13 אוגוסט 2006 | 20:01 ~ 19 תגובות | תגובות פייסבוק

מישהו.

20:00. 12 שעות להפסקת האש. זה הולך להיות ערב נוראי.

ויש לי תחושה שגם מחר לא תבוא הקלה גדולה. ואני לא יודע עד כמה תשרוד הפסקת אש שנדמה שהצדדים לא באמת רוצים בה. ויש בבשורה הזאת משהו כמעט מפלצתי באירוניה שלה, במטען הספרותי, המרטירי. בלתי נתפס. אולי יש משהו בקורבן הזה – איזו מילה איומה, “קורבן” – שאמור לסמל את נקודת המפנה של התודעה האזרחית לגבי המלחמה הזאת. לא יודע. מסורבל לי במוח. בשבועות האחרונים אנחנו קוראים בבית לפני השינה – שוב ושוב ושוב – את “איתמר פוגש ארנב”. שיט, היתה כאן מטאפורה. היא התפוגגה לה. קראו את הספר.

נחמה יחידה כרגע: מוזיקה. שמעו איזה שיר יפה של זמרת חדשה בשם רג’ינה ספקטור. הוא נקרא “אנחנו”. ואם אתם יכולים, אל תדליקו טלוויזיה.

download.cfm?mp3id=2417

עודכן ב-21:10. כשהשמועה הפכה לידיעה רשמית.

19 תגובות ל - “מישהו.”

  1. תום 13 אוגוסט 2006 ב - 20:07 קישור ישיר

    רג’ינה ספקטור באמת זמרת נפלאה אבל לגמרי לא חדשה. זה כבר הדיסק הרביעי שלה, אמנם הראשון בלייבל גדול אבל היא כבר עשתה די הרבה רעש. דווקא האלבום הנוכחי טיפה מאכזב, בוודאי בהשוואה לקודמים, למרות שעדיין יש בו הרבה קסם.

    רוה לתום: צ”ל “חדשה לי”. תביא לינק או מעט רקע. מי היא, מה היא, מאיפה כדאי להתחיל כדי להשלים את החור הזה בהשכלה שלי?

  2. סיני מת 13 אוגוסט 2006 ב - 20:37 קישור ישיר

    רג’ינה ספקטור יהודייה ממוצא רוסי (בארה”ב מגיל תשע) ושרה חלק משירייה ברוסית.

  3. חן חן 13 אוגוסט 2006 ב - 21:16 קישור ישיר

    בתור ראש התנועה להשמצת רוברט רודריגז, תשמח לשמוע את הסיפור הבא –
    ידיד ותיק ונאמן הביא לי היום את הסרט שרק בוי ולאבה גירל, שבו צפיתי עם אחייני, שלו עשיתי בייביסטר
    אוי, כמה שרודריגז חסר כישרון. אני לא מבין איך לא התבייש להפיץ את הסרט הזה – התסריט פלגייאט עלוב של הסיפור שאינו נגמר, והאפקטים נראים כאילו שפתחת MGM באמצע הלילה. ממש מביך

    רוה לחן חן: רודריגז צריך להיות העוזר במאי של טרנטינו, או מקסימום לוביסט לשיפור תנאי העסקה ועבודה בהוליווד. כל תפקיד בכיר מזה, או משהו שדורש יצירתיות, הוא ביזיון לאמנות הקולנוע.

  4. עמיצי 13 אוגוסט 2006 ב - 21:30 קישור ישיר

    אני ממליץ על השיר שלה samson, למרות שיש לה המון שירים מקסימים שהם בחלקם הגדול טעם נרכש, בשל המינימליזם המופגן שלהם.
    כבר המלצתי על ליסה ג’רמנו?

  5. איתן 13 אוגוסט 2006 ב - 21:35 קישור ישיר

    אני מודה שמאז “אל מריאצ’י”, שבו נשפכו נהרות של קטשופ, ועד לשנה שעברה נמנעתי מלראות סרטים של רודריגז תעשיות סרטים בע”מ (שהרי הוא מביים, כותב, מצלם ועורך, ואולי עוד כמה דברים), אבל “sin city” המם אותי, והוא בהחלט אחד הסרטים היותר טובים שהיו פה בשנים האחרונות. יש בסרט הזה התאמה מוחלטת בין צורה לתוכן, ושמירה כמעט קנאית על אוירה ייחודית, מוקצנת, אלימה, קודרת ומאיימת לכל אורך הסרט. אז אולי בכל זאת יש משהו ברודריגז הזה.

