סינמסקופ ברדיו הקצה, תוכנית #13
את התוכנית של השבוע תוכלו להוריד בקובץ mp3 לסמארטפונים שלכם ולהקשיב לה בהליכה.
או ללחוץ על הנגן ולהאזין לה כאן:
רוצים לזפזפ בין האייטמים? הנה אינדקס.
תוכן העניינים:
0:00: ממש היום – היום היום – לפני 30 שנה התקבצו כוכבי הפופ של אנגליה והקליטו את ״Do They Know It's Christmas״, שיר הפופ המושלם, שהוקלט ובושל תוך יממה.
9:00: ״משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק 1״ הוא סימפטום לתקופה שבה נדמה שהטריילרים יותר חשובים או יותר מסקרנים מהסרטים עצמם. (אגב, האזינו לספיישל ״משחקי רעב״ של ניצן פינקו, המנגנת את הפסקולים ומגינה על הסרטים האלה בלהט כמעט משכנע).
17:00: לדפש מוד ואנטון קורבין יש סרט חדש המתעד את ההופעה בברלין, מתוך סיבוב ההופעות של ״דלתא מאשין״ שהתחיל בתל אביב.
23:00: ״וינסנט הקדוש״, סרט אמריקאי עצמאי קטן, נדוש אבל מקסים, שעובד בעיקר בזכות ביל מוריי בתפקיד הראשי.
28:00: להקה רטורית, מתוך פסקול ״ערבים רוקדים״.
32:00: ״ערבים רוקדים״ מכיל פסקול אייטיז מפתיע, וחציו הראשון סוחף למדי.
35:00: ״לייפציג, ברצלונה״ של רמי פורטיס מתוך פסקול ״ערבים רוקדים״.
39:41: פרידה ממייק ניקולס, האיש שבזכותו אני אוהב את פורמט הצילום שנקרא סינמסקופ, שנפטר ביום שישי.
51:00: הבעיות של ״פוקס-קצ׳ר״.
אפשרויות האזנה נוספות:
באתר של רדיו הקצה (בו תוכלו להאזין לעוד תוכניות: של קוואמי, קוטנר, נדב רביד, ירון טן-ברינק וכו׳)
באתר של icast, בו תוכלו גם להוריד קובץ mp3 של הפודקאסט ולעשות מנוי באייטיונז לתוכניות הבאות.
ובשידור חי, כל יום שלישי ב-14:00, ברדיו הקצה.
שלום יאיר,
בדיוק היום אני עושה הקרנה פרטית של הבוגר, אז שמחתי לשמוע את מילותיך על הסרט.
אבל שאלה לי אליך – דיברת על כך שמייק ניקולס היה הראשון, בסרטו "מי מפחד מוירג'ינה וולף" שהציג בקולנוע את הדברים שקרו באותו זמן, שנות ה60, מתירנות, קללות, וכו'. ואני תמיד חשבתי שהצעד קדימה שעשה הקולנוע באותם שנים בנושא זה, היה בגלל הסרט "בוני וקלייד" שהשפיע כה רבות על התקופה ועל מה מותר ואסור להקרין בקולנוע. כך שמעתי וקראתי בעבר. האם בעיניך יש חשיבות גבוהה יותר לסרט זה על משנהו? מה ההבדלים בינהם בעניין זה?
(אציין שטרם ראיתי את "מי מפחד מוירג'יניה וולף". בקרוב)
=================
רוה לצביקה: אני מזכיר את ״בוני וקלייד״ באייטם. כשמדברים על מהפכת הנעורים וביטול הצנזורה על הקולנוע ההוליוודי ל״וירג׳ינה וולף״ ול״בוני וקלייד״ יש תפקיד כמעט זהה. ״וירג׳יניה וולף״ (בו נאמרה לראשונה המילה ״הפלה״, למשל. זה היה רדיקלי לתקופה, היום זה נשמע לנו טריוויאלי) היה שנה לפני ״בוני וקלייד״, אבל ״בוני וקלייד״ היה להיט גדול יותר. החשיבות של ״וירג׳יניה וולף״ ושל ״הבוגר״ היתה שהם התרחשו בהווה, בקרב האליטה הבורגנית. את הקיצוניות של ״בוני וקלייד״ היה לכאורה לנמק בכך שמדובר בסרט תקופתי ובפושעים, שהם אז דיברו ככה, אבל לא ״אנחנו״ ״היום״.