07 אוגוסט 2006 | 23:23 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

מפנקסו של חבר אקדמיה

בימים אלה אני עורך סקר קטן באימייל בין כמה חברי אקדמיה, בניסיון לבחון לאן נושבת הרוח, להבין מי הצביע למה, רגע לפני שמסתיימת ההצבעה לפרסי אופיר. כל חברי האקדמיה אליהם פניתי שיתפו פעולה ועדכנו אותי בבחירתם. רק עמית ליאור, התסריטאי של “עפולה אקספרס” ושל “נו אקזיט”, הבמאי של “סיפורי בית קפה” (ויו”ר איגוד התסריטאים), ענה לי שהוא מסרב כבר כמה שנים להשתתף בהצבעה לפרסי האקדמיה.
“למה?”, שאלתי.
וזו תשובתו, אני מפרסם אותה כאן כלשונה. היא ראויה לתשומת לב:

אי ההצבעה שלי היא עניין עקרוני.
למרות ששני סרטים שכתבתי זכו לפרסים, “עפולה אקספרס” ו”חצוצרה בואדי”, פיתחתי אלרגיה רצינית לאקדמיה ולכל אופן התנהלותה. מאז ומתמיד סירבתי להצביע לסרטים הדוקומנטריים. כל יוצר שהיה מתקשר אליי לעשות נפשות לפרויקט שלו, זכה לתשובה סטנדרטית: “מכיוון שאין סיכוי שאני אצליח לראות את כל הסרטים, כל הצבעה שלי תהיה מוטית ושקרית, לכן לא אצביע”.
בשנה ממוצעת מוקרנים בין 10 ל-20 פיצ’רים, משהו כמו 40 סרטי דוקו – אתה צריך להתפטר מעבודתך, להזניח את משפחתך, להפסיק להוריד את הכלבים ולהשקיע חודשיים בצפייה בשלל הפרויקטים אם אתה רוצה לראות את כולם, דבר בלתי אפשרי בעליל!
איך אפשר להצביע לסרט דוקומנטרי X אם במקרה הטוב ראית רבע מהם? לכן סירבתי להצביע.
לפעמים זה היה כרוך באי נעימות קשה, שכן חלק מהיוצרים הללו חברים טובים ויקרים. טפסי ההצבעה לסרטים הדוקומנטריים מצאו את דרכם חיש לפח הזבל שלי.
לעומת זאת, תמיד הקפדתי לראות את כל הפיצ’רים, ואת טופס ההצבעה לפיצ’רים מילאתי בחפץ לב.
מאז השנה בה התחרה “סיפורי בית קפה” הפסקתי להצביע גם לפיצ’רים, למרות שהסרט זכה ל-5 מועמדויות, ביניהם לסרט הטוב ביותר. אחרי עבודה מאומצת, ולמרות חמש הקרנות שקיימנו עבור חברי האקדמיה, ברישום שעשינו בכניסה לאולמות ספרנו בסך הכל 220 חברים שצפו בסרט. באותה שנה היו כ-550 חברי אקדמיה, פחות מחצי מהם ראו את הסרט. כמה חברי אקדמיה ראו באותה שנה את “האסונות של נינה”? את “מתנה משמיים”?
בלי שום קשר לאיכויות הסרטים, מראש לסרט שפחות ממחצית חברי האקדמיה ראו אין סיכוי שווה. אין סיכוי אמיתי.
לעניות דעתי, האקדמיה צריכה להנפיק כרטיס מגנטי לחברי האקדמיה, וחבר שלא צפה לפחות ב-80 אחוז מהסרטים, צריכה להישלל ממנו זכות ההצבעה.

מעבר לכך:

ההצבעה של כל מי שסרטו משתתף היא אוטומטית. הוא וכל מי שעבד בסרט שלו (פלוס חבריו הטובים וחברים חדשים שמפיקים אסרטיביים משלמים את דמי החבר שלהם כדי שיצביעו וכו’…) מצביעים אוטומטית בכל 13 הקטגוריות עבור הסרט שלהם. אני לא צדיק. שיהיה ברור שבכל פעם שסרט שלי התחרה, כך עשיתי גם אני. זה מנטרל הצבעה אמיתית של כ-40 עד 60 חברי אקדמיה לכל סרט. לכן סרט גדול, שעבד עם צוות גדול, שהבמאי שלו מבוסס יותר בברנז’ה, שהמפיק שלו הצליח “לקנות” מספיק קולות, יוצא לדרך עם פור רציני על פרויקט קטן ופחות מקושר ומתוקשר.

ועוד:

מי הם חברי האקדמיה? מה הקריטריונים לקבלת כרטיס החבר? חלק גדול מהם לא ביקרו מעודם בחדר עריכה. חלק לא בילו יום אחד על סט. אם תעשה בוחן פתע לחלק גדול מהם, אני בספק אם הם יצליחו להבחין בין פסקול למוסיקה מקורית, שהם באמת יודעים להבחין באיכויות עריכה, שהם מבינים באמת בצילום.
לדעתי צריך להפריד את הקטגוריות הטכניות ולהשאיר את ההצבעה בקטגוריות הללו לאנשים שמבינים בזה. בכל שנה נתונה, גם אם יש סרט אחד בולט מעל כל היתר, הענקת הפרסים כמעט בכל 13 הקטגוריות לסרט אחד מצביעה על הצבעה עדרית. אוטומטית. באמת לאותו סרט היה גם את פס הקול הטוב ביותר, גם את שחקנית המשנה הטובה ביותר, גם את הצילום, גם את העיצוב וגם התלבושות? הלו? מה זה?! זה נראה כמו הבחירות במצרים, בוחרים בין מוברק למוברק.

