03 אוקטובר 2006 | 22:23 ~ 35 תגובות | תגובות פייסבוק

השטן קוראת פראבדה

אז כמה אנשים ראו בארץ בסוף השבוע שעבר את “השטן לובשת פראדה”?
על פי “בוקס אופיס מוג’ו” הסרט הכניס בארץ בארבעה ימים 230,091 דולר, שזה כמעט מיליון שקל, שזה כ-34,000 כרטיסים.

את “אני, אתה והוא” ראו בארץ בשבועיים הראשונים 31,000 צופים.

את “נחשים על המטוס” ראו 34,000 איש בשלושה שבועות.

וכמה כסף הכניסו באמריקה כמה מהסרטים שיוצגו משבת בפסטיבל חיפה ושמוצגים ברגעים אלה בניו יורק?
– “העסק שלנו הוא משברים”: 155,088 $ ב-31 שבועות.
– “סקאנר דארקלי” (“סורק אפלה”): $5,476,327 ב-13 שבועות.
– “13”: $103,941 ב-10 שבועות.
– “רנסאנס”: $31,111 בשבועיים.
– “המדריך לחיים בכפר”: $20,318,547 ב-17 שבועות.
– “מיס סאנשיין הקטנה”: $53,133,641 ב-10 שבועות.
– “הוליוודלנד”: $13,939,745 ב-4 שבועות.
– “אמת מטרידה”: $23,672,685 ב-19 שבועות.
(וכמובן שאין שום קשר בין איכות הסרט והכנסותיו. מדובר סתם בשיטוט בטבלת נתוני סוף השבוע וחיפוש אחר שמות מוכרים)

אגב 1, לקוראינו בצרפת: “ימים של תהילה” של ראשיד בושרב עולה שם השבוע. מומלץ. כל השאר מוזמן לתפוס אותו בחיפה)
אגב 2: ארגנטינה בחרה ב”דיני משפחה” כנציגה לאוסקר. אני, מצידי, מחזיק לו אצבעות. הסרט, שביים דניאל בורמן (“החיבוק האחרון”) הוא פשוט קסם מתוק של קומדיה יהודית וודי אלנית עם טמפו נוירוטי, כתיבה שנונה ולב רחב. הסרט נקנה להפצה בארץ (יונייטד קינג) ויוצג לפני כן בחיפה.

==========

לפני כמה ימים ראיינתי בטלפון את ניל גיימן (קראו ב”7 לילות” ביום שישי), אבל אז לא היתה מולי הידיעה הדי מופלאה הבאה: גיימן יביים (אולי) את העיבוד קולנועי לקומיקס שלו Death: The High Cost of Living. והבשורה העדכנית: גיירמו דל טורו יהיה המפיק של הסרט (אם יימצא לו אולפן/מימון). אני אהיה בחיפה כשגיימן יהיה בארץ, אבל אם מישהו מכם יהיה במפגש שלו עם צופים בסינמטק, אנא שאלו אותו עוד על הפרויקט הזה ועדכנו אותי כאן.

ועוד כותרת מ”סינמטיקל“: היאו מיאזאקי החל לעבוד על סרטו הבא, הראשון מאז “הטירה הנעה”. אני מניח שרז יתעדכן בנושא הזה יותר מהר ויותר לעומק ממני, נקווה שיעדכן גם כאן.

=============

כשהייתי סטודנט לקולנוע, עם מחשבות על קריירה אקדמית/תיאורטית/פילוסופית, אחד האנשים שהכי אהבתי לקרוא את מאמריו היה דיוויד בורדוול, פרופסור לקולנוע באוניברסיטת וויסקונסין, שכתב כמה מהמאמרים שהכי הזדהיתי איתם ועזר לי לנסח מעט מהתפיסה הניאו-פורמליסטית שפעם האמנתי שאני מנוי עליה. הספר שלו ושל קריסטין תומפסון Film Art: An Introduction הוא בעיני אחד מספרי היסוד שכל סטודנט לקולנוע חייב להכיר. ועכשיו גם לבורדוול (ותומפסון) יש בלוג. הללויה. (ויה MCN).

