ציינתי יום הולדת לפיקסאר גם בפודקאסט הקולנוע שלי, סינמסקופ ברדיו הקצה, שמציין היום יום הולדת שנתיים. האזינו או הורידו כאן

אתמול לפני 30 שנה, ב-17.8.1986, הוקרן לראשונה סרט האנימציה הקצרצר ״Luxo Jr״ (״לוקסו ג׳וניור״). הבמאי והאנימטור הוא ג׳ון לאסיטר, שבאותה שנה הפך להיות האיש הקריאטיבי המוביל בחברה חדשה שזה עתה הושקה: פיקסאר. הגלגולים הקודמים של פיקסאר התחילו עוד בסוף שנות השבעים, כחברה בת של לוקאספילם שעבדה על יצירת תוכנות לאפקטים דיגיטליים עבור ILM. אבל ב-1986 ג׳ורג׳ לוקאס ויתר עליה. מי שקפץ עליה היה סטנב ג׳ובס, שפוטר בדיוק באפל, ונכנס כמשקיע בחברה והשיק אותה מחדש כחברת הפקה ותוכן בשם פיקסאר. הסרטון הזה – שאני חושב שהוא הדבר המושלם ביותר שפיקסאר עשו – הוצמד תשע שנים אחר כך לפני ״צעצוע של סיפור״, הפיצ׳ר הראשון של החברה, והוא הפך ללוגו של החברה. הסרטון הזה הכיל את הנוסחה של פיקסאר: אנימציה, תוכנות ומחשבים בצד, כל הטכנולוגיה הזאת רק נועדה כדי לספר סיפורים נוגעים ללב ומעוררי הזדהות, ולעשות זאת על ידי האנשתם של יצורים דוממים (צעצועים, מנורות) או חיות (חרקים, עכברושים).

הנה ״לוקסו ג׳וניור״:

והנה טקסט שלי על פיקסאר – עבר, הווה ועתיד – מתוך ״ליברל״.

פורסם ב״ליברל״, גיליון יולי 2016

העולם חגג בסוף השנה שעברה 20 שנה ל״צעצוע של סיפור״, הסרט העלילתי הארוך הראשון של אולפני פיקסאר, שיצא ב-1995 ועשה היסטוריה בהיותו סרט האנימציה הראשונה שהופק כולו באנימציה ממוחשבת. אבל כעת, בשעה שבבתי הקולנוע מוקרן הסרט ה-17 של האולפן (״מוצאים את דורי״), אפשר לציין כמה מציוני הדרך הלא פחות משמעותיים בתולדות החברה, שאכן שינתה את פני הקולנוע בן זמננו. כמו למשל העובדה שהשנה תציין פיקסאר 30 שנה לעצם קיומה.

פיקסאר למעשה נוסדה פעמיים, על ידי שניים מהאנשים המשמעותיים בעולם הטכנולוגיה והבידור של דורנו: ג׳ורג׳ לוקאס וסטיב ג׳ובס. לוקאס ייסד ב-1979 חברה שתייצר תוכנות להדמיות ואנימציה ממוחשבת, מתוך הבנה שעתיד האפקטים נמצא במחשבים. החברה, שהוקמה על ידי איש המחשבים אד קאטמול ופעלה תחת ״לוקאספילם״, יצרה בהתחלה הדמיות רפואיות ומדעיות אבל בשנות השמונים היא גייסה חבורה של אנימטורים, וביניהם ג׳ון לאסטר, כדי ליצור סרטים קצרים ובאמצעותם להמחיש לעולם הטכנולוגיה שהתוכנות עובדות. למרות שהחברה התחילה לייצר סרטוני אנימציה קצרים, כולם באנימציית מחשב, לוקאס עדיין ראה בחברה כחטיבה טכנולוגית ליצירת תוכנות. אחת התוכנות האלה, למשל, נקראת ״RenderMan״, והיא התוכנה פורצת הדרך שאיתה נוצרו רוב סרטי האנימציה הממוחשבים הראשונים. ב-1986 לוקאס החליט לסגור את החברה ובזאת סיפורה היה מגיע לסיום, אילולא סטיב ג׳ובס, שחיפש הרפתקאה חדשה בעולם הטכנולוגיה אחרי פיטוריו מאפל. הוא קנה את החברה, ניתק אותה מלוקאספילם והעניק לה את שמה: פיקסאר. ג׳ובס, שישב בדירקטוריון של החברה עד מותו, נשבה בחזון של לאסטר: ליצור סרטי אנימציה ממוחשבים. לאסטר מונה לעמוד בראש החברה. הרעיון היה ליצור חברה בעלת חזון הפוך מזה של לוקאס: לא חברת מחשבי שמוציאה סרטים כתוצר לוואי, אלא אולפן אנימציה שיש לו את היכולת הטכנולוגית להמציא בעצמו את התוכנות שהוא זקוק להן, ולא ללכת לקנות אותן מאחרים (המכירות של מערכת רנדר-מן היוו את עיקר ההכנסות של פיקסאר בשנותיה הראשונות). ב-1986 יצר לאסטר את סרט האנימציה הקצר ״לוקסו ג׳וניור״ שהפך להיות הלוגו של החברה.

