31 ינואר 2017 | 23:47 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

האזינו: כל השירים והפסקולים המועמדים לאוסקר 2017 (פודקאסט קולנוע #114)

האם ״מואנה״ ינצח את ״לה לה לנד״ בקטגוריית השיר?

האזינו לפודקאסט הקולנוע השבועי של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן או הורידו כאן

זו היתה שנה בעייתית ובינונית לפסקולים בסרטים אמריקאים. אפילו ג׳ון וויליאמס, שאהבתי אליו היא א-פריורית, רקח נדושות ב״העי״ג״. קחו, למשל, את מייקל ג׳יאקינו, שעשה דברים מצוינים עבור פיקסאר (״הקול בראש״, ״רטטוי״ ו״למעלה״, עליו זכה באוסקר) וג׳יי.ג׳יי אברמס (״סופר 8״, ״סטאר טרק״). כולם גילו שג׳יאקינו מוכשר ו-2016 היתה השנה שבה כולם רצו אותו. לא פחות מארבעה פסקולים לסרטים בכירים מאוד, חלקם שוברי קופות ענקיים, הוא הלחין בשנה שעברה: ״זוטרופוליס״ של דיסני, ״דןקטור סטריינג׳״, ״רוג אחת״ ו״סטאר טרק, אל האינסוף״. צרפו לכך את ״עולם היורה״ מ-2015, ותקבלו דיסוננס מעציב: הוליווד רוצה למצב אותו בתור ג׳ון וויליאמס החדש, אבל הוא לא עמד בלחץ. אין אף פסקול זכור מבין חמש העבודות האחרונות שלו. והאקדמיה לא חרשת: אף אחד מהם אכן לא מועמד לאוסקר.

ובמקום זאת, המועמדים לפרס הפסקול מגיעים ברובם דווקא מסרטים קטנים, עם עבודות של מלחינים צעירים. עבור ארבעה מחמשת המועמדים לפרס הפסקול, זו מועמדת ראשונה (החמישי הוא תומס ניומן, שזו לו מועמדות 14).

בפודקאסט הקולנוע השבועי שלי ברדיו הקצה השמעתי את עשרת המועמדים לפרסי השיר והפסקול.

שיר:

״כמה רחוק אלך״ מתוך ״מואנה״.

אני מודה. באוסקרים האלה אני לטובת ״לה לה לנד״ כמעט בהכל. חוץ מקטגוריית השיר. זה כמובן הכי הגיוני ומתבקש שמיוזיקל יזכה באוסקר על אחד משיריו, אבל אני ממש רוצה שהאוסקרים האלה יעשו גם כבוד ללין-מנואל מירנדה, שכתב את המילים לשירים ב״מואנה״, וגם אחראי ל״המילטון״. אם מדברים על אוסקרים שיבטאו סנטימנט אנטי-טראמפי, אז אני חושב שמירנדה – שכבר זכה בפרסי טוני, פוליצר וגראמי על ״המילטון״, הוא שגריר מצוין לכך, ומישהו שמבטא יפה ברגע הזה איך אמנות ובידור יכולים להיות גם פוליטיים.

״הכסא הריק״, סטינג

מועמדות רביעית לאוסקר עבור סטינג. כאן בבלדה מתוך הסרט התיעודי ״ג׳ים: סיפורו של ג׳יימס פולי״.

״עיר של כוכבים״ ו״אודישן״, מתוך ״לה לה לנד״

ההגיון הפשוט אומר שאחד משני אלה יזכה. לכאורה, ״עיר של כוכבים״ כבר הפך למעין ההמנון של הסרט. אבל אני חושב ש-א) ״אודישן״ מרגש יותר. ו-ב) שאהבתי יותר את השירים הקצביים מהסרט.

״לא יכול לעצור את ההרגשה הזאת״, ג׳סטין טימברלייק (מתוך ״טרולים״)

כמו ״האפי״ של פארל וויליאמס (מתוך ״המיניונים״) גם השיר הזה יהווה רגע שמח ומבדר במהלך שידור האוסקרים, שצפוי להיות רציני מאוד השנה. אין לו סיכוי לזכות, אבל הוא יעמיד את אולם דולבי על הרגליים.

פסקול:

״הנוסעים״, תומס ניומן

פסקול יפהפה. רגעים אלקטרוניים שנשמעים מלוטשים כמו עיצוב החללית (שגם הוא מועמד לאוסקר), ורגעי פסנתר ותזמורת שנשמעים כמו מבוא לתומס ניומן.

״סארו, הדרך הביתה״. דסטין אוהלורן והאושקה

בוכים ומתרגשים כהוגן ב״סארו, הדרך הביתה״, ולא מעט בזכות הפסקול הבאמת יפה. אוהלורן בן ה-45, הלחין את ״מרי אנטואנט״ של סופיה קופולה, וזכה באמי על המוזיקה של ״טרנספרנט״. האושקה הוא פסנתרן גרמני (שם הבמה של פולקר ברטלמן).

