03 אוקטובר 2006 | 08:00 ~ 54 תגובות | תגובות פייסבוק

סרט אלוהי

אני זקוק לעזרתכם.

אני מנסה להרכיב רשימה של סרטים שעוסקים – עדיף על דרך ההשאלה – בקיומו של אלוהים (או ישות דמוית-אלוהים). אין הכוונה לסרטים דתיים כמו “הפסיון של ישו” או “עשרת הדברות”, ואין הכוונה דווקא לסרטים יהודיים, אלא על סרטים העוסקים באמונה, ומאששים את קיומה של ישות אלוהית או בורא עולם (ולא גוף דתי ממסדי הכופה אמונה). כפי שתראו ברשימה שכבר החלתי להרכיב, פרשנות יצירתית בהחלט באה בחשבון. הכל, אגב, נתון לפרשנותי הפרטית וניתן לוויכוח.

“דוני דארקו” (דוני הוא נביא הנקרא לקבל את נבואתו על הר בתחילת הסרט. הוא מקבל בשורה שהעולם עומד להגיע לסופו. דוני לא מאמין ומקבל שורה של הוכחות. לבסוף עליו לבצע הקרבה, לשנות סדרי בראשית ולבצע נס, כדי להציל את העולם).

“הקורבן” (כמו דוני דארקו, גם אלכסנדר, גיבור “הקורבן” של טרקובסקי, מקבל בשורה על קץ העולם. הוא נודר נדר ומקריב קורבן כדי להציל את משפחתו. כמו דוני דארקו, או ז’אן ד’רקו, או כל מי שהיה בטוח שקיבל משימה אלוהית, גם כאן ההתגלות נחשדת כהפרעה נפשית. סוון ניקוויסט, שמת השבוע, צילם באופן אלוהי).

“סטאלקר” (זו שיטה נפוצה: לקרוא לאלוהים “חיזר”, למלאכיו “עב”מים” ולנסים “תופעות בלתי מוסברות”. כך סרט על ישות אלוהית, ובעיקר הוויכוח המדעי/תיאולוגי/פיוטי באשר לאמונה בה, יכול להיות מתויג לא תחת “דת” אלא תחת “מדע בדיוני”).

“קונטקט” (סרטו המופתי של רוברט זמקיס – במאי שמרבה לעסוק בנושאים של אמונה – מתחיל בקרע השגרתי שבין אנשי הדת והמדע, אלה עוסקים באמונה ואלה מחפשים בהוכחות אמפיריות. אבל בסופו של תהליך, ברגע שמתחילים לעסוק בשאלות הגדולות באמת, עליהם אין תשובות גם למדע, מתברר שאנשי המדע ואנשי האמונה בעצם עוסקים באותו דבר, מאמינים בדברים דומים, שואלים אותן שאלות, מחפשים אותן תשובות, רק משתמשים בטרמינולוגיה שונה).

“קליק” (סרטו של אדם סנדלר משתמש בקונספט ילדותי כדי לעסוק בנושאי אמונה: יש בורא לעולם והוא זה שנותן לנו את הכלים בהם עלינו להשתמש כדי להכריע איזה חיים אנחנו בוחרים לעצמנו. אלוהים, או מלאכיו, אינם מתערבים עד אשר פונים אליהם בבקשה או בתחינה. במילים אחרות: בתפילה).

“מגנוליה” (החיים הם רצף של צירופי מקרים ואירועים אקראיים, או תוצאה של השגחה שמימית כתובה מראש? סרטו של פול תומס אנדרסון, נדמה לי, בוחר באופציה השניה)

“החיים שאחרי”, הירוקזה קורה-אדה (אם יש גן עדן, ואם בגן עדן עושים סרטים, אז חייב להיות אלוהים, לא?)

“זיווג משמיים”, אלן רודולף (כנ”ל. כולל דברה ווינגר בתפקיד אלוהים).

“האושפיזין” (הסרט הכי דתי שנעשה בארץ, וגם אחד הכי מקסימים ומרגשים כי הוא עוסק באמונה שלמה. זו אגדה חסידית בת זמננו. “תראה מה זה כוח של תפילה” אומרת מלי לבעלה משה, אחרי שיצא להתפלל לקב”ה לנס, ונס אכן התרחש בשעת התפילה. או צירוף מקרים, אם אתם סקפטיים).

