״ספקטר״, ביקורת
״ספקטר״, ג׳יימס בונד החדש. סרט בעל כורחו
שלוש שנים עברו מאז ״סקייפול״ – שהוא מבחינתי סרט הג׳יימס בונד הכי טוב ב-53 שנות הסדרה, והיחיד מבין 24 (או 25, תלוי מה סופרים) סרטי הסדרה שאינו בבחינת גילטי-פלז׳ר ותו לא. שלוש שנים, בהן נדמה שהדבר האחרון שיוצרי הסרט רוצים לעשות הוא עוד אחד. סם מנדס, שביים את ״סקייפול״, נשבע שהוא לא יביים עוד ג׳יימס בונד (הוא לבסוף נכנע, כנראה בזכות הכסף). דניאל קרייג, שמראש היה חתום על ארבעה סרטים, ידע שלא תהיה לו ברירה, אבל הוא לא נשמע מאושר מזה (וכעת כבר יכול להצהיר שהוא עם בונד גמר). שלוש שנים אחר כך, והנה מגיע ״ספקטר״, הסרט שיוצריו לא רצו לעשות אותו. ובכן, מרגישים.
זה די מדהים לראות מה במאי אמיתי יכול לעשות עם נוסחה שמוגשת לו ושהוא לא באמת יכול לגעת בה. ברגעיו הטובים, שזה בערך רוב החצי הראשון של הסרט, ״ספקטר״ מנסה להיות אוסף הלהיטים הגדולים של ג׳יימס בונד לדורותיו, כשהם מבוצעים בידו הווירטואוזית של מנדס. זה ניכר בסצינת הפתיחה, סיקוונס טרום הכותרות, המתרחשת בקרנבל יום המתים במקסיקו סיטי. כבר מהשוט הראשון, אנחנו נזרקים אל איש הוודו של ״חיה ותן למות״ ואל הקרנבל של תחילת "מונרייקר״, בסיקוונס הבנוי משוט ארוך, וירטואוזי ונהדר המלווה בגרסה פנטסטית וגדושת כלי הקשה של נעימת הנושא של הסדרה. זה רגע מצוין בסרט כי כמעט ואין בו מילים, אבל הוא מתפתח מהרחוב, אל מעלית, אל החלון, אל הגג, ומשם לקרב על מסוק וניכר בו שמנדס מתייחס לסרט כאל צעצוע גדול, מלא הפתעות ואפרויות, ושהוא מבצע את הסיקוונס הזה בהנאה ובשעשוע גדול. ואגב כך, הוא מתחיל לקחת אותנו למסע בין סרטי בונד. סצינת המסוק בפתיחה היא שילוב בין ״מבט לרצח״ ו״לעיניך בלבד״, ובדקה העשירית לסרט היא מסמנת את שיאו. מכאן הסרט מידרדר.
זה מתחיל עם שיר הפתיחה. אחרי שביים את ״סקייפול״ ואת ״ספקטר״, אני משוכנע שסם מנדס בחר בסם סמית לשיר את שיר הכותרות רק כי השם שלו מתאים מבחינה מצלולית (וגם כי סם סמית הוא זמר עם פגם דיבור, שלא מסוגל לבא את השם של עצמו).
ב״ספקטר״ בוחר מנדס (יחד עם התסריטאי ג׳ון לוגאן) לחזור אל הארכי-נבל הכי גדול במיתולוגיה של ספרי וסרטי בונד, ארנסט בלופלד, מלטף החתולים העומד בראש תאגיד הרשע ספקטר. כבר כאן יש מגרעת, כי לחזור לארגון ספקטר משמעו להחזיר את סרטי ג׳יימס בונד לעבר הצ׳יזי והמצועצע שלהם, של נבל נטול אינטרסים שסתם מעוניין להחריב את הכל מתוך רוע לב אבסולוטי. סרטי בונד של ימינו הפנו עורף לנבל כזה, לטובת נבלים מציאותיים, ראשי תאגידים שיש להם עניין בכוח, שליטה וכסף. ואחרי ״סקייפול״, שהיה בו משהו עמוק ובוגר, שטיפל יפה במיתולוגיה הבונדית, החזרה אל בונד כדמות קומיקס נראית כמו רגרסיה. הניסיון המעניין-למחצה של מנדס ולוגאן הוא להראות איך בלופלד וארגון ספקטר שלו נשזרים למעשה בכל סרטי בונד האחרונים, זה מעין ניסיון לספר מחדש את עלילות הסרטים שראינו מאז ימי פירס ברוסנן. זה מעניק ל״ספקטר״ תחושה מסוימת של סיכום, של עלעול בין הנבלים ובין הנשים שעברו בחייו של בונד, והמפגש עם האיש שעומד מאחורי הכל. וכך, ככל שהסרט מאבד קצב והולך ונהיה איטי ומופרך יותר, מנסה מנדס לגרום לנו להאמין שהמרדף של ספקטר אחרי בונד הוא בעצם אישי (יש לזה ביסוס בספריו של איאן פלמינג, אגב), אבל כאן מה שאמור להיראות דרמטי כבר ממשיך את הקו המופרך שהופך את כל סרטי בונד בדיעבד לסדרה של צירופי מקרים, שבו כל פרשיות הריגול הבריטיות ביקום של בונד נבעו מוונדטה אישית נגדו. כמה חבל שהרגעים היפים של ״סקייפול״ ושל פתיחת ״ספקטר״ נעלמים ברגע שהסרט חוצה את קו המחצית (מרגע שהסרט עובר לטנג׳יר הוא מתחיל את צלילתו לכיוון הלא-מעניין).
