ההתכתבות של אפרים קישון ובילי וויילדר (פסטיבל קישון יוצא לדרך)
אפרים קישון ושייקה אופיר בצילומי ״השוטר אזולאי״
בעוד חודש מהיום, 29 בינואר, ימלאו עשר שנים לפטירתו של אפרים קישון, שהוא מבחינתי אבי הקולנוע הישראלי. בעשר השנים שחלפו מאז מותו, הסדירו בני משפחתו את כל ענייני העיזבון וכעת אפשר להתחיל לחגוג את המורשת שקישון השאיר לנו. במסיבת עיתונאים שהתקיימה הבוקר בביתו של קישון, ברחוב המתנדב בשכונת אפקה (שם גר כעת בנו מנישואיו הראשונים, הווטרינר רפי קישון), הוכרז על פסטיבל קישון להומור, שיתחיל ב-19 בינואר עד 31 בו. הפסטיבל יקיף את פעילותו של קישון בשלושה תחומים – ספרות, תיאטרון וקולנוע.
האטרקציה הגדולה מבחינתי היא הקרנתם בסינמטקים של תל אביב וירושלים של חמשת סרטיו של קישון בעותקים דיגיטליים מחודשים. זו פעולת השיקום הדיגיטלי השנייה שסרטיו של קישון זוכים לה – הראשונה היתה בתחילת שנות ה-2000, כשמכר קישון את זכויות סרטיו לאחים אדרי, שהוציאו אותם לראשונה בדי.וי.די, אחרי עבודת שיפוץ נגטיבים לא מבוטלת. רק מה: בסאונד הם לא נגעו וחלק מהסרטים בדי.וי.די מכילים פסקול צורם. אני מקווה שאם כעת הנגטיבים נסרקו מחדש כדי להכין עותקי DCP, שאולי גם מישהו העביר יד מקצועית על קבצי הפסקול (זה היה חיוני במיוחד ב״תעלת בלאומילך״, סרט שעובודת הסאונד בו כה חשובה, והיא הופכת לעבודת רעש בעותק הדי.וי.די). אבל זה הדבר שאני כרגע הכי מחכה לו בינואר בסינמטקים: לראות את כל הקישונים על מסך גדול (צריך לזכור: קישון תמיד עבד עם צלמים אדירים. פלויד קרוסבי, זוכה האוסקר על ״טאבו״ של פ.וו מורנאו, וזוכה גלובוס הזהב על ״בצהרי היום״, צילם לו את ״סאלח שבתי״; הצלם הבריטי הצעיר אלכס תומסון, לימים הצלם של ״הנוסע השמיני 3״, ״אגדה״ של רידלי סקוט ו״המבוך״, צילם לו את ״ארבינקא״; הצלם הישראלי-אנגלי מני ווין, צילם לו את ״תעלת בלאומילך״; ודוד גורפינקל, שהיה צלם שני ב״בלאומילך״, צילם את ״השוטר אזולאי״ ו״השועל בלול התרנגולות״).
במקביל למחווה הקולנועית יקיימו בספריית בית אריאלה אירוע סביב ההדפסות המחודשות של ספריו של קישון, ובתיאטרון הקאמרי – בו מוצגת כעת ההצגה על פי ״תעלת בלאומילך״ – יקיימו ערב של מערכונים ושירים של קישון.
בערב הפתיחה של כל החגיגה הזאת, בסינמטק תל אביב ב-19.1, יציג המפיק אריק ברנשטיין קטעים מתוך הפרק הראשון של הסדרה שיצרנו לערוץ 1 על תולדות הקולנוע הישראלי, פרק המוקדש לסרטיו של קישון ולהשפעתם על הקולנוע הישראלי, למרות חוסר הפרגון לו הוא זכה מצד תעשיית הקולנוע המקומית.
