ג׳סיקה צ׳סטיין ב״הצייד: מלחמת החורף״. לט איט גו

״הצייד: מלחמת החורף״ הוא כולו טעות אחת גדולה עוד אפילו שראיתם פריים אחד ממנו. זהו מעין סרט המשך ל״שלגיה והצייד״ מ-2012, שהיה להיט קופתי גדול למדי עם הכנסות בסך כ-400 מיליון דולר ברחבי העולם ושתי מועמדויות לאוסקר (אפקטים ותלבושות). זו הצלחה שהיה מי שחשב שראוי ליצור לה סרט המשך, ואכן אחד כזה מיד הוכנס לביצוע. אלא שבארבע השנים שחלפו, נדמה שבאולפני יוניברסל החליטו לשחק משחק: ״על כמה אלמנטים מהסרט המקורי אפשר לוותר ועדיין לקרוא לזה סיקוול?״. בואו נחשוב לרגע: למה הסרט ההוא כה הצליח? קודם כל בזכות שלגיה, והרעיון לספר את הסיפור של האחים בגרסה אנטי-דיסני – אלימה, קודרת, חושנית, מלאת פנטזיה. יותר טולקין מגרים. האם צריך את שלגיה לסרט ההמשך? לא. נוריד אותה. הצייד לבד זה מספיק. הלאה. אולי בזכות קריסטן סטיוארט, בתקופה שהיא היתה אהובה על ידי נערות בגלל ״דמדומים״? כנראה. אז יאללה, לוותר עליה. אולי בזכות הבמאי, רופרט סנדרס, שכנראה הצליח לעשות שם משהו סביר ונגיש ומלהיב? כנראה, אבל ותרו על הבמאי. ואולי היה בסרט ההוא איזשהו חשמל, עליו למדנו ממדורי הרכילות. במהלך צילומי הסרט ההוא ניצת רומן בין השחקנית סטיוארט ובין הבמאי סנדרס. זה פירק לה את הזוגיות המתוקשרת עם רוברט פטינסון, וגמר לו את נישואיו לאחותו של המוזיקאי אטיקוס רוס. הכימיה הזאת, הלהט מתחת לקרח של שלגיה, הוצאה לגלות בסרט ההמשך: סנדרס וסטיוארט שומרים מרחק זה מזו (סנדרס מביים עכשיו את סקרלט ג׳והנסון ברימייק ל״הרוח במעטפת״ היפני). ולבסוף, כדי שבכלל לא נזהה את הפרויקט הזה, הוא בעצם לא סרט המשך. הוא פריקוול. או בעצם ספין-אוף. זה סרט שתחילת עלילתו מתרשת שבע שנים לפני עלילת הסרט המקורי ושני שליש ממנו מתרחשים אחרי הסרט הראשון. ואומר לכם זאת: כל החלק שקורה שבע שנים בעבר, מיותר לגמרי.

אז מה נשאר מהסרט המקורי? שרליז תרון בתפקיד לא-ראשי, כריס המסוורת בתפקיד הצייד, ניק פרוסט בתור גמד, וסדריק ניקולס-טרויאן, שהיה אחראי האפקטים בסרט ההוא ושודרג כאן לעמדת הבמאי, אחרי שכל הבמאים הבאמת מעניינים פרשו מהסרט בזה אחר זה. לצידם גויסו אמילי בלאנט וג׳סיקה צ׳סטיין לתפקידים הראשיים במה שנראה בעצם כמו גרסת הלייב אקשן של ״לשבור את הקרח״ (ועם המילה ״חורף״ בשם, כי בין החורף של ״משחקי הכס״ ו״חייל החורף״ של ״קפטן אמריקה״ כנראה שחורף זה משהו מסחרי כרגע). כלומר, בארבע שנים, כל הקונספט של סרט המשך קרס שלב אחר שלב ונשאלת השאלה מה היה כל כך חשוב ליוניברסל בפרויקט הזה שגרם להם להמשיך ולהיצמד אליו הזה בכל מחיר. ממש תמוה. הרי ברור שהדבר הנכון לעשות היה לבטל את הפרויקט. האם מישהו מחובבי ״שלגיה והצייד״ בכלל יזהה את ״הצייד: חייל החורף״ כסרט המשך?

אבל אומר לכם מה נשמר באופן מושלם מהסרט הראשון: הברדק העלילתי. במקום סרט הרפתקאות סוחף, זה סרט שכולו תככים בין שתי אחיות ובתי המלוכה שלהן, אחת היא האחות הרעה, השניה האחות העוד-יותר-רעה. הסיפור מתחיל בעבר, הרבה לפני סיפורה של שלגיה, כששני לוחמים בצבאה של מלכת הקרח (אמילי בלאנט) מתאהבים זו בזה. לא מעט פיתולי עלילה מופרכים מאוחר יותר, השניים צריכים להילחם כדי להשיג את מראת הקסמים. כמו עם ״שלגיה והצייד״, גם כאן הרעיון הבסיסי הוא לקחת את העולם של האחים גרים ולספר אותו כך שהדמות הנשית הראשית תהיה דומיננטית, אסרטיבית, חזקה ולוחמת, ולא נסיכה במצוקה שמחכה בפסיביות להצלה. מה שהופך את הדמות של צ׳סטיין לגיבורה האמיתית של הסרט, למרות שזו דמותו של המסוורת שמקבלת את שם הסרט.

האופטימיסט שבי ניסה למצוא את הצד החיובי בסרט: תמיד יש סיכוי שבמאי שיודע שהוא מקבל לידיו פרויקט מקולל ימצא דרך לחתור תחת השיטה ולייצר הברקה. אבל זה לא קרה: ״הצייד: מלחמת החורף״, סרט שעלילתו כמעט רנדומלית וגם מעט קטעי הפעולה והרהב שבו אינם מצדיקים את קיומו, הוא פרויקט נפל.

ציוץ