04 אוגוסט 2015 | 21:34 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

אל תחמיצו את ״הנביא״; מה כותבים על ״הגננת״ בניו יורק; סינמסקופ ברדיו הקצה, תוכנית #46

״הנביא״ של חליל ג׳ובראן

״הנביא״ של חליל ג׳ובראן

הנה פודקאסט הקולנוע השבועי שלי ברדיו הקצה. השבוע עם גם מוזיקה חדשה ונפלאה מתוך סרטים חדשים: שיר חדש של Elbow מתוך ״דייט בהפתעה״ ושיר חדש של דמיאן רייס מתוך ״הנביא״. האזינו או הורידו כאן.

===============

פסטיבל אנימיקס לאנימציה (קצת) וקומיקס (יותר) נפתח הערב בסינמטק תל אביב עם הקרנת הסרט ״הנביא״, שהוקרן בחודש שעבר בפסטיבל ירושלים, ועכשיו צריך רק לקוות שהוא יוקרן עוד כמה פעמים בסינמטקים, כי הוא מקסים. סלמה האייק יזמה והפיקה אותו, סרט אנימציה המבוסס על ספרו של חליל ג׳ובראן מ-1923. רוג׳ר אלרס, השותף לבימוי של ״מלך האריות״, גייס כמה מהאנימטורים הבכירים בעולם כרגע, ביניהם טום מור (״שירת הים״) וביל פלימפטון, וכל אחד מהם להעניק פרשנות משלו לאחד משיריו/משליו של חליל ג׳ובראן, שהם מעין עצות רוחניות ופיוטיות לחיים. אלרס עצמו עטף את הסרט בסיפור מסגרת בו מדבב ליאם ניסן דמות בהשראת ג׳ובראן, שהשלטונות אוסרים אותו כי המילים שלו יותר מדי מלאות תקווה ומעניקות למאזיניו חשק לחוות שחרור וחירות. זה סרט נטול ציניות, שהדרך לצפות בו היא גם ללא ציניות, שעוסק ברוחניות, אמונה ומיסטיקה, מהסוג שיכול להתאים לכל דת (ג׳ובראן עצמו היה לבנוני נוצרי), מעין מדריך לחיים מאוזנים, הרמוניים, לדעת להפריד בין העיקר והטפל בחיים, להיות בני אדם, לעזור לזולת, להסתפק במועט, לשאוף לרוחני על פני הגשמי. וזה גם סרט על כוחן של מילים. דווקא בגלל הנשמה, הרוח והיופי, זה היה אחד הסרטים היותר יפים שראיץי בפסטיבל ירושלים האחרון, שהתאפיין, כאמור, בסרטים קודרים על עולם נטול תקווה. ״הנביא״ מתרחש בעולם שבו שולטת אלימות ורודנות, אבל עוסק בכך שהמחשבה, כמו גם בחירת האדם, נותרות חופשיות. אם הוא יוקרן שוב, כדאי לכם מאוד לצפות בו.

ויש בו גם שיר חדש של דמיאן רייס בפסקול. קבלו:

ובעודי כותב את הפוסט, ואחרי שכבר הקלטתי את הפודקאסט שלי, שיחרר דמיאן רייס שיר נוסף שלו מתוך פסקול הסרט, לחן שלו למילים של ג׳ובראן, ״על ילדים״:

=================

״הגננת״ של נדב לפיד יצא בסוף השבוע בניו יורק, ומבקר הקולנוע הראשי של ״ניו יורק טיימס״, איי.או סקוט, הקדיש לו את הביקורת המרכזית בגיליון סוף השבוע. הוא ממש אהב את הסרט, למרות שברור שהוא לא לחלוטין הבין את כל דקויות השפה והאיזכורים התרבותיים המקומיים לישראל. להבדיל ממנו, ג׳ים הוברמן, לשעבר המבקר של ״וילג׳ וויס״, כתב על הסרט בהרחבה ובהתלהבות ל״טאבלט״, והוא – כיהודי, שביקר וישראל ומבין טיפה עברית – דווקא הבין היטב את כל מה שסקוט פספס. לפיכך, הביקורת של הוברמן מעמיקה ומקיפה יותר מזו של סקוט, אבל הבמה שסקוט נתן לסרט, באחת הפלטפורומות התקשורתיות החשובות ביותר בכל הקשור לביקורת קולנוע, תשפיע על עתיד הסרט, ועל עתידו של לפיד, הרבה יותר. שניהם טוענים שלפיד הוא כרגע הבמאי הישראלי המוכר ביותר בעולם, אחרי ״השוטר״ ו״הגננת״, וש״הגננת״ היא יצירת מופת. הם לא יחידים: במהלך פסטיבל ירושלים התקיים פאנל של פורום מבקרי הקולנוע הישראלי, בו השתתפו מבקרי קולנוע מהעולם, רובם צעירים למדי. לשאלה אילו סרטים ישראליים הם מכירים כולם ענו ״ביקור התזמורת״, ״ואלס עם בשיר״ ו״הגננת״. הם העריצו את ״הגננת״.

