אונדי טימונר מתראיינת באולפן של רדיו הקצה בספריית סינמטק תל אביב, אתמול. צילום: נועם פריסמן

זו כבר מסורת: לפני שנה שידרנו את ״סינמסקופ״ ברדיו הקצה מסינמטק תל אביב כחלק מפסטיבל דוקאביב, ודיברנו עם ברט מורגן, הבמאי של הסרט על קורט קוביין, ועם הצמד דני דותן ודליה מבורך על הסרט שלהם על מתי כספי, שכמה ימים אחר כך ינסה למנוע את שידורו. זה היה לפני שנה. והשנה, באופן משונה עוד תוכנית מדוקאביב שמתכתבת עם התוכנית מלפני שנה. אז הנה היא התוכנית מהיום, עם אורחים מיוחדים, להאזנה או להורדה. לחצו כאן

6:31: הבמאית האמריקאית אונדי טימונר הגיעה לאולפן ״הקצה״ בספריית סינמטק תל אביב. טימונר ביימה ב-2004 את סרט הרוקנרול התיעודי המשובח ״דיג!״, על החברות/יריבות בין שתי להקות מפורטלנד, אורגון: הדנדי וורהולס ובריאן ג׳ונסטאון מסאקר. הסרט זיכה אותה בפרס הגדול בפסטיבל סאנדאנס, אבל הותיר את חברי שתי הלהקות ממורמרים על האופן בו הם הוצגו. חמש שנים אחר כך היא עשתה היסטוריה והפכה לאחד היחיד בתבל שזכה פעמיים בפרס הגדול בסאנדאנס עם סרטה ״אנחנו חיים בפרהסיה״. לדוקאביב השנה היא הגיעה עם סרטה החדש על הקומיקאי ראסל ברנד, ועל מסע ההתעוררות שלו בו ניסה להפוך, בסיבוב הופעות סטנדאפ, מסלבריטי לאקטיביסט חברתי. טימונר ליוותה אותו, תיעדה אותו ערכה שעות של חומרי ארכיון שהוא אסף על עצמו לטובת סרט אחר שהוא תיכנן לעשות, ולבסוף, רגע לפני הבכורה העולמית בפסטיבל SXSW האחרון הוא הודיע לה שהוא לא מגיע לבכורה ושהוא לא מסוגל להיות מזוהה עם הסרט. או כמו שאומרת טימונר, הוא אמר לה: ״Great fucking film, too bad it's about me״. וכך, פחות או יותר, ברנד קבר את הסרט שהוא עצמו יזם, וטימונר הבינה שהיא עושה שוב ושוב סרטים על מגלומנים נרקיססטיים שמתכחשים לסרטים שהיא עושה עליהם.

טימונר סיפרה לנו שלפני 22 שנה, כשהיתה בת 16, היא הגיעה לישראל עם הוריה ונשארה להתנדב בקיבוץ, בו היא עסקה בגידול גפנים, רעיית צאן וטיפול בסוסה בשם שיבולת. מביקורה בתל אביב היא זוכרת את מועדון הסווטו.

במהלך השיחה טימונר מספרת סיפורים נפלאים על היחסים שהיא רקמה עם מושאי סרטיה, ונתנה גם טיפים לקולנוענים צעירים. דיברנו על מחיר הפשרות. היא סיפרה שברנד ביקש ממנה רשימה של שינויים שהוא ביקש שהיא תכניס לסרט, הורדות והוספות, ושאלתי אותה עד כמה יכול במאי להתפשר מול בקשותיו של מושא הציעוד מבלי שהוא ירגיש שזה כבר לא הסרט שלו.

ולסיום, טימונר סיפרה שבקרוב היא תתחיל לצלם את הסרט העלילתי הראשון שלה, ״מייפלתורפ״, על חייו של הצלם רוברט מייפלתורפ עם מאט סמית (״דוקטור הו״) בתפקיד מייפלתורפ וזושיה מאמט (״בנות״) בתפקיד פטי סמית.

ולסיום-לסיום סיפרה טימונר שגם לה יש תוכנית קולנוע באינטרנט: אבל בווידיאו – BYOD (ראשי תיבות של Bring Your Own Doc), בו היא מארחת – כבר כמעט 300 תוכניות – במאים דוקומנטריים עמיתים לשיחה. הנה. ומתוך התוכנית שלה, הנה פרק שמוקדש לסרט של עצמה על ראסל ברנד. טימונר ביקשה מברט מורגן – האורח שלנו מלפני שנה – לראיין אותה על סרטה. כל המעגלים נסגרים לבסוף:

https://youtu.be/DCJFTTCTFQ0?list=PLjk3H0GXhhGdZbrANmO6kYPy8IQC0GiN_

"הממלכה המופלאה של פאפא אלייב״

34:00: בחצי השני של התוכנית אירחתי את טל ברדה ונועם פנחס, שביימו את הסרט המשעשע והמהנה ״הממלכה המופלאה של פאפא אלייב״ שמשתתף בתחרות הישראלית של דוקאביב. את השיחה איתם מלווה המוזיקה של משפחת אלייב, ההרכב הבוכרי/טג׳קיסטני שעומד במרכז הסרט, ובמרכזו דמותו של פטריארך המשפחה, פאפא אלייב, בן 80 ושולט ביד רמה ובאופן מסורתי בשלושת דורות המשפחה. טל, שראתה את המשפחה בהופעה וחשבה לפני ארבע שיש כאן רעיון לסרט מספר עם נועם איך הם ביימו סרט על משפחה המונה 11 נפשות.

ובנוסף, דיברנו על כך שסרטי תעודה ישראליים באורך מלא זוכים בשנים האחרונות להצלחה מסחרית בישראל, ומה הם מתכננים לעשות כדי לנסות להפוך את סרטם להצלחה מסחרית, בהיעדר הפצה סדירה של סרטים תיעודיים בישראל.

========================

ובהזדמנות זו, סתם כי אנחנו בתוכנית המוקדשת לקולנוע תיעודי, הנה סרט קצר חדש מאת ארול מוריס שעלה ב״ניו יורק טיימס״: סיפורם של האנשים שהצליחו למגר בשנות השבעים את האבעבועות השחורות, רק כדי לגלות כיום שהיו כאלה שהיה להם דווקא אינטרס לשמור את חידקי האבעבועות בחיים, בכספות קפואות, למטרות נשק ביולוגי:

ציוץ