מתוך סצינת ההתתרסקות המרהיבה ב״המומיה״, שצולמה באפס גרביטציה. ממה כולם התאכזבו בדיוק?

דיברתי על ״המומיה״ וסרטים נוספים בפודקאסט הקולנוע השבועי של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן או הורידו כאן

חדש! תוכלו להאזין לפודקאסט ולתוכניות רדיו הקצה בשידור חי, וגם להקשיב לכל התוכניות בארכיון התחנה, בכל מקום באמצעות האפליקציה החדשה של רדיו הקצה לאייפון ולאנדרואיד. הורידו כאן

כשהתקשורת מדווחת על כשלונו של סרט הוליוודי יקר ועצום מימדים לעיתים מתלווה לדיווח נימה מסוימת של שמחה לאיד ושביעות רצון. זו דרכם של מבקרי קולנוע וכתבים המסקרים את הוליווד להביע מידה של מחאה נגד ההיבריס של האולפנים, שמשוכנעים שהמון כסף וכוכבי ענק הם מתכון אוטומטי ללהיטים, בלי קשר לכשרון או אינטליגנציה. אני מודה שגם אני חוטא בכך מדי פעם. זה המצב עם הביקורות ודיווחי התקשורת סביב ״המומיה״. הסרט הזה הגיע לישראל באיחור ניכר של שבוע שלם מאז בכורתו באמריקה, ובשבוע הזה התקשורת האמריקאית הכרזיה על מותו של הסרט: 30 מיליון דולר בלבד בסוף השבוע הראשון, וחוסר יכולת להכניע את ״וונדר וומן״. טום קרוז נופל שדוד לרגליה של גל גדות האלמונית (שאגב, שיחקה לצידו לרגע ב״יום ולילה״). בסרט כזה, עם יותר מ-250 מיליון דולר בתקציבי הפקה ושיווק, ועם כוכב כזה, פתיחה של 30 מיליון דולר היא לא רק אכזבה, היא קטסטרופה כלכלית.

אבל התקשורת, כרגיל, מספרת חצי סיפור. כי בשאר העולם שהוא לא רק צפון אמריקה, "המומיה" הכניס כבר כ-220 מיליון דולר במה שנחשבת הפתיחה הבינלאומית הטובה ביותר בתולדות הקריירה של טום קרוז. אז פלופ מביך או הצלחה מסחררת? אני תוהה בעצמי ועוקב אחרי המספרים כאילו שאני בעל מניות בסרט. אבל האמת, אני חייב להודות שכשזה מגיע ל"המומיה" יש לי עניין גדול שהסרט הזה דווקא יצליח. ואנמק מדוע:

א. יש לי חיבה לסרטי ״המומיה״, עוד מהגרסה עם בוריס קרלוף ב-1932, אבל בייחוד הגרסה עם ברנדן פרייזר ורייצ׳ל וייס מ-1999, שהיתה סרט הרפתקאות משעשע מאוד. לא אינטילגנטי, אבל מבדר ועם קצב מוצלח. ״המומיה״ הנוכחית, גרסת 2017, ממשיכה את הטון של הגרסה מ-1999, שבעצמה חבה יותר לסרטי אינדיאנה ג׳ונס מאשר לסרטי האימה של יוניברסל משנות השלושים.

ב. יש לי חיבה לטום קרוז, שמחפש לעצמו סרטי אקשן גופניים מאוד, בהם הוא יכול לרוץ, לטפס, ליפול ולצלול. השנים האחרונות היו תקופה לא רעה לקרוז, עם ״משימה בלתי אפשרית 5״ המוצלח והמבדר, ״ג׳ק ריצ׳ר״ רב ההברקות ו״קצה המחר״, אחד מסרטי המדע בדיוני הכי טובים של השנים האחרונות. התקשורת האמריקאית התנפלה על טום קרוז והאשימה אותו בכשלון של ״המומיה״ בגלל העובדה שהוא השתלט על ההפקה, ניהל בה הכל, ולמעשה ביים את הסרט מעל ראשו לבמאי. אבל זה בדיוק מה שטום קרוז עושה שנים, ועל כך הוא קיבל בעבר שבחים. בסדרת סרטי ״משימה בלתי אפשרית״ קרוז מחליט הכל: מי יכתוב ומי יביים ומה יקרה. כשהוא נכנס ל״קצה המחר״ הוא העביר את התסריט סיבוב שכתובים ששידרג אותו באופן ניכר. שיתוף הפעולה שלו עם התסריטאי והבמאי כריסטופר מקווארי, שנמשך כבר חמישה סרטים, הוליד כמה סרטים לא רעים בכלל.

