11 ספטמבר 2016 | 12:47 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

סיכום כותרות פסטיבלי השבוע: רמה בורשטיין, אבי נשר, מייסלון חמוד, לב דיאז

נלי תגר וג׳וי ריגר ב״החטאים״ של אבי נשר. מחר בםסטיבל טורונטו

נלי תגר וג׳וי ריגר ב״החטאים״ של אבי נשר. מחר בפסטיבל טורונטו

ננסה לסכם מה שקרה בשבוע האחרון בפסטיבלים בוונציה, טלורייד וטורונטו, גם בזירה הישראלית, גם בזירה הבינלאומית וגם בחזית האוסקר, שהפסטיבלים האלה הם יריית הפתיחה שלהם.

1.

הזוכים בפסטיבל ונציה, שננעל אתמול, הם:

אריה הזהב: “האשה שעזבה״, לב דיאז (פיליפינים). זה הסרט השני של לב דיאז השנה. הסרט הראשון, באורך שמונה שעות, זכה בדב הכסף בפסטיבל ברלין. הסרט השני, בסך הכל בן שלוש שעות וחצי, זוכה כעת בפרס הראשון בוונציה.

אריה הכסף (תיקו): ״פרדייס״, אנדריי קונצ׳לובסקי (רוסיה); ״The Untamed”, אמאט אסקלנטה (מקסיקו)

פרס חבר השופטים: ״חיות לילה״, טום פורד

פרס מיוחד של השופטים: ״The Bad Batch”, אנה לילי אמירפור.

=================

2.

״לעבור את הקיר״ של רמה בורשטיין יצא מוונציה ללא פרסים, אבל הוא יצא מטלורייד עם חוזה הפצה: חברת Roadside Attraction תפיץ את הסרט בצפון אמריקה. לפני כעשר שנים החברה הזאת הפכה את ״ללכת על המים״ של איתן פוקס ואת ״אושפיזין״ של גידי דר ושולי רנד להצלחות מסחריות גדולות, שהיו אז הסרטים הישראליים הכי מצליחים באמריקה. השנה תנסה החברה לזכות באוסקר הראשון שלה בזכות העובדה שהיא קיבלה מאולפני אמזון את המנדט להפיץ את ״מנצ׳סטר ליד הים״. וזה מוביל אותנו באופן חלק והרמוני אל האייטם הבא:

=================

3.

אחרי טלורייד אפשר להתחיל לסמן מה הולכים להיות הסרטים האמריקאיים הבולטים בדרך אל האוסקר הקרוב (נבדוק שוב בעוד שבוע, כשינעל פסטיבל טורונטו, לראות מי הצטרף לרשימה). אז כרגע, מסתמן שזו הולכת להיות תחרות בין ״לה לה לנד״, המיוזיקל ההוליוודי של דמיאן שאזל (״וויפלאש״) ובין ״מנצ׳סטר ליד הים״ של קנת לונרגן (שכבר זכה לתשואות בתחילת השנה בסאנדאנס). עד שלא יצוץ סרט אחר שישנה את הנראטיב, אפשר עכשיו להמר שאחד מהם יזכה באוסקר. אבל בטלורייד נכנס לתמונה סרט חדש, שבמשאל המבקרים של אינדי-ווייר הוזכר שוב ושוב כסרט שהעיתונאים הכי אהבו בפסטיבל: ״Moonlight״ של ברי ג׳נקינס. יהיה מעניין לראות מה יקרה איתו. הסרט הרביעי הוא ״לידתה של אומה״ של נייט פרקר. עד לפי חודש בערך רבים היו מוכנים להישבע שהסרט הזה, שזכה בינואר בסאנדאנס, יזכה גם באוסקר. אבל אז התפרסמה הכתבה שהזכירה שנייט פרקר, הבמאי וכוכב הסרט, הואשם ב-1999 באונס, ויצא זכאי. אלא שהאשה שהתלוננה התאבדה כמה שנים אחר כך, ומרגע זה הסרט הזה איבד מומנטום, לפחות בתקשורת. יהיה מאוד מעניין לעקוב אחרי מה שקורה עם הסרט מבחינת התקשורת והקהל, כי הסרט עצמו נוגע בנושא מאוד לוהט – זכויות השחורים – ואילו מעשיו של הבמאי מזכירים שגם האקטיביסטים למען שיוויון זכויות לשחורים לא מבינים דבר כשזה מגיע ליחס לנשים. השאלה שתישאל כעת היא איזה מהנראטיבים האלה חזק יותר באמריקה? וזו שאלה מרתקת שתעיד לא מעט על רוח הזמן.

