המלחמה נגמרה!
סליחה, התפלקה לי משאלת לב בכותרת. אבל תודו שהיה לכם שם שבריר שניה של אופטימיות.
From YOKO:
This is a billboard event John and I did 29 years ago, in Xmas of l969. At the time, it created good vibrations around the world and gave people strength.
The message is "We can do it". and it's still valid. If one billion people in the world would think peace – we're gonna get it. You may think "well, how are we going to get one billion people to think? Isn't this something we should leave to the politicians, who have the power to do those things?" Well, politicians cannot do anything without your support. We are the power. Remember, you don't have to do much. The power works in delicate and mysterious ways. Visualize the domino effect and just start thinking positive, that we are all together in this. Thoughts are infectious.
==============
מו"לים, תפסיקו להעסיק אותי
רק היום קלטתי שהמלחמה בלבנון היא באשמתי. תראו מה זה: התחלתי לעבוד ב"זמן תל אביב" באוקטובר 1994. ימים של אופוריה. עיתונים עבים, המון תרבות. כעבור שנה וחודש: רצח רבין. הכל קרס. עברתי ל"העיר" באוקטובר 1999. גיליונות עצומים בגודלם. גיליון פסח עבר את ה-200 עמוד. מדור התרבות חצה את 20 העמודים. גיליונות נושא, אינסרטים חגיגיים, העיר בתפוצות, לונדון למתקדמים, פריז למתקדמים, ספרד למתקדמים. שישו ושימחו. כעבור שנה: אינתיפאדת אל-אקצה. הכל קרס. עברתי ל"פנאי פלוס" ביולי 2005. בלה בלה בלה. כעבור שנה: מלחמת לבנון II. מו"לים, למען שלומה של המדינה שלנו, שלא לומר למען שלום עיתוניכם, הפסיקו להעסיק אותי. או בפראפרזה על קובי אור: צריך לשלם לי משכורת כדי שלא אכתוב אצל אף אחד.
===============
חומר קריאה
מהמדור (הקטנטן!) שלי היום ב"פנאי פלוס". ביקורות על "גיבור על נמלים" המפתיע לטובה ועל "מפלצת של בית" המאכזב. אני מודה שאם הייתי צריך לבחור אחד מהם ללכת לראות בקולנוע "מפלצת של בית" היה נשמע לי מלהיב וחדשני יותר ו"גיבור על נמלים" היה נשמע קצת כמו "היינו בסרט הזה כבר, לא?". לכן, הריני כאן לעדכנכם: ראיתי את שניהם, וזה ההפך.
וכן, זה "מותק, המוח שלי הפך לפירה". סליחה, לא: "מותק, הבית מתפרק". תודה לחן חן ולליאור על האיתור והתיקון.
=================
ותודה לרתם וליניב אידלשטיין על שאיתרו ויירטו את אחד הרגעים הקסומים של האינטרנט הישראלי:
המקור, בעיתון הסאטירי The Onion: "אוליבר סטון מתכנן סרט המשך ל'מגדלי התאומים'".
התרגום באן.אר.ג'י, שפיספס את הסאטירה (וכנראה גם לא ראה את 'JFK' של סטון, אחרת היה מבין את הבדיחה).
===================
כותרת אפשרית ב"The Onion" של השבוע הבא: האם המטוסים התנגשו במגדלי התאומים בגלל שהיו בהם נחשים?
בשבוע הבא, אם תהיו בארצות הברית, תוכלו לעבור ברצף מ"נחשים במטוס" ל"מגדלי התאומים" ל"טיסה 93" ולא לעלות יותר על אווירון בחייכם.
===================
נמצא סרט ישראלי בודד שהצליח להשתחל לפסטיבל ונציה: "סימני דרך" של שמי שי מסם שפיגל יתמודד בתחרות הסרטים הקצרים (נגד זוגתו של דיוויד לינץ'). הסרט כבר זכה בפרס וולג'ין לסרט הקצר בפסטיבל ירושלים.
===================
ותראו איזה מטעמים הצטרפו לפסטיבל טורונטו: חדש של האל הארטלי (קוואזי המשך ל"הנרי פול", הסרט הגדול האחרון שלו), סרט סמוראים של הירוקאזו קורה-אדה ("החיים שאחרי"), בכורה עולמית לסרט החדש של טרזים ("תא קטלני" שלו, עם ג'ניפר לופז, היא יצירת מופת סוריאליסטית שקוטלגה בטעות כסרט אימה בינוני), עלילתי חדש של ורנר הרצוג, בראד סילברלינג חדש. ו"הבועה" של איתן פוקס.
===============
הפוסטרים של "Grind House" של רודריגז וטרנטינו:
(ויה אמפייר אונליין)
==============
עכשיו בחוצות תל אביב: כרזות פרסום ל"מפלצת של בית" וממול "הבית באגם". תעבירו את המבט מספיק פעמים מהר בין כרזה לכרזה ותקבלו סרט חדש: "מפלצת של בית באגם" בו טורף הבית את קיאנו ריבס וסנדרה בולוק.
=============
חיים צינוביץ' ב"קליק". נאה. האם יש למישהו לינק לקטע המוזיקלי דנן?
=============
הנה ראיון ארוך עם סטיבן סודרברג, אחד הבמאים העכשוויים האהובים עליי, מתוך מגזין שלא היכרתי בשם "המאמין". סודרברג הוא לא רק במאי מעולה (ותסריטאי, וצלם) הוא גם יודע לדבר היטב על קולנוע (האזינו בהזדמנות לשיחה שלו עם מייק ניקולס בקומנטרי של "מילכוד 22"). את הראיון הזה עוד לא קראתי, הרגע נתקלתי בו, אבל אם אמצא בו הברקות אעשה קופי-פייסט בימים הבאים.
