03 אוגוסט 2015 | 01:48 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

פרסי אופיר 2015: מצב המירוץ. ההצבעה מתחילה

רועי אסף. יזכה

רועי אסף. יזכה

הקרנות האקדמיה, שהתחילו באמצע מאי, הסתיימו בסוף השבוע. השבוע ייתבקשו 900 חברי האקדמיה להצביע באופן אלקטרוני בסיבוב הראשון של הבחירות לפרסי אופיר 2015, הסיבוב בו ייקבעו המועמדים בכל הקטגוריות. המועמדים יוכרזו ביום שלישי הבא (11.8) ב-11:00 בבוקר, ואז יתחיל סיבוב ההצבעה השני לבחירת הזוכים.

לפנ שנדבר על הסרטים הבולטים בתחרות, בואו נדבר קצת על מה שקורה באקדמיה. רוחות של שינוי מנשבות? סיכוי לרפורמות? תיקונים? בשבועות האחרונים התקיימו בחירות להנהלת האקדמיה, ושלושה חברי הנהלה חדשים נכנסו (נדייק, בעקבות הערה של חלי גולדנברג בתגובות: אלה היו בחירות לבחירת נציגים בלתי מאוגדים להנהלה). מי שקיווה לרוח צעירה ורעננה התבדה כשהתברר שהנבחרים החדשים – נורית קידר, נילי המאירי ושאול דישי – הם מוותיקי הוותיקים של תעשיית הקולנוע. מצד שני, קידר היא בלאגניסטית מדופלמת ודישי שנים קורא לשקיפות ולדמוקרטיה באקדמיה, אז נראה מה הם יצליחו לעשות בהנהלה. במקביל מגיעה לסיומה הקדנציה של איתן אבן כיו״ר האקדמיה, והוא עדיין לא החליט האם להגיש מועמדות המשך. מאחורי הקלעים כבר מתגבשת קואליציה לבחירת יו״ר חדש, ברגע שאבן יודיע על סיום כהונתו.

הנה שני דברים לתשומת ליבם של כל מי שמחפש לעשות שינויים באקדמיה:

א. לבטל את הקרנות האקדמיה. לפחות במתכונתן הנוכחית, הקרנות האקדמיה הן קטסטרופה. במהלך יולי ראיתי המון סרטים ישראליים חדשים. ששה מהם במסגרת פסטיבל ירושלים, והשאר בהקרנות האקדמיה. לראות סרט בהקרנות אקדמיה זה סיוט. אני לא מבין איך אנשים שאמורים להיות חלק מתעשיית הקולנוע, כלומר כאלה שבאופן תיאורטי היה או יהיה להם מתישהו סרט בתחרות הזאת, יכולים להתנהג ככה בהקרנות סרטים של עמיתיהם. הם מאחרים, הם יוצאים באמצע, הם מדברים – בלי סוף הם מדברים – הם מצחקקים עם לא מעט רוע לב, הם מדליקים טלפונים, בודקים הודעות, כותבים הודעות ותקלטו – עונים לטלפון. אני לא יודע מה חמור יותר, האם זה פשוט היחס המזלזל של אנשי האקדמיה לקולנוע לקולנוע, או שהאם יש קבוצה שפשוט מגיעה לחבל בסרטים המתמודדים?

מה הפתרון? אתם לא תהיו בהלם כי אני אומר את זה כבר שנים: לאפשר רק לסרטים שהופצו מסחרית להתמודד על פרס האקדמיה. שהצפייה בסרטים המתחרים תהיה בבכורות הרשמיות או בהקרנות המסחריות (חברי האקדמיה ממילא נכנסים אליהם בחינם), ולקיים הקרנות אקדמיה (או משלוח סקרינרים) רק בתור השלמה למי שהחמיץ את הסרט בבתי הקולנוע.