“מטריקס Reloaded” (סוג של התחכמות, למעשה. האחים וושאובסקי בהחלט משכילים ובסרט הזה עוסקים יותר בפרדוקסים תיאולוגיים מנקודת מבט צינית ולאו דווקא מלאת אמונה)

“Groundhog Day” (או “לקום אתמול בבוקר”. סרט שעוסק בחזרה בתשובה, במובן האנושי ביותר של המילה. חזאים בקולנוע תמיד מייצגים דמויות יהירות, אנשים שמתיימרים לנבא מה יעשה אלוהים בעתיד, תחת שם הקוד “מזג אוויר”. פיל קונורס, בגילומו של ביל מוריי, לומד שכדי להחזיר את חייו למסלולם ולצאת מניסיון שהוטל עליו, עליו לנסח לעצמו את הדיברות שלו ולנסות לעמוד בהם).

עכשיו תורכם. יש לכם הצעות נוספות? את ההצעות הטובות אצרף לרשימה הזאת (בצירוף קרדיט כמובן).

הערה מאוחרת (10:30): תודה על הרעיונות המוצלחים. אנא המשיכו. אבל תנו לי לכוונן אתכם: אני לא מחפש ואריאציות על סיפורו של ישו, אלא סרטים העוסקים – באופן ישיר או עקיף – בקיומה של השגחה. ואפרופו ג’יזז קרייסט: מכירים את המערכון הזה של אנשי “Not the Nine O’clock News” (או “מבט הפוך” כפי שקראו לסדרה בערוץ 1 בתחילת שנות השמונים)?

נושאים: כללי

54 תגובות ל - “סרט אלוהי”

  1. עופר ליברגל 3 אוקטובר 2006 ב - 7:47 קישור ישיר

    סיפורי דגים- שילוב של אמונה של הגיבור בעצמו (ישיג את אשתו בכל מקרה) ובנבואה שראה שעין המכשפה -לא כך הוא ימות. בגלל שהוא יודע שימות בדרך אחרת הוא שורד מצבים קשים. בגלל אמונתו בסיפורים שסיפר הם הופכים למציאות.
    הקפיצה הגדולה- (ספוילר) השען במגדל הוא האלוהים או אחד משליחו- לפחות או יכול לעצור את הזמן ובכך להציל אנשים ממוות. יש גם את רוח הרפאים שבאה שעזרת הגיבור לקראת הסוף.

  2. אורית 3 אוקטובר 2006 ב - 8:03 קישור ישיר

    בלייד ראנר
    ברזיל של טרי גיליאם
    קולר
    קיוב

  3. רז 3 אוקטובר 2006 ב - 8:16 קישור ישיר

    Ghost in the Shell של ממורו אושי – שכל העלילה שלו היא מעין מרדף מתמשך אחרי ישות כמו-אלוהית ודיון על הלגיטימציה לקיום של ישות כזאת בעולם מדעי.

  4. הארטלי 3 אוקטובר 2006 ב - 8:18 קישור ישיר

    חמישה סרטים העוסקים בנושא ישות דמוית-אלוהים –

    ‘נער הזהב’, ‘אונג באק’, ‘היער’, ‘איש הקש’
    Bruce Almighty

  5. הארטלי 3 אוקטובר 2006 ב - 8:20 קישור ישיר

    האלמנט החמישי

  6. עמית 3 אוקטובר 2006 ב - 8:23 קישור ישיר

    בלייד ראנר – רוי באטי עם הסטיגמטה
    גרין מייל – ג’והן קופי = JC = ג’יזס קרייסט
    Bruce Almighty
    מלאכים בשמי ברלין

  7. נדב 3 אוקטובר 2006 ב - 8:28 קישור ישיר

    לוודי אלן יש לא מעט כאלה:
    פשעים ועבירות קלות – שנע כולו סביב הקונפליקט שבין רופא העיניים החילוני והחוטא לבין הרב המתעוור;
    צללים וערפל – שעוסק בהתפלגות לקבוצות יענו דתיות בקרב תושבי עיר שהמוות תוקף בה;
    ואפילו אהבה ומוות – שלמרות היותו קומדיה מתיימר לענות על כמה שאלות קיומיות כאלו (“למה אתה לא מתאבד?”, “כי אני לא רוצה לירות בעצמי ולגלות יום אחרי זה בעיתון שמצאו משהו”).