כבר הכותרת מוצאת חן בעיני: "הכל אשמת הבמאי".
(ויה גרין-סינה)
==============
סרטו החדש של מל גיבסון. משעשע.
(ויה ג'פרי וולס).
=================
האתר מרכין ראש לזכרו של מייק ברנט, מעמודי התווך של תעשיית הקולנוע בארץ, גם אם שמו (שמזכיר שמו של זמר) לא מוכר לקהל הרחב. בתור האיש מאחורי חברת FTS, ברנט היה זה שסיפק ציוד צילום, הפקה ותאורה ללא מעט פרויקטים טלוויזיוניים וקולנועיים בארץ, למקצוענים ולסטודנטים. ברנט נפטר לפנות בוקר ממחלת הסרטן בגיל 57. היום התקיימה הלווייתו.
==================
ולסיום:
**** ממשיך להגיב, אלא שרוב מסריו מלאי השנאה והזעם נעצרים בפילטר הספאם שלי. הנה מסר שלו מהיום. אני מעתיק אותו לכאן כי, בכנות, אין לי כבר מושג מה לענות לו. אז אולי אתם, אם אתם קצת יותר ותיקים ממני באינטרנט, תוכלו לעזור ל**** ולעזור לו למצוא את האיש שמנהל את האינטרנט. הוא רוצה להגיש תלונה.
מר רוה הנכבד, זכותי לומר שפרסי האקדמיה הם בדיחה פרובינציאלית בלי שתמחוק את הפוסט. זה לא מוסד קדוש שצריך להיזהר בכבודו ונמאס לי שכל תגובה שלי זקוקה לאישור, אני מבקש שוב לדעת מי מפעיל את הבלוג שלך כדי שאוכל להתלונן. אותי לא ממדרים!!! לא מקובל עלי שאתה תקבע מה אוכל לומר ומה אסור. ודאי יש מישהו אחראי שאני יכול לקבול בפניו ולא ייתכן שזה יהיה אתה כי אתה במילא לא מקשיב!
הערה: **** שלח לי מייל בו הוא מבקש ששמו לא יוזכר בבלוגי. בקשה שאין לי בעיה למלא, בייחוד אם היא אומרת ש**** יפסיק להקיא זעם ושנאה בבלוג.
בהקשר עם הבעיה המתחסדת שלך עם **** ואחרים..
מלכתחילה טענת והצהרת שזה בלוג חופשי שבו כל אחד יכול להתבטא ובתנאי שיעשה כן בלשון נקיה. אבל מסתבר שבאופן מעשי, ומאחורי תירוצים משונים שנוגעים לסגנון, לאי מייל לא ברור, לדבקות בעובדות שרק אתה יודע מהן ושאר ירקות, אתה בעצם משמיד כאן באופן שיטתי כל תגובה שאיננה מסכימה עם הדעה שאתה מביע או שמציגה את רדידות המחשבה שמאחורי הדברים שאתה מנסה לומר ושאתה חושב שהם נורא חכמים. כל זה לא ממש מעיד על בטחון. ס"ה זה נותן תחושה של ילד קטן ומבוהל שמנסה לצבור בטחון בשבירת כלים. אם, ובלשון שאתה מרבה להשתמש בה (גם את זה צריך לבחון) אתה גבר, אז הכי פשוט זה לתת לעידן להתבטא ולאחרים לשפוט בלי ההתערבות המאסיבית שלך. אם זה מעניין מישהו הוא יגיב ואם לא, לא יגיבו. ככה פשוט ושלום על ישראל. וכדאי לך לדעת שיש הרבה כאן שקוראים את מה שאתה כותב מותך הערצה עיוורת אבל יש גם רבים שסתם נהנים לגחך למול השטויות שאתה פולט וזה גם משהו להתחשב בו.
היה זה רזי ברקאי שחיפש פעם את האחראי על האינטרנט, ומתברר שקם דור חדש. אבל באמת יאיר, ממתי אתה מחליט בבלוג הפרטי שלך מה יתפרסם ומה לא? החוצפה שלך לא תיאמן. פתח לרווחה את דלתות ביתך והכנס כל עובר ושב עם בוץ על הנעליים, שיטנף את השטיח בסלון. למה לא? אז מה אם זה שלך? זה יוכיח גדלות נפש.
ומי שמפעיל את הבלוג שלך, שיקום, עכשיו! יאיר, כן, אתה!
מאחר ובפוסט הזה מוזכרים גם ההתפלקות המשעשעת של NRG וגם צינוביץ', האם ניתן להגדיר את הפרשה בתור המקבילה הקולנועית של פרשת השרוף?
i am in NY now but i must say that there are better movies 2 see now that "snakes on a plane" and Oliver's fiasco.
Little Miss Sunshine – i can bet u it'll be nominated 4 screenplay and Steve Carell is truly a great actor and not just a 40 year old virgin (he was good there 2). i just hope this indie pearl will be released in TLV, sorry Israel.
other great indies screened in NY: The Groomsmen (by Edward Burns ),
and A Scanner Darkly. Robert Downey Jr. gives one of his best performances ever. at the end of the movie, this is not a spoiler, Linklater writes a dedication by Philip K. Dick 2 his friends. that is one of the touching moments in the movie the movie is visually amazing.
i have 2 see a movie that got out today:Half Nelson. they are talking so much about the "World Trade Center " in NY. this is just like all the fuss around Mel's The Passion of the Christ.
about mike brant- he helped me a few times and he was always so nice and helpful. may he R.I.P .