התעלומה הגדולה ביותר בנושא הזה היא איך הבמאים והמפיקים מוכנים לסבול הקרנות כאלה בתור הקרנת הבכורה העולמית לסרטם? התחושה היא שהסרט מוקרן מול קהל שבז לסרטים. צינה נוראית נושבת באולם הסינמטק בהקרנות האקדמיה. תחושה של אנטי, של כמיהה לכשלון, של מבחן סיכום. זאת להבדיל מהקרנת בכורה בפסטיבל, למשל פסטיבל ירושלים. יש מוזמנים, יש אווירה, יש גם קהל, שורה אחת של מבקרים ערלי לב לא מצליחה להטות את שיווי המשקל של ערב שיש בו תמיכה וחיבוק וריגוש אמיתי. בהקרנות האקדמיה? כולם מבקרים.

ובכן, נדמה לי שהם כבר לא. ואם אני מרגיש בטוח שהשינוי הזה בוא יבוא, הוא כי אני רואה מה קורה בשטח: לפחות 13 סרטים נוספים היו יכולים להתמודד השנה על פרסי אופיר, שאם זה היה להם מספיק חשוב הם היו מצליחים להגיע בזמן אל הקרנות האקדמיה, אבל הם בחרו שלא. אני לא יודע האם הם בחרו לוותר לחלוטין על טראומת פרסי אופיר, או שהם מעדיפים לעשות את הנתיב ההגיוני יותר: להתחיל עם הקהל, לצאת אל הפסטיבלים, ולסיים עם חברי האקדמיה שלכאורה היו אמורים להיות peers, עמיתים שווים, אבל בפועל הם באים עם סכינים.

ב. לבטל את טקס פרסי הטלוויזיה. את זה לא רק אני אומר, אגב, אלא זו המסקנה הרשמית של ועדת הביקורת של האקדמיה בדו״ח שהוגש להנהלה לפני כשבוע. כך הם כותבים במסמך מ-21.7: ״על פניו, אין הצדקה כלכלית לקיומו של טקס הטלוויזיה במתכונת הנוכחית ואנו ממליצים לחברי העמותה והנהלה לגבש מתכונת טקס חדשה שתהיה, לכל הפחות, מאוזנת מבחינה תפעולית.״ כן, גם את זה צריך לדעת: האקדמיה הישראלית לקולנוע נמצאת בסכנת התמוטטות כלכלית, מהסיבה הפשוטה שאף אחד שם לא הצליח לגרום לאף אחד בארץ שיהיה לו אכפת מהטקס (חוץ מאדרי). ולטקס פרסי הטלוויזיה בכלל אין שידור בטלוויזיה. וחוץ מזה, שני הטקסים האלה יוצרים אקדמיה מאוד לא ברורה מבחינת דמוגרפיה: 900 איש, חלקם אנשי קולנוע וחלקם אנשי טלוויזיה. למה מנחי תוכניות בידור ופרשני ספורט צריכים להצביע בקטגוריית הקולנוע, ולמה עורכי פיצ׳רים צריכים להצביע על קטגוריית הריאליטי? יש אנשים שעובדים גם וגם, בעיקר צלמים וצוותם ואחרים, אבל רבים לא קשורים בכלל לתעשיות עליהן הם מצביעים. רוצים טקס לטלוויזיה? לכו להקים אקדמיה לטלוויזיה, תמצאו לה מימון, תמצאו לה זכיין משדר, ובהצלחה. אבל כרגע כל סקציית הטלוויזיה באקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה ממוטטת את קופת העמותה, מדללת את אנשי הקולנוע בתוך סך כל חברי האקדמיה המצביעים. האקדמיה בקושי מצליחה להרים טקס אחד בשנה, הטקס השני מיותר והרסני לה.

