״שומרי הגלקסיה חלק 2״. עלילה רצינית להחריד קבורה תחת בדיחות חצי אפויות

אני לא בטוח אם זו מחמאה, אבל ג׳יימס גאן יכול עכשיו בקלות לעבור מבימוי סרטי ״שומרי הגלקסיה״ (השלישי בדרך) לבימוי סרטי ״מהיר ועצבני״. לצערי, לא מצאתי שום הבדל בין ״שומרי הגלקסיה 2״ שיצא כעת ובין ״מהיר ועצבני 8״ שיצא לפני כשלושה שבועות (ושובר קופות בישראל ובעולם. כבר חצי מיליון איש ראו אותו בישראל והוא עדיין לא עוצר). שניהם סרטים שהאלמנט המרכזי שלהם הוא גודש כמעט בלתי נסבל של דמויות, עלילות וזחיחות. כל אלה היו עובדים הרבה יותר טוב אם שני הסרטים האלה היו מעמיסים על מגשם כמות נכבדת של הומור, אבל למרבה הצער כמות הבדיחות ואיכותן עומדת ביחס הפוך לכמות הרעש, הפיצוצים וחוסר ההגיון.

כמו סרטי ״מהיר ועצבני״, גם ״שומרי הגלקסיה״ עוסק בחבורת פושעים, מנוולים, ציניקנים, שוברי חוק, שלא איכפת להם מאיש מלבד עצמם, שנקלעים למצב בו עליהם להתאחד, להניח בצד את האגואיזם ולהציל את היקום. ״שומרי הגלקסיה״, אנחנו מבינים כעת בסרט ההמשך, ממש כמו ״מהיר ועצבני״, וממש כמו סרטי ״הבלתי נשכחים״ של סילבסטר סטאלון, בנויים על הפורמט שבו בכל סרט המשך מצטרפת דמות חדשה לחבורה, שתלך ותגדל כדי להפוך את הסרטים הבאים לעוד יותר צפופים, ארוכים ובלתי נהירים. ו״שומרי הגלקסיה״, ממש ובדיוק כמו ״מהיר ועצבני״, וללא שמץ אירוניה, מנסה לשכנע אותנו שהחבורה הזאת של אאוטסיידרים היא בעצם ״משפחה״. ואיכשהו בסוף, וין דיזל, סילבסטר סטאלון וקורט ראסל איכשהו יגיעו לסרטים האלה, לצד שרירנים אחרים. הם יגיעו להופעת אורח ולא יעזבו יותר, והסרטים רק ילכו ויתנפחו.

ההבדל היחיד בין הסרטים, לפיכך, הוא רק הז׳אנר: האחד הוא סרט שוטרים/גנבים/מכוניות, השני הוא אופרת חלל. האחד לא גרוע כמו שכולם אומרים, השני לא טוב כמו שכולם אומרים. שניהם נפגשים באמצע, עם כמה סצינות חביבות, שתי בדיחות טובות, והפרדוקס המשונה הזה שבו סרט יכול להיות גם מאוד מושקע וגם מאוד מחופף.

״שומרי הגלקסיה״ הראשון מלפני שלוש שנים היה אמור להיות תבנית לסדרה: ציטוטים ובדיחות. אני מודה שכבר בסרט הראשון לא חשבתי שהוא מבריק כמו מיליוני המעריצים שמיד צצו לסרט והתלהבו ממנו (פער הדורות, חוששני), אבל בהחלט חיבבתי אותו, ובעיקר את העובדה שהוא מגיע מתוך מורשת קולנועית שהוא גם מוקיר לה תודה. הוא גם יצר אוסף משעשע של דמויות משנה – בעיקר רוקט וגרוט – שבסרט החדש נהיו מעיקים להחריד. הדמות המצחיקה האחרונה בחבורה היא של דראקס (דיוויד באוטיסטה), שאני יכול לתאר אותו רק כשרירן עם אספרגר, דמות שכל ההומור שלה בנוי על כך שהיא לא מבינה מטאפורות, אירוניה או טאקט.

מה שעבד היטב בסרט הראשון הוא בדיוק מה שקורס לחלוטין בסרט השני: הטון. הבדיחות וההקנטות עדיין שם, אבל הסרט השני מנסה לקחת כמה ניווטי עלילה רציניים יותר שמתנגשים חזיתית עם מנטליות הדאחקה ויוצרים דיסוננס משונה. לסרט הזה יש מימד טראגי ואפל מאוד שמדלגים מעליו בבדחנות שיכורה.

ומכאן, אם לא ראיתם את הסרט, ספוילרים.

״שומרי הגלקסיה 2״, כפי שהיה צפוי בעקבות הסרט הראשון, עוסק בחיפוש של פיטר קוויל/סטאר-לורד, אחרי אביו. בעצם, הפוך: מתברר שזה אבא שלו (קורט ראסל) שמחפש אותו. הנושא האמיתי של הסרט הוא התימה המוכרת בתור Patricide – רצח אב. זהו המהלך שבו דמות צריכה להרוג את אביה – לעיתים באופן סמלי, לעיתים באופן ממשי – כדי לעצב לעצמה אישיות וסיפור עצמאיים. זו ההתגברות של דמות על הנוכחות או ההיעדר של האב מחייה וההגדרה שלה את עצמה סביב נוכחותו. פיטר קוויל מעוצב כאדם שמאשים את העובדה שהוא גדל בלי אביו כדי להצדיק את בחירות חייו כגנב חסר אחריות. בסרט הנוכחי ג׳יימס גאן עושה דבר די איום ומאלץ את קוויל, למעשה, להתמודד עם נוכחותן/היעדרן של שתי דמויות אב – אב ממשי ואב מושאל. תורידו את כל הגחמנות הפזיזה והשטחית שאיתה נכתבו הבדיחות בסרט ותקבלו למעשה עלילה כמעט טראגית על דמות שכל ההגדרה האישית שלה מתנפצת בחלל. זה גם מהלך מסוכן לדמות הזאת, כי זה אומר לנו שבסרט הבא אין לו יותר תירוצים: הוא לא יכול יותר להתלונן על האם שמתה בילדותו ועל האב שנטש אותו, כי הוא סיכם את הפרקים האלה בסרטים הקודמים. אם הוא ימשיך להיות אותו ציניקן פזיז וחסר דאגות הוא יהפוך לדמות חלולה לחלוטין. ובכנות, אחרי הסרט הזה, אני לא בטוח שג׳יימס גאן יידע לכתוב אותו אחרת ושכריס פראט יידע לשחק אותו אחרת.

כל זה הופך את ״שומרי הגלקסיה 2״ לסרט שסובל משתי בעיות כמעט הפוכות: הוא חוזר על עצמו ביחס לסרט הקודם, וגם מתרחק מדי מאווירת הקרנבל של הסרט המקורי, לטובת מלודרמה שמנסה לשווא להצחיק. אני חושש שהסרט הראשון הוא המקסימום שהחבורה הזאת יכולה להגיע אליו.

ציוץ