ג. ״המומיה״ אמורה להיות החוליה הראשונה בסדרת סרטים של אולפני יוניברסל שימותגו בתור ״Dark Universe״: עולם קולנועי רצוף שבו מתקיימות המפלצות הקולנועיות מארכיוני האולפן במקביל זו לזו. הסרט עושה לכך הכנה ראשונית על ידי הצגת דמותו של ד״ר ג׳קיל (וגם מיסטר הייד) בגילומו של ראסל קרואו, שפועל מתוך מפקדה לונדונית שמפקחת על הפעילויות העל-טבעיות של המפלצות שסביבנו. עם כל חיבתי לעולמות של סרטי הז׳אנר וסרטי המ]לצות, זה המקום שבו אני כבר קצת מעקם את האף וחרד מפני העתיד: גם ככה כל סרטי המפלצות הם גרסאות ענק לבי-מוביז קטנים וזולים, האם אנחנו שועטים לעבר עתיד קולנועי שבו יהיו גרסאות ענק לסרטי האקספלויטיישן דרג ז׳ הנחותים ביותר המפגישים מפלצות הנלחמות זו בזו? אולפני וורנר הולכים לאותו כיוון: אהבתי את ״גודזילה״ ואהבתי את ״קונג: אי הגולגולת״ אבל האם יש לי כוח ל״קינג קונג נגד גודזילה״? הרי ממש לא מעניין אותי מי מהם ינצח. וכנ״ל כאן: אני רוצה כל סרט מפלצות נפרד, אבל ״פרנקנשטיין נגד היצור מהלגונה השחורה״ נראה לי רעיון דפוק. אבל לשם הם חותרים.

והנה ההיבריס של הוליווד: אף אחד באולפני יוניברסל לא חיכה לצאת ״המומיה״ כדי לראות איך הקהל מגיב לסרט ואז, במקרה של הצלחה, לבשר על המשכים והסתעפויות. לא, העתיד כבר חתום: ג׳וני דפ יהיה האיש הבלתי נראה, חאווייר בארדם יהיה פרנקנשטיין, אנג׳לינה ג׳ולי תהיה כלתו של פרנקנשטיין. האם הפתיחה החלשה וקבלת הפנים הצוננת ל״המומיה״ תחייב את האולפן לבצע מהלך איתחול נוסף לסדרה הזאת, או שימשיכו הלאה, עסקים כרגיל? אין לי מושג, ובדיוק לכן אני מקווה שבסופו של דבר ״המומיה״ יתגלה כלהיט לפחות בזירה הבינלאומית: אני רוצה את ״פרנקנשטיין״ ו״האיש הבלתי נראה״.

ובסופו של דבר, על מה מתלוננים אלה שיוצאים נגד ״המומיה״? איפה הסרט הזה בוגד בכוונותיו המקוריות? כמו תמיד, זהו בסך הכל סרט הרפתקאות קיצי שמצליח לבדר לא רע. קצת הומור עבש, כמה קטעי פעולה מוצלחים – אחד מהם, סצינת התרסקות המטוס, אפילו מבריק – ואפילו (כפי שהז׳אנר מחייב) כמה הקפצות לא רעות להזכיר לנו שאנחנו, אחרי הכל, גם בסרט אימה (״המומיה״ הופך להיות ״המתים החיים״). לחלוטין לא סבלתי מהסרט, גם אם ציינתי לעצמי שהשארם של הבמאי סטיבן סומרס מהסרט מ-1999 לא מצוי כאן. במילים אחרות: ״המומיה״ אינו נורא כמו שאומרים והוא אינו כשלון כפי שמדווחים. זה סרט קיץ קצת גדול מכפי מידותיו, אבל כבי-מובי לונה פארקי נבוב, הוא היה מבדר למדי.

שתי נקודות באבולוציה של הסדרה הזאת שכדאי לשים לב אליהן: בתחילה, הכוכבים של הסרטים האלה היו השחקנים שגילמו את המומיה: בוריס קרלוף בשנות השלושים וכריסטופר לי בשנות ה-50. הגרסאות מ-1999 ומ-2017 מתאפיינות בכך שהמומיה מגולמת על ידי שחקנים אלמוניים, והכוכב הוא זה שמוצא את המומיה ומנסה לחסל אותה. הגרסה מ-2017 מוסיפה טוויסט למקור בכך שלראשונה המומיה היא אשה. ואם נזכרים בליהוק של סרטי המומיה של סטיבן סומרס אולי מתחוורת המגרעת העיקרית של ״המומיה״ 2017: בסרטים ההם מצאתם שחקנים ישראליים בתפקידי הפרעונים: עודד פר ואהרון איפלה. איך טום קרוז העלה על דעתו לנצח את גל גדות מבלי שיהיה לו אף שחקן ישראלי בצוות?

ולבסוף נותרתי עם שאלה אחת: ״המומיה״ הוא הסרט השלישי, אחרי ״משימה בלתי אפשרית 5״ ו״קצה המחר״, שבו יש לטום קרוז סצינה שבה הוא צולל מתחת למים וחווה כמעט טביעה. מקווארי חתום, ברמת מעורבות כזו או אחרת, על שלושת התסריטים האלה. עכשיו נותר רק לצאת ולבדוק למי משניהם – קרוז או מקווארי – יש את פנטזיית הטביעה הזאת אותה הם מגשימים שוב ושוב, סרט אחרי סרט.

ציוץ