16 אוקטובר 2016 | 01:00 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל חיפה 2016: דיווח ראשון – טירוף בחצות

״רכבת לבוסאן״. Best of the Fest

״רכבת לבוסאן״. Best of the Fest

פסטיבל חיפה 2016 נפתח הערב, והגיע הזמן להתחיל לצפות בסרטים. אנחנו מתחילים, כמעט כמדי שנה, עם המסגרת ״טירוף בחצות״, שכבר כמה שנים מחביאה בתוכה כמה משיאי הפסטיבל. וכך גם השנה. מבין מה שכבר ראיתי, הסרט הטוב ביותר בינתיים בפסטיבל הוא ״רכבת לבוסאן״. נתחיל איתו:

״רכבת לבוסאן״

להיט ענק תוצרת קוריאה שכבר הכניס מאה מיליון דולר בעולם מאז בכורתו בפסטיבל קאן השנה (במסגרת סרטי החצות), והסרט הקופתי ביותר של דרום קוריאה לשנת 2016 בינתיים, וחתיכת סרט הרפתקאות. התקציר הכי הוגן הוא בפשטות: זומבים על רכבת. ואכן, כל תיאור של עלילת הסרט יישמע כמו רשימת של מילות המפתח בחיפושים הכי פופולריים בסרטי אימה מהשנים האחרונות – ״מלחמת העולם Z״ פוגש את ״רכבת הקרח״? ״האויב מבפנים״ פוגש את ״המארח״? זה אכן קוקטייל שעשוי להישמע מוכר מדי, אבל בפועל זה סרט רב הפתעות, תהפוכות ובעל קצב מסחרר ועם כמה רגעי מופת. זה סרט הלייב-אקשן הראשון של במאי האנימציה יואן סאנג-הו (שסרטו ״מלך החזירים״ הוקרן בפסטיבל חיפה ב-2012) וזה מהרגעים האלה שאתם יודעים שצריך לשנן את שמו של הבמאי, כי ״רכבת לבוסאן״ הוא מאותם סרטים שמשנים קריירות. עלילת הסרט – שבנויה על פי המבנה הז׳אנרי של סרטי האסונות – מתחילה כשרכבת האקספרס לבוסאן יוצאת לדרכה, בדיוק כשמתקפה של וירוס מיסתורי הופכת אנשים לזומבים. אשה אחת, שבדיוק ננשכה, עולה לרכבת המלאה באנשים. כמה לדעתכם יירדו ממנה בתחנה הסופית? ממש כמו ״רכבת הקרח״ של בונג ג׳ון-הו (ש״המארח״ שלו הוא בוודאי גם השראה לסרט הזה), גם כאן קבוצת הגיבורים שלנו צריכה להגיע מסוף הרכבת אל ראשה, אבל בדרך יש להם עוד ועוד זומבים שמחכים לנשוך אותם. וכמו תמיד בסרטי המפלצות הטובים, שהם גם מטאפורה לעיון במצב האנושי כשהוא נמצא על פי תהום, גם כאן עד מהרה מתברר שהמפלצות האמיתיות הם אותם בני אדם שלא ננשכו, אלא הם רק סתם מפחדים מכל מי ששונה מהם. בסצינת השיא בסרט, הנמצאת בסביבות הדקה ה-70, הסצינה שהופכת אותו בלתי נשכח, חבורת הגיבורים צריכה להלחם בסצינה אחת בקבוצת זומבים שמנסה להיכנס אל הקרון שלהם ולטרוף אותם בקצה האחד, ובקבוצת בני אדם שמנסה למנוע מהם להיכנס לתוך הקרון שלהם, בקצה השני.

היתרון ב״רכבת לבוסאן״ הוא שבתוך מסגרת עלילתית שלרגעים נדמה שהמומחים בז׳אנר האימה כבר ראו כמה דברים דומים, יש גם לא מעט הברקות. הזומבים מעוצבים באקרובטיקה מרשימה, ומה מסצינות המרדף ההמוניות מפתיעות בזריזות ובאינטנסיביות שלהם. וגם הרגש, שלעיתים נדמה שבקולנוע של המזרח הרחוק לוקחים אותו אל קצה גבול הקיטש, מצליח להיות אפקטיבי. סרט מבדר מאוד, מהסוג שהלוואי שהיו מביאים להקרנות מסחריות בישראל.

״רכבת לבוסאן״ יוקרן ביום שלישי (18.10) וביום ראשון הבא (23.10).