סרטי האנימציה הקצרים של פיקסאר התחילו לזכות באוסקרים והחברה משכה את תשומת ליבה של דיסני, שהסכימה להיכנס לשיתוף פעולה לקראת הפקת סרט האנימציה הממוחשב הראשון באורך מלא. דיסני חתמה עם פיקסאר על חוזה להפקת שלושה סרטים: פיקסאר תפיק, באוטונומיה יצירתית מוחלטת, דיסני תפיץ. וכך יצאו לדרך ״צעצוע של סיפור״, ״באג לייף״ ו״מפלצות בע״מ״ (וביניהם היה גם את ״צעצוע של סיפור 2״, שהופק מחוץ לחוזה המקורי מול דיסני).

ב-2006, אחרי כמה שנים של מחלוקות חוזיות בין דיסני ובין פיקסאר שניסו לשווא למצוא דרך לחדש את החוזה ביניהם, דיסני החליטה לקנות את פיקסאר במלואה, ומאז פיקסאר היא חברה בת של דיסני. אבל קרה דבר מעניין: דיסני רכשה את פיקסאר בעבור שבעה מיליארד דולר, אבל מה שקרה בפועל הוא שפיקסאר הפכה להיות הכוח היצירתי המניע של דיסני בעשר השנים האחרונות: ג׳ובס, שהחזיק 50 אחוז ממניות פיקסאר, הפך להיות בעל המניות הפרטי הגדול ביותר של דיסני, וחבר בדירקטריון החברה. לאסטר מונה להיות המנהל הקריאטיבי של כל תאגיד דיסני, והוא האיש שאחראי לא רק על כל סרטי האנימציה של החברה כולה, אלא גם על פארקי השעשועים שלה. במילים אחרות: דיסני קנתה את פיקסאר, אבל פיקסאר למעשה השתלטה על דיסני.

מה סוד הקסם של פיקסאר? איך קרה שהם יצרו כבר 17 סרטים באורך מלא (שמונה מתוכם זכו באוסקר), ורובם המוחלט טובים מאוד עד מצוינים? זה החזון של לאסטר, שהתחיל את דרכו כאנימטור בדיסני, וניסה לחקות את שיטת האולפנים הקלאסיים של דיסני בימי הזוהר שלה. כלומר, שימת דגש והקפדה יתרה על הסיפור והתסריט. לאסטר וחבריו – פיט דוקטר, אנדרו סטנטון, ג׳ון ראנפט ולי אונקריץ׳ – עמדו בראש קבוצה של במאים והאנימטורים שמשתפים בינהם פעולה על כל הסרטים. והם לא יוצאים לדרך לפני שיש בידיהם תסריט גמור. ולרוב, התסריטים של פיקסאר מושלמים, ויש בהם תמהיל נהדר של הומור, רגש והרפתקאות. פיקסאר משחזרת, בקמפוס שהיא הקימה לעצמה באמריוויל, קליפורניה, את שיטת העבודה של הוליווד הקלאסית: הכל נעשה בתוך הבניין. אין במאי שמקבל ג׳וב ויוצא לעשות אותו לבד, אלא הכל נעשה בשיתוף פעולה, מתוך הבנה שכל החזון האישי כפוף למותג של פיקסאר ולניהול של לאסטר.

זה עובד מצוין כבר 30 שנה כי לאסטר גייס לצידו צוות באמת מבריק של סטורי-טלרים ויזואליים, ובראשם הוא עצמו, אבל גם אנדרו סטנטון (״מוצאים את נמו״ ו״וול-אי״), פיט דוקטר (״מפלצות בע״מ״ ו״למעלה״ ו״הכל בראש״), בראד בירד (״משפחת סופר-על״) ולי אונקריץ׳ (״צעצוע של סיפור 2״). ארבעת אלה, בשיתוף לאסטר וג׳ו ראנפט (אנימטור ראשי ושותף לבימוי, שנהרג בתאונת דרכים ב-2005) היוו את צוות הבריינסטורמינג שהפך את פיקסאר למה שהיא. למעשה, כפי שנאמר בסרט תיעודי על החברה מלפני כמה שנים, עד ״למעלה״, האולפן בעצם ביצע בזה אחר זה את הרעיונות שנזרקו בישיבות סיעור המוחות הראשונות של הקמת האולפן, בהן כל אחד מהבמאים עשה פיץ׳ לפרויקטים שהוא הכי היה רוצה לעשות.