״לה לה לנד״, ג׳סטין הורביץ

הורביץ, שפגש את דמיאן שאזל כשהיה השותף שלו במעונות בהארוורד, מועמד השנה שלוש פעמים. יש להניח שכאן הוא יזכה בקלות.

״אור ירח״, ניקולס בריטל

עולם קטן: ניקולס בריטל, בן 36, היה המפיק המוזיקלי של הפסקול של ״וויפלאש״, ועכשיו הוא מתחרה על האוסקר בבוס שלו לשעבר. בסרט שהוא כמעט כולו הפקה שחורה, המלחין והצלם הם הבכירים הלבנים היחידים בהפקה.

״ג׳קי״, מיקה לוי

והנה הרגע המעניין של הרשימה. בגלל הבינוניות הגדולה של הפסקולים הגדולים, חברי ענף המוזיקה באקדמיה האירו זרקור על אחד הפסקולים המשונים והייחודיים שהולחנו השנה. מיקה לוי, שתהיה בת 30 יומיים אחרי האוסקרים, היא מוזיקאית אלקטרונית מאנגליה (עם שם מאוד ישראלי, אבל אין לי מושג מה מקורו) שכותבת פסקולים שקובריק היה אוהב. זה התחיל עם הצרצור האלקטרוני עוכר השלווה של ״מתחת לעור״ וממשיך עם סקציית המיתרים המאוד לא סנטימנטלית, או הרמונית, שמלווה את הסרט ״ג׳קי״. מוזיקה שלא מקדמת רגש, אלא אי-נחת.

 

נושאים: בשוטף

2 תגובות ל - “האזינו: כל השירים והפסקולים המועמדים לאוסקר 2017 (פודקאסט קולנוע #114)”

  1. JNH 1 פברואר 2017 ב - 16:04 קישור ישיר

    לא מסכים לגבי האבחון שלך – האקדמיה דווקא כן חירשת. הסיבה שמייקל ג’יאקינו לא מועמד לאוסקר על אף אחד מארבעת הסרטים שהלחין השנה אינה קשורה בשום צורה לאיכות המוזיקה – שהיא כמעט תמיד גבוהה אצלו – אלא יותר לסרטים עצמם. וכנ”ל לגבי הרבה פסקולים מצוינים אחרים שנוצרו השנה (כמו “ספר הג’ונגל” של ג’ון דבני, “מלחמת האלים” של מרקו בלטרמי, “אור בין האוקיינוסים” של אלכסנדר דספלה, “קובו” של דריו מריאנלי, “דרך קלוברפילד 10” של בר מקרירי, “אליס מבעד למראה” של דני אלפמן ו”חיות הפלא” של ג’יימס ניוטון הווארד) שלאף אחד מהם לא היה באמת סיכוי באוסקר. בשנים האחרונות האקדמיה נוטה באופן כמעט אוטומטי להעמיד בקטגוריית הזאת את הסרטים בעלי הפרופיל האוסקרי – בד”כ תהיה חפיפה די מוחלטת בין קטגוריית הסרט לקטגוריית הפסקול – ללא תלות במוזיקה עצמה. אני משוכנע שרוב המצביעים בכלל לא טורחים להקשיב לאלבומי הפסקול שנשלחים אליהם ולשפוט את המוזיקה בפני עצמה, אלא פשוט בוחרים לפי טיב הסרט או כמות היח”צ שהמוזיקה קיבלה בתקשורת (שכמעט תמיד תהיה גבוהה כשמדובר במוזיקאי פופולרי שלא מגיע מתחום הקולנוע – כמו מיקה לוי/טרנט רזנור/ג’וני גרינווד וכו’ – ושעומדת לרוב ביחס הפוך לאיכות הפסקול). יוצא הדופן היחיד השנה מבחינה זו הוא תומס ניומן שמועמד על “הנוסעים”, וגם זה רק בגלל ש”המפגש” לא היה כשיר להתחרות פה.

  2. שדה 4 פברואר 2017 ב - 10:58 קישור ישיר

    מאיפה הנעימה שמלווה את הדיבורים מתחילת הפסקול, שמהדהדת קצת את מלתעות? אני יודע ששמעתי את זה באחד הסרטים האחרונים שראיתי, אבל אני לא מצליח להזכר איזה.

    ===================
    רוה לשדה: מאז תוכנית 100, הנעימה שמלווה את הקרדיטים וההקדמות בתוכנית היא מאת סקוט ווקר מתוך פסקול ״The Childhood of a Leader״, שהוקרן בפסטיבל ירושלים ב-2016 ושהיה אח הסרטים הכי טובים שראיתי מהשנה שעברה. עד תוכנית 100, הנעימה היתה מוך פסקול ״Ravenous״ שהלחינו מייקל ניימן ודיימון אולברן.


השאירו תגובה