======================

רותם זיסמן-כהן. תזכה

רותם זיסמן-כהן. תזכה

נעבור לסרטים בתחרות השנה. ראיתי 16 מתוך 21 הסרטים העלילתיים בתחרות הראשית (לא כולל תחרות הפרינג׳, שפחות או יותר מתה השנה והצליחה להבריח ממנה גם סרטים שבשנים קודמות הייתם מצפים למצוא שם), אבל אני חושב שראיתי כמעט את כל הסרטים שיהיו בולטים בתחרות, מלבד אחד, שנדבר בו בהמשך (בתחילת העונה היו לנו 25 סרטים בתחרות הראשית, ארבעה פרשו. זה גם סימפטום למחלת ״הבכורה העולמית״, סרטים שנרשמים אבל לא מצליחים להגיע בזמן להקרנה שלהם. גם זה ייפתר ברגע שהחוק הכל כך פשוט ייכנס לתוקף: זכאות למועמדות רק לסרט שכבר הופץ).

זו שנה קשה לקולנוע הישראלי. מבין 16 הסרטים שראיתי אהבתי רק שניים. עוד שלושה סרטים חצי-אהבתי, כלומר הערכתי דברים רבים בהם, אבל היו לי גם בעיות איתם. בשלב הזה בשנים קודמות קל היה לזהות מי הסרט הבולט בתחרות. כשהולכים להקרנות האקדמיה שומעים את הנוכחים מדברים ביניהם שוב ושוב על אותו סרט. בשנה שעברה זה היה ״גט״, לפני שנתיים זה היה ״בית לחם״. השנה המילה שחזרה בשיחות שלי עם חברי האקדמיה היא ״כלום״. לא אהבו כלום.

אני, כאמור, אהבתי מאוד שני סרטים. ״המילים הטובות״ של שמי זרחין, שאת אהבתי לו כבר פירטתי בלא מעט מילים (טובות מאוד). והשני הוא ״היורד למעלה״ של אלעד קידן. אני אוהב גם חצי מתוך ״ארץ פצועה״ של ארז תדמור, סרט שמתחיל נפלא, ממש אדיר, אבל נגמר באופן כה מסתכל שזה מכעיס אותי, הפער בין הפתיחה לסיום, בין ההברקות בתחילה והחולשה של הסוף, והכל בסרט די קצרצר. מצידי, אם פרסי האקדמיה איכשהו יתחלקו בין שלושת הסרטים האלה, אני אהיה מרוצה וארגיש שהצדק נעשה. ״המילים הטובות״ אכן זוכה לתשבוחות מצד חברי האקדמיה למשחק של רותם זיסמן-כהן, שנראה לי שהיא הולכת לזכות. ״ארץ פצועה״ כמעט בטוח הולך להביא פרס משחק לרועי אסף (צחוקים, הוא חיזר אחרי זיסמן-כהן ב״המשגיחים״, עליו כבר זכה בפרס אופיר, והוא היה אח שלה ב״המילים הטובות״). ובכלל, אני חושב שרועי אסף הולך להיות הדאנה איבגי של השנה. השאלה ששאלתי לגביה אשתקד רלוונטית לגביו השנה: השאלה היא לא האם הוא יזכה בפרס, אלא בכמה פרסים הוא יזכה. הוא יהיה מועמד כשחקן ראשי על ״ארץ פצועה״ (וברגעים הכי בעייתיים של הסרט הוא מציל את המצב), והוא יהיה מועמד כשחקן משנה על ״המילים הטובות״ (הוא היה כל כך מרגש שם). האם הוא יזכה פעמיים?