==============

ולסיום: פרק 2 של הסיקור הכמעט-מחתרתי-נוארי של ג’יימי סטיוארט את פסטיבל ניו יורק. והפעם (לכאורה): “המלכה” של סטיבן פרירס עם הלן מירן. הוא ממש מוכשר הסטוארט הזה.

35 תגובות ל - “השטן קוראת פראבדה”

  1. חן חן 3 אוקטובר 2006 ב - 23:04 קישור ישיר

    ראיתי עכשיו בפריז את Little Miss Sunshine
    אין לי זמן לפרט, אבל זה לנכון לרגע זה הסרט האמריקאי הכי טוב של השנה, ואין לי ספק שהיצירה המבריקה והמענגת הזו תהפוך לקלאסיקה מיידית.
    לא להחמיץ, חבר’ה

  2. רז 4 אוקטובר 2006 ב - 7:48 קישור ישיר

    ובכן, בנוגע לסרט הבא של מיאזאקי – דולפים לא מעט פרטים על ההפקה, למרות שעל העלילה עצמה לא ידוע עדיין כלום. ראשית, הצוות שעובד על הסרט נשלח לצייר סקיצות בהתבסס על נופי קובה – עיר נמל באי הונשו, שכבר שימשה זירת התרחשויות לסרט אחר של סטודיו ג’יבלי (שאני אישית לא אהבתי) – “קבר הגחליליות”. הסטורי-בורד לסרט יודפס ויופץ לכל הצוות *בצבע* – עניין נדיר למדי, שסחט קריאות התפעלות מצד אנשי הסטודיו. ידוע גם שבשמו של הסרט תופיע המילה “נו” (“של”), שהופיעה עד כה בכל הסרטים של מיאזאקי. זה כל מה שידוע כרגע, אבל הסרט הזה מתחיל להיראות כמו הפרויקט הכי שאפתני של מיאזאקי מאז “הנסיכה מונונוקי”.

    ובנושא אחר: וואו, בורדוול ותומפסון. Film Art הוא גם אחד הספרים האהובים עלי בנושא קולנוע, והשתמשתי בו המון בזמן ה-MA (צריך להחזיר אותו למנחה…). גם הבלוג שלהם נראה מרתק. תודה.

    ואגב, מאמר מעניין ב-“הארץ” היום (מתורגם מהגארדיאן הבריטי) עוסק בניסיון לחולל מהפכה נשית בקולנוע:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/770257.html

  3. רון 4 אוקטובר 2006 ב - 7:49 קישור ישיר

    “המלכה” יוקרן שבוע הבא בפסטיבל הקולנוע של ביירות, שמתרחש במקביל לפסטיבל חיפה. בכלל, עיון ברשימת הסרטים שיוקרנו בפסטיבל הזה, מגלה שם כמה פנינים היישר מפסטיבלי ונציה ורומא האחרונים.
    לא נעים לומר, אבל הפסטיבל הלבנוני (למרות שהוא רק בן שנתיים) הרבה יותר מסקרן מפסטיבל חיפה, הן מבחינת הסרטים והן מבחינת האורחים. והוא גם נהנה מאפיל מחתרתי. מעניין יהיה לקרוא את הדיווחים משם.

  4. חן חן 4 אוקטובר 2006 ב - 9:37 קישור ישיר

    יאיר, תודה על ההתחשבות, אבל הסרט יוקרן בסינמטק תל אביב מיד עם חזרתי ארצה, אז אני מעדיף לראות דברים שלא יגיעו לארץ כל כך מהר או לא יגיעו בכלל. בקרוב אלך לראות את הפקת הענק “הבושם”. אני מבטיח לדווח
    (אגב, ראיתי אמש סרט סיני שזכה בפרס Un Certaing Regard בפסטיבל קאן האחרון. הוא נקרא מכונית יוקרה. מבוים יפה, אך שמרני מאוד

