19 ינואר 2006 | 01:58 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

178+132 מלים על "שנת אפס"

אחד המגיבים באתר שאל, ובצדק, איך זה שעוד לא כתבתי על “שנת אפס”. ובכן, כתבתי. 132 מילה, שהתפרסמו ב-15 בספטמבר 2004 ב”העיר”. ראיתי את הסרט באוגוסט 2004, לפני שנה וחצי, וחשבתי שהוא נפלא: עשיר, וירטואוזי, מצולם ומולחן לעילא, ובעל מטען רגשי, אנושי ופוליטי עצום. הנה מה שכתבתי עליו אז ב”העיר”, כפריוויו לטקס פרסי האקדמיה הישראלית, בו הסרט היה מועמד בכצה קטגוריות, אך לא זכה בכלום:

הקולנוע הישראלי הניב השנה שמונה סרטים מעולים וחשובים. שני החשובים ביותר, לדעתי, הם “עטאש” ו”הכלה הסורית”, המשלבים אמירה פוליטית עם חזון ויזואלי מדהים. אבל אם העיתון הזה היה מחלק פרסים לקולנוע הישראלי (ואולי הגיע הזמן באמת) הייתי נלחם לתת את פרס הסרט הטוב ביותר ל”שנת אפס” של יוסף פיצ’חדזה. “עטאש” קיבל את שלו בקאן ובירושלים. “הכלה הסורית” סוחף פרסים בלוקרנו ומונטריאול. אבל “שנת אפס” נותר בינתיים אירוע פנים תל אביבי (ומעניין יהיה לראות איך הוא יתקבל אצל הקהל כשיופץ בבתי הקולנוע), והוא מייצג עבורי קולנוע וירטואוזי חדש, מהסוג שהפך מקובל בשנים האחרונות בעולם אבל לא זכה לשום ייצוג כאן. אם פרס “סרט השנה” מייצג לא רק מה היה הסרט הכי טוב, אלא גם מביע משאלה לסרטים דומים בשנים הבאות, הרי ש”שנת אפס” הוא גם זה וגם זה. הייתי שמח לראות עוד כמוהו.

כעבור שנה בדיוק, ספטמבר 2005, רגע לפני טקס פרסי האקדמיה, ניסיתי לברר לאן נעלם “שנת אפס”. האייטם הבא פורסם ב”פנאי פלוס”:  

כל סרטי תשס”ה, השנה של “מדורת השבט” ו”סוף העולם שמאלה”, כבר עלו למסכים וגם – ברובם – ירדו. חוץ מאחד שנעדר: “שנת אפס” של יוסף פיצ’חדזה. מדובר ביצירה תל אביבית מסוגננת, ארוגה למופת ממספר דמויות ועלילות, העוסקת בניכור, ייאוש וחיפוש תמידי להשתייכות. מילא, אם זה היה סרט זניח לא היה לי אכפת שהוא התאדה, אבל זהו אחד הסרטים הטובים ביותר שהופקו כאן בשנים האחרונות, הוא כבד ומרגש, ועשוי ביד קולנועית בוטחת שכבר לא רואים כאן הרבה, בקולנוע שהולך ונהיה טלוויזיוני או תיאטרלי. ספק אם זה הסרט שיהפוך לשובר הקופות הבא ויביא אליו חצי מיליון איש, אבל זה ללא ספק יהיה אחד הסרטים הישראליים היפים והמקוריים שראיתם לאחרונה, ובטיפול שיווקי מוצלח הוא עשוי לזכות למעמד פולחני, מהסוג שעשוי להחזיק אותו על המסכים לתקופה ארוכה. אז לאן הוא נעלם? בתחילה דובר שהוא ייצא בינואר 2005. ואז הוא זז לספטמבר, עכשיו מדברים על נובמבר. יוסף פיצ’חדזה, הבמאי: “הסרט נדחה מכל מיני סיבות שקשורות לחברת יונייטד קינג, שמפיצה את הסרט. הוא ייצא בסביבות נובמבר-דצמבר, ב-12 עותקים ברחבי הארץ. זה סרט של חורף והוא דורש טיפול מיוחד”. בקיצור, נמתין בסבלנות. זה לא כאילו שמחכה לנו משהו ישראלי יותר טוב עד אז. 

עכשיו (ינואר 2006), כשהסרט סוף סוף בבתי הקולנוע(בששה עותקים בלבד בינתיים) בהחלט היה מגיע לו ניתוח רציני ומקיף מצידי. רק מה: לא הספקתי לצפות בו שוב (אני לא מסוגל לכתוב באריכות ובעומק על סרט שראיתי פעם אחת לפני שנה וחצי, לא משנה כמה אהבתי אותו). נכון, אשמתי. מקווה לתקן את החטא הזה בהקדם. עד אז, לכו לצפות בו, כדי שלא יירד מהמסכים עד שאני אגיע אליו לצפייה חוזרת.   

 

7 תגובות ל - “178+132 מלים על "שנת אפס"”

  1. עופר ליברגל 19 ינואר 2006 ב - 7:54 קישור ישיר

    גם אני ראיתי לפני שנה וחצי ועדיין לא הפסקתי לראות אותו שוב. מסכים עם כל מילה שכתבת, בסרט הישראלי שהכי הרשים אותי בשנים האחרונות.

  2. amir 19 ינואר 2006 ב - 19:03 קישור ישיר

    התגובה לא קשורה למה שכתבת אבל רציתי להגיד שהטור שלך מעולה ועכשיו שיש בלוג עוד יותר טוב! 🙂 מקווה שתמשיך לעדכן.

  3. אמיליה וורן 19 ינואר 2006 ב - 21:04 קישור ישיר

    וואו. הבלוג שלך הוא התוצאה הראשונה בגוגל כשמחפשים “הר ברוקבק”

  4. גיל תורן 20 ינואר 2006 ב - 22:31 קישור ישיר

    תיקון טעות: הסרט שנת אפס זכה בשנת 2004 בפרס אופיר (האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה)על עיצוב פס קול. כלומר זה לא מדוייק שהאקדמיה התעלמה ממנו לחלוטין. בשנה זו שני סרטים הגיעו למקום הראשון (אותו מספר קולות) בתחום עיצוב פס קול- שנת אפס וללכת על המים.

  5. דניאל 25 יוני 2006 ב - 15:24 קישור ישיר

    שנת אפס הוא סרט שמראה את הצד האפור,האמע שבחיים,
    הוא לא מתיימר להראות דווקא את הפן החיובי שבחיים ומראה גם מן הפסימיות.
    סרט משובח ביותר.
    תתכוננו לצחוק עד הגג ועם זאת-לבכות.
    (שקנים איכותיים וטובים)

  6. יובל 3 אפריל 2008 ב - 16:09 קישור ישיר

    סרט מדהים. אתמול ראיתי אותו בברלין. הוא הציג איזה שבוע ובמקרה עליתי עליו. מאוד מאוד נגע לליבי.


השאירו תגובה