מתוך "בין כוכבים״ של כריסטופר נולן. על פי התיאוריה של קיפ תורן כך נראה חור שחור במציאות

עכשיו הבנתי למה אולפני וורנר הקרינו את ״בין כוכבים״ לתקשורת האמריקאית שבועיים לפני עלייתו למסכים (עידן האינטרנט, והיעלמם כמעט לחלוטין של דדליינים לדפוס, הזיזו את מועדי הקרנות התקשורת סמוך מאוד למועד היציאה המסחרי הרשמי): צריך שבועיים לשבת ולחשוב על הסרט לפני שאפשר להתחיל לנסח אותו למשפטים מורכבים שהם מעבר ל״אהבתי״/״לא אהבתי״ (אגב: אהבתי).

ואכן, אחרי שצפיתי אמש בסרט שהכי חיכיתי לו השנה, האתגר שלי בשבוע הקרוב הוא למצוא אסטרופיזיקאי בכיר שיעזור לי לפצח את התיאוריות המדעיות, ואת הפרדוקסים העולים מהם, שחלקם מיתרגמים בסרט לנקודות מפנה עלילתיות שהשאירו אותי קצת מגשש באפילה. אולי כך אוכל למצוא דרך לפענח את חידות הסרט ולכתוב ביקורת שיש בה משהו שהוא מעבר למאבק בין סופרלטיבים למילות בלבול והשתוממות.

דרך אחת להתכונן לצפייה ב״בין כוכבים״, או להתמודד עם השאלות העולות מהצפייה, היא להתוודע לעבודתו של הפיזיקאי קיפ תורן, שתיאוריות חורי התולעת, החורים השחורים וכוח הכבידה שלו הן הבסיס ליצירת הסרט (עמיתו של תורן, השר לשעבר יובל נאמן, היה יכול להיות פרטנר מצוין לצפייה בסרט, אך הוא למרבה הצער כבר לא איתנו). ״בין כוכבים״ נולד ב-2006 אחרי שסטיבן ספילברג השתתף בסדנה בהנחיית תורן, ושם שמע את התיאוריות שלו בענייני חורי תולעת. אם אני מבין נכון, תורן (לצד סטיבן הוקינג) מנסה לברר מה ההשלכות המעשיות והפיזיות של תיאוריית היחסות של אינשטיין. ספילברג תרגם את הרעיון הפיזיקלי הזה, של מצב שבו הזמן הוא מימד מוחשי שניתן ללכת בו הלוך ושוב כפי שהולכים במרחב, לרעיון עלילתי, של סיפור שבנוי בעצמו לתוך חור תולעת, כך שהסוף וההתחלה נמצאים למעשה באותו מקום (אבל במרחק שלוש שעות זה מזה). הוא יזם את הרעיון והציע אותו לאולפני וורנר, ששכרו את ג׳ונתן נולן לכתוב את התסריט, בשעה שספילברג הלך לביים את ״אינדיאנה ג׳ונס 4״. ארבע שנים עבד ג׳ונתן נולן על התסריט, ספילברג בינתיים נטש את הרעיון לביים אותו, והפרויקט עבר לאחיו, כריסטופר נולן, ששמר את השעה הראשונה מהתסריט של אחיו וזרק את השאר לפח לטובת תסריט שלו.

ואחרי הצפייה (הראשונה), ומתוך רצון לנעוץ דגל על קרקע אדמת הסרט הבלתי מפוענת, הנה כמה חלקי משבות שהצטברו אצלי בראש בשעות האחרונות, מתוכם אנסה לגבש ביקורת קוהרנטית בשבוע הקרוב:

1.

זה לא ״2001: אודיסיאה בחלל״. אני מבין את אלה שניסו להשוות בין הסרטים, אבל למעט המעבר בין מימדים, אין באמת דמיון ביניהם, בוודאי שלא דמיון סיפורי, ובהחלט שלא דמיון צורני. ״2001״ היה סרט מופשט, שנאחז בתיאוריות קוסמיות ומעולם לא הוריד אותם לאדמת המציאות הפיזית המוכרת לנו. ״בין כוכבים״ הוא סרט שמנסה לעשות אפליקציה למדע לתוך חיינו. לפיכך, הבימוי נראה כמעט מציאותי. יש שני שוטים קצרצרים שיש בהם משהו מהעולם הוויזואלי של ״2001״ ומערכה שלמה שתהפוך לשיחת היום בעוד שבוע, ולמושא ההערצה או הלגלוג סביב הסרט. אם כבר, אז יש דמיון מסוים בין ״בין כוכבים״ ובין ״קונטקט״ (תורן וקרל סייגן עבדו יחד על הרעיונות שלהם), והעובדה ששניהם סרטים עם מתיו מקונוהיי היא בהחלט לא מקרית (לדעתי). אבל גם ההשוואה הזאת בעייתית: ״קונטקט״ הוא אחד הסרטים האהובים עליי בעולם כולו, ״בין כוכבים״ כנראה שלא יגיע למעמד הזה. אבל הוא מציע וריאציה אחרת – ארצית יותר – לרעיונות של ״קונטקט״. נולן הוא במאי מספיק בטוח בעצמו כדי להגיד מתישהו, כך נראה לי, שהוא בא לתקן את ״קונטקט״.