אורי קלאוזנר. יהיה מועמד

אורי קלאוזנר. יהיה מועמד

אם אני מזהה נכון את כיוון הרוח, התחרות תהיה השנה בין ״ארץ פצועה״ ובין ״המילים הטובות״, אהבתי הרבה ל״היורד למעלה״ כנראה לא תהיה רלוונטית מבחינת חברי האקדמיה שיראו בו סרט פסטיבלים אבסטרקטי. ״ארץ פצועה״ הוא באמת הסרט שהיה סביבו זמזום מסוים בתחילת התחרות, אבל יציאתו מפסטיבל ירושלים בידיים ריקות פגעה בו והחלישה אותו. באופן דומה, גם ״המילים הטובות״ הוא סרט שמגיע עם חסרונות לתחילת ההצבעה, כשהבולט בהם הוא העובדה שהסרט כבר יצא לבתי הקולנוע בסוף מאי ואף זכה להצלחה (מעל 150,000 צופים עד כה). באופן סטטיסטי מובהק, כל עוד המצב הנוכחי קיים, לסרט שכבר הופץ בבתי הקולנוע יש סיכויים נמוכים יותר לזכות בפרס אופיר (עוד עיוות מגוחך שמשבש את התחרות ושיתוקן ברגע שישונה התקנון שיכריח סרטים קודם להיות מופצים ורק אז להתחרות). הלך הרוח הוא שסרט שהופץ והצליח כבר קיבל את שלו, ולא זקוק לתמיכת חברי האקדמיה שרוצים להאמין שהצלחתו של סרט רשומה על ההצבעה שלהם בו. זו הסיבה ש״אפס ביחסי אנוש״ זכה בשנה שעברה ברוב הפרסים, אבל הפסיד את פרס הסרט: הוא כבר הופץ וזכה להצלחה אדירה עד תחילת ההצבעה. מצד שני, יכול להיות ש״המילים הטובות״ עשוי להיות קצת ״הערת שוליים״ של השנה. באופן משונה, ״הערת שוליים״ – עוד סרט שהערצתי – הוא סרט ששמעתי לא מעט חברי אקדמיה מדברים עליו בחמיצות ובגלגול עיניים, אבל הוא זכה לבסוף כי הם לא מצאו משהו טוב ממנו. ״המילים הטובות״ ו״ארץ פצועה״ עשויים לחלוק ביניהם את הפרסים על בסיס הטיעון הזה – זה הכי טוב שיש.

״באבא ג׳ון״. יהיה מועמד

״באבא ג׳ון״. יהיה מועמד

בתחילת העונה, עוד לפני שראיתי פריים, הימרתי שחוץ משני אלה, הסרטים הבולטים בתחרות יהיו ״באבא ג׳ון״ של יובל דלשד, ״פלאפל אטומי״ של דרור שאול ו״מלחמת 90 הדקות״ של איל חלפון. אחרי הקרנות האקדמיה אני מתייג את כל אלה בקטגוריית האכזבות, זה היה שברון לב גדול לראות את שלושתם. הם בהחלט עשויים לזכות במועמדויות רבות ולהיות מועמדים לפרס הסרט, כאמור כי אין השנה סרטים באמת טובים, אבל הם מאכזבים, כל אחד בדרכו. מבין השלושה, היחיד שיכול עדיין להפתיע הוא ״באבא ג׳ון״, מהסיבה הפשוטה שהאקדמיה אוהבת סרטי ביכורים ובמאים שפתאום צצים משום מקום. גם זה מעוגן בסטטיסטיקה: למעלה מחמישים אחוז מהזוכים בפרס אופיר לסרט הם סרטי ביכורים. גם כאן, חברי האקדמיה על פי רוב מעדיפים להיות הסקאוטרים, לגלות את מה שהקהל עוד לא מכיר, מאשר לתת אישוש לבמאים מבוססים.

אבל היו גם כמה הפתעות. אחת הבולטות שבהן היא ״חתונה מנייר״ של ניצן גלעדי (שקשה להתחמק מההשפעה של ״אביבה אהובתי״ של שמי זרחין עליו). סרט קטן, פשוט, תמים, לא נטול בעיות, אבל יש בו משהו חם, הגון ובעל עין טובה. אני לא רואה סיכויים שהוא יזכה בפרס הסרט, אבל יש לו סיכוי מצוין לקבל לא מעט מועמדויות. אסי לוי בהחלט עשויה לזכות בפרס שחקנית המשנה. וכאן אני מגיע לסרט שהחמצתי ושמעתי עליו גם כמה דברים מעניינים: ״ציפורי חול״ של אמיר וולף. זה נשמע לי כמו ואריאציה על ״מסוכנת״ של שמי זרחין, והיו כמה אנשים שהופתעו ממנו לטובה, אז צריך לשים עליו עין גם. אבל כאמור, אותו החמצתי.