בכל מקרה, נכון לעכשיו, 11.9, התחושה היא ששמו של הזוכה הבא באוסקר נמצא בפסקה הנ״ל.

החידה הגדולה, שתיפתר בחודש הבא בפסטיבל ניו יורק, היא מה הסיכויים של ״מצדיעים לך, בילי לין!״ של אנג לי לגנוב מכל אלה את ההצגה (ולא להסתפק רק באוסקר על הצילום).

בקטגוריות האחרות: קייסי אפלק מסתמן כזוכה אפשרי בקטגוריית השחקן על ״מנצ׳סטר ליד הים״; ונטלי פוטרמן זכתה להתלהבות גדולה על התפקיד שלה בתור ג׳קי קנדי ב״ג׳קי״ של פבלו לוריין, שהוקרן בבכורה בוונציה. אמה סטון זכתה בפרס השחקנית בוונציה על ״לה לה לנד״ אז גם היא עכשיו נכנסת למירוץ.

======================

4.

מחר תתקיים בפסטיבל טורונטו הקרנת הבכורה העולמית של ״החטאים״ (״Past Life״ באנגלית), סרטו החדש של אבי נשר. אתר העיתונאים של פסטיבל טורונטו כבר מפיץ את הטריילר הבינלאומי של הסרט, בכיכובן של ג׳וי ריגר, נלי תגר, דורון תבורי, תום אבני ויבגניה דודינה:

 

ויש גם סצינות נוספות מתוך הסרט, שמתרחש ב-1977 בירושלים, תל אביב, ורשה וברלין. למשל:

==================

5.

עוד סרט ישראלי שבכורתו העולמית תתקיים היום בטורונטו: ״לא פה ולא שם״ של מייסלון חמוד. והנה הטריילר שלו (כנראה זמני, לצרכי הפסטיבל) שלו:

===================

6.

נטפליקס מתחילה להתעניין בתוכן הישראלי. עד כה, הסרט הישראלי היחיד שמצאתי בנטפליקס היה ״האיש שבקיר״ של יבגני רומן, ועכשיו נטפליקס קנו גם את ״סופת חול״ של עילית זקצר (שגם יוצג השבוע בטורונטו, וייצא בבתי הקולנוע בארץ ביום חמישי) וגם את ״פרינסס שואו״ של עידו הר.

 

נושאים: בשוטף

7 תגובות ל - “סיכום כותרות פסטיבלי השבוע: רמה בורשטיין, אבי נשר, מייסלון חמוד, לב דיאז”