  6. נעה 13 אוגוסט 2006 ב - 21:45 קישור ישיר

    carbon monoxide שיר מקסים של רג’ינה ספקטור ואפשר לשמוע עוד כמה שירים בדף שלה ב – My space

  7. עמיצי 13 אוגוסט 2006 ב - 22:01 קישור ישיר

    נעה,
    שמתי את זה לחימום באימיול, אם כי לאור מיעוט האמנים שאני באמת אוהב עכשיו אני אולי אלך מחר לאוזן השלישית לקנות! לקנות! לרכוש במיטב כספי. דיסק.

    עמית

  8. תום 13 אוגוסט 2006 ב - 22:18 קישור ישיר

    מעבר להמלצות המצוינות שכבר ניתנו כאן, באתר המעריצים הנהדר http://www.reginaspektor.net יש המון שירים מהופעות שאפשר להוריד, ולשמוע אותה בהופעה זו חוויה מדהימה בפני עצמה.
    לפרטים ביוגרפיים, העמוד בוויקיפדיה
    http://en.wikipedia.org/wiki/Regina_Spektor
    הוא מן הסתם המקום הטוב ביותר להתחיל בו.

    ובקשר לאלבום שכדאי להתחיל ממנו זה קצת תלוי. את השניים המוקדמים יותר קשה למצוא, אז אולי זה גם עניין טכני. אני הייתי מתחיל בלפני אחרון, Soviet Kitsch, שהוא מין תחנת ביניים בין האידיוסינקרטיות המוחלטת של השניים הראשונים לבין הקצת אובר-הפקה של האחרון. אבל אני חושב שזה המון שאלה של טעם והעדפה. האחרון (Begin to Hope) הכי קליט ונגיש, והשני (Songs) הכי משקף את המקום שממנו היא באה. כל אחד מהם יהיה בחירה טובה.

  9. יובל 13 אוגוסט 2006 ב - 22:30 קישור ישיר

    תודה על ההיכרות הנעימה.

  10. עופר ליברגל 13 אוגוסט 2006 ב - 22:32 קישור ישיר

    האתר הרשמי של רג’ינה ספקטור -http://www.reginaspektor.com/
    us לא לקוח מהאלבום האחרון (begin to hope) אלא מsoviet kitxch המופתי הכולל אתchemo limo שזוכה אצלי בתואר “השיר הכי מגניב שנכתב על סרטן. בין היתר ניתן לראות באתר שני קליפים לus אחד במסגרת הסרט הקצר The survival guide to soviet kitsch.
    דרך אג,ב אני חושב שגם האלבום החדש שלה מצוין, למרות שהוא יותר שמרני מהקודמים, אבל שירים כמו Lady לא יוצאים לי מראש.

  11. הארטלי 13 אוגוסט 2006 ב - 23:44 קישור ישיר

    חברים – רודריגז מוכשר. אל מאריאצ’י היה סרט מבריק שמעיד על כישרון ענק. וגם סרט הערפדים שלו טוב. את-Desperado 1+2 ואת – Sin City פחות אהבתי. גם – Roadracers היה על הפנים שלא לדבר על ההמשכנים של – Spy Kids. מה שבטוח – הוא עוד יפתיע עם יצירת מופת.

  12. עופר ליברגל 14 אוגוסט 2006 ב - 0:29 קישור ישיר

    “כה מעט ביקשנו: שאפשר שיחיה אדם אחד בעולם הזה כל חייו מראשית עד כלה, ולא ידע דבר על מלחמה” (דויד גרוסמן, הסוף של “עיין ערך אהבה”)

  13. indie 14 אוגוסט 2006 ב - 1:44 קישור ישיר

    “…פעם חשבתי ללמד את הבן שלי שפה פרטית. לבודד אותו בכוונה תחילה מהעולם המְדַבֵּר ולשקר לו מלידה, כך שיאמין אך ורק לשפה שאני אתן לו. ושהיא תהיה שפה חומלת. אני מתכוון – ללכת אתו יד ביד ולקרוא לכל מה שהוא רואה בשמות שיחסכו ממנו את כאבי הלב. שהוא לא יוכל בכלל להבין שיש למשל מלחמה, ושאנשים הורגים, ושהאדום הזה הוא דם. רעיון קצת שחוּק, אני יודע, אבל אהבתי לדמות איך הוא חוצה את החיים בחיוך תם ובוטח, הילד המואר הראשון”.
    (דויד גרוסמן, “שתהיי לי הסכין”, עמ’ 15)

