אבי נשר וג׳ון טורטורו, אתמול בבית הנסן בירושלים

במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, קיים אתמול המיזם לקולנוע בירושלים, אירוע קטן וכמעט סודי, שהפגיש לשיחה את ג׳ון טורטורו, אורח הפסטיבל, עם הבמאי אבי נשר, לשיחה על הקריירה שלו. בקהל ישבו מול סטודנטים בסם שפיגל וניסן נתיב, שקיבלו לא מעט טיפים על משחק ובימוי. עכשיו, בזכות הווידיאו של השיחה המוצג כאן בבכורה, כולם יכולים לצפות במפגש הזה, בו מתברר שטורטורו הוא סטוריטלר אדיר.

כשהוא מדבר על מרטין סקורסזי ועל וודי אלן הוא גם מוסיף חיקויים קטנים שלהם. מה אני לומד מהשיחה? שאמביציה וכשרון זה חשוב. אבל גם מזל. טורטורו מתחיל את סיפורו במפגש שלו עם מרטין סקורסזי ורוברט דה נירו, שעבדו על ״השור הזועם״, בדיוק כשהוא סיים את לימודי המשחק שלו (בקולג׳ של מדינת ניו יורק באיזור עמק ההאדסון). טורטורו הגיע עם חברו ללימודים, מייקל באדאלוקו (לימים שחקן מוכר בזכות עצמו, למשל ב״האיש שלא היה שם״ ו״הפרקליטים״), לפגישה עם סקורסזי ודה נירו. למרות שלא היה תסריט לסרט עדיין, טורטורו ובאדאלוקו הכינו סצינה על פי הספר. במשך שנה הם חזרו לעוד ועוד אודישנים, עד שלבסוף הוא קיבל שורה אחת בסרט, ללא קרדיט. אחרי שלל עבודות שלא קשורות למשחק (בין השאר, עבודה כפועל בניין לצד אביו הבנאי), הוא חזר ללימודי המשך במשחק, הפעם באוניברסיטת ניו יורק, שם הוא למד עם פרנסס מקדורמנד, שדרכה הוא התיידד עם האחים כהן (בן זוגה וגיסה). איך הוא הכיר את וודי אלן? זה בזכות העובדה ששניהם הולכים לאותו ספר. טורטורו סיפר לספר שלו פעם על רעיון שלו לסרט, הספר סיפר לוודי אלן, ואלן הזמין את טורטורו לפגישה. משם התחיל ביניהם קשר שהמשיך בכך שטורטורו ביים מחזה של אלן ובאחרונה אלן שיחק בסרטו של טורטורו כבמאי, ״רק ג׳יגולו״. אלן, מספר טורטורו, עודד אותו לכתוב תסריט, ואז היה נותן לו ביקורות איומות עליו.

התפקיד המשמעותי הראשון שלו היה בתיאטרון, ב״דני והים הכחול״ של ג׳ון פטריק שנלי (ההפקה המקורית), שאחרי שהיא נדדה בין תיאטראות וסדנאות קטנים הגיעה לבסוף לניו יורק, ובזכות הביקורות על תפקידו שם טורטורו זכה להכרה, והיה זה ספייק לי שהזמין אותו לתפקיד המשמעותי הראשון שלו.

מהדקה ה-20 טורטורו מדבר על ״ברטון פינק״, שהוא בעיניי הסרט הגדול ביותר שלו (והוא מספר שזה הסרט שבעצם פתח לו את הקריירה). ונשר שואל שאלה חשובה: האם האחים כהן משתפים אותו, כשחקן, בפתרון החידות שמסתתרות בסרטיהם? ״ברטון פינק״ הוא דוגמה טובה, כי זה סרט שמאתגר את צופיו לתהות מה קורה באמת ומה קורה רק בתוך ראשו ודמיונו של הגיבור. טורטורו עונה שהם לא מספרים לו דברים כאלה, אבל אחרי שמבלים איתם מספיק זמן, מתחילים להבין את הכוונות שלהם. והוא רק מנסה להוסיף אנושיות ותכונות פיזיות לדמויות. במקרה של ״ברטון פינק״ הם עבדו מאוד על הדגשת הראש של הגיבור (כי הרי הסרט, כאמור, מתרחש בתוך ראשו).

מיד אחרי זה הוא מדבר על האומץ לעבור גם לתפקיד הבמאי, עם ״מק האיש והחלום״.

בדקה ה-36 הוא מדבר על מייקל ביי ועל סרטי ״רובוטריקים״ שהוא עשה. ״ביססתי את הדמות שלי שם על מייקל ביי״, הוא מספר. ״שיחקתי יותר כשדיברתי איתו מאשר כשהצטלמתי״.

מדקה 45:33: שיחה על ״ביג לבובסקי״. ג׳ון טורטורו מודה שלקחו לו בערך עשר שנים ולא מעט צפיות עד שהוא הבין את הסרט והפסיק להיות נבוך מעצמו בו. ״עכשיו הוא מצחיק אותי״.

קפצו לדקה 1:07:00 לשמוע את טורטורו מספר על התפקיד שלו לצד ארנולד שוורצנגר ב״נזק משני״, כשהוא מסביר לתלמידי התיאטרון על סוגים שונים של משחק, ועל האימון השונה (כמו גם הכשרון השונה) שכל תפקיד דורש. טורטורו עושה חיקוי של שוורצנגר בסרט, ומבהיר שארנולד ״לא היה רע בסרט, הוא היה מעבר לרע. אין לי מושג מה הוא עשה שם, אבל לי אין מושג איך לעשות את זה״.

הוא מספר גם על מייקל צ׳ימינו (״הוא היה אכזרי, אני לא אוהב כשאנשים אכזריים כלפיי״), ועל התפקיד של ג׳יזז ב״ביג לבובסקי״ (״האחים כהן ראו אותי מגלם דמות היספנית בתיאטרון והציעו שנכניס דמות כזאת לסרט״), ועל העבודה עם פרנצ׳סקו רוסי בסרט ״לשוב הביתה״, בו הוא גילם את פרימו לוי.

הנה השיחה המלאה:

ציוץ