  1. איתן 11 ספטמבר 2016 ב - 15:18 קישור ישיר

    לגבי אנג לי: אני לא ממש יודע. האיש זכה באוסקר פעמיים על בימוי (“הר ברוקבק” ו”חיי פאי”), ובצדק זכה, והסרטים שלו הפסידו באותם פעמיים. האיש הזה הוא במאי נפלא בעיניי (כשהוא בפורמה), אבל הוא לא יציב. הפעם הוא מנסה לעשות את מעשה פיטר ג’קסון וההוביט, ולשנות סדרי עולם (צילום והקרנה לא בשיטה הרגילה). זה לא עבד לפיטר ג’קסון, ואני סקפטי אם זה יעבוד לו.
    מה גם שהסינופסיס של הסרט הזה לא בדיוק מגרה לי את בלוטות הרוק – חייל שחזר מהקרב ונמצא במעמד שבו הוא מקבל אות כבוד, ואל המעמד הזה יערכו כל קטעי הקרב בסוג של פלאשבקים – לא יודע, נראה לי שטחי ובעייתי בקצב שלו. מצד שני, אנג לי במאי יותר טוב מפיטר ג’קסון. והוא גם עשה את “חיי פאי” בתלת מימד מרהיב הרבה יותר מרוב במאי העולם. לך תדע.

    לגבי השאר – “נורמן” יצא מטלורייד מעודד, אבל עם צורך בדחיפה מסיבית של סוני. יש להם כבר ציטוטים שאיתם אפשר לשכנע עוד ועוד אנשים לראות את הסרט, ואפילו אנשים שלא אהבו אותו לא כסחו את הסרט (קראתי אצל אן ת’ומפסון שהיא לא מתלהבת מהסיכויים של הסרט הזה באוסקר, או בכלל, אבל התסריט יכול להיכנס לרשימה של המועמדים). כלומר, אפשר לדחוף את הסרט הזה עוד קדימה.

    ועוד סרט שלא הזכרת ויש לו סיכוי למועמדויות – “הגעה” של דניס וילנב, שיצא מונציה עם ביקורות נפלאות. כנראה מדובר כאן בסרט מדע בדיוני עם הרבה מחשבה, כזה שלא ראינו מאז “בין כוכבים”. ונראה לי שאיימי אדמס חזק במירוץ לאוסקר השחקנית (היא נמצאת גם בסרט של טום פורד. היא עוד תהיה מועמדת על שניהם).

    גם בן אפלק מתכנן כניסה מאוחרת למירוץ עם Live by Night, ועם הרקורד שלו, ועם הטריילר הלא רע, אי אפשר לפסול גם אותו.

    מסקרן אותי לדעת גם האם פלשתין תשלח לאוסקר את “האיידול”, סרטו הנהדר של האני אבו אסד (יש הקרנה בסופ”ש הבא בסינמטק תל אביב. מומלץ). אם כן, יש לו סיכוי גדול לדעתי להתברג בחמישיה. כיף של סרט.

  2. נטפליקס 11 ספטמבר 2016 ב - 17:11 קישור ישיר

    גם suicide/hitabdut עם מלי לוי נמצא בנטפליקס

  3. עמית איצקר 11 ספטמבר 2016 ב - 19:13 קישור ישיר

    בארי ג’נקינס במאי מסקרן מאוד וכדאי לשים לב אליו. הפיצ’ר הקודם שלו medicine for melancholy היה אחד מהסרטים העצמאים היותר טובים בעיניי של העשור הקודם. חוצמזה גם נולדנו באותו יום

  4. דן 11 ספטמבר 2016 ב - 19:16 קישור ישיר

    יוצא לך לבקר מדי פעם באחד מהפסטיבלים הענקיים האלה? מחכה לראות את כל הסרטים שהזכרת. ודרך אגב, בנטפליקס באמריקה, שמציע הרבה יותר תוכן מנטפליקס בישראל (ובכל זאת אוהבים להתלונן על הדלות במבחר), יש בקביעות כמה וכמה סרטים ישראלים. עכשיו למשל יש שם את הזאב הרע, אפס ביחסי אנוש, שני סרטים של נדב לפיד, פעם הייתי, באבא ג’ון, ערבים רוקדים, פלאפל אטומי, והסרט של גיתאי על רבין. המבחר לא מתעדכן בקביעות אבל פה ושם צץ משהו חדש.