היינו ילדים טובים השנה, וכך אנחנו מקבלים בנובמבר את ג׳ימס בונד אחרי שכבר קיבלנו ביולי את ״משימת בלתי אפשרית 5״, שהיה הומאז׳ בונד מושלם, וכל מה ש״ספקטר״ איננו: כיף.
מנדס וקרייג, שהכריזו שזה הסוף מבחינתם, אכן הופכים את ״ספקטר״ לסרט שיש בו תחושה של סיכום ושל סוף, אבל כותרות הסיום מכריזות, כתמיד, שג׳יימס בונד עוד ישוב.
מסכים איתך בכל פה
הייתי אתמול ובתור מעריץ של הסדרה, נפלה לי הלסת
לא יודע מה הם לקחו כשכתבו את התסריט, אבל זה כאלו בכוח מנסים דבר שקשור לנוסחה, להרוס ולהשמיד ועוד בחוסר אינטילגנציה שלא ברור האם זה נופל מטיפשות, מטרה נסתרת או סתם יהירות.
פשוט סרט רע.
החוזה של דניאל קרייג הוא לחמישה סרטים. הדיבורים לאחרונה על מי יחליף אותו נובעים מהקשקשת הסטנדרטית באתרי הקולנוע בעולם שמלווה יציאה של סרט חדש בסדרה.
דניאל קרייג נשאל אם יעשה בונד נוסף וענה: "אני מעדיף לחתוך את הורידים…"
אוי כמה חבל… האמת היא שאחרי "סקייפול" המצוין היה לי די ברור ש"ספקטר" יהיה פחות טוב אבל לפי הביקורת שלך זה נשמע הרבה פחות טוב ומאכזב מאוד מאוד
תעשו לעצמכם טובה ואל תראו את הסרט, לפחות לא בקולנוע. סרט דיוידי בינוני ומטה, מאכזב מכל הבחינות (שיר הנושא העלוב והלא קליט, אנטי תיזה לסקייפול המופתי עם אדל) עם סצינות קליאשתיות ונמרחות. שעה לקראת הסיום (הלא מותח בכלל, יש לציין) חצי מאולם הקולנוע בדקו טלפונים לראות כמה זמן נשאר. איזו אכזבה, אחד מסרטי הבונד הגרועים מאז ומעולם (שובר שיאים שליליים אפילו של רוג'ר מור).
הסרט מעט נופל מקודמו אבל עדיין מצויין. אם יש משהו שמשימה בלתי אפשרית לא הצליחה לעשות זה לספק דמות ראשית משכנעת. אני אישית נהנתי.
בקורת מדויקת. אכזבה קשה
למען הסדר הטוב גם סרטי בונד הקודמים של קרייג לא היו פסגת העציר בלשון המעטה. ספקטר הוא אמנם סרט בינוני אבל קוואנטום של נחמה (המעפן לטעמי ) יש רק אחד
אני יודע שכולם מדברים כמה דניאל קרייג הוא ליהוק מוצלח לתפקיד, אבל בחיי שמי שהכי הרשימה אותי היא לאה סיידו הצרפתייה (כחול הוא הצבע החם ביותר, משימה בלתי אפשרית 4 , מלון גרנד בודפשט ).
יאיר, מאיפה הבאת את זה שלזמר סם סמית יש פגם דיבור ואיננו יכול לבטא את שמו? ראיתי לפחות 3 ראיונות שלו שבהן הוא הפגין רהיטות ללא רבב. ואני אישית דווקא אוהב את "הכתובת על הקיר" שלו, דווקא כי הוא שונה מ"סקייפול" של אדל. השיר שלה היה שיר הלל לסוכן 007 (כמו כל שיר נושא אחר שלו בקאנון הקולנועי ) , אבל הייתה בו בומבסטיות אלגנטית. השיר של סם סמית הוא שיר אהבה שכאילו בונד מקדיש לאהובת לבו הנוכחית (כך לפחות אני פירשתי זאת ). עד כמה שספקטר הוא עוד סרט ג'יימס בונד בינוני עבורי כמו שלושת הסרטים הקודמים בהם כיכב דניאל קרייג, יש לו שיר נושא נהדר ויוצא דופן. את זה אי אפשר לקחת ממנו