״בית מטבחיים״. שטן ונדל״ן

״בית מטבחיים״. שטן ונדל״ן

״בית מטבחיים״

והמעבר השני, הנה סרט אימה זניח ואלמוני למדי שאמנם הוצג בפסטיבל ״פנטזיה״ הקנדי אבל לא ממש הופץ מסחרית בשום מקום בעולם. דארן לין-בוסמן, שביים את ״המסור 2 + 3״ ביים סרט שנראה כמו שפעם קראנו לו ״ישר לווידיאו״. סרט שצפייה ביתית עושה עימו חסד ומסוג הסרטים דאני מצפה לקרוא עליהם במדור האימה החודשי של אור סיגולי ב״סריטה״, אבל ככל הנראה לעולם לא לראות. והאמת ש״בית מטבחיים״ הוא סרט מעורר צמרמרות ומתח, עם לא מעט רגעים של אווירה מסיתורית, אבל בלי אימה מהסוג הקיצוני. בתור סרט כזה – נטול שמות, תקציב או הגיון – אני מודה שמצאתי בו כמה רגעים של חסד. למשל, התסריט של כריסטופר מונפט. לא הפיתוח הדרמטי בו, שעושה הכל כצפוי, אלא איזשהו עינוג מילולי שיש בדיאלוגים שבו. ובוסמן, שביים את שני סרטי ״המסור״ שהכי הבהילו אותי, מצליח לספק את הסחורה ברגעי השא של הסרט, שמגיעים אחרי לא מעט דקות של שממה. זהו סיפורה של כתבת נדל״ן, ששואפת להיות כתבת פלילים, ומה אתם יודעים: היא נתקלת בפרשייה שמשלבת גם פלילים וגם נדל״ן. זה מתחיל כשאחותה נרצחת והכתבת מגלה טרנד: מקרי רצח (פלילים) שאחריהם הבית בו התרחש הפשע נקנה (נדל״ן), החדר בו התרחש הרצח נעקר ממקומו, והבית מועמד שוב למכירה. נשאלת השאלה: מי אוסף חדרי רצח ואיך ייראה הבית שבו מאופסנים כל החדרים האלה. החקירה מובילה את הכתבת אל עיירת הולדתה, שבאופן מיסתורי למדי נדמה שקפאה בזמן, והאנשים בה מתנהגים באופן משונה מאוד. בוסמן השיק הרעיון לסרט בסדרת קומיקס, והוא כבר עובד על סרט המשך.

״בית מטבחיים״ יוקרן ביום רביעי (19.10) וביום שני (24.10).

״מוכי ירח״

הנה סרט שנשמע כמו רעיון חביב, מתחיל באופן משעשע אבל אף פעם לא מצליח להמריא. עלילת הקומדיה הטריפית הזאת מתרחשת בסוף שנות הששים. רון פרלמן (״הלבוי״) מגלם סוכן סי.איי.איי שנשלח לסווינגינג לונדון כדי להתחזות למפיק אמריקאי שכנע את סטנלי קובריק לביים את הנחיתה על ירח, למקרה שהצוות של אופולו 11 לא יצליח במשימתו. רופרט גרינט (רון וויזלי בסרטי הארי פוטר) מגלם סוכן כושל של להקת רוק לונדונית, המצוי בחובות וכדי להשיג את הכסף המזוודתו של הסוכן/המפיק, הוא מתחזה לסוכנו של קובריק ולוקח את הכסף. מפה לשם, כשהכסף נעלם וקובריק עצמו בלתי מושג, סוכן הסי.איי.איי וסוכן הלהקות מנסים להפיק בעצמם את סרט הנחיתה על הירח. ״מוכי ירח״ הוא סרט הביכורים של במאי הפרסומות הצרפתי אנטואן ברדו ז׳אקה, מי שחתום על הפרסומת המבריקה הזאת להונדה, אבל יש בסרט הזה משהו מאוד ילדותי שלוקח סיטואציות עם פוטנציאל מוצלח והורס אותם עם בדיחות בנאליות.

״מוכי ירח״ הוקרן הערב (מוצ״ש) ויוקרן שוב ביום חמישי (20.10).

==================

סרט נוסף שיוקרן במסגרת הוא ״נא״, שכבר זכה לכותרת ״סרט הקניבלים הפמיניסטי״. הסרט הזה, בו עדיין לא צפיתי, זכה הלילה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל לונדון.

==================

ופינת האכזבה: איפה ״Swiss Army Man” (״איש האולר״)? אחד הסרטים הכי מדוברים השנה באמריקה, מאז זכה בפרס הבימוי בסאנדאנס, היה מושלם להקרנה במסגרת הזאת – שלא לדבר על כך שאז לפסטיבל היה סרט אחד עם דניאל רדקליף וסרט אחר עם רופרט גרינט. אבל הסרט הזה, שהיה יכול להפוך לשיחת היום, לא נמצא בו. הוא הוקרן בסינמטק הרצליה שלשום. נכתוב עליו בהזדמנות.

נושאים: בשוטף

השאירו תגובה