מדע החלומות
ששים שנה לפני שמישל גונדרי הפך את חלומותיו לסרט עליתי ב"מדעי החלום" (מהשבוע בארץ), ביים האמן האנס ריכטר פרויקט דומה. עזרו לו חבריו מאן ריי, פרננד לז'ה, אלכסנדר קאלדר, מרסל דושאן, מקס ארנסט ג'ון קייג' ופול בואולס. הנה הסרט מ-1947, שנראה קצת כמו שילוב בין "כלב אנדלוסי" וד"ר סוס.
"חלומות שאפשר לקנות". במאי: האנס ריכטר.
(Dreams that Money Can Buy. Hans Richter)
שימו לב לעיתוי:
בדיוק במהלך "חגיגות מישל גונדרי" בבלוג, מתפרסמת הידיעה הבאה, על דרור שאול:
http://b.walla.co.il/?w=/3900/996374
לפי הטון המזלזל של הכתבים, אין ספק שהם אף פעם לא ראו בבימוי פרסומות או קליפים איזשהו סוג של אמנות.
אם כבר פרסומות אז הנה פרסומת של ג'ונתן גלייזר (לידה, לצאת נקי, קליפ לקראמה פוליס). עוד שלל קליפים ופרסומות שלו אפשר לראות בדי.וי.די שיצא לו מהסדרה שהוציאה את האוספים של:ספייק ג'ונז,מישל גונדי, כריס קניגהם, מארק רומאנק, סטפן סנדואי ואנטון קורבין. וכל השבעה הפ בגדר חובה בכל בית.
תראו את זה כירושה לנכדים.
הפרסומת של גלייזר:
http://www.youtube.com/watch?v=Mwvt3DREU9w
איחס
איזה פרסומת גרנדיוזית, דוחה וחסרת ערך
יניב, אני מניח שאתה מכיר את הפרסומת הקודמת ל-Bravia?
הגרנדיוזיות היא בדיוק המטרה פה.
בראשונה לפחות היה איזשהו יופי אסתטי.
וגם, היא נעשתה באנימציית מחשב, אז היה אפשר לראות בה יצירה אמנותית שמנותקת מהמציאות. לא באמת סתמו את כל המרזבים של סן פרנסיסקו בכדורי גומי.
וכמדומני היה איזשהו שיר שקט בפסקול.
לא יודע כלום על הפרסומת הנוכחית, אבל נראה שבאמת לקחו שיכון למעוטי יכולת בבריטניה ומילאו אותו במטעני טמבור מתפוצצים, והפעילו אותם לצלילי המוסיקה הגרנדיוזית של רוסיני, היישר מסצינות האלימות ב"התפוז המכני".
אם תאגיד סוני בעל הכיסים העמוקים רוצה לממן הפיכת שיכון לפצצת צבע בתור גימיק בשביל למכור טלוויזיות, זכותו. למה אני צריך לחטוף את זה בפטיש חמש למוח? ומה זה קשור לאמנות?
ולהזכיר את השטויות האלה באותה נשימה עם עבודותיו של גונדרי זה פשוט עלבון. גונדרי ההומניסט לא היה מביים בחיים משהו כמו זה.
וואו, זה פיצ'ר באורך מלא, ההנס ריכטר הזה!
לא יודע אם אני אעמוד בזה…
מספיק התבכיינתי. הנה פרסומת שכן מצאה חן בעיניי:
http://www.buf.fr/WORK/popup.php?kind=movie&id=759
סתם לידע כללי, הראשונה דווקא היתה אמיתית וחצי, 250 אלף כדורים ליתר דיוק.
לא יודע אם כבר הייתה כאן התייחסונת, אבל האם שמת לב שבכרזות (ובהזמנות להקרנה) של "השתולים", כתבו את שמו של מארק וולברג – וולנברג?
קצת מחוץ להקשר, אבל מומלץ לכל קוראי סינמסקופ לקרוא את הפוסט בבלוג של דן בורנשטיין העוסק בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=821679
הם עשו את זה עם כדורים אמיתיים?!
בשביל מה? זה סתם נראה כמו אנימציית מחשב.
המגזין סלייט חוקר לעומק את הסוגייה המשפטית שמאחורי "בוראט" – זכותם של המצולמים לתבוע את יוצרי הסרט.
http://www.slate.com/id/2151865/
הכתבה כוללת עותקים של כתבי הוויתור שהמצולמים חתמו עליהם והסבר משפטי.
ככל הנראה, כהן ושות' כיסו את התחת טוב טוב מכל הכיוונים. טוב נו, יהודים. :^)