עוד הפתעה מעניינת, אבל לא שלמה, היתה ״ירח בבית 12״ של דורית חכים, סרט שכותרות הפתיחה שלו לא מסגירות מי מימן אותו (מימון עצמי?), כי אין שם אזכור לקרנות או זכיינים. אחרי הצפייה חשבתי על זה שאם הסרט הזה היה מצולם, בדיוק ככה, אבל באנגלית והלוקיישן היה ישוב קטן במינסוטה, הסרט הזה זוכה בפרסים בפסטיבל סאנדאנס. התכונה העיקרית של הסרט הזה הוא יופיו, כמו יותר מדי סרטים שראיתי השנה הסרט מתחיל נהדר – יש לו התחלה שכולה שקט, שאז מתחלפת בסצינה שנייה שכולה רעש – אבל הוא מתפזר באיזור האמצע (בדיוק כפי שהרבה סרטי אינדי אמריקאים המצולמים בצפון מינסוטה מתפזרים באמצע).

"חתונה מנייר״. עשוי להפתיע

“חתונה מנייר״. עשוי להפתיע

ואני לא ממש יודע מה לעשות עם ״למה עזבתני״ של הדר מורג, סרט שמצד אחד מציג עבודה אמנותית חסרת פשרות מצד שני הוא מציע חוויית צפייה כמעט בלתי נסבלת. יש בסרט הזה הרבה אומץ ועוצמה, והמון פיוט, אבל אתקשה לשכנע אנשים ללכת לראות אותו.

מה שכן, הצילום של ״למה עזבתני״ מצטרף לרשימה ארוכה של עבודות צילום נהדרות השנה, שיהפכו בעיניי את קטגוריית הצילום להכי צפופה והכי מותחת: ״ארץ פצועה״ (אסף סודרי) נראה לי מועמד מוביל לזכייה ואחריו, ״ירח בבית 12״ (עמית יסעור), ״חתונה מנייר״ (רועי רוט), ״נדיה – סיפור אמיתי״ (טליה גלאון), ״למה עזבתני״ (שרק דה מאיו) ואולי גם ״באבא ג׳ון״ (עופר ינוב).

את תחום סרטי התעודה הזנחתי בשלב הזה, אבל אני די משכנע שדבורית שרגל תזכה על ״איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן״ (בקטגוריית סרט תיעודי עד 60 דקות).

======================

הנה תחזית אפשרית:

״ארץ פצועה״ יהיה הסרט המוביל עם מספר המועמדויות, מינוס קטגוריות השחקניות. אני מהמר שאת פרס הצילום, המוזיקה, השחקן ואולי אפילו הבימוי הוא לוקח.

״המילים הטובות״ יהיה צמוד אליו עם מספר המועמדויות. הוא לא יהיה מועמד על צילום ועל מוזיקה, כי הצלם והמלחין קנדים ולא זכאים להתמודד על פרס (עוד שטות מוזרה של האקדמיה). אבל על רוב השאר כן (עינת גלזר זרחין, שערכה גם את ״ארץ פצועה״ וגם את ״המילים הטובות״ עשויה לזכות, אבל אין לי מושג על מה מהם). אני מהמר שאת פרס השחקנית ופרס התסריט הוא לוקח. פרס הסרט כרגע נראה לי איפשהו בין ״ארץ פצועה״ ו״המילים הטובות״, אני אוהב את ״המילים הטובות״ יותר אז אני נוטה להמר עליו כרגע, אבל הסברתי בתחילת הפוסט למה הוא מגיע מעמדת נחיתות מבחינת מצביעי האקדמיה השמרנים. אבל גם ״ארץ פצועה״ די פצוע. בקיצור, זו קטגוריה שבשלב זה אין לי מושג איך להמר עליה.