יאיר – אפרופו ההיזכרות שלך בכרזה של לנון ויוקו, ראית את הטריילר ל-The U.S. vs. John Lennon?
http://www.apple.com/trailers/lions_gate/theusvsjohnlennon/
תיעודי על ג'ון כפעיל פוליטי.
טריילר מרתק וחזק, אם כי אני מהמר שהסרט יהיה בעייתי, ולו רק בגלל מעורבותה הפעילה של יוקו שמאדירה את זכרו טיפה'לה יותר מדי.
חיכיתי יפה שבוע – האם תוכל לפרסם פה את הביקורת שלך על "קליק"?
אלו שרצף הסרטים שהוזכרו כאן עדיין לא שכנע אותם עד כמה מטוסים יכולים להיות מסוכנים, יוכלו להמשיך ל"סופרמן חוזר" ואולי אז יחליטו סופית להמיר את הכרטיס הבייתה באונייה. ואז הם ילכו לראות את "פוסידון" ואת הטריילר ל"המגן".
ואם כבר מדברים על הסרט הבא של טרנטינו, ראיתי לא מזמן את הגרסה המקורית של Inglorious Bastards, הסרט מ-1977 שטרנטינו הולך לעשות לו רימייק. עד עכשיו מאוד התרשמתי מהטעם של טרנטינו בקולנוע ומהיכולת שלו לבודד מערימת הזבל של שנות השישים-שבעים-שמונים כמה פנינים קולנועיות, ואם לא פנינים, אז לפחות סרטים עם לא מעט חזון או מקוריות. אבל Inglorious Bastards הוא פשוט סרט סתמי. סיפור סתמי, דמויות סתמיות, בימוי סתמי. מעבר לליהוק של שחקני הפולחן בו סוונסון ("להרוג את ביל") ופרד ויליאמסון ("מהשקיעה עד הזריחה"), מה לזה ולטרנטינו?
יאיר,
רוג'ר אברט חזר לעבוד לפחות לפי האתר שלו.
תעדכן…
רוה להארטלי: לא ולא. איברט עבר ניתוח נוסף לפני שלושה ימים, הוא עדיין רחוק מהחלמה מלאה. הביקורות באתר, כפי שכתוב בראש הדף, הן של ג'ים אמרסון. אין סיכוי בחיים שאיברט היה נותן ארבעה כוכבים ל-The Descent. זה במובהק סרט שהיה מקבל אצלו ציון אפס. איברט לא מסוגל להתמודד עם אלימות כזאת. בכל מקרה, הנה מכתב שכתבה שלשום צ'אז איברט, אשתו, לקוראיו, בו היא מעדכנת אותנו במצבו.
יאיר, שכחת לציין שגם "אדמה משוגעת" התקבל לטורונטו. האם באיזשהו מקום אתה קצת מתעלם מהסרט?
רוה לאיציק: האייטם היה רק על הקומוניקט שהוציא הפסטיבל על שתיים מהמסגרות שלו. לך בעקבות הלינק.
סליחה יאיר,
ביוק ראיתי את הידיעה הבאה ורציתי לעדכן ולתקן אבל הקדמת אותי. הידיעה:
.While Roger Ebert is recuperating from surgery, RogerEbert.com editor Jim Emerson will be writing reviews of some new movies.
אתה צודק רוגר ממש לא היה אוהב את The Descent. אני חושב שזה סרט אימים מעולה, גם סירטו הקודם ניל מרשל – 'Dog Soldiers' ממש מעולה. הוא ממחזר חומרים בצורה מאוד מקורית.
תודה על הקישור למכתב.
האם רוג'ר איברט היה נותן אפס לסרט רק בגלל שיש בו הרבה אלימות, באופן אוטומטי? לא ראיתי את הסרט הנ"ל, אבל נשמע לי תמוה. ל"כלבי אשמורת", סרט שרחוק מלהיות מרי פופינס, הוא נתן שניים וחצי כוכבים מתוך ארבע.
ואם מדברים על טרנטינו, מתי האיש יפסיק עם כל המחוות וההומאז'ים האלה ויחזור לעשות סרטים אמיתיים? הוא ורודריגז מתחילים להתיש עם כל הגימיקים שלהם.
ורק אני באתי באיחור* וב-NRG כבר לא ראיתי כלום.
מי יתמצת מהזיכרון? האם יש בכלל מה לתמצת מעבר ל"לא הבינו את הבדיחה"?
.
.
אני מאוד מקווה שהמלחמה הזו לא הולכת להימשך עד כריסמס.
.
.
.
.
.
.
*היה חמורוטק (חפשו בגוגל). אי-מייל: hamorotek@gmail.com. עד כאן.
הרשו לי להיות הצד השני לחופש הדיבור. כולם מדברים כאן על חופש הדיבור, דבר שהוא לגיטימי ומבורך. אך בסופו של יום, תגובותיו של **** לא תורמות לאיש, ורק מרעילות את הסביבה בה הן חיות, ומה לעשות, שיאיר כבעליו של הבלוג, יכול לרסס נגד מקקים אם הוא רוצה. אפשר לא להסכים עם זה, אבל זה הגיוני. כל פעם שאני קורא את **** זה מעכיר את האווירה ויוצר התלהמות שאין לה מקום בפורום שכזה. והעובדה היא, שאנשים עם כושר ביטוי גבוה שמתנגדים נחרצות ליאיר מפורסמים כאן.
אני לא מבין את ההבחנה בין הומאז'ים לסרטים "אמיתיים" של טרנטינו. בנתיים האיש עשה ארבעה סרטים (חמישה אם מחשיבים את "מהשקיעה עד הזריחה", שישה אם מחשיבים את "להרוג את ביל" כשני סרטים). כולם מחוות והומאז'ים, וכולם סרטים "אמיתיים".
