"ואז הגיעה טלי". היד שמנענעת את העריסה

ביקורות על "ואז הגיעה טלי", "דדפול 2" ו"בית בגליל" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן משמאל או כאן

"ואז הגיעה טלי" הוא שיתוף הפעולה השלישי בין הבמאי ג'ייסון רייטמן ובין התסריטאית דיאבלו קודי, שהתחיל עם "ג'ונו", עליו זכתה קודי באוסקר על התסריט המקורי, והמשיך עם "תקועה", שם הצטרפה אליהם שרליז תרון כשחקנית. "ג'ונו" עסק בנערה בת 16 שנכנסת להריון ומתכננת לתת את התינוק לאימוץ; "תקועה" סיפר על אשה שחוזרת לעיר הולדתה, בניסיון נואש לגרום לאהוב שלה מימי התיכון לחזור אליה (אחרי שנולד לו תינוק). בשני הסרטים האלה יש לנו אשה ותינוק שנכנסים לחייהם של זוג נשוי. הסרט החדש, נראה כמו המשך של אותן סיטואציות אבל הפעם מנקודת מבט בוגרת יותר, זו של הזוג הנשוי. במילים אחרות, נראה שקודי ורייטמן עוקבים במשך כעשור אחרי שלוש ואריאציות של אותה דמות, בשלבים שונים של החיים ומצבי זוגיות. בראשון הנערה הצעירה צריכה להתמודד עם סיטואציות בוגרות מכפי גילה, בסרט השני הגיבורה היא אשה ששוב לא מתנהגת כפי גילה, אלא הפעם בילדותיות, וחוסר יכולת להתמודד עם בגרות. ובסרט השלישי, הגיבורה – עכשיו בעצמה אם ואשת משפחה – שוב מתקשה להתמודד עם המציאות שבתוכה היא חיה. כל סרט עומד בזכות עצמו, אבל כשמציבים אותם זה לצד זה מקבלים לא רק שלושה שלבים בחייה של אשה, ובשלוש גיבורות שנכנסות לחייו של זוג נשוי ומערערות בו את שיווי המשקל.

"ואז הגיעה טלי" (שנקרא במקור פשוט "Tully", כלומר "טולי", אבל בעברית המפיצים רוצים שתחשבו שזה אולי סרט ההמשך של "ואז היא הגיעה" ו"ואז הגיעה פולי") מספר על אשה בשם מרלו (שרליז תרון), אם לשלושה ילדים. התינוקת השלישית נולדת בתחילת הסרט, ומרלו – שקורסת מרוב עייפות ולחץ – לא מצליחה לתפקד. אחיה העשיר והמצליח מציע לממן לה למשך תקופה מטפלת שתבוא רק בלילות, כדי שמרלו תוכל לישון. אבל היא, שראתה יותר מדי סרטי אימה כמו "היד שמנענעת את העריסה", בהם המטפלת מחריבה את חיי המשפחה, לא מוכנה לזה. עד שהיא קורסת סופית ומזמינה את טולי (מקנזי דיוויס), מטפלת שהיא כמו פיה עבורה, משב רוח מרענן, מודל של נעורים ואחריות, הדמות ההפוכה מכל הדמויות שהוצגו בכל הפילמוגרפיה של קודי ורייטמן עד כה, מעין מרי פופינס מושלמת, שלוקחת את החיים הרבה יותר בקלות ממרלו, ומאפשרת למשפחה לנשום, להתאוורר ולתפקד. הסרט הקומפקטי והצנוע הזה מציג את רגעי ההקלה והפריחה של מרלו עם בואה של טולי לחייה, עד כדי כך שהצופה מתחיל לתהות: אם הכל כל כך נהדר, איפה כאן הסרט? הרי משהו חייב לקרות. ובכן, משהו אכן קורה.

"ואז הגיעה טלי" אינו קומדיה אלא דרמה משפחתית שלוחצת על נקודות כאב, וכהרגלה של קודי עושה זאת עם שנינות, הומור ועם אבחנות אנושיות חדות. רייטמן, מצידו וכהרגלו, לוקח את המצוקה מעוררת ההזדהות שקודי כותבת עליה, והופך אותה לסרט שיש בו נקודת מבט מעודנת והומוריסטית על מציאות שכל הורה טרי יזהה, של עייפות, בדידות, תשישות וקריסה נפשית, מנטלית וגופנית. חומרים כבדים בסרט שבסופו של דבר מתגלה כמתוק למדי.

פורסם ב"כלכליסט", 21.5.2018

ציוץ