  8. אביגיל 3 אוקטובר 2006 ב - 8:48 קישור ישיר

    זה לא סרט, וגם מעט שמאלה מהנושא שאתה מחפש, שכן הסיפור מכיר בקיומו של האלוהים ואז שואל אם קיום זה אכן טוב בשבילנו, אבל כדאי לך לבדוק את המיני-סדרה של ראסל ט. דייוויס (האחראי ל-Doctor Who החדש), The Second Coming. כריסטופר אקלסטון, בהופעה דוקטורית למדי, מגלם את ביאתו השנייה של ישו.

  9. נעם 3 אוקטובר 2006 ב - 9:02 קישור ישיר

    דוגמה של קווין סמית’. סוג של אמונה, כזו מזן הפלוצים.

  10. נעה 3 אוקטובר 2006 ב - 9:04 קישור ישיר

    M. Night Shyamalan’s Signs

  11. דן 3 אוקטובר 2006 ב - 9:17 קישור ישיר

    – מפגשים מהסוג השלישי (במיוחד החלק האחרון)

    – פנומן, עם ג’ון טרבולטה.

    – רב סרטי גיבורי העל מכילים התיחסויות לאלוהים (או לפחות לבן שלו). זה בלט במיוחד בסופרמן האחרון ובספיידרמן 2.

  12. דן ברזל 3 אוקטובר 2006 ב - 9:51 קישור ישיר

    **ספוילרים ל”12 קופים” ו”המופע של טרומן”**

    “12 קופים” [ג’יימס קול (JC) נשלח לגאול את בני האדם, נבגד ע”י חבר שגם שמו מתחיל ב-J (כמו יהודה איש קריות?), ומקריב עצמו למען האנושות]

    ובפינת הכופרים – “המופע של טרומן” (טרומן בוחר לצאת מעולם שנשלט ע”י דמות אלוהית בשם קריסטוף לטובת עולם מסוכן יותר, אך חופשי מהשגחה)

  13. אילן 3 אוקטובר 2006 ב - 10:18 קישור ישיר

    פאי של דארן ארונובסקי, המרדף אחרי המספר האלוהי.

  14. אלון 3 אוקטובר 2006 ב - 10:30 קישור ישיר

    “שנים של אירוסין” – אמנם פחות מפורש מבסרטים אחרים שצוינו כאן, אך זהו סרט מופלא המתעסק בפער שבין האמונה באהבה ובגורל המאחד שני אנשים לבין חוסר התוחלת של המלחמה. הסרט מצליח לייצר בסופו תחושה שמישהו “דואג” מלמעלה דווקא על רקע כל הזוועות שקורות מסביב. בנוסף, מעניין לראות את הדמיון בין ה’ויה דולורוסה’ שעובר מנש בסרט לבין הסיפור הישועי (אפילו כולל קימה לתחייה).

  15. הפינגווין 3 אוקטובר 2006 ב - 10:40 קישור ישיר

    עיר אפלה, גרין מייל, משפט הקופים, שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה, בחורה טובה, הברון מינכהאוזן, באמריקה, קונטרול, איזה מקום נפלא, הגיבן מנוטרדם (של דיסני), אני רובוט, שוקולד, שושלת אנטוניה, גלדיאטור.

  16. סטיבי 3 אוקטובר 2006 ב - 10:59 קישור ישיר

    טרם קראתי את הפוסט, אבל הטקסט של המערכון הזה תלוי לי כבר כמה שנים על הקיר, תודה שהזכרת לי שאפשר להפיץ היום את המערכון עצמו ולא לינק לתסריט 🙂

  17. סיגל 3 אוקטובר 2006 ב - 11:15 קישור ישיר

    סיינס- של שמאלאן.
    דוגוויל.

  18. עידן 3 אוקטובר 2006 ב - 11:57 קישור ישיר

    מישהו זוכר את הקומדיה Oh God שביים קרל ריינר עם ג’ון דנוור וג’ורג’ ברנס בתפקיד אלוהים(ברנס היה כמעט בן מאה כשנפטר אם לא יותר ומבחינה זו הוא התקרב לאלוהים מבחינת הגיל כמעט יותר מכל אחד אחר בהוליווד).