  5. עידן 4 אוקטובר 2006 ב - 10:13 קישור ישיר

    ההתעסקות בנתוני הקופות היא כ”כ לא ראויה. מי שצפוי להרוויח מכך הם המפיקים והמפיצים. הדיווח השוטף על כך תחת כל עץ רענן רק מדרדר את הדיון הקולנועי וגורם לסרטים להידמות רק למוצרי צריכה ולא ליצירות אמנות שמושקעות בהן מחשבה ויצירתיות(ברור שלא כל הסרטים כאלה). אני מוצא עצמי נדהם מחדש מהריר שכותבים מסויימים מזילים על דיווחי הכנסות כאילו היו שותפים עסקיים של המפיקים. מצער לדעת שהגענו למצב הזה.

  6. עידן 4 אוקטובר 2006 ב - 10:13 קישור ישיר

    ודרך אגב זה גם טרחני ומשעמם!

  7. staring blankly 4 אוקטובר 2006 ב - 13:21 קישור ישיר

    אני אחת מה-34,000. ראיתי את הסרט ביום שישי והיה מאוד כיף. מצער אותי שזה כזה ביג דיל ללכת לסרט הוליוודי קל-משקל ולקבל את מה שבאת בשבילו – שעה וחצי-שעתיים של בידור. כל כך הרבה פעמים נופלים על סרטים משעממים, טרחניים, מקוממים וכו’.

  8. איתן 4 אוקטובר 2006 ב - 19:04 קישור ישיר

    גם אני אחד מ-34,000, אבל לא נהניתי. מצטער, אני לא יכול לכבות את המוח שלי לשעתיים. סרט טוב עושה לי עיסוי ללב וגירוי לשכל בעת ובעונה אחת. “השטן לובשת פראדה” הוא סרט שטוח מאוד ולא מרגש. כמו לצפות ברצף קליפים ב-MTV, ולא סתם יש בסרט כמה סיקוונסים בהם המוזיקה היא המובילה. חבל על שתי שחקניות טובות, מריל סטריפ, הטובה כתמיד, ואן האת’אווי, המתחילה להסתמן כמשהו מבטיח (אחרי “הר ברוקבק” בשנה שעברה, היא כבר לא מיכל ינאי האמריקאית). שתיהן מוציאות מים מן הסלע בסרט עם המון פוטניאל, שלא ממומש.

    הנה טריילר לסרט שכן גורם לי לחשוב. זה נראה כמו סרט כאילו דוקומנטרי על אירוע שעוד לא התרחש:

    http://vod.walla.co.il/?w=//985373

    חוץ מזה, מחר עולה “סיפור חצי רוסי”, שנראה כמו משהו חביב ולא מזיק (אבל עם יותר עומק מ”השטן לובשת פראדה”), ו”מגדלי התאומים” של אוליבר סטון, שאני באמת לא יודע אם ללכת או לא ללכת לראות אותו.

    וחוץ מזה, הזמנתי כרטיסים ל-18 סרטים לפסטיבל בחיפה (יותר מדי? פחות מדי?). כעשרים דקות עם טלפנית, והם לא מוכנים לחלק לתשלומים. שימו לב: באינטרנט יש עמלה של תשעה ש”ח על כל כרטיס !

    בתפריט החיפני שלי, בין היתר: קארוסמקי ושאברול, מותחן פוליטי קוראני (“לגמור את הנשיא”), סרט רומנטי קוראני (“נערה מקסימה”. הם יודעים לעשות סרטים רומנטיים בלי סטיות א-לה קי-דוק?), סרט אילם צ’כי (“סקריטק”), דרמה ארגנטינאית (“הרוח”), ועוד כמה הפתעות (טובות, אני מקווה).

    רציתי גם את “ויטוס”, אבל הוא יוקרן בסינמטק תל-אביב בסוף החודש, במה שמוגדר “הקרנת בכורה”, כלומר שאחר כך הוא יופץ (או שלא?)