עד כאן הכרוניקה. ועכשיו הממתק האמיתי של האייטם הזה. ביתו של קישון באפקה היה ונשאר הארכיון הגדול של יצירתו. עוד בחייו הפך קישון את חדר העבודה שלו בקומה השנייה, לארכיון לפועלו. בספרייה ענקית במרכז חדרו הוא הקפיד לאסוף כל הוצאה לאור בעולם וכל תרגום של כל אחד מספריו. הגרמנים תרגמו כמובן את כולם. אבל יש שם גם תרגומים ליפנית וקוריאנית ושפות נוספות של מדינות שנראה לנו משונה שמישהו יתעניין בו.
בימים אלה עובד אריק ברנשטיין מעלמה הפקות על סדרה תיעודית לערוץ 8 העוסקת בחייו של קישון (קופרודוקציה ישראלית-אוסטרית), ובמהלך התחקיר המקיף לסדרה נמצאה גם חליפת המכתבים הכל כך מרגשת הזאת: התכתבות קצרה של קישון עם בילי וויילדר מ-1967.
וויילדר, אנחנו מגלים, ביקר בישראל ב-1965, ואז התוודע לכתיבתו של קישון בזכות ״הג׳רוזלם פוסט״. במכתב מ-5 בספטמבר 1967, מודה וויילדר לקישון על הספרים ששלח לו, מצהיר על הערצתו לכתבתו ומציע שאולי השניים יעשו מתישהו סרט ביחד, ״משהו שמשלב בין נואל קווארד ובין הקיבוץ״, מציע וויילדר.
קישון לא מחמיץ את ההזדמנות ועונה לו במכתב מפורט (אני מניח שמה שמצורף להלן זו הטיוטה). ״זו הרגשה טובה להיות המעריץ של המעריץ שלי״, הוא כותב בפתיחה. ואיתו הוא שולח לו שני תסריטים: ל״הכתובה״ (״המחזה הכי מצליח שלי״, הוא כותב) ול״תעלת בלאומילך״. ל״הכתובה״ הוא אפילו מציע את זירו מוסטל לתפקיד הראשי. לצד התסריטים הוא שולח לו גם את ספרו, ״ספר המסעות״, בתרגום לאנגלית.
ב-6 באוקטובר כותב לו וויילדר מכתב תגובה. מהספר הוא התמוגג. ולמרות שהוא כותב שהוא נהנה מהקריאה של התסריט והמחזה, יש שם משהו מסויג יותר. ״לצערי״, כותב וויילדר, ״אלה סרטים קטנים ומקומיים מדי כדי להפוך להפקות הוליוודיות יקרות ואוניברסליות. ״עלינו לחשוב במושגים של קהל כלל-עולמי״. וויילדר, שהיה מבוגר מקישון ב-18 שנה, חותם את מכתבו בהזמנה לפגישה בלונדון, שם הוא מצלם את סרטו הבא (הכוונה, אני מניח, היא ל״חייו הפרטיים של שרלוק הולמס״).
אבל קישון לא עונה לו. אני מנחש שהוא נעלב. הוא הלך לביים את ״תעלת בלאומילך״ בעצמו, בלי טובות מבילי וויילדר, ויצר את מה שהוא בעיני אולי גדול הסרטים הישראליים בכל הזמנים. או לפחות אחד מהם. ואת המשך חייו הוא יקדיש כדי להוכיח גם לוויילדר ש״הכתובה״ ו״בלאומילך״ ועוד איך מתאימים לקהל כלל עולמי.
הנה המכתבים המקוריים. התמוגגו מהם:
שלום יאיר. מה שלומך?
כל כך התלבטתי האם בכלל ראוי להתעסק עם שגיאת כתיב ,הרי אני מניח שאתה מתקתק במחשב במהירות ניכרת , ולא כמוני באצבע אחת … ולאט. מכל מקום השם הוא … גורפינקל. ( בהקשר לכתבה על קישון ) .
אני כבר מתחרט על בלבול המוח.
בחיבה , דוביד.