  14. חן חן 14 אוגוסט 2006 ב - 3:53 קישור ישיר

    פסטיבל לוקרנו הסתיים. כצפוי, דורון ערן לקח את כל הקופה. סתאאאאאאאאאמ
    The winners:

    GOLDEN LEOPARD

    “Das Fraulein,” Andrea Staka (Switzerland/Germany)

    SPECIAL JURY PRIZE

    “Half Nelson,” Ryan Fleck (U.S.)

    PRIZE FOR BEST DIRECTING

    Laurent Achard, “Le Dernier des Fous” (France/Belgium)

    LEOPARD FOR BEST ACTRESS:

    Amber Tamblyn, “Stephanie Daley”

    LEOPARD FOR BEST ACTOR:

    Burghart Klaussner, “Der Mann von der Botschaft”

    SPECIAL MENTION:

    “Body Rice,” Hugo Vieira da Silva (Portugal)

    Reuters/Hollywood Reporter

  15. אליעד 14 אוגוסט 2006 ב - 9:54 קישור ישיר

    קראתם את המאמר של גואל פינטו מהבוקר בהארץ שקורא להחרים קולנוענים פלסטינים?

  16. רז 14 אוגוסט 2006 ב - 11:14 קישור ישיר

    המאמר שאליעד מדבר עליו נמצא פה:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/750137.html

    ולמרות הכותרת, הקריאה לחרם מופיעה בסופו של המאמר, אחרי כל הוצאת הקיטור, והיא נשמעת לי יותר כמו משהו תיאורטי מאשר כמו קריאה לפעולה של ממש.

    רוה לרז: סליחה, אבל זה מאמר מרגיז ומטופש. אוי אוי אוי, מחרימים קולנוענים ישראליים. אוי אוי אוי, איך האירופאים מעיזים לא לשים לב שאלון גרבוז ופנינה בלייר הם בעצם אבירי ההתנגדות לכיבוש. חרם הוא אקט בעייתי בדיוק בגלל שהוא עונש קולקטיבי. משונה שפינטו לא מודע לזה. יש מקום לכתוב מאמר נגד החרם ככלי מחאתי, ולהסביר שהחרם פוגע בדיוק באנשים שמתנגדים לכיבוש ומנסים לעודד פיוס ודו קיום. אבל הייתי מניח ומקווה שמעבר לאכזבה של הישראליים שביקורם בפסטיבלים מבוטל, הם יבינו שזה המחיר שעליהם לשלם על כך שהם חיים בישראל בימי כיבוש. האופציה הניתנת להם היא כזאת: שבו בבית ותשנו את המצב, במקום להסתובב בפסטיבלים ולהגיד “המדינה איומה, אנחנו נאורים”, או הגרו מהמדינה שאתם לא מסכימים לעמדותיה, ואז לא תוחרמו. תהיו גולים פוליטיים, עד שהכיבוש יסתיים. אבל לעשות חרם נגד חרם הוא הדבר הילדותי ביותר ששמעתי כבר המון זמן. יאללה, בואו נלבה את השנאה והחשנות עם עוד קצת שנאה והחשדנות. גואל: כשזה מגיע לכיבוש, ישראל אינה הקורבן כאן. היא הקלגס שלא לומד את לקחי ההיסטוריה.

  17. רז 14 אוגוסט 2006 ב - 13:33 קישור ישיר

    יאיר, אין לי יותר מדי ויכוח אתך בנוגע לזה שהקריאה לחרם היא עניין מטופש, במיוחד בגלל שחרם מהסוג המוצע הוא מה שאפשר להגדיר כ-“לדפוק את אגד”. מצד שני, את האמירה “חרם הוא עניין מטופש” אני מכיל גם על אלה שמחרימים את היוצרים הישראלים – שהם אולי בעלי תודעה פוליטית חדה ומפותחת, אבל בני אדם קטנים מאוד (המחרימים, במקרה שזה לא ברור).
    וכפי שציינתי בהודעה הקודמת שלי, נראה לי שהקריאה של פינטו לחרם היא סתם זריקת רעיון באוויר ולא ממש קריאה למשהו אקטיבי.


השאירו תגובה