    ראיתי השבוע גם את “הסוד שמאחורי המילים”. למרות שבסוף הסרט מגלים שהסרט בעצם מגויס (אני לא רוצה לספיילר, אז אני לא אומר על ידי מי), זה סרט יפה ומרגש בעיניי. הוא דורש סבלנות, וכולו מכוון לסצינה אחת, שמגיעה לקראת הסוף. עלי הסצינה הזו עבדה. היא עדינה ומאוד מרגשת. לטעמי, סרט מומלץ.

  9. יניב אידלשטיין 4 אוקטובר 2006 ב - 19:16 קישור ישיר

    לא נכון, איתן. העמלה של 9 ש”ח היא על כל עסקה, לא על כל כרטיס. ו-9 ש”ח דמי טיפול נראה לי לגיטימי בהתחשב בעובדה שהכרטיסים יחכו לי בקופה לפני הסרט הראשון. נוח!
    ולמי שלא יודע, בקנייה באינטרנט אפשר לבחור לא רק סרט ושעת הקרנה אלא גם את המושב הרצוי באולם! לא יודע אם היה את זה בשנים קודמות אבל אני לא ראיתי את זה. זה אחלה.

  10. יניב אידלשטיין 4 אוקטובר 2006 ב - 19:27 קישור ישיר

    יאיר, היה שווה האייטם רק בשביל הכותרת. נקרעתי מצחוק.
    עידן – בגדול אני מסכים אבל אני לא חושב שההתעסקות הזאת לגמרי חסרת ערך. הסרטים שמכניסים כסף למפיקים ולמפיצים הם הסרטים שכמוהם יופקו עוד בעתיד. זה נותן מושג לגבי הכיוונים בהם מתקדם הקולנוע.

  11. עידו 4 אוקטובר 2006 ב - 20:59 קישור ישיר

    לא רק שההתעסקות בנתוני הכנסות היא בעלת ערך, היא גם מרתקת. מי שרוצה לשמור בכח על פוזה קומוניסטית/מרקסיסטית/קדוש מעונה לשם האומנות מוזמן להמשיך, אבל קולנוע – מזה כ-100 שנים – הוא גם ביזנס לכל דבר, ואין שום רע בלהתעניין בקולנוע גם מההיבט הזה.
    שלילת ההתעסקות בנתוני הכנסות שווה ערך לשלילת קיומם של מוספי הכלכלה, לדוגמה.

  12. רתם 4 אוקטובר 2006 ב - 21:36 קישור ישיר

    הידעתם?

    בריאן דה פאלמה, בכבודו ובעצמו, היה אמור להיות אורח של פסטיבל חיפה, אבל ביטל בגלל המלחמה.

    עצוב, עצוב, עצוב…

    ללא ספק, ענק של קולנוע.

  13. חן חן 5 אוקטובר 2006 ב - 0:13 קישור ישיר

    כמובטח, ראיתי היום בפריז את הבושם, עיבוד קוסמופוליטי וסופר-מושקע של רב המכר של פטריק זיסקינד, מבית היוצר של טים טיקוור, פעם הבטחה גדולה (ראן לולה ראן). מצטער אם טעיתי פה באיות של איזה שם
    בכל מקרה, כסרט, “הבושם” מסריח מאוד. פשוט איום ונורא. אין לי זמן לפרט. הפיק סמואל חדידה, אז בטח כולנו נריח את הדבר הנורא הזה גם בארץ.

  14. סטיבי 5 אוקטובר 2006 ב - 2:40 קישור ישיר

    אני גם הולכת לשני הקוריאנים. וגם (בינתיים) לשני יפנים ולקאוריסמקי. ממש מפתיע…
    בטלפון אין עמלה וגם אפשר להזמין מקומות באולם אם רק מבקשים, אבל זה בהחלט שיפור מבורך אם אפשר לסדר את כל הפרטים האלה גם באמצע הלילה באינטרנט (ולקחת את הזמן ולבדוק בעמודים שונים באתר הפסטיבל) ולא רק בשעות העבודה.

    הממ, מישהו קורא גלובס. הייתה פה התייחסות לחדש של מר דה פלמה או שכולנו עוסקים יותר מדי בפסטיבל ובחגים?