וכאן אנחנו מגיעים למה שגם עשוי להפוך לנקודת התורפה של פיקסאר בשנים הבאות: לאסטר הצליח לגייס היטב את צוות ההקמה, אבל הוא לא מצליח לייצר דור המשך. שימו לב לנתון הבא: לפני כל סרט ארוך של פיקסאר מוקרן סרט קצר, שמבוים על ידי אחד האנימטורים הצעירים בחברה. זו מין הזדמנות לאודישן – הראו לנו מה אתם יודעים לעשות. ואכן, הסרטים הקצרים האלה הכילו לא מעט הברקות והיו מקסימים לחלוטין. אבל אף אחד – אף אחד! – מהבמאים הצעירים שקיבלו הזדמנות לעשות סרט קצר (ולפעמים לזכות עליו באוסקר) לא הצליח להגיע ולביים סרט באורך מלא.

זה הגיע עד כדי מחלוקות שהגיעו לתקשורת. אחד מעובדי פיקסאר, יאן פינקווה, הגה את הרעיון לסרט על עכברוש שחולם להיות שף, אבל כשלאסטר ראה שפינקווה לא מצליח לנהל את הפרויקט לשביעות רצונו, הוא הזיז אותו הצידה ושם במקומו את בראד בירד, שהתפנה אחרי סיום העבודה על ״משפחת סופר על״, והוא זה שהשלים את ״רטטוי״. לאסטר תכנן לתת לגארי ריידסטרום, אחד מעורכי הסאונד הבכירים בהוליווד, הזדמנות לביים סרט אנימציה באורך מלא בשם ״ניוט״ (כהכנה לכך, ריידסטרום ביים לחברה סרט קצר בשם ״Lifted״), אבל גם כאן לאסטר ועמיתיו לא היו מרוצים, ריידסטרום הוחלף על ידי פיט דוקטר, שניסה וניסה ולבסוף הרים ידיים ושכנע את לאסטר לגנוז את הפרויקט (הסרט הגנוז הראשון של פיקסאר כנראה) ולהשתמש בצוות האנימטורים שהתפנה כדי לצאת לעבודה על ״הקול בראש״; לאסטר גם פיטר את ברנדה צ׳פמן, באמצע העבודה על ״אמיצה״. כל הסיפורים הקטנים האלה מעידים שכבר 30 שנה שפיקסאר בעצם נסמכת על אותם יוצרים. הם גאונים ועושים סרטי מופת, אבל כל מנהל יידע להגיד לכם שחברה שלא מצליחה לייצר עתודה צעירה לדור המייסדים מהר מאוד תזדקן ותתיישן. באופן אירוני, לאסטר – שגם אחראי על הפקות האנימציה של אולפני דיסני – הצליח להקים לתחייה את האולפן שכמעט התנוון, בזכות סרטים כמו ״פלונטר״ ו״לשבור את הקרח״. במילים אחרות, התחרות הכי גדולה של לאסטר היא הוא עצמו, פעם כמי שעומד בראש פיקסאר ופעם כמי שאחראי על הפקות הקולנוע של דיסני, שכרגע מנפיקים סרטים מצליחים וטובים יותר (״זוטרופוליס״ של דיסני טוב ומצליח יותר מ״מוצאים את דורי״ של פיקסאר).

פיקסאר עדיין מצליחה לשמור על איכות המותג. למעט ״הדינוזאור הטוב״, הסרט היחיד שלהם שנכשל (והאולפן, שהבין שיש כאן סרט בינוני, דאג להפיץ אותו באופן מינורי כדי שהכשלון לא יהיה מורגש מדי), המתכון הייחודי שלהם עדיין עובד, בזכות אותם חמישה אנשים, שגם יהיו חתומים על כל הסרטים הבאים של החברה עד 2019. אבל העובדה שאין דם דם חדש, כמו גם ההתבססות ההולכת וגוברת של פיקסאר על סרטי המשך – אחרי שנדמה היה שזה האולפן הכי מקורי בהוליווד – יכול להתחיל לעורר דאגה מה יעלה בגורל החברה משנת 2020 ואילך, והאם פיקסאר תצליח לשרוד את היום שבו ג׳ון לאסטר וחבריו כבר לא יהיו שם.

ציוץ