סינמטק תל אביב

אלון גרבוז, המנהל של סינמטק תל אביב מזה 41 שנה, כמעט מאז הקמתו של המוסד, הודעה באחרונה על כוונתו לפרוש מהתפקיד בספטמבר 2015. גרבוז, בן ה-71, ליווה את הסינמטק התל אביבי בארבעה גלגוליו: תחילה בבית עובד העירייה ברחוב פומפדיתא, ואז בבית מפעל הפיס ברחוב הפטמן (שם, בסוף שנות השמונים, אני הצטרפתי לקהל צופי הסינמטק, שנאלצו לראות סרטי מופת נעצרים באמצע הקרנתם כדי לקיים את הגרלת מפעל הפיס השבועית), ואז במשכנו הנוכחי ברחוב הארבעה, שבגלגולו הרביע והסופי הורחב באחרונה לחמישה אולמות. באופן מפתיע, אל מול סגירת עוד ועוד אולמות קולנוע בתל אביב, סינמטק תל אביב המשופץ והמורחב הפך למקום שוקק, שאולמותיו כמעט תמיד מלאים. הסינמטק, שנחשב אולי למוסד מיושן בתרבות רב ערוצית, קם בתל אביב לתחייה.

גרבוז מאשר שהוא פורש: ״כן, זה נכון. בקרוב יקימו ועדת איתור יפרסמו מודעה ויבחרו את הטוב ביותר, כך אני מקווה״.

עם כל הביקורת שיש לי על העובדה שאיש אחד נשאר על כסא המנהל של מוסד ציבורי 42 שנה, ועם כל הביקורות שהיו לי לגבי עניינים שונים לגבי ניהול הסינמטק בעבר, אני חייב לתת לגרבוז קרדיט לפן הציבורי שהוא העניק לתפקיד שלו: ההתעקשות שלו להקרין סרטים בכל מחיר, ולתת במה לכולם. האיש הוא לוחם חופש אמיתי, ולא מוכן לקבל שום הכתבה ושום צנזורה. בין אם זו הקרנה של ״ג׳נין ג׳נין״ או הקרנה של סרט חרדי שמיועד לקהל של נשים בלבד. בכל פעם שגרבוז עמד לצד הבמאים כדי לתת להם במה, מישהו בחוץ התעצבן מזה, אבל גרבוז עמד איתן מול מחאות. רק באחרונה קראה שרת התרבות לבחון את תמיכת התקציב של משרדה בסינמטק תל אביב בגלל אירוע בשם ״פסטיבל סרטי הנכבה״. גרבוז לא מצמץ פעמיים והמשיך כרגיל. עכשיו, אחרי הודעת הפרישה של לבנת והודעת הפרישה של גרבוז, עולם העימותים הפוליטיים סביב קולנוע עשוי להיות משעמם למדי. ואולי – חוששני – כנוע וקונפורמיסטי. מי שעומד להציע את עצמו לתפקיד, ומי שייבחר, זה הדבר שצריך לקחת ממורשת גרבוז בסינמטק: לעמוד תמיד לצד היוצרים, לצד הסרטים, לצד האמנות, מול כל הפוליטיקאים וגוזרי הקופונים. זו סיבת הקיום היחידה והאמיתית של מוסד כמו סינמטק, להיות בית להצגת סרטים בלי פחד, להיות אלטרנטיבה למולטי פלקסים.

(הפרסום הראשון לידיעה הופיע אמש בדף הפייסבוק של שאול דישי).

===============================

הנה עוד כמה ידיעות שהצטברו על שולחן המערכת בימים שבהם היינו עסוקים כאן בפרויקט סיכום השנה:

א.

מפיקי ״ערבים רוקדים״ מדווחים ש-40,000 צופים כבר ראו את הסרט.

ב.

זה קרה ביום שישי בערב, אבל ראוי לאיזכור גם באיחור: ״גט״ נשר מהמירוץ לאוסקר. ביום שישי פרסמה האקדמיה את שמות תשעת הסרטים שעלו לשלב הבא בקטגוריית הסרט הזר, והנציג הישראלי לא נכלל בה, למרות העובדה שהוא מועמד לגלובוס הזהב, זכה בצל״שים והיה פייבוריט למועמדות בקרב כמה ממומחי האוסקר. התשיעייה הפתיעה את חזאי האוסקר, כי לא רק ״גט״ לא היה בה אלא גם פייבוריטים אחרים של המבקרים, ובראשם ״יומיים ולילה״ של האחים דארדן ו״מאמי״ של זאוויה דולן. אבל בסופו של דבר הרשימה הזאת ממקדת את המירוץ בארבעת הסרטים שהיו הפייבוריטים מההתחלה: פולין (הפייבוריט לזכייה), רוסיה, שבדיה וארגנטינה (המועמד להפתיע).

===============================

והנה שתי הזדמנויות שלכם לפגוש השבוע את ״סינמסקופ״ בהופעה חיה:

א. מחר (שלישי), 23.12, 19:30, ארצה בספריית בית אריאלה על סרטי סוף המילניום. תחת הכותרת ״מילניום פלוס 15״ נציין 15 שנים לתחילת האלף השלישי, וניזכר בגל הסרטים שאיתו חגגה הוליווד את סוף האלף, ובראשם ״מטריקס״, אבל גם ״מועדון קרב״, ״מגנוליה״, המופע של טרומן״, ״עיר אפלה״ ועוד. פרטים וכרטיסים כאן.

ב. וביום חמישי, 25.12, 19:30, יתקיים המפגש השני בסדרה ״הסטודיו לבימוי״, גם הוא בספריית בית אריאלה. בכל מפגש אני מארח במאי או במאית ל-90 דקות של שיחה על יצירתם. ביום חמישי הבא יתארח אבי נשר. פרטים וכרטיסים כאן. במפגשים הבאים יתארחו ארי פולמן, ערן קולירין, טליה לביא וקרן ידעיה.

ציוץ