  15. רון 5 אוקטובר 2006 ב - 7:54 קישור ישיר

    איתן…18 סרטים אתה הולך לראות בפסטיבל???? לא הגזמת קצת?…מה עם קצת חיים?…אתה יודע…לאכול, לשתות, לזיין?…

  16. אביטל - קרן הקולנוע הישראלי 5 אוקטובר 2006 ב - 9:08 קישור ישיר

    אחד המפגשים עם ניל גיימן במסגרת פסטיבל אייקון מיועד בעיקרו לאנשי קולנוע וטלוויזיה (לא רק).
    מצורפת הזמנה – http://www.film-e-good.org.il/Downloads/News_1461_2.doc
    קוראי סינמסקופ – אשרו השתתפותכם וכנסו חינם!

  17. עידן 5 אוקטובר 2006 ב - 9:48 קישור ישיר

    עידו,אם מעניין אותך כמה סרט מסויים הרוויח בסוף השבוע הראשון להקרנתו ובכמה אחוזים עלו או ירדו ההכנסות בשבוע זה או אחר, שיבושם לך. אף אחד לא אומר שקולנוע זה לא עסק, אבל זה לא רק עסק ואם שופטים איכות של סרט רק עפ”י פרמטרים של פרסום ושיווק והצלחה קופתית זה מעקר את העיסוק בקולנוע. לפי גישה זו, רק סרטים שהפרופיל הציבורי שלהם מאסיבי והכנסותיהם אסטרונומיות נחשבים לסרטים טובים וכולנו יודעים שלא כך הדבר. יש מקום לדיווחי קופות ואולי זו פיקנטריה עבור אנשים מסויימים, אבל כמו כל דבר, יש להתייחס לזה בפרופורציה הנכונה ולא לקדש את זה על חשבון איכות.

  18. איתן 5 אוקטובר 2006 ב - 10:02 קישור ישיר

    רון, לא אני לא חושב שהגזמתי. העבודה שלי בפגרה בסוכות (מה שאומר, אגב, שאחרי סוכות היא תיכנס לסחרור, מה שישאיר לי פחות זמן ל…נו…סרטים, אתה יודע). תכנון לוח הצפיות שלי מכניס בחשבון זמני הפסקה לאוכל ושתיה (אגב, מישהו יכול להמליץ לי על מסעדה בשרית טובה בחיפה ? אני מעדיף להשתמש במקדונלדס שבמרכז הכרמל רק בלית ברירה). חוץ מזה, בפריסה נכונה, יש מספיק זמן להכל.

    סטיבי: גם אני הולך לשני יפנים (“ארוחת ערב עם נוריקו” ו”גן התליה”). בכלל נראה לי שיש לנו על מה לדבר. ניפגש בסינמטק ?

  19. סיגל 5 אוקטובר 2006 ב - 12:29 קישור ישיר

    איתן, לגבי “הסוד שמעבר למילים”:
    אני מסכימה איתך וחוזרת ואומרת-
    אם יש צדק בעולם “הסוד שמעבר למילים” של איזבל קויסייט מועמד לאוסקר, מיפיל בנוק-אאוט את כל הסרטים נפוחי תקציב יחסי הציבור ולוקח את הפרס על תסריט. ואולי גם על צילום, ושרה פולי על משחק.

  20. סטיבי 5 אוקטובר 2006 ב - 18:06 קישור ישיר

    18 לא נראה לי מוגזם, אם אפשר… השיא שלי בזמנו היה 14, וזה גם לא התחלק על כל ימי הפסטיבל, כי לפחות בשניים מהם לא הייתי. זה לא משהו שעושים באופן סטנדרטי, זה לשים הכל ב-hold לשבוע ופשוט ליהנות. השנה אין לי אפשרות כזו…

    (איתן: אפשרי בהחלט. בינתיים אם בא לך חפש אותי דרך הרשת המופלאה, האינטרנט 🙂
    אם כי, אם אתה הולך ל’נוריקו’, נראה לי שלאו דווקא נהיה שם באותם ימים, לפחות בנושא המזרח הרחוק.)

