צפו בפיץ׳ הראשון של יוצרי ״הבן של שאול״, באירוע הגמר של חממת התסריטים של ירושלים
למעלה: לסלו נמש בירושלים, יולי 2013. למטה: לסלו נמש בהוליווד, פברואר 2016
במהלך 2013 הגיע הבמאי ההונגרי הצעיר לסלו נמש מספר פעמים למשכנות שאננים בירושלים כדי להשתתף בפעילויות של חממת התסריטים הבינלאומית של סם שפיגל, המחזור השני. נמש הגיע עם תסריט לסרט בשם ״SK״, עליו התחיל לעבור ב-2012, אחרי שלוש שנות תחקיר. מאוחר יותר, הסרט ישנה את שמו ל״הבן של שאול״. הוא עבד עם עורך התסריט קובי גל-רדאי (עילוי באבחון דרמטורגי, מניסיון אישי). בגרסה המקורית של התסריט לגיבור קראו שאול קמינסקי, וראשי התיבות של השם שלו היו גם שם הסרט וגם ראשי התיבות (בהונגרית) של ״זונדר קומנדו״. מתישהו בדרך שונה שמו של הגיבור לשאול אוסלנדר. פחות משנה אחר כך, צולם הסרט בהונגריה, ובחודש מאי 2015 הוא הוקרן בפסטיבל קאן וזכה בפרס חבר השופטים. שלשום, הסרט שהתחיל את דרכו בחממת התסריטים בירושלים זכה באוסקר לסרט הזר, אחרי שזכה לפני כן גם בגלובוס הזהב, בבאפט״א, בפרס האינדיפנדנט ספיריט, וכמעט בכל פרס אפשרי שהוענק לסרט זר בעונת הפרסים שזה עתה הסתיימה.
ועכשיו, קיבלנו את הווידיאו שמציג את נמש, ואת המפיק שלו, גאבור שיפוש, עושים פיץ׳ לפרויקט שלהם מול צוות שופטים בינלאומי באירוע הסיום של חממת התסריטים בירושלים, יולי 2013. צוות השופטים שמולו מכיל את פאולו ברנקו (המפיק של ״קוסמופוליס״), אוליבייה פר (ארטה), ג׳יין שוטל (פסטיבל טורונטו), כריסטיאן ז׳אן (המשנה למנהל פסטיבל קאן), סבינה ניירוטי (מחממת התסריטים של טורינו), מנפרד שמידט (קרן הקולנוע של לייפציג) והמפיק הישראלי אסף אמיר. הקשיבו לאופן שבו נמש מציג את סרטו, ואת השאלות המודאגות של השופטים בסוף הפרזנטציה. מי שתהה לגבי סוף הסרט והמשמעות שלו, נמש מתייחס גם לכך באחת השאלות:
אחד הדברים המעניינים בסרטון הזה הוא העובדה שנמש מדבר על האופן שבו הוא רוצה לביים את הסרט הרבה יותר משהוא מדבר על הסיפור ועל הדרמה. זה בהחלט מייצג את הסרט עצמו, שלדעתי זכה בכל הפרסים בגלל שהוא העז להמציא דקדוק קולנועי חדש, נועז בפני עצמו, אבל אינטנסיבי ונבון במיוחד בהתחשב בנושא הסרט. נמש, שימו לב, כבר יודע איך הוא רוצה לצלם את הסרט, עוד לפני שהוא עסוק בתקציב ובהפקה, מבחינתו, הבחירה בשפת הבימוי היא בחירה אתית: ״אנחנו לא יכולים להראות את הכל, ואסור לנו להראות הכל״.
בסופו של דבר, הפרויקט הזה לא זכה בפרסים באירוע הגמר. אלה הלכו לסרטים של הבמאים הישראליים רוני קידר ודני רוזנברג (קידר מצלמת את סרטה בימים אלה בגרמניה, סרטו של רוזנברג עדיין לא הצטלם). הפרזנטציה הזאת אולי מסבירה מה גרם ללא מעט אנשים, כולל קרנות הקולנוע של צרפת וישראל, להיבהל מ״הבן של שאול״ כשהוא היה על הנייר ועדיין בגדר פרויקט תיאורטי: כל סינופסיס שמכיל בתוכו את המילה ״קרמטוריום״ נשמע מבהיל, מסוכן ומרתיע, ובאמת קשה להבין מנמש ומהאנגלית שלו איך ועד כמה הוא יצליח להשתלט על האספקט הצורני של סרטו. ובכן, הוא הצליח.
ביום שני בבוקר, בטקס האוסקר, לסלו הודה (בכתוביות שרצו בתחתית המסך) לחממת הקולנוע הבינלאומית של ירושלים ולגדעון גרייף, ההיסטוריון שספרו, ״בכינו בלי דמעות״, המתאר את חייהם ומותם של אנשי הזונדרקומנדו היהודי באושוויץ, היה הבסיס לתחקיר לקראת כתיבת התסריט.