  19. סיגל 3 אוקטובר 2006 ב - 12:03 קישור ישיר

    וודי אלן נוסף:
    נקודת מפגש: התמה הבסיסית: רשע וטוב לו? צדיק ורע לו?

  20. עידן 3 אוקטובר 2006 ב - 12:22 קישור ישיר

    פישר קינג.

  21. עופר ליברגל 3 אוקטובר 2006 ב - 13:06 קישור ישיר

    הנסיכה הקסומה- כי אהבת אמת היא סוג של אלוהים בהוליווד, גורמת לנסים, הכל פועל למען מימושה.

  22. הפינגווין 3 אוקטובר 2006 ב - 13:15 קישור ישיר

    הסרטים של האחים כהן נוטים, באופן כללי, להשתמש ברעיונות של שכר ועונש בידי כח בלתי נראה בעלילה. זה בולט במיוחד בפארגו, אחי איפה אתה, האיש שלא היה שם ולחסל את הליידי.

  23. דניאל פאיקוב 3 אוקטובר 2006 ב - 13:22 קישור ישיר

    שמורה לי פינה חמה בלב לסרטו של מייקל טולקין The Rapture. הסרט עוסק באמונה דתית בעולם המודרני ובמונחים ריאליסטיים לחלוטין. השם העברי שניתן לו: “מוסריות מפוקפקת”.

    והנה הוא אצל ג’ים אמרסון:

    http://blogs.suntimes.com/scanners/2006/07/opening_shots_the_rapture.html

  24. עופר ליברגל 3 אוקטובר 2006 ב - 13:34 קישור ישיר

    שניים ישנים: אלה חיים נפלאים, השמיים יכולים לחכות

  25. רון 3 אוקטובר 2006 ב - 13:49 קישור ישיר

    עמוס גיתאי מצא דרך לחיות טוב בלי לעבוד. משרבטים איזה קשקוש, מין טיוטה לתסריט עלאק אוונגארדי, מתחברים למיכאל תפוח ומגישים אותה לקרן רבינוביץ’, הקרן לקולונע וללווין או להוט. מישהו כבר יתן את הכסף. חודש עבודה בשנה, לא חשוב שהסרט כמו כל הסרטים של גיתאי יצא מחורבן ולא מביא כלב לקופות. הם כבר ידחפו אותו לפסטיבלים, יטיילו בעולם, יציגו פוזה שמאלנית ושונאת ישראל. מעמוס גיתאי אני לא מצפה למינימום של מוסריות והגינות, אבל גיורא עיני – איך אתה ישן בלילה אחרי שנתת לגיתאי 600000 דולר כסף ציבורי על כלום?

  26. רוחב פס 3 אוקטובר 2006 ב - 14:38 קישור ישיר

    כשאתה כורך את “האושפיזין” (בעל תשובה) עם “מגנוליה” (החוזר בשאלה)קצת קשה להבין למה בעצם אתה מכוון.
    בתחושה שלי אתה מכוון יותר ל”מגנוליה” ופחות, או לגמריי בכלל לא, ל”אושפזין”.
    ואם אתה באמת מכוון יותר ל”מגנוליה”, אז “צ’ינה טאון” ו”ידיד אמריקאי” הם הדוגמאות היותר מובהקות למה שאתה מחפש.

  27. הפינגווין 3 אוקטובר 2006 ב - 15:13 קישור ישיר

    רוחב פס, למה אי אפשר לכוון גם לתשובה וגם לשאלה ולהתייחס אליהן כגבולות הנושא? שתי הנקודות נוגעות לעניין קיום או העדר השגחה עליונה, רק המסקנה שונה.

  28. עופר ליברגל 3 אוקטובר 2006 ב - 15:50 קישור ישיר

    לרוחב ופס ולפינגווין – מנגוליה אומר שיש משהו בחיים והכל לא סתם צירופי מקרים, כלומר תמוך בכך שיש סוג שכלשהו של השגחה עליונה, רק הוא לא עומד על טבעה ולא מתייחס לדתות הממוסדות- לכן הוא לא סרט כופר. יאיר כתב בפירוש- הוא מחפש סרטים שמכריעים למען קיום האל/השגחה עליונה/כוח שהוא מעבר למזל. מי שעומד כמנוגד לתפיסת העולם הזו הוא וודי אלן שהוזכר כאן- הוא עוסק בשאלה ותמיד מגיע למסקנה שהכל מקרי, למעשה רוב הזמן השאלה שלו היא איך אפשר לחיות בעולם בלי אלוהים בו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. מה שהוא מעמיד במקום האלוהים זה יצירות אומנות שהוא אוהב ואת הפנים של מוראיל הימנגווי (שהם גם התשובה של אלוהים לאיוב וגם חותמים את רשימת יצירות האומנות שבזכותם שווה לחיות)