הנה עוד משהו על סטון – ראיון שבסופו לינק לביקורת על הסרט שהתפרסמה באותו גיליון:
http://www.laweekly.com/general/features/after-the-fall/14187/
ההבחנה היא שעושה רושם שטרנטינו עסוק בשנים האחרונות ביצירת סרטים שמתפקדים פחות כסרטים שעומדים בפני עצמם ויותר כמחוות לקולנוע האהוב עליו. אם זה קולנוע אסייתי או סרטי אימה של שנות ה-70. "קיל ביל" הוא סרט מהנה מאוד, אבל בסופו של דבר מה שהוא גורם לך לעשות זה לא לרצות לראות אותו שוב אלא ללכת לחפש את הסרטים עליהם הוא מבוסס, שזו מטרה ברוכה בפני עצמה. אבל מה לגבי הסרט עצמו? אני בטוח שטרנטינו מסוגל ליותר.
עכשיו הוא חבר לרודריגז לעוד איזו מחווה. טרנטינו אמר מזמן שהוא רוצה לעשות סרט אימה, אבל שוב מתגלה שסרט האימה שעליו הוא דיבר הוא בסך הכל מחווה לשנות ה-70. תשמע, אין לי ספק שזה יכול להיות סרט מבדר מאוד, האיש הרי אשף של קולנוע מסוגנן. אבל זאת הבעיה: הסגנון בא לפעמים על חשבון הסרט. אני לא אומר שאלה סרטים רעים, אני רק אומר שיש הרגשה שטרנטינו מסוגל ליותר ושהוא פשוט לא מתאמץ. הוא יכול להיות יותר מקורי. מה עם עוד "כלבי אשמורת"? זה הסרט הכי טוב שלו, וזה גם הסרט הכי מקורי שלו. (למרות ההשפעות הצרפתיות. זה הסרט בו נוצר הסגנון הטרנטינואי, מה שאי אפשר להגיד על "קיל ביל" שהסגנון שלו הומצא כבר מזמן אצל האחים שו.
"קיל ביל" הוא פשוט אפוס מחווה אחד ענקי לסרטי חרבות וקונג פו ולמערבוני ספגטי. הוא מהנה מאוד ורחוק מלהיות סרט רע, אבל למה לעשות עוד סרט הומאז'ים? לא מספיק?
מצטער, אבל "כלבי אשמורת" מבוסס על סרטים קודמים במידה רבה עוד יותר מ"להרוג את ביל". במקרה של "אשמורת" זה פשוט חיקוי יותר מדוקדק של כמות יותר קטנה של סרטים: בעיקר City on Fire ההונג קונגי ו-"חטיפת הרכבת התחתית פלהם" (המשודר בערוץ MGM). אם כבר יש הבדל, אני חושב שהוא לא בתוכן של הסרטים אלא במסעות הפרסום שלהם, שמדגישים במידה רבה יותר את ההומאז'ים.
זה ש"להרוג את ביל" גורם לאנשים לראות את הסרטים המקוריים היא טענה חדשה שלא שמעתי לפני. איזה מהסרטים האלה יצא לך לראות?
לא אמרתי ש"כלבי אשמורת" לא מושפע מכלום, אמרתי שטרנטינו לקח את ההשפעות האלה, ערבב אותן טוב טוב, ויצר משהו מיוחד שלא נראה קודם, בעוד שב"קיל ביל" ההשפעות הסגנוניות נמצאות בחזית בצורה הרבה יותר בולטת, וטרנטינו עצמו קצת טובע בתוכן.
"קיל ביל" שלח אותי לבדוק את סרטי האחים שו (להשיג באוזן השלישית), וראיתי למשל סרט יוצא מהכלל שנקרא One Armed Swordsman ואני ממליץ עליו בחום. כמובן שאחת ההשפעות הכי גדולות על "קיל ביל" היא הסרט shogun Assasin שאפילו מוזכר ב"קיל ביל 2" בסצנה משעשעת. מי שרוצה לדעת מאיפה קיבל טרנטינו את ההשראה לזרנוקי הדם, שיצפה בסרט המטורלל הזה.
יאיר, אני יודע שמאסת במלחמה והכל, אבל לצטט את יוקו אונו? לאיזה שפל הגענו?
אם כבר, תרשה לי לצטט משהו ששמעתי בלייט-נייט כלשהו: "הבחור הזה, מארק צ'פמן, אני לא מבין אותו. הוא ירה 6 כדורים בג'ון לנון, ולא יכל לתקוע אחד גם ביוקו אונו?"
ג'יימס, יש לך משהו אמיתי לומר בגנות יוקו אונו, מעבר ל"היא פירקה את הביטלס" השחוק והילדותי? לי נראה שאתה עושה עוול לאישה מבריקה וביקורתית, שהלוואי והיו לנו עוד כמוה.
רוה: אני מסכים עם דן. יוקו אולי עשתה דברים מעצבנים, מוזיקה מרגיזה והיא אוהבת להיות פרובוקטיבית, אבל היא אמנית מצוינת, ופעילת שלום חסרת מנוחה ואני מסכים לחלוטין עם הפסקה שציטטתי ממנה: אם מיליארד אנשים יחשבו שלום, משהו יזוז בעולם שלנו.
