר״ כסרט שיש בו איזשהו עניין היא רק אם היו אומרים לי שמדובר בסרט גנוז של ברוסנן מ-1990, שנתגלה עכשיו לראשונה. זה היה מסביר את הסרט המאוד מיושן הזה, שמנסה להיות מורכב ורב תפניות אבל מקצר את הדרך עם צירופי מקרים לא אמינים; סרט שבו חלוקת התפקידים המיושנת נשמרת: הגברים קשוחים והורגים, הנשים חשפניות או קורבנות אונס. סרט שממשיך להתעסק במלחמה הקרה בין אמריקה ורוסיה. סרט שהסיבה היחידה שאני שמח שראיתי אותו בקולנוע היא מתוך הידיעה שאם הוא היה מוקרן בערוצי הסרטים, לא הייתי שורד אותו עד סופו. ובעיקר, סרט שמזכיר שרוג׳ר דונלדסון הוא במאי יעיל בעיקר בעבודה עם מכוניות ואקדחים, ומתוך חוסר עניין מובהק למניעים עלילתיים, ולכן סרטיו נראים כמו בי-מוביז המוקרנים בבית קולנוע ישן מעותק פילם שרוט, ולא בתור סרט חדש, שבו תחושת הרטרו לא קשורה להומאז׳ לקולנוע של פעם, אלא פשוט כי היא מגיעה מיוצר שעבודתו מיושנת ומתאימה לדור אחר, שגם אז היה בה משהו נצלני (ע״ע ״מין מסוכן״, למשל). הדבר היחיד שאיכשהו מעניין בסרט הוא העובדה שהוא מציג עולם גברי שבו כולם נבלים. אין גיבור. אבל אם היתה כאן אמירה על המוסר והמצפון (או היעדרם) של סוכנויות ביון ושל מעצמות, הוא הלך לאיבוד בתוך רצף סצינות מעקב ומרדף, שהראשונה שבהן היתה מוצלחת, וכל האחרות חזרו עליה שוב ושוב.

האזינו: ביקורות על ״לוסי״ ו״התחלה חדשה״ וקטעים מהפסקולים שלהם

ציוץ