  29. עידו 3 אוקטובר 2006 ב - 16:21 קישור ישיר

    החותם השביעי

  30. ניר נ. 3 אוקטובר 2006 ב - 16:24 קישור ישיר

    פאני ואלכסנדר.

  31. ניר נ. 3 אוקטובר 2006 ב - 16:26 קישור ישיר

    ו…”תינוקה של רוזמרי” כמובן.

  32. ברדוויל השוודי 3 אוקטובר 2006 ב - 16:42 קישור ישיר

    “השתיקה” של ברגמן. הסרט הכי טוב שלו, וסרט שכולו חיפוש אחר הישות האלוהית, ונסיון לענות על השאלה אם היא באמת קיימת, או שמה שקיים זו רק שתיקה.

    ומגנוליה תמיד יהיה הסרט האהוב עלי ביותר. כל הכבוד על הבחירה.

  33. סם 3 אוקטובר 2006 ב - 16:46 קישור ישיר

    רכבות לילה/פון טרייר (וקול האלוהים החוזה שבו)

  34. michael 3 אוקטובר 2006 ב - 17:14 קישור ישיר

    ordet-dreyer
    almost everything of david lynch

  35. דפנה 3 אוקטובר 2006 ב - 18:22 קישור ישיר

    שדרות סאנסט ואמריקן ביוטי, אולי אין אלוהים, אבל ישנם חיים לאחר המוות.

  36. טיילר 3 אוקטובר 2006 ב - 19:28 קישור ישיר

    ראסטי ג’יימס, פאי,דוגמה, שבעה חטאים ( במובן מסויים)נהג מונית

  37. גל-Z 3 אוקטובר 2006 ב - 20:02 קישור ישיר

    כמעט כל הסרטים עוסקים בזה. בעצם זה שכתב אותם סוג של אלוהים בעולמו

    פלצני, אבל יש בזה משהו. לא?…

  38. האור 3 אוקטובר 2006 ב - 20:09 קישור ישיר

    חייב להסכים עם נדב מתגובה 7: וודי אלן נגע בנושא האמונה וקיום האלוהים כמעט בכל סרט שלו, כאשר “פשעים ועבירות קלות” הוא כנראה המשמעותי ביותר.

    כדאי לציין גם סצנה מפורסמת מ”ימי הרדיו” שלו, בה אחד הדודים הולך להתווכח עם השכנים הקומוניסטים שעושים רעש ביום כיפור, וכשהוא חוזר לא רק שהוא הפסיק להאמין באלוהים והפך לקומוניסט אלא גם אכל אצלם חזיר. מיד אחר כך (*ספוילר*) הוא חוטף התקף לב שנגרם ספק מכולסטרול ספק מעונש שמימי על אכילה ביום כיפור. מציג מעולה את הדואליות של וודי אלן בנושא.

  39. גל-Z 3 אוקטובר 2006 ב - 20:11 קישור ישיר

    בכל מקרה:
    רובוקופ ובאותה הרוח – פראנקנסטיין או כל סרטי המדע בדיוני, הלבוי שעוסק בשטן בלי האלוהים, מוכרים בלבד הראשון – הארעיות של החיים וכ”ו.

    אפשר לחלק את הסרטים לקטגוריות:
    1. סרטים שעוסקים באדם כאלוהים.
    2. סרטים שעוסקים בדטרמיניזם מול ארעיות.
    3. סרטים שמשמשים מטאפורה לסיפורי התנ”ךהברית החדשה.

    וואו, אפילו יותר פלצני. כיפאק היי לי!

  40. רון 3 אוקטובר 2006 ב - 20:14 קישור ישיר

    “שמיים מגינים מעל” של ברנרדו ברטולוצ’י. כותרת הסרט היא כמובן אירונית אבל הזוג בסרט מתמודד בדרכו על אהבתם בעולם נטול אלוהים, בניגוד למקומיים המאמינים במרוקו.