לליאור: גם אותי "להרוג את ביל" (שלא ממש אהבתי, בהחלט לא בהשוואה לסרטיו הקודמים של טרנטינו) סקרן מספיק כדי לבדוק את הסרטים שהוא עשה להם מחווה. צריך לציין ש-"Shogun Assassin" הוא גרסה ערוכה ומדובבת של סדרת סרטים רצינית מאוד בשם Lone Wolf and Cub שזמינה גם בגרסה המקורית שלה ביפנית. ראיתי רק את הסרט הראשון, והוא מאוד הרשים אותי. עוד סרט, אולי ההשראה הכי גדולה ל-"להרוג את ביל" (לצד "הכלה לבשה שחורים" של טריפו) הוא "Lady Snowblood" על רוצחת שכירה ביפן של המאה ה-19 שיוצאת לנקום בארבעת האנשים שהיו אחרים למות אביה. מייקו קאג'י שיחקה בסרט הזה ושרה את שיר הנושא שלו (שטרנטינו שיבץ בפסקול של "ביל") לסרט הזה יש המשך וגם גרסה עתידנית שיצאה לפני כמה שנים תחת השם "Princess Blade".
"Lone Wolf" ו-"Lady Snowblood" מבוססים על סדרות מאנגה (קומיקס) של כותב בשם קזואו קואיקה, שכתב גם סדרה על הדמות היסטורית של האטורי האנזו (שעל שמו קרוי מחשל-החרבות ב-"ביל"). "Lone Wolf" היא יצירת מופת אמיתית, אבל מדובר בהשקעה קצת גדולה – 25 כרכים עם כמה מאות עמודים בכל אחד (עדיין, הכרכים הראשונים די עומדים בפני עצמם). "Lady Snowblood" פחות טובה, אבל היא קצרה יותר (ארבעה כרכים) ודי מבדרת בסך הכל. הייתי מקשר למאמר שלי בנושא, אבל נדמה לי שיאיר מתחיל להתעצבן קצת מכל הפרסומת העצמית שלי פה.
כן, זכרתי ש-Shogun Assasin הוא מעין גרסה אמריקאית/בין-לאומית לסרט יפני, אבל לא זכרתי בדיוק מה. בכל אופן, ראיתי אותו לפני שנים רבות והעובדה שעד היום אני זוכר אימג'ים ממנו כנראה אומרת משהו על הוויזואליה החזקה שלו. (אני חושב שהוא היה אסור להפצה בכמה מדינות).
נדמה לי שראיתי ש-Lady Snowblood מוקרן השבוע באוזן השלישית (איזו מקריות!) לא יודע אם ייצא לי, אבל בכל אופן רשמתי לעצמי. תודה.
מאיר שניצר אמר שלטרנטינו נגמר הסוס (מבחינה תסריטאית) בזמנו זה קומם אותי. היום אני מבין שיש דברים בגו. 'כלבי אשמורת' ו'ספרות זולה' הם מחוות אבל איזה מחוות, יש שם בשר, ישם שם תסריט ויש שם צורה והברקות גאוניות שפורצות דרך בקולנוע (גם בג'קי בראון' היה תסריט מאוד יפה ובכלל הסרט מבריק. הבעיה שהיום מעניינת את טרנטינו בעיקר הצורה והוא גאון אז הצורה מוגשת בצורה גאונית, אבל חבל שזה על חשבון התוכן.
כמה דברים מבאסים :
1. מבאס שהוא מתחיל לעשות רימייקים, למרות שברור שהוא הולך לעלות על המקור.
2. מבאס שהוא חבר לרודריגז. רודריגז הוא בימאי מאוד מוכשר שלא מביא למיצוי את הכשרון שלו (הוא בעצם ה'לוק בסון' האמריקאי).
ועכשיו מחווה לסרטי האימים:
מנחמת אותי העובדה שהסרט הבא של טרנטינו הוא סרט אימים, אני פשוט חולה על סרטי אימים והאהובים עלי הם (לא לפי שום סדר):
1. הנוסע השמיני – 1979 -James Cameron.
2. שובו של הנוסע השמיני- 1986 -Ridley Scott.
2. יום שישי ה-13 – 1980 – Sean S. Cunningham.
3. סיוט ברחוב אלן – 1984 – Wes Craven.
4. הצעקה – 1984 – Wes Craven.
5. הניצוץ – 1980 – Stanley Kubrick.
6. Tobe Hooper-1974- Texas Chain Saw Massacre.
7. Tobe Hooper – 1974 – Poltergeist.
8. Joe Dante – 1981 – The Howling
9. מיזרי – 1990 – Rob Reiner.
10. הזבוב – 1986 – David Cronenberg.
11. Neil Marshall – 2002- Dog Soldiers.
12. Neil Marshall – 2002 – The Descent.
13. John Carpenter- 1978 – Halloween.
14. John Carpenter – 1982 – The Thing.
15. Danny boyle – 2002 – 28 Days Later.
11.Sam Raimi – 1981 – The Evil Dead.
12.Peter Jackson – 1992 – Braindead.
13.Mikke Takashi's -1999 – Audition.
14. זאב אמריקאי בלונדון – 1981 – John Landis.
15. Guillermo del Toro -1993 – Cronos.
16. Alfred Hitchcoc – 1960 – Psycho.
17. Alfred Hitchcoc – 1963 – The Birds .
18. Tom Holland – 1999 – Child's Play.
19. Ron Underwood 1990 – Tremors.
20. קרי – 1976 – Brian De Palma.
טוב, זה מה שעולה לי לראש כרגע, בטח יש עוד שאני אוהב… אני אשמח אם תמליצו לי על סרטי אימים נוספים – טובים ומבריקים כמובן. מה שבטוח הרשימה שלי היא חובה.
–
תיקון:
הנוסע השמיני – 1979 -.Ridley Scott .
2. שובו של הנוסע השמיני- 1986 -James Cameron.
חילול קודש – סליחחחחחחחחחחחחה.
לא נעים אבל –
שכחתי סרט אימים גאוני שאהוב עלי במיוחד.
