הבמאי עקיבא ברקין, מייסד סינמטק תל אביב, הלך לעולמו
עקיבא ברקין, מי שהיה היוזם של הקמת סינמטק תל אביב ומנהלו הראשון, הלך שלשום לעולמו בביתו בתל אביב. הלווייתו התקיימה לפני שעה קלה. אני ידעתי כל השנים האלה שאלון גרבוז הוא המנהל של סינמטק תל אביב ב-40 שנות קיומו, אבל גרבוז – שעדכן אותי בפטירתו של ברקין ופרסם מודעת אבל לזכרו היום ב״ידיעות אחרונות״ – נכנס לתפקיד רק שנה אחרי הקמת הסינמטק, וירש את תפקידו מברקין. בעת הקמתו שכן סינמטק תל אביב בבית עובד העיריה ברחוב פומבדיתא (שאני לגמרי בעד להתקין אותו שוב לאולם קולנוע, עכשיו עם ציוד ההקרנה הדיגיטלי הזמין והנוח יותר ממקרנות הפילם הישנות).
חוץ מהעובדה שהוא האיש שייסד את סינמטק תל אביב ב-1973, ברקין חיבר כמה ספרים, אחד מהם נקרא ״אמיל, עלייתו ושקיעתו של במאי סרטים״. על גב הספר כתוב תקציר ביוגרפי של האיש:
עקיבא ברקין, במאי קולנוע. נמנה עם מייסדיו של הסינמטק בתל אביב. ברקין ביים סרט באורך מלא בשם "כוכב השחר" ועוד כ-120 סרטים דוקומנטריים. כן כתב שני מחזות טראגי-קומיים "מוכר העניבות" ו"חגיגת היובל". ספרו הראשון של ברקין "מכון לאהבת החן" זכה לשבחי המבקרים והקוראים. בין השנים 1980 ו-1999 עמד בראש המגמה לקולנוע בבית הספר "תיכון חדש" בתל – אביב.
בחיפוש ״עקיבא ברקין״ בגוגל הגעתי לפוסט הזה, בו נזכר אחד מתלמידי מגמת הקולנוע של ברקין בעבר בשיעוריו של האיש.
הסרט העלילתי היחיד שברקין ביים היה ״כוכב השחר״ מ-1980, אחד הסרטים הראשונים שנתמכו על ידי קרן הקולנוע הישראלי. הסרט, מלודרמה יפואית עם יוסף שילוח ונועם קניאל, כיכב בפרס הראשון של סדרת הרשת ״בורקס באפילה״ (למרות שהוא באופן מובהק אינו סרט בורקס):
לא הכרתי את ברקין, סרטיו ופועלו מעבר לרסיסי המידע האלה, אבל תקציר ספרו, ״אמיל״, מצא חן בעיניי:
"פתח לנו שער כי פנה היום" את תפילת הנעילה של יום הכיפורים שמע טוראי אמיל במעומעם, עת הורד מהאמבולנס הצבאי שהוביל אותו למוסד הסגור. לפני שהוכרע כליל על ידי הזריקה, גמר אומר בליבו: לכשישתחרר מהמוסד הסגור, הוא יחזור לעולם "השפוי" ויהיה במאי קולנוע. ואכן, טוראי אמיל משתחרר ומיד מתחיל להתרוצץ בהרי יהודה ממושב למושב, מקרין סרטים דוקומנטריים, ממציא לעצמותסריטים, חי את היצירה הקולנועית בכל רמ"ח איבריו. נקודת השיא בחייו היא המפגשים הבלתי נשכחים עם פדריקו פליני, מרצ'לו מסטרויאני, ויטוריו דה סיקה, ועוד יוצרים ובמאים מהשורה הראשונה של הקולנוע האיטלקי. הוא מתחתן, מביא ילדים ננטש על ידי אשתו, מרביץ שיעורי קולנוע ומתכנן לביים סרט באורך מלא בטרם יכריעו אותו סופית התרופות. סיפור חייו של אמיל הוא גם סיפור מאבקו של היוצר הקולנועי בכלל, ושל היוצר הקולנועי בישראל בפרט, על שפיותו ועל חלומו.
ברקין, יליד 1934, נפטר בגיל 79, כחודש לפני יום הולדתו ה-80.
אני חושב שכוכב השחר מספיק גרוע כדי להיחשב בורקס.
הוא מתאים בול לקטגוריית So Bad It's Good.
=================
רוה לניר: אין קשר בין ״בורקס״ ובין ״גרוע״. בורקס הוא ז׳אנר קולנועי מקומי של קומדיה עדתית/מעמדית, ולא מלודרמה עם אספירציות חברתיות. יש בורקס גרוע ויש בורקס משובח.
עקיבא היה המורה שלי לקולנוע בתיכון. הוא היה איש יקר ומלא התלהבות ואהבת קולנוע אמיתית. יהי זכרו ברוך.
היה המורה שלי לקולנוע בתיכון חדש, איש יקר, נשמה.