והטענה הסטנדרטית. איזה עניין באמת יש לציבור בטקס שבוחר בין סרטים שהציבור לא ראה?
זו חגיגה ברנז’אית, פנימית, שחקנים נרגשים נשפכים על הבמה, מגמגמים, מזילים דמעות, מודים לאלוהים ולסוכנות שלהם, כשהקהל בבית לא ראה פריים, לא אכפת לו באמת. מן הדין שיחייבו את הסרטים המתחרים לצאת בהפצה מסחרית לפני הטקס.
אנשים טובים עומדים בראש האקדמיה. רובם עושים את עבודתם בהתנדבות. הכוונות טובות. יש מבין החברים אנשים יקרים ומביני קולנוע אמיתיים. ועם זאת, כל עוד השיטה לא תהפוך ליותר שוויונית (היא אף פעם לא תהיה מושלמת גם בהליווד יש דברים דומים), יותר מקצועית, עד שלא יהיו סיכויים דומים לסרטים שמתחרים, אני לא אמשיך להצביע.
אני מאוד מקווה שעד שאציג סרט נוסף באקדמיה השיטה תשתפר.
יום טוב.
עמית

נושאים: פרס אופיר 2006

6 תגובות ל - “מפנקסו של חבר אקדמיה”

  1. עדן 8 אוגוסט 2006 ב - 0:24 קישור ישיר

    אני מבין מאד את עמית ליאור. אני אמנם השתדלתי מאד לראות את כל הסרטים העלילתיים (פיספסתי שלושה) אבל יש כמה קטגוריות כמו פסקול, עיצוב תלבושות ואפילו עריכה שאני לא ממש מבין בהם ובכל זאת הצבעתי. למה ? כי הם היו על הטופס. יש מקום לתת להצביע בקטגוריות מסויימות רק לאנשי מקצוע אבל אז יכול להיווצר מצב שיספיקו לך 15-20 קולות כדי לזכות בפרס, מה שגם כן יוצר בעייה. לגבי חובת ההקרנה לפני הטקס אני מסכים לגמרי. אני אגב פיצלתי את ההצבעה שלי:
    סרט – גיבורים קטנים
    במאי – דרור שאול
    תסריט – אסי דיין
    כל פרסי המשחק – מישהו לרוץ איתו

  2. אורי 1 8 אוגוסט 2006 ב - 1:09 קישור ישיר

    את מי הגישו כשחקן משנה ב”מישהו לרוץ איתו”- צחי גראד או יובל מנדלסון?

  3. עדן 8 אוגוסט 2006 ב - 9:13 קישור ישיר

    לאורי: הגישו בצדק את צחי גראד. אגב כל ההגשות האלה יוצרות מצבים בעיתיים לפעמים – רציתי להצביע ללבנה פינקלשטיין כשחקנית משנה ב”אביבה אהובתי” ולהפתעתי מצאתי על הטופס רק את רותם אבוהב. אני לא יודע אם מדובר בהחלטה חכמה מצד אנשי “אביבה אהובתי”, יכול להיות שכן, אבל את הקול שלי הם הפסידו.

  4. מיקה 8 אוגוסט 2006 ב - 10:36 קישור ישיר

    אני אמנם לא חברת אקדמיה, אבל הצדק עם עמית ליאור, לי אישית יצא לראות במאי שעובר שם שם ברשימת חברי האדמיה ומזמין אותם להקרנת הסרט שלו כדי שיהיה לו סיכוי לזכות ב”אופיר”… באיזה עוד מקום בעולם במאי צריך לבקש שיבואו לראות את הסרט שלו?
    ועוד הערה לר קשורה:
    יאיר, בתחילת הלחימה הבעת דעה מאוד נחרצת נגד המלחמה הארורה הזו ואם הזמן המחמאה הזו נעלמה…
    גם אם עברו יותר מ20 ימים, וכבר נהיינו קצת אדישים צריך להפסיק את המלחמה הזו עכשו!

    רוה למיקה: בדיוק כתבתי. אני חושב שאתן לכרזתו של ג’ון לנון ללוות את האתר עד שתסתיים המלחמה.

  5. אורי 1 8 אוגוסט 2006 ב - 22:20 קישור ישיר

    לעדן: למרות שלבנה פינקלשטיין מצוינת ב”אביבה”, אני מבין למה הציבו רק את רותם אבוהב כמועמדת. בגלל שיטת ההצבעה, אם היו מגישים את שתיהן, הקולות שלהן היו מתפצלים וכך הסרט היה מקבל שתי מועמדיות, אבל הפרס לשחקנית משנה ודאי היה הולך לסרט אחר. כעת, לפחות על הנייר, יש לאבוהב סיכוי טוב לאחוז בפרס אופיר [למרות שגם אני מעדיף את רינת מטטוב ב”מישהו לרוץ איתו”]. אבל היה תקדים: בשנת 99 מוסקו אלקלעי גבר על שמיל בן ארי, חברו למסך ב”החברים של יאנה”.


השאירו תגובה