  21. דניאל פאיקוב 5 אוקטובר 2006 ב - 19:24 קישור ישיר

    איתי: ראיתי את שני הסרטים הקוריאניים ושניהם מצוינים. לא, אין סטיות סטייל קים קי-דוק ב”נערה מקסימה”, אבל גם הייתי קורא לו דרמה רומנטית במובן הרחב מאוד של המילה. וכדי להבין באופן יחסי את המתרחש ב”לגמור את הנשיא” כדאי לשים לב מתי הגיבורים מדברים קוריאנית ומתי יפנית. יש לזה משמעות בגוף הסרט.

  22. חן חן 5 אוקטובר 2006 ב - 20:55 קישור ישיר

    כמובטח, ראיתי היום את מרי אנטואנט, והסרט הוא יצירת מופת (אם כי בעייתי אידיאולוגית). סופיה קופולה היא אחד מיוצרי הקולנוע המיומנים והחשובים כרגע בעולם. זה יהיה חמור מאוד אם היא ודאנסט המצוינת לא יהיו לפחות מועמדות לאוסקר

  23. איתן 5 אוקטובר 2006 ב - 22:30 קישור ישיר

    דניאל פאיקוב: תודה על המידע. אם אתה רק יכול לדייק בשמי בפעם הבאה. אני איתן. איתי זה ההוא מהשיר של קרן פלס.

    סטיבי: את שני הקוראנים אני אראה ביום רביעי, את שני היפנים ביום שלישי (אחד בצהרים, ואחד בערב), ואת קארוסמקי ביום שני.

    עכשיו חזרתי מ”סיפור חצי רוסי”. סרט מקסים. לכו לראות. נכון, רחוק משלמות. נכון, אבי קושניר עשה דברים טובים יותר. אבל יבגניה דודינה מצוינת, והילדים…אח, הילדים, וכמו שהיא אומרת בסצינה האחרונה “הילד מתאהב מול העיניים שלי”, ואני התאהבתי בסרט. יש מקום לדיון במקום של הרוסים בחברה הישראלית בעקבות הסרט הזה, ויש מקום גם לציין שמשום מה סרטי ילדים ישראלים בזמן האחרון מתרחשים בפריפריה (“גיבורים קטנים”- באופקים, “סיפור חצי רוסי”- באשדוד), אבל כרגע, אני עדיין רוצה לשמור על החיוך, שעדיין נשאר לי מהסרט המקסים הזה. לכו לראות, כבר אמרתי ?

  24. עידו 6 אוקטובר 2006 ב - 1:34 קישור ישיר

    עידן, מתוקי, אם אתה חושב שההתעסקות בנתוני קופות צריכה להיות “בפרופורציה הנכונה”, הפוסט שלך – פרובוקטיבי, כהרגלך – חסר שום פרופורציה או סבלנות כלפי מי שמוצא עניין בנתונים האלו:

    “ההתעסקות בנתוני הקופות היא כ”כ לא ראויה… מדרדר את הדיון הקולנועי וגורם לסרטים להידמות רק למוצרי צריכה ולא ליצירות אמנות שמושקעות בהן מחשבה ויצירתיות…אני מוצא עצמי נדהם מחדש מהריר שכותבים מסויימים מזילים על דיווחי הכנסות כאילו היו שותפים עסקיים של המפיקים. מצער לדעת שהגענו למצב הזה…
    ודרך אגב זה גם טרחני ומשעמם! ”

    מי פה בדיוק לא שומר על פרופורציה?

    ואגב, בהקשר לדמגוגיה הקטנה שלך: אף אחד לא טוען שהכנסה שווה לאיכות, ואף אחד לא לא מתעסק בהכנסות על חשבון תכנים (ולדוגמה, הבלוג הזה שמסקר קולנוע על כל רבדיו והבטיו).

    לא טענתי מעולם שקולנוע זה רק עסק (נסה לגלות הבנת הנקרא) אלא כתבתי שקולנוע הוא ג ם ביזנס, ואין שום רע בסיקור הצד העיסקי שלו.