  41. ד"ר סוס 3 אוקטובר 2006 ב - 22:19 קישור ישיר

    Save the green planet

  42. לולי 4 אוקטובר 2006 ב - 0:36 קישור ישיר

    ספרות זולה

  43. קרמבובו 4 אוקטובר 2006 ב - 14:54 קישור ישיר

    “מיכאל” הכושל של נורה אפרון.
    “אינדיאנה ג’ונס” החלק השלישי.
    “אינטיליגנציה מלאכותית” הבעייתי אך הלא מוערך מספיק.

  44. סטארי-נייט 4 אוקטובר 2006 ב - 14:58 קישור ישיר

    מה דעתך על “סוף הרומן”?

  45. דניאל 4 אוקטובר 2006 ב - 22:53 קישור ישיר

    החותם השביעי של אינגמר ברגמן מתאר לדעתי בצורה נהדרת את התחבטויות האדם בכל הנוגע לאמונה.

  46. נונין 4 אוקטובר 2006 ב - 23:03 קישור ישיר

    זו נקודה מעניינת, כי בעיני שניים מהסרטים האהובים עלי ביותר הם סרטים על אמונה וגאולה.
    השניים הם “לשבור את הגלים” של פון טרייר
    ו”דבר אליה” של אלמודובר.
    ההסבר (!ספוילרים) כמובן):
    בשני הסרטים הדמות הראשית היא בעלת אמונה שלמה במעשיה, גם כשהם חורגים מהחוקים של הסביבה בה הם חיים, ומושלכים ממנה. בשני הסרטים הדמות מגיעה לגאולה מתוך האמונה הקיצונית הזאת, ואחרי שהכל כביכול אבוד, נעשה לה נס (אליסיה חיה ב”דבר אליה”, האהוב חוזר ללכת ב”לשבור את הגלים”). אלו, בעיני, סרטים על אמונה ועל (סוג של) השגחה עליונה.

  47. יונתן 5 אוקטובר 2006 ב - 15:14 קישור ישיר

    סרט העוסק בדת והוא ממש ריגשאותי

  48. יונתן 5 אוקטובר 2006 ב - 15:15 קישור ישיר

    8ןון

  49. יותם 5 אוקטובר 2006 ב - 16:01 קישור ישיר

    מה בנוגע ל”גרנד קניון” של לורנס קסדן? לדעתי גם הוא עוסק בגיבוש אלוהי או לפחות שמיימי (וכמוטיב- המסוק) בין הדמויות שבסרט.

    אם כבר ציינת את “מגנוליה”, הייתי משער שאולי גם “תמונות קצרות” של אלטמן מתרכז בגורל. או שגם “דלתות מסתובבות”? ו”כל הג’אז הזה” של בוב פוסי? ייתכן?

  50. יותם 5 אוקטובר 2006 ב - 20:05 קישור ישיר

    נ.ב.

    ומה בנוגע ל”after hours” של סקורסזה? סרט מבריק לטעמי, גם כן.

    (אגב סקורסזה, מה בנוגע ל-the departed? מישהו יודע מתי הוא אמור להגיע?).

  51. הפינגווין 5 אוקטובר 2006 ב - 20:47 קישור ישיר

    יותם,
    “השתולים” של סקורסזה אמור לצאת בארץ ב-30 בנובמבר.

  52. Nimrod's Son 6 אוקטובר 2006 ב - 16:16 קישור ישיר

    סרט נפלא שעוסק בין היתר באמונה וקיום אלוהים הוא Cool Hand Luke (בעברית “המורד”).

  53. Nimrod's Son 7 אוקטובר 2006 ב - 0:08 קישור ישיר

    מישהו רשם “המאמין” כבר?

  54. יונתן וסרמן 9 אוקטובר 2006 ב - 3:37 קישור ישיר

    אני, אתה, וכל השאר (you, me, and everyone else we know).
    אני קצת עייף לנסח את מחשבותיי במלים, אבל הסרט מדבר על אלוהות חמקמקה בעידן פוסט מודרני.
    הילד הקטן מזהה את עצמו ואת כל האנשים בתמונת ASCII על המחשב, ומחפש את מקור הקולות שעושים פנסי הרחוב כשהם נדלקים בשעות הערביים.


השאירו תגובה