Neil Jordan – 1985 – The Company of Wolves.
להארטלי: כדאי לך מאוד לראות את סרט האנימציה "Perfect Blue" שהמלצתי עליו באחד הפוסטים הקודמים.
תודה אראה. ראיתי את הפרומו, ניראה אחלה, קצת כמו מותחן. אבדוק את זה למרות שכמה כבר מפחיד יכול להיות סרט אנימצייה.
סרט אימים נוסף שמאוד מומלץ –
Deadly Friend – 1986 – Wes Craven.
לגבי רשימת הסרטים שנתתי – היא פשוט מבטיחה הנאה צרופה לאוהבי הסוגה.
מה עם קנדימן? וואחד סרט אימה
ואגב, אם מיליארד אנשים יחשבו שלום, זה ממש לא יעזור. יש כרגע בגלובוס קבוצה מאוד גדולה של אנשים שרוצה להרוג אותנו – ואת כל העולם המערבי. צריך להילחם בהם בכל הכוח.
עזבו אתכם מטרנטינו. הנה כתבה מצוינת של מייקל אטקינסון ששואל את השאלה, למה כבר יותר מעשור אלמודובר עושה קולנוע צפוי וחסר שיניים.
http://villagevoice.com/film/0632,atkinson,74125,20.html
ראיתי את קנדימן – נחמד מינוס – אינו ראוי לרשימה.
להארטלי –
נראה לי שכדאי לך לראות את הסרטים של הידאו נקטה "רינגו" ו"מים אפלים" (לא הרימייק האמריקני). הוא במאי מעולה לפני שהכפיש את עצמו עם הוליווד.
יש גם את "ליל המתים החיים" המקורי של רומרו, "פריקס" של בראונינג, "אות משמים" המקורי, "כביש אבוד", "נבואות איש העש" הלא מוערך מספיק, "הדייר", "המבט" של ניקולס רוג ו"תא קטלני".
ושאלה לדיון – האם "המכונאי", "משחקי שעשוע", "ארוחה עירומה" ו"דוני דארקו" עוברים כסרטי אימה?
"המכונאי" עובד לדעתי, רק אם לא ראית כמעט סרטי מתח/אימה מהעשור האחרון. הטוויסט שלו צפוי ורוב ההפחדות חסרות מקוריות. למרות זאת, סרט לא רע, אם מתעלמים מהקלישאתיות ומתמקדים בבניית הסיפור והעריכה היעילה. אני חושב שאפשר להגדיר אותו כסרט אימה לייט.
את "ארוחה עירומה" התחלתי לראות ונרדמתי אחרי 45 דקות, לא באשמת הסרט (הייתי מאוד מאוד עייף). אני מחבב את קרוננברג, למרות שלא ראיתי הרבה סרטים שלו. נראה לי שבמקרה הזה, "ארוחה עירומה" מתמקד יותר בהגעלות וביצירת מסתורין, מאשר מנסה להפחיד. זו רק השערה מאחר וכאמור, לא ראיתי יותר מחצי סרט. אני חושב ש"ברטון פינק" ובמובן מסוים, אפילו "ג'ארהד", יותר קרובים לז'אנר האימה.
הארטלי, מה לגבי קיוב ותינוקה של רוזמרי?
וואלה, "ג'קי בראון". שכחתי ממנו לגמרי. היחיד של טרנטינו שלא ראיתי. תמיד כשמדברים על טרנטינו הסרט הזה נשכח, נופל בין הכסאות. זוכרים יותר שטרנטינו הופיעה ב-dusk till dawn מאשר שהוא עשה את "ג'קי בראון". זו אמנם עוד מחווה לבלקאקספלוטיישן או משהו כזה, אבל שמעתי דברים טובים על הסרט. ייתכן שזה הסרט המקורי האמיתי האחרון שלו? צריך לראות כבר.
הארטלי, רשימה מכובדת. ראיתי 13 מתוך 20. נסה לתפוס ב-TCM את The Haunting של רוברט וייז מ-1960 (נדמה לי) אימה פסיכולוגית במיטבה, רק צריך סבלנות. קשה להשיג אותם, אבל אם אתה אוהב אימה גותית אני ממליץ על הסרטים של אולפני "האמר" הבריטים משנות ה-50 וה-60, ובעיקר על Horror Of Dracula, הראשון בסדרה המפורסמת שלהם, עם כריסטופר לי ופיטר קושינג. לא יודע למה לא אהבת את "קנדימן", סרט אימה מצויין בעיניי. אני לא מבין איך לא ציינת את "מלתעות" ברשימה שלך. ואם אתה אוהב סרטי סלאשרס פחות קונבנציונלים, "הטרמפיסט" מ-1986 הוא אחד הידועים לשמצה שבהם.
ליאור, הנכונות שלך לצאת בהצהרות גורפות לגבי "טרנטינו, לאן?" מבלי שראית את כל ארבעת(!) סרטיו מפליאה ממש. טרחת לצפות בזבלונים הונג קונגיים עם קשר רופף לטרנטינו, אבל לא בסרטו הטוב ביותר של טרנטינו עצמו?
הטענה (לא הצהרה גורפת. לא גרפתי כלום) שהשמעתי מבוססת על "קיל ביל" ועל Grind House שעומד לצאת, שפשוט עושה רושם שהוא ה"קיל ביל" של סרטים כמו "טבח המשור מטקסס". אין לי שום בעיה עם כלבי אשמורת או ספרות זולה.
והאם טרחת אתה לראות את הזבלונים ההונג קונגיים שציינתי לאחר שכינית אותם כך?