״היורד למעלה״: סרט, בימוי, תסריט, צילום, עריכה, שחקן (אורי קלאוזנר).

״באבא ג׳ון״, ״פלאפל אטומי״: תעלומה עבורי. אני לא אהבתי, אבל נראה לי שיש לסרטים האלה תומכים. שני סרטים העוסקים בקשרי ישראל-אירן, כל אחד מכיוון אחר. מבין השניים ל״באבא ג׳ון״ יש סיכוי גדול יותר לבלוט, והוא עשוי לקבל מועמדויות רבות (חוץ מהשחקנים הזרים), כולל לסרט ולבימוי. אין לי מושג מה יקרה עם ״פלאפל אטומי״, יכול להיות שכמו הקומדיות האחרות בתחרות – ״מה כבר יכול לקרות״, ״מסווג חריג״ ו״אני לא מאמין אני רובוט״ – גם הוא יישאר בידיים ריקות (או, יחד עם הקומדיות, עם מועמדות למוזיקה בלבד).

״חתונה מנייר״: שחקנית (מורן רוזנבלט), שחקנית משנה (אסי לוי), צילום, עריכה. אולי אפילו יותר. הוא יכול להפתיע בקטגוריות הבכירות, אם אחד הסרטים הגדולים (״פלאפל אטומי״, למשל) יישאר בחוץ.

״נדיה – שם זמני״: שחקנית (נטע שפיגלמן), שחקן משנה (עלי סולימאן), צילום (טליה גלאון). הדברים היחידים שאהבתי בסרט בעייתי מאוד.

״בן זקן״: שחקן (אלירז שדה). סרט מקסים שאני מקווה שחברי האקדמיה ראו.

״ג׳רוזלם״: עריכה.

״ירח בבית 12״: צילום, שחקנית (יערה פלציג), שחקן משנה (גל תורן).

״מלחמת 90 הדקות״. לא אהבתי, אבל האקדמיה אוהבת את איל חלפון, שכמו שמי זרחין כבר זכה על שני סרטים בעבר, אז השחקנים שלו בוודאי יהיו מועמדים (משה איבגי ונורמן עיסא), ואם הם ממש אוהבים אותו אז גם סרט, תסריט ובימוי, למרות שאני לא אבין את זה.

״ציפורי חול״: כאמור, לא ראיתי, אבל נראה לי שהשחקניות (ראשית ומשנה) עשויות להיות מועמדות.

כל השאר: כלום.

 

 

 

נושאים: בשוטף

6 תגובות ל - “פרסי אופיר 2015: מצב המירוץ. ההצבעה מתחילה”

  1. איתן 3 אוגוסט 2015 ב - 2:43 קישור ישיר

    כתבתי בבלוג שלי על מה שאהבתי יותר ופחות, אבל מכיוון שלא ראית את “ציפורי חול”, אני רק אומר שזאת מלכודת דבש, הסרט הזה. הוא קליל, ונעים, וזורם בחלקלקות לגרון, והכל ממש סבבה בסרט הזה. ובדיוק בגלל זה יש לי בעיה איתו (כשהסרט הזה יצא אני אסביר יותר בהרחבה. בינתיים הטריילר שלו רץ בסינמה סיטי). אבל ממה שאני שמעתי, רוב חברי האקדמיה מסמפטים את הסרט הזה. הוא עוד עשוי/ עלול להפתיע במספר המועמדויות.

  2. שירה 3 אוגוסט 2015 ב - 9:25 קישור ישיר

    הסרט בן זקן של אפרת כורם לא היה בהקרנות אקדמיה לפי מה שקראתי בבלוגים אלא הוקרן בסטרמינג כך שבטח הרבה פסחו עליו מה הסיכוי שלו?