2.

זה לא ״התחלה״. מ״התחלה״ של נולן יצאתי נרעש. גם מ״האביר האפל״ וגם מ״באטמן מתחיל״. ״בין כוכבים״ עובד על הצופה בטמפרטורה אחרת. בישול איטי, לא הרתחה מהירה. אבל…

3.

אני מעריץ את נולן. הוא מהזן הנדיר של קולנוענים שמשתמשים בהוליווד כדי לגייס המון כסף לפרויקטים מאוד שאפתניים, עם המון אפקטים וסטים עצומים, אבל כדי לייצר סרט שיש בו חזון מאוד מאוד אישי ופרטי. ספילברג, לוקאס, זמקיס, ג׳יימס קמרון (ואם כבר קמרון: יכול להיות ש״מצולות״ של קמרון הוא הסרט שהכי דומה באופיו המתעתע ל״בין כוכבים״). למעשה, זו עבורי מהותו של הקולנוע – להשתמש בקנווס הכי גדול כדי לברר את השאלות הכי מטרידות, הכי קיומיות. ולכן…

4.

מי שלא אוהב את נולן ואת ״בין כוכבים״ פשוט לא אוהב קולנוע. צר לי, אבל אני חייב להיות נחרץ כאן. יש מקום לבקר את ״בין כוכבים״, וכבר הבנתם שאני מעדיף כמה מסרטיו האחרים של נולן, ויש מקום לנתח את רעיונותיו ואת הפערים שבין יומרה והגשמתה, אבל מי שפוסל את הקולנוע של נולן מחמיץ, על פי תפיסתי, את המשימה העיקרית של הקולנוע, להיות כר לאמביציה, לחלומות, לקחת את הצופים לעולמות ולרעיונות הרחוקים ממנו ולהשתמש בהם כמשל כמעט אינטימי. החזון, היומרה, האמביציה וגם החוצפה של נולן הופכים אותו לאחד הבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע ו״בין כוכבים״ הוא סרט שהתעוזה שלו מעוררת הערצה. ובכל זאת…

5.

איזה באסה שספילברג לא ביים את הסרט.

6.

והנה כמה נקודות שיהיה נחמד לשים לב להם בצפייה, שהם לא קשורים לעלילה:

– נולן מצלם בפילם. הוא אחד האחרונים שעדיין עושים את זה (ספילברג מצלם עכשיו סרט בפילם, והאחים כהן יצלמו את סרטם הבא בפילם). כתבתי את זה בעבר ואחזור על כך: עותק דיגיטלי של צילום בפילם זה אחד הדברים הכי יפים שיש בקולנוע. ואם תראו את ״בין כוכבים״ ותשימו לב לריכוך התמונה, לפיזור האור, לאופן שבו יש משהו כימי ואורגני בתמונה, תשימו גם לב שבסרטים שצולמו דיגיטלית אין את זה, וככל הנראה בקרוב לא נראה יותר את המראה הזה.

– נולן מצלם לא רק ב-35 מ״מ אלא גם במצלמות איימקס 70 מ״מ. מאז ״האביר האפל״ בכל פעם שאני רואה סרט של נולן באיימקס אני ממש מתמוגג בכל פעם שאני שם לב להחלפות המצלמה. נסו גם אתם: בהקרנה באיימקס, בכל פעם שהסרט מצולם בפילם איימקס התמונה נפתחת לגובה (באיימקס הדיגיטלי ההבדל הוא קטן יותר מאשר באיימקס האמיתי, אבל הוא מובחן בכל זאת). החוקיות הגסה היא: צילומי פנים, 35 מ״מ; צילומי חוץ, 70 מ״מ. אבל למעשה, נראה שבכל פעם שיש money-shot נולן עובר ל-70 מ״מ, ואני מתמלא אושר קטן בכל פעם שאני רואה את התמונה נפתחת.

– וולי פפיסטר, הצלם הקבוע של נולן, הלך לביים את ״התעלות״ הנוראי, אז נולן בחר כפרטנר לצילום הסרט את הויט ון הויטמה (״היא״), שמוכיח לנו שפפיסטר הוא לא רק במאי רע, הוא גם צלם בינוני.

– האנס זימר מלחין, כרגיל, ובמקום ללכת על פסקול בומבסטי, הוא דווקא פונה לכיווני פיליפ גלאס נהדרים.

– בגלל שזה סרט שעוסק במסע בזמן ובמעבר בין גלקסיות ומימדים, אני חייב להמליץ לכם לא לקרוא אפילו את רשימת הקרדיטים של הסרט. אם תקראו את שמות השחקנים ואת הדמויות שהם מגלמים, זה (קצת) יהרוס לכם. כן, בסרטי מסע בזמן הרולר הוא ספוילר.

7.

ואחרי כל זה, ובכל זאת, אהבתי את ״כוח משיכה״ יותר.

ציוץ