“רינגו” ו”מים אפלים” נחמדים, אבל לא מפילים ולא נכנסים לרשימה. 'נבואות איש העש' ממש לא שווה. 'ארוחה עירומה' – סרט גאוני, לא ממש אימים סלשר. 'המכונאי' – מייבש, משחק מרשים.
סרטים שכן נכנסים לרשימה הם –
jaws – הגאוני.
ליל המתים החיים – של רומרו – אבן דרך.
אות משמים – המקורי – אכן מעולה.
Donnie Darko – מבריק, לא ממש אימים אבל אני מכניס.
'משחקי שעשוע' – מיכאל האנקה – בימאי גאון, סרט ממש מדהים.
Wolf Creek – 2005 – Greg McLean – סרט שממחזר בצורה מבריקה ומצליח להשאר מקורי.
Piranha – Joe Dante -מגניב ומעיד על כישרון ענק.
תוסיפו סרטים שווים שמגרדים את הקלאסיקה.
ראיתי את כל מה שרשמתם, נו תחדשו לי.
הארטלי, אם אתה מחפש קלאסיקות, תוסיף את "פלישת חוטפי הגופות" (המקורי, של דון סיגל משנות ה-50).
ראיתי את 'פלישת חוטפי הגופות', נכון סרט חתרני אני מוסיף לרשימה. אגב גם החידוש של אבל פררה שווה ונכנס גם הוא. גם 2 Piranha אחלה סרט אימים של בימאי צעיר ומבטיח לשעבר הלא הוא – James Cameron. מדהים שהרבה גאונים התחילו בבימוי סרטי אימים.
בערך באותה שנה שקמרון הילדון ביים את פיראנה 2, אוליבר סטון הקטן ביים את "היד", סרט אימה מוזר ונשכח עם מייקל קיין כאדם שהיד שלו נקטעת מגופו, ומתחילה לטייל בכוחות עצמה ולשחוט עוברי אורח
ליאור, לא, אבל ראיתי את סרטי הבלקספלויטיישן של ג'ק היל ופם גריר עליהם מבוסס "ג'קי בראון". מה אני אגיד לך, לא יצירות מופת גדולות. אני מעדיף לראות את הסרטים הטובים של טרנטינו על פני הסרטים הגרועים של אחרים.
הסרטים ההוגנ קונגיים שדיברתי עליהם הם מבית היוצר של האחים שו. מדובר בסרטים מושקעים מאוד שנעשו בסוף שנות ה-60 תחילת ה-70. סרטי הקונג פו/חרבות שלהם נחשבים לחלק מהאיכותיים ביותר בז'אנר (שקיים עד היום). סרטי הבלקאקספלוטיישן, לעומת זאת, הם תת-ז'אנר שלא הצליח אף פעם להיות משהו מעבר לקפסולת זמן משעשעת. (ובהקשר הזה מומלצת מאוד הקומדיה האידיוטית אך הדי מצחיקה, לטעמי לפחות – Undercover Brother).
והארטלי, אתה מזכיר את הרימייק ל"חוטפי הגופות" של פררה אבל שוכח את הרימייק של פיליפ קאופמן מ-1977 העולה עליו לדעתי.
סרטי האחים שו, טובים ככל שיהיו, הם בכל זאת רק סרטי אמנויות לחימה ולא מנסים להגיע לרמת המורכבות של "להרוג את ביל". אם תראה את המותחנים הבריטיים של היצ'קוק משנות השלושים, תראה שחלקם מותחנים מצוינים, אבל עדיין רק מותחנים. "ורטיגו" הם לא, וגם לא מנסים להיות.
בהקשר לסרטי אימה שהם לא סרטי אימה –
אני חושב שמביחנת עיצוב תמונה, פס-קול וסיקוונסים, "נהג מונית" מתפקד כסרט אימה לכל דבר.
אדיר לדעתי איך באו לידי ביטוי כל האלמנטים של סרט ז'אנר כדי להעביר התמוטטות מנטאלית.
מבחינתי זה סרט אימה פרופר…
מה דעתכם?
והנה תקציר של ראיון טלוויזיוני עם טרנטינו בו הוא מדבר על סרטי האימה האהובים עליו. מספר אחד אצלו "היצור" של ג'ון קרפטנטר אותו הזכיר כבר הארטלי. מספר שתיים הוא הסלאשר הקנדי My Bloody Valentine, הסרט על שמו נקראת הלהקה הבריטית ועליו דיבר טרנטינו גם בהקשר של Grind House. לדעתי סרט אקסצנטרי ומעניין אבל לא בדיוק מופתי. מצד שני, סצנת הפתיחה מצוינת ואעלה אותה ליו-טיוב בהזדמנות.
http://www.cinemastrikesback.com/?p=621
פאיקוב תודה,
את סרט האימים משנת 81 – My Bloody Valentine
לא ראיתי, נשמע מעניין. סרט אימים מבריק נוסף שהוזכר ובצדק הוא – Cube של – Vincenzo Natali משנת 1997.
בבבבבבבררררררררררררררר. "משחקי שעשוע" מפחיד!!!
לדעתי הסרט הכי מפחיד שראיתי בחיי.
אני לא יודעת כמה שבועות לא ישנתי אח"כ, וראיתי אותו בגיל 21/22 בערך, כך שזה לא שהייתי ילדה קטנה שנבהלת בקלות.
מה עם The shining ?
הניצוץ הוא מעבר לסרט אימה. הוא מופת של פחד טהור.