  3. איתי 3 אוגוסט 2015 ב - 14:02 קישור ישיר

    מסכים עם מה שאמרת על היורד למעלה, ארץ פצועה וירח בבית 12 (הרבה פחות לגבי המילים הטובות). הנה הסקירה המלאה שלי על כל סרטי התחרות השנה: https://archaicinema.wordpress.com/2015/08/01/israeli-academy-2015

  4. ח ל י 3 אוגוסט 2015 ב - 18:23 קישור ישיר

    אלא לא היו בחירות לאקדמיה. אין בחירות לאקדמיה. כל איגוד שולח את נציגיו. אני ועודד מנסטר לדוגמא נציגי שח”ם באקדמיה. הבחירות היו של הלא מאוגדים לבחירת שלושת נציגיהם, מכאן י. יקר שהתיאוריה שלך מתבססת על בחירות שלא קרו 🙂

  5. שאול דישי 5 אוגוסט 2015 ב - 12:43 קישור ישיר

    אכן, חבל שלא היו (בינתיים) בחירות כלליות ומלאות לכל חברי האקדמיה. כרגע רק 353 אנשי מקצוע מכל תחומי ההסרטה בחרו בשלושה נציגים להנהלה, בעוד 473 חברי האקדמיה האחרים מיוצגים ע”י הציגים ממונים (או אפילו לא ממונים) ע”י איגודיהם. מצב זה יוצר סיטואציה בה רק הלא-מאוגדים מיוצגים בצורה חופשית עם רוטציה פעם בשלוש שנים, בעוד חלק ניכר מחברי ההנהלה (לפחות תשעה) “הממונים” מכהנים בתפקידם בין 12 ל-24 שנים ברציפות מתמשכת, מה שללא ספק מביא לסטגנציה וקפיאה על השמרים. אני מבין שחלי גולדנברג היא חברת הנהלה חדשה (רק בשנתיים האחרונות) ואני מקווה שהיא לא תתנגד להרחבת גבולות הבחירה והדמוקרטיה בשורות חברי האקדמיה – למען הפרחתה ושגשוגה לעבר יעדים חדשים וכאלה שהפכו לנשכחים.

    בהזדמנות זאת, אעלה משהו הנוגע לאם כל האקדמיות לקולנוע – האקדמיה האמריקאית שזה עתה סיימה תהליך מקיף וכולל לבעלי התפקידים הבכירים בהנהלתה. מיותר לציין שהבחירה שם היא ד מ ו ק ר ט י ת – נקודה.

    http://variety.com/2015/film/news/cheryl-boone-isaacs-re-elected-academy-president-1201549291/

    בהצלחה לכולנו – והעיקר רוח דמוקרטית שקופה וטובה !!!

  6. שאול דישי 5 אוגוסט 2015 ב - 22:21 קישור ישיר

    “ההצבעה בשלב א’ של תחרות האקדמיה – ה ס ת י י מ ה” : –

    סיימתי להצביע לסרטים וליוצריהם – תהליך מפרך ומייגע. אין ספק – “מרוב עצים לפעמים לא רואים את היער” – חייבים, חייבים, חייבים לפרוש את תקופת ההקרנות על פני חלק גדול יותר של השנה. אין סיבה למשל שפעם בחודש לא ייחשף לחברי האקדמיה סרט ישראלי חדש בהקרנת בכורה רק להם – ככה ניחשף ל-12 סרטים על פני תקופה ארוכה ורגועה. התרשמות מסרט טוב לא מתיישנת – עובדה שנערכים משאלים של בחירה ב-10 או 100 הסרטים הטובים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. צריך ראש פ ת ו ח. לשנות בחכמה הרבה מהדברים הקבועים והמקובעים – רק ככה נביא דינאמיות, תנופה והצלחה גדולה יותר לקולנוע הישראלי – התיעודי, העלילתי, ו ה ק צ ר.

    ב ה צ ל ח ה – ל כ ו ל ם = ב ה צ ל ח ה – ל כ ו ל נ ו !!!


השאירו תגובה