  25. עידן 6 אוקטובר 2006 ב - 9:05 קישור ישיר

    אפרופו תרגום שמות, Prairie זה ערבה ולא כפר, תשאלו את לורה אינגלס ויילדר. עידו- אני לא חושב שהפוסט שלי היה פרובוקטיבי, אני חושב שהתגובה שלך מנסה לגרור אותי למחוזות שאיני חפץ עוד לבקר בהם. אני מביע את דעתי האישית ועדיין חושב שהתעסקות מוגזמת בנתוני קופות היא מיותרת.

  26. עידן 6 אוקטובר 2006 ב - 10:19 קישור ישיר

    למי שנוסע לחיפה, נקווה שחיזבאללה לא יחליט גם הוא להשתתף בפסטיבל, חג שמח!

  27. gal 6 אוקטובר 2006 ב - 11:34 קישור ישיר

    marie antoinette is one of the worth films i have seen. in Cannes it was considered as a bad joke, and it the critics reacted to the film with justified contempt. it is just two hours of nothing.

  28. סטיבי 6 אוקטובר 2006 ב - 15:02 קישור ישיר

    באתר של הפסטיבל כתוב רק אייטם אחד תחת “שינויים”, אבל למי שהסתכל על הלו”ז כפי שצורף לעיתונים לפני שבוע יכול לראות שינויים רבים, כולל החלפות סרטים וביטולים ותוספות שלא מצוינות במיוחד באתר (הלו”ז מעודכן אבל לא כתוב שעדכנו אותו). לתשומת לב הצופים… כולל תוספות של הקרנות לפקינפה. ולאיפה נעלם העותק המשוחזר של “רומא עיר פרזות”?
    התכנון שלי כרגע הוא שאהיה בפסטיבל בשבת, בראשון, בשישי ובשבת הבאה. יום שני בסימן שאלה (אהיה בחיפה אבל מסיבות אחרות).
    פסטיבל שמח לכולם.

  29. יושיהידה 6 אוקטובר 2006 ב - 18:11 קישור ישיר

    יאיר, אולי תרכז בפוסט אחד את כל הסרטים שאתה ממליץ עליהם בפסטיבל חיפה? כל הסרטים שמבחינתך הם “חובה”.

    ובכלל, מאחר וכל כך הרבה ממגיבי (וכותבי) הבלוג יהיו שם, אף אחד לא מארגן פגישת סינמסקופ? 🙂 יש הרבה פאבים טובים בחיפה…

  30. רונן 7 אוקטובר 2006 ב - 0:01 קישור ישיר

    אפשר ללנקק לי את הכנסות הסרטים בארצ הקודש בבוקס אופיס מוגו?

  31. ברווז גומי 7 אוקטובר 2006 ב - 16:47 קישור ישיר

    דניאל, איך מבדילים בין יפנית לקוריאנית?

  32. דניאל פאיקוב 7 אוקטובר 2006 ב - 18:29 קישור ישיר

    ברווז: בעותק הדי.וי.די. של “לגמור עם הנשיא” היו כתוביות אופציונלית באנגלית לאורך כל הסרט. בחלקים שהדמויות דיברו ביפנית הופיעו גם כתוביות בגוף הסרט (hard coded) שתרגמו את היפנית לקוריאנית. יש סיכוי שהכתוביות האלה מופיעות גם בגרסת הפילם. בנוסף, חלק מהזמן הדמויות קוראות אחת לשנייה בשמותיהם היפניים (קוריאה הייתה תחת כיבוש יפני כמה עשרות שנים), וגם לזה יש משמעות.

  33. ברווז גומי 7 אוקטובר 2006 ב - 21:41 קישור ישיר

    מזל שאת “לגמור את הנשיא” אני אראה עם ידיד חובב שפות (ברביעי). אני אבקש ממנו לשים לב ולהפנות את תשומת לבי. תודה.

  34. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 1:16 קישור ישיר

    Thanks friend. It is special hearing

  35. choosing 28 ינואר 2011 ב - 7:48 קישור ישיר

    Are all of these articles written you or did you appoint a writer?


השאירו תגובה