ספוילרים ל"המכונאי", ראו הוזהרתם
——–
לא חושב שזה סרט אימה אלא מותחן שעושה שימוש באלמנטים של הז'אנר, כמו בסצנה המופתית של רכבת השדים. אני אישית לא ניחשתי את הטוויסט, אבל בראד אנדרסון, הבמאי, אומר בקומנטרי שהוא יודע שחלק מנחשים את הטוויסט מוקדם וזה לא ממש מעניין אותו. הוא אומר שאם פוקחים עין טוב טוב אפשר לראות את הרמזים כבר בהתחלה. הוא לא עסק בנסיונות להטעות את הצופה על כל צעד ושעל כדי להפתיע אותו באיזה טוויסט מדהים. הדרך יותר חשובה, כי הסיפור הוא למעשה על אשמה ומה שהיא מעוללת לגיבור הסרט. כריסטיאן בייל מדהים. קשה להאמין שהשלד האנושי הזה הוא באטמן.
סוף ספוילרים
——
אם אתם רוצים לראות סרט אימה אמיתי של אנדרסון צפו ב-Session 9 ("המפגש התשיעי" בעברית, אם אני לא טועה). קריפי.
עוד סרט ששווה להזכיר: "The Incredible Shrinking Man" מ-1957 של הבמאי ג'ק ארנולד, במיוחד בחציו השני, שבו הוא הופך לא רק לסרט מפחיד אלא גם לאחד ההשיגים המרשימים ביותר בתחום הפעלולים של תקופתו (הסרט זמין כרגע רק ב-DVD בריטי).
אבל הסיפור האמיתי מאחורי הסרט הזה הוא מי שכתב את התסריט שלו (והסיפור שהוא התבסס עליו) – ריצ'ארד מת'סון, אחד מגדולי סופרי האימה שקמו לארה"ב. הסרט הזה היה הפעם הראשונה שבה הוא כתב תסריט, וזה המשיך עם פרקים שהוא כתב -"אזור הדמדומים", "מסע בין כוכבים", סרטי הטלוויזיה "Night Stalker" ו-"Night Strangler" (שמאוחר יותר צוינו על ידי כריס קרטר כהשראה ל-"תיקים באפילה") וגם "דואל" – סרטו הראשון באורך מלא של במאי צעיר בשם סטיבן ספילברג.
וזה מוביל לעוד המלצה – טלוויזיונית, הפעם – לאחרונה עלתה בארה"ב סדרת טלוויזיה בשם "Nightmares and Dreamscapes" שמבוססת על הסיפורים הקצרים של סטיבן קינג (אחד ממעריציו הגדולים ביותר של מת'סון). הפרק הראשון בסדרה, "Battleground" נכתב על ידי ריצ'ארד כריסטיאן מת'סון – הבן של מת'סון ההוא – ומדובר בפרק שבמהלך כולו לא נשמעת אפילו שורת דיאלוג אחת, מה שמזכיר את התסריטים הדלים בדיאלוגים של מת'סון האב (במיוחד "דואל"). את הפרק הזה ביים עוד בן-של – בראיין הנסון, הבן של יוצר "החבובות" המנוח, ג'ים הנסון.
סרטו הראשון של ג'ואל שומאכר כבמאי היה The Incredible Shrinking Woman עם לילי טומלין. פרודיה על הסרט הקלאסי שרז ציין.
אם כבר הוזכר פה "הניצוץ", יש לי שאלה קצת מפגרת:
סליחה על הבורות, באמת, אבל ראיתי את הסרט הזה בערך 5 פעמים, קראתי את הספר (בתרגום נוראי לעברית) ועדיין לא הצלחתי להבין את פשר השוט האחרון בסרט, בו רואים תמונה עם האורחים במלון (וניקולסון ביניהם) ולמטה כתוב "שנת 1937" או משהו כזה.
אם מישהו יוכל בבקשה להסביר לי, אני אודה מאוד.
אני לא בטוח שאני זוכר לגמרי, אבל לדעתי הוא פשוט מצטרף לרוחות הרפאים של המלון.
אז למה דווקא 1937?
זה היה ב-1921 כמדומני. זו המסיבה שמתוארת באמצע הסרט, כשג'ק מוקף ברוחות. שוב, אני חושב שזה מראה שהוא כביכול הצטרף לרוחות. ל"אוברלוק" יש נטייה לחסל את אלו שמשגיחים עליו.
הנה הקטע מתוך My Bloody Valentine עליו דיברתי. השימוש בדיזולבים מדהים לדעתי.
http://www.youtube.com/watch?v=uRpeJRQeHFQ
אוקיי, זהו זה. אחרי שנמאס לי להתבייש, ראיתי סוף סוף "ג'קי בראון", וזה משלים עבורי את הפילמוגרפיה (הדלה מדי) של טרנטינו.
יש לי הרבה דברים להגיד על הסרט הנהדר הזה, אבל מאוחר ואין לי כוח. אז אסכם במשפט אחד:
שמישהו יגיד לי איפה לעזאזל החביאו את פאם גרייר כל השנים האלה. איזו שחקנית!
הקלוז אפ המדהים על כפות רגליה של ברידג'ט פונדה בתחילת ג'קי בראון שווה את כל הסרט!
הממ… גם כפות רגליה של אומה זוכות למבט מלטף של המצלמה ב"קיל ביל 1".
ואחרי שראיתי את הסרט הזה, זה עוד יותר מחזק את העמדה שהעליתי אי שם בתחילת הפתיל. אם טרנטינו מתקשה ליצור בעצמו סיפורים שהתוכן בהם עולה על הסגנון, שימשיך לעבד יצירות (אולי עוד אחת של לנארד. הם מתאימים כמו כפפה ליד. טרנטינו עושה ג'יימס אלרוי… סטיבן קינג… אפילו ג'ון גרישם. הוא יכול לחולל נפלאות).
Dude this spam here will drive me insane! Delte them!