    ===================
    רוה לדן: נצטרך בהזדמנות להסביר מה זה בדיוק אומר ״נטפליקס קנתה״. יש הבדל בין סרטים ישראליים שנמצאים במלאי של נטפליקס באמריקה, במקביל להימצאותם באייטיונז ושאר שירותי הסטרימיניג וה-vod (וזאת, אחרי שהם כבר לרוב גמרו סיבוב בבתי קולנוע), ובין סרטים שנקנים להפצה בלעדית על ידי נטפליקס, שלמעשה הופכים להיות מפיצי הסרט.

    • ערן 11 ספטמבר 2016 ב - 21:47 קישור ישיר

      אייטונז, אמאזון וכו׳ משלמים לפי טרנסאקציה (קניה, השכרה). נטפליקס משלמים כשהם קונים את הסרט. סרטים זרים שלא הגיעו לאוסקר או היו להיטי ענק בד״כ נקנים בכמה עשרות אלפי דולרים (לא מכיר חוזים של הפצה בלעדית – אבל ככל שאני יודע עוד לא היה כזה מקרה עם סרט ישראלי).
      החוזה עם נטפליקס לסרטים שכבר הופצו (בדומה לחוזה הפצה עם ערוץ טלוויזיה או כבלים אמריקאי) הוא כמעט תמיד לשלוש שנים ונעשה מול המפיץ האמריקאי. הסכום תלוי בגודל ההפצה הקולנועית, כשהרף עולה אם הסרט שיחק ביותר מ-15 מסכים, ועוד פרמטרים. אפשר לחדש חוזה אחרי שלוש שנים, אבל נטפליקס, כמו כל שרות מנויים (hbo, showtime וכו׳) אוהבים להחליף את המבחר כל הזמן.
      בעניין הדלות, נטפליקס מחזיקים כ-5000 סרטים/סדרות בכל זמן נתון. מספר נמוך מ(כמעט) כל המתחרים שלהם.

  5. איתן 12 ספטמבר 2016 ב - 23:20 קישור ישיר

    profoundly moving
    his best film yet
    אליסה סיימון על “החטאים”
    http://variety.com/2016/film/reviews/past-life-review-1201852775/
    אני מסכים חלקית. סרט יפה מאוד בעיניי, “החטאים”, אבל את “פעם הייתי” אהבתי יותר.

  6. דן 13 ספטמבר 2016 ב - 5:03 קישור ישיר

    יאיר, איזה סוג של ביקורות אתה מעריך? מהיותך מבקר ובגלל שהרבה מהפוסטים שלך מציינים דעות של מבקרים אחרים או מרכזים ביקורות, רק רציתי לדעת מה לדעתך היא ביקורת טובה ואיך קורא ממוצע שאוהב סרטים יכול להבדיל בין שטויות לביקורות לגיטימיות גם אם הוא לא מסכים עם הדעה. שאתה למשל מציין שסרט שהוקרן בפסטיבל זה וזה זכה לתגובות ככה וככה, מה זה אומר בשבילך? ומה זה אמור לומר לנו? השאלה הזאת עלתה אצלי כי לאחרונה התחלתי לצפות בערוץ יוטיוב ששמו הוא what the flick שבו כל שבוע יושבים שלושה או ארבעה מבקרים קבועים ודי ידועים בעולם הביקורת באמריקה (נראה לי) ודנים בסרטים שיצאו באותו השבוע, ולפעמים הדיונים שלהם מעניינים ולפעמים יוצאים להם מה שלי נשמע כקלישאות ביקורתיות שטחיות (הדמויות לא סימפטיות/לא אכפת לי מהן/השתעממתי/הבמאי עצלן) או פשוט דעות בלי בסיס ביקורתי. בסופו של יום, זה לא שאני מצפה שביקורת תהיה אובייקטיבית לחלוטין, כי סרטים מטבעם מעוררים רגשות שונים באנשים שונים, אבל איפה הקו בין מאמר דעה על סרט וביקורת של סרט? מה גורם לך להעריך מבקר מסוים ולהסתייג ממבקר אחר?


השאירו תגובה ל - דן