===============

ביום ראשון הקרוב תיפתח בסינמטק תל אביב תערוכה לזכרה של יהודית שץ, המעצבת הגראפית שנפטרה מסרטן לפני כשלושה חודשים. התערוכה תציג מיטב מעבודותיה כמעצבת הבכירה ביותר לכרזות סרטים בארץ ב-20 השנים האחרונות. את מלאכת האוצרות ביצע בעלה, פיני שץ, מנהל התוכניה של סינמטק תל אביב. שץ עיצבה את הכרזות לכמה מהסרטים הישראלים המוכרים של העת האחרונה: ״סוף העולם שמאלה״, ״אביבה אהובתי״, ״מדוזות״, ״איים אבודים״, ״בית לחם״. מעבר להנצחה ולאנדרטה הראויה, והמחווה של בן זוג אבל, יש בתערוכה הזדמנות לשים לב לאחד השלבים בעשייה קולנועית שלעיתים קרובות פשוט לוקחים את קיומם כמובן מאליו: שלב עיצוב הכרזה, שלרוב תלווה את הסרט לנצח כאריזת די.וי.די ושאר אמצעי זיהוי ומיתוג. זה גם העיצוב, גם בחירת הפונטים והצבעים, אבל בעיקר בחירה (או ייצור) של דימוי אחד שהסרט יהיה מזוהה איתו. אם תחשבו על ״סוף העולם שמאלה״, אין לי ספק שהדימוי הראשון שתחשבו עליו יהיה של שתי הגיבורות על רקע המדבר, או במילים אחרות, תיזכרו בכרזה לפני שתיזכרו בסרט. הנה, מתוך האתר של סטודיו העיצוב של שץ, מבחר מהכרזות שהיא עיצבה.

===============

ובחזרה ל״ניו יורק טיימס״: מדור הווידיאו שלהם, ״אנטומיה של סצינה״, מארח את כריסטופר מקווארי, התסריטאי והבמאי של ״משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים״, שמסביר את העבודה על סצינת האופרה בווינה. הצפייה מומלצת בעיקר למי שכבר ראה את הסרט (למרות שאין שם ספוילרים גדולים מדי). מקווארי מסביר שהם היו צריכים לבנות את רוב הסט של האופרה באולפן בלונדון, כי הם הוגבלו רק לכמה ימי צילום בבניין האופרה האמיתי. פשוט תראו, זה יפה:

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “אל תחמיצו את ״הנביא״; מה כותבים על ״הגננת״ בניו יורק; סינמסקופ ברדיו הקצה, תוכנית #46”

  1. יואב 5 אוגוסט 2015 ב - 3:27 קישור ישיר

    השבוע הלכתי לראות את ״Love and Mercy”, הביוגרפיה הקולנועית הראויה על בריאן ווילסון, באולם קולנוע במונטריאול, כשפתאום בטריילרים נשמע קול של ילד – ״הגר מספיק יפה. על ביתה יורד גשם מזהב״ – וישר העיניים התלחלחו (רציתי לקום ולצעוק על הצופים שיילכו לראות את הסרט הזה). רגע אחר כך האולם התמלא בערבוביית קולות שמימיים וקרעים משירים של הביץ׳ בויז (אטיקוס רוס החכם עיצב את הפסקול) ואז היו עוד הרבה